הגאון רבי אברהם גניכובסקי זצ"ל נסע
פעם על האוטובוס, ועל המושב שלידו התיישבה אישה, רבי אברהם שהיה זהיר שלא לפגוע
בנפש מישראל, לא
רצה לבקש הימנה שתלך, אמר לה בחכמה: אם
התיישבת על ידי, חייב אני להודיע לך כי יש לי 'כרוספדין', האשה ששמעה זאת היתה בטוחה כי זה מין חולי, וחששה שלא
תדבק מזה, ומיד קמה והלכה לחפש לה מקום אחר. אך כוונתו הייתה על הִציִצת
שמתורגם באונקלוס כרוספדין.
לחזור על אמונה ולדעת את היום המחכה לך. גיס של
האדמו"ר מסלונים זצ"ל אמר ווארט שהאדמו"ר אמר על זה שכדאי היו כל
הקושי בנסיעות ולהגיע לטבריה רק בשביל הווארט הזה. ידוע שבכוס קפה מכינם על זה
הדרך: מכניסים קפה, ואח"כ סוכר, ואח"כ מים, ואח"כ חלב. אבל אם לא
מערבבים את זה אין לזה טעם, אבל אם מערבבים את זה יש לזה טעם של קפה. כך גם יש לנו
תורה ותפילה אמונה ובטחון אבל אם אינם מערבבים את ולא חוזרים על זה אין לזה טעם כי
האמונה כדי להאמין צריכים לערבב את זה בלב, וזהו "וידעת היום", אם רוצים
להאמין זהו "והשבות אל לבבך", חייבים להחזיר את זה אל לבבינו.
"לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר,
רוב האנשים פשוט קיימים." (אוסקר ויילד)
לחיים אין שידור חוזר אז תנצלו כל יום
שעובר , החיים קצרים ויש למצות אותם כמה שיותר.
הרובלים הרוסיים נתלו במסגרת מיוחדת בסלון הבית.
אפס כי עז העם הישב בארץ (י"ג כ"ה( )ברכי נפשי(
החפץ חיים מסביר שהתורה הדגישה במיוחד
את המילה 'אפס', כביאור הרמב"ן, כי מילה זו מביעה את רשעת המרגלים, 'שהיא
מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו'.
והמרגלים אכן ביקשו להעביר לעם את המסר הזה שלא יוכלו כלל להילחם עם יושבי הארץ . ולעומתם, יהושע וכלב אמרו
'כי לחמנו הם' )להלן, פרק י"ד פסוק ט' (, וכאומרים - וכי אדם מפחד
מככר לחם גדול המונח על השלחן ?! האדם המאמין בה',
לא ישתמש לעולם במונח 'אפס', אלא יבטח בא-לוקיו ויתייחס גם לאויביו הקשים ביותר
כ...לחם המונח על השלחן. זה סודו של הבטחון בה', ההופך את האדם למאושר עלי אדמות . האספקלריה של הבוטח משדרת
לו כל העת שיש לו על מי לסמוך. אם רק יפקיד האדם את 'מפתחות החיים' שלו ביד
השי"ת, ויפקיר את כל כולו למען השם, הוא יווכח עד מהרה לדעת שאכן היה מי ששמר
עליו לאורך כל הדרך, גם אם בתחילה לא נראו הדברים כמי שפועלים לטובתו. שאכן
אם היו שואלים את האדם, ביחס לאירועים מסוימים העוברים עליו בחיים, כיצד לדעתו היה
כדאי לנהוג עימו, הוא היה אומר שלפי ראות עיניו היה צריך לנהוג קצת אחרת... שהרי
במציאות הובילו אותו ההתרחשויות למחוזות לא הכי טובים ... מי שאומר כך, אינו
יהודי מאמין. אדם היודע שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, הרי גם כאשר הוא
איננו רואה לכאורה מה היא הטובה שתצמח לו מהאירוע ההוא, הוא יאמין בכך בלב שלם,
ויידע עם לבבו שהשי"ת אוהב אותו הרבה הרבה יותר ממה שהוא אוהב את עצמו.
'מסודר' בפרנסתו
הזדמן לידי קונטרס שכתב יהודי ניצול
שואה, ובו הוא מתאר את שעבר עליו באותה תקופה, וכיצד הצילו הקב"ה פעם אחר פעם
מידי הנאצים הארורים. יהודי זה התגורר בגרמניה עצמה, ומיד כאשר
החל הצורר היטלר ימ"ש להפריח את הצהרותיו המאיימות נגד היהודים - והיה זה
יותר משנתיים לפני פרוץ המלחמה - נתן הקב"ה בליבו את ההחלטה למכור את כל
נכסיו ולצאת מארץ הזו. הדבר לא היה פשוט, כיון שיהודי זה היה
'מסודר' בפרנסתו ובנכסיו, והיו לו נכסים רבים, דניידי ודלא ניידי. אבל, ההחלטה
שהתקבלה בליבו היתה כה חזקה, שמאומה לא עמד בדרכו, והוא מכר את הבתים
שהיו בבעלותו, וגם את כל יתר הנכסים. המטבע היציב והאיתן ביותר בתקופה ההיא,
היה הרובל הרוסי. כל הסוחרים עשו בו שימוש, וידעו שהרובל הוא מטבע שכדאי ושווה
להשקיע בו לטווח ארוך, ואין לכאורה שום דבר שיהא בכוחו לזעזע את חוסנו של הרובל. גם
היהודי שלנו, המיר את כל הכסף שקיבל ממכירת נכסיו לשטרות של רובלים רוסיים, וכאשר
הכסף היה בידו החליט להעתיק את מקום מגוריו להולנד, שהיתה מדינה שקטנה וניטראלית,
והכל היו בטוחים שהנאצים יניחוה לנפשה, ולא ירצו לפגוע בה ולהשתלט עליה.
בהגיעו להולנד, השתדל מיודענו לבנות
את עצמו מחדש, ולשקם את פרנסתו, כפי שהיה בגרמניה. ואכן, בתקופה הראשונה הכל הלך
למישרין. חוור
ומבוהל יום אחד מגיע היהודי לביתו, חוור ומבוהל, וכשאשתו שואלת אותו מה קרה, הוא
מציג בפניה דף עיתון שבו היה כתוב שהכלכלה הרוסית התמוטטה והרובל בעקבותיה...
בידיעה בעיתון נאמר שהמטבע הרוסי איבד את ערכו בצורה מוחלטת, והוא אינו שווה אפילו
את הנייר שעליו הוא מודפס . יוצא אפוא, אמר
הבעל לאשתו, שכל האספים שחסכנו, ובעצם כל הרכוש והנכסים שלנו - אינם שווים עכשיו
מאומה! עצם המחשבה על המציאות ההזויה הזו, הביאה את
מיודענו לפלנטה אחרת, ולהרגשה מוחשית בדברי חז"ל שלמדונו שהחסכונות האמיתיים
נתונים רק בבית המדרש, ולא באוצרות הכסף והזהב.
המהפך המחשבתי שהחל בו מאותו רגע,
הביאו להחלטה נוספת, חזקה יותר מזו הראשונה שקיבל בהיותו בגרמניה (כשהחליט לעבור
להולנד), והיא, לעזוב
את הגולה הדויה, ולעלות לארץ ישראל. בתוך ימים אחדים ארז את מה שנשאר לו בהולנד,
ועלה לארץ הקודש. ומי שמכיר קצת את ההיסטוריה, יודע שהולנד
היתה אחת המדינות הראשונות לכיבוש הנאצים, שהעבירו את נתיניה היהודים לאושוויץ.
כבר בימיו הראשונים של הכיבוש, דרשו הגרמנים מהשלטון ההולנדי שיעביר לידיהם את
שמות הנכבדים היהודיים בקהילותיהם, ואותם הרגו תחילה.
' כיון שאני נמניתי על הנכבדים הללו, סיפר
היהודי לבניו ברבות הימים, אין ספק שאם הרובל הרוסי לא היה מתמוטט, והייתי נשאר
בהולנד עוד תקופה קצרה, גם אני הייתי נשלח לאושוויץ רח"ל.
במזוודה מיוחדת
נס של ממש נעשה ליהודי זה, והנס החל
כבר ברגע שהחליט לרכוש את הרובלים, שכן הם הם היו הסיבה להצלתו בהולנד. הנס המשיך
מאוחר יותר עם התמוטטותו של הרובל, כשהתברר שדווקא סיבה זו הניעה אותו לעזוב גם את
הולנד, ולעלות לארץ ישראל, ולהינצל מציפרני החיה הנאצית. עכשיו נחשוב לרגע;
כשיהודי שלנו שמע את דבר קריסתה של הכלכלה הרוסית, הלא באופן טבעי הוא הרגיע מאוד
מאוד רע. איך יתכן אחרת?! הלא ההתמוטטות הזו גורמת לו עתה להישאר ריק מנכסיו,
ולהיות עני וחסר כל ! אבל אם היה יודע
שהכל לטובתו, לא היה נותן להרגשות הלא טובות שיחדרו למוחו כלל וכלל! ואם
היו שואלים אותו, במה הוא רוצה לבחור, ברובלים רוסיים או בחיים, בוודאי שתשובתו היתה שהוא מעדיף את החיים גם על
פני מיליוני רובלים. וזה בדיוק מה שהקב"ה עשה לו. היהודי שעליו אנחנו מדברים לא הסתפק
בהחדרתה של האמונה הזו רק לליבו הוא, אלא התאמץ גם לחנך את ילדיו ברוח זו. מה עשה?
- גם לאחר שהרובלים הרוסיים איבדו את ערכם, ולא היו שווים מאומה, לא השליך אותם
לפח, אלא שמר חלק מהם במזוודה מיוחדת, וכשהגיע לארץ תלה את הרובלים במסגרת מיוחדת
בסלון ביתו. למען דעת כל עמי הארץ את הנס הגדול שנעשה לו
ע"י הרובלים הללו , ולמען יידעו בניו
ונכדיו וכל צאצאיו את הכלל החשוב הזה שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה.
חוויית השבוע שלי
