אמר רבי יוחנן בשעה
שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה- מיד היה כועס, שנאמר מדוע באתי
ואין איש קראתי ואין עונה"
. לכן
כמה טוב לבוא לתפילה בזמן הראוי, לכבד את הקב"ה, כפי שנכנסים בראש השנה וביום
הכיפורים, נכנסים לתפילה בזמן וביראת הרוממות.
ב'אורחות צדיקים' כתב, כי מצווה בשמחה שווה כאלף פעמים ממצווה שלא בשמחה.
השמחה במצווה ושמחת בכל הטוב אשר
נתן לך ד' אלקיך" (כ"ו י"א) . "ושמחת" אימתי ראוי לו
לאדם לשמוח, "בכל הטוב - אשר נתן לך ד' א-לקיך" כאשר מאמין שכל מה דעביד
רחמנא לטב עביד. )משמרת איתמר(
"
ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר" )כ"ז י"א(.
ע"י "ויצו משה" חקק בלבם של ישראל אמונה ובטחון, שלא ידאגו דאגת
מחר, אלא "ביום ההוא לאמר" שיסתפקו במה שיש להם באותו היום . )אור לשמים(
בעל הבית
העקשן (דברים טובים – פרשת ראה)
זה היה היום המאושר ביותר בחייו של משה. סוף סוף הוא עוזב את הדירה השכורה וזוכה
לעבור לדירה משלו שאותה קנה במיטב כספו. שנים ארוכות נדד משה מדירה שכורה לדירה
שכורה, ועתה סוף סוף הוא ירגיש יציב וקבוע בעולם - אדם בעל דירה משלו. משה עבר
מחדר לחדר כדי לוודא שלא שכח שום דבר. הוא אחז בידו את מפתח הדירה השכורה, והתכונן
לנסוע לבעל הבית כדי להחזיר לו את המפתח ולהיפרד ממנו לשלום. הוא קיווה שהפגישה
הזו תעבור בשלום. הרבה בעלי בתים הוא עבר במשך השנים ולכל אחד היו שיגעונות משלו,
אבל בעל הבית האחרון היה הקשה מכולם. בעל הבית הזה היה איש קפדן ונוקשה, שלא ויתר
ולא התפשר על שום דבר. נראה היה כאילו הוא נהנה להתעלל בדיירים ששכרו ממנו את
הדירה ולמרר את חייהם. משה חשב שהוא מתפוצץ כל פעם מחדש מול תעלוליו הציניים של
בעל הבית. פעם אחת, למשל, התקלקל הברז בדירה והמים יצאו ממנו בקילוח חלש. משה
דרש מבעל הבית לתקן את הברז, אבל הלה טען בעקשנות שכל עוד יוצאים מים, אין שום
סיבה להחליף את הברז. הוא הוציא את חוזה השכירות והראה למשה כי כתוב בו שעליו לתקן
כל ברז סתום. אבל ברז שיוצאים ממנו מים, גם אם בזרם חלש, אינו נקרא ברז סתום,
טען בעל הבית בעזות מצח. משה הבין כי לא יצליח להכניע את בעל הבית חסר הלב. אם כך, אחליף את הברז על חשבוני, אמר משה -
ונדהם לשמוע את תשובתו של בעל הבית: בשום פנים ואופן. על פי החוזה אסור לך
לעשות שום תיקון בבית בלי רשותי, ואני לא מרשה לך לתקן את הברז...
בעל הבית פתח למשה את דלת ביתו בפנים חמוצות, כרגיל. משה הושיט לו את המפתח. כפי
שהודעתי לך, אני עוזב היום את הדירה, אמר לבעל הבית. ועשית כל מה שהתחייבת?
שאל בעל הבית. צבעת מחדש את הדירה?''בוודאי. הזמנתי צבע מקצועי והוא צבע את
הדירה'', ענה משה. על פי החוזה היה עליו לצבוע את הדירה כאשר הוא יוצא ממנה. הצבע
שהוא הזמין דרש מחיר גבוה, אבל משה לא רצה להסתבך עם בעל הבית הקפריזי שלו, ולא
חסך בהוצאות כדי להשביע את רצונו. ''מתי הבנאדם צבע את הדירה?'' שאל בעל הדירה. ''הוא
סיים את העבודה שלשום'', השיב משה, כשהוא מנסה להבין מה בעל הבית זומם הפעם. בעל
הבית נכנס לחדר הפנימי של ביתו, וחזר כשהוא אוחז בידו את חוזה השכירות. ''אני
רוצה שתקרא בקול את סעיף כ''א בחוזה שחתמנו'', אמר בעל הבית והגיש את הנייר למשה.
משה לא הבין מה בעל הבית רוצה, אבל קרא: ''על השוכר לצבוע את
דירתו ביום עזיבתו את הדירה''. ''הבנת, משה?'' שאל בעל הבית כשהוא מרוצה מעצמו
בעליל. ''אני לא מבין, מה הבעיה?'' אמר משה. בעל הבית המשיך לחייך בציניות
ואמר: ''כנראה שלא הבנת, אז אני אקרא שוב: על השוכר לצבוע את דירתו'', וכאן
קולו של בעל הבית התרומם: ''ביום עזיבתו''. לא קיימת את החוזה, משה. צבעת
את הדירה לפני הזמן''. משה התקומם בכל מאודו. ''הדירה נצבעה שלשום, ומאז לא
התגוררו בה'', הרים את קולו. אבל בעל הבית לא התרשם מכך. ''אני מתפלא עליך,
משה'', אמר. ''אדם
צריך לקיים את ההתחייבויות שלו ולעמוד בדבריו. כתוב בחוזה שאתה צריך לצבוע את
הדירה ביום עזיבתך, ולא בשום יום אחר''. ''אז מה אתה רוצה שאעשה?'' שאל משה
בייאוש. ''הדרך היחידה היא לצבוע שוב את הדירה'', אמר בעל הבית באטימות לב.
דמו של משה החל לרתוח. ''למה אתה עושה לי את זה?'' שאל בצער,. ''האם עשיתי לך
אי פעם משהו רע שאתה מתנהג אלי כך?'' בעל הבית לא השיב, ורק חזר והצביע על
סעיף כ''א בחוזה. משה עזב את ביתו של בעל הבית בטריקת דלת. הוא הלך להתייעץ עם
מומחים ומביני דבר, והוברר לו שלמרות שכולם מסכימים שבעל הבית מפגין רשעות של ממש,
על פי החוזה היבש טענתו צודקת ומשה חייב לצבוע את הדירה ביום שהוא עוזב אותה. מצד
שני, חשב משה, אסור לתת לבעל הבית המרושע את מבוקשו. כמו שהוא מתאכזר אליו, הוא
מתאכזר מן הסתם גם לשוכרים אחרים. צריך למצוא דרך ללמד אותו לקח. לאחר
זמן מה עלה במוחו של משה רעיון מבריק. הוא התייעץ שוב עם אנשים חכמים ומביני
עניין, וקיבל את הסכמתם לבצע את הרעיון. כמה שעות לאחר מכן הגיע משה שוב לביתו של
בעל הבית. הוא מסר לו את המפתחות בחיוך רחב, והודיע לו שעשה כדבריו וצבע שוב את
הדירה. בעל הבית החשדן ביקש ללכת עם משה אל הדירה, כדי לוודא שהיא נצבעה. ''בבקשה'',
אמר משה, ''הבה
ונלך לראות את הדירה''. כאשר משה ובעל הבית פתחו את דלת הדירה השכורה, נרתע בעל הבית לאחור בבהלה. הבית כולו, כולל
הקירות והתקרה, היו צבועים בצבע... שחור. זה נראה כמו בית של מתים. הוא ניסה
לפתוח את פיו ולומר משהו, אבל משה הגיש לו את החוזה. ''אני מפנה אותך לסעיף
כ''א, '' אמר משה בנימת
ניצחון. ''כתוב בפירוש שהשוכר חייב לצבוע את הדירה ביום עזיבתו, אבל
לא כתוב באיזה צבע. חשבתי שצבע שחור יכול להיות מתאים מאוד... ''
לא פעם בחיינו אנו מתעקשים על דברים שאינם הכרחיים ולא עקרוניים. לפעמים אנחנו
אפילו עושים משהו ''בשביל הפרינציפ'' ולא מוכנים להגמיש את עצמנו לקראת
האחרים. חשוב שנדע כי מהתעקשות כזו לא יוצא שום דבר טוב. במוקדם או במאוחר, נמצא
את עצמנו מפסידים ומצטערים על ההתעקשות המיותרת. בזה יש להבין נמי ראה אנכי נותן
לפניכם היום ברכה וקללה הקב"ה נותן לנו את היום אם תשמעו יש לזה צבע של ברכה
ואם לא זה צבע של קללה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה