אמרי שפר ז' טבת ה'תשע"ז

אדם חזק מאוד הוא אדם שמעדיף שיפגעו בו עם האמת מאשר שינחמו אותו עם השקר.

     אל תמנה כמה פעמים נפלת, הסתפק בספירת הפעמים שהצלחת לקום.

    אנחנו צריכים לפני שאנחנו פוסעים 3 פסיעות קודם שמונה עשרה, לא לפסוע כדרך אנשים מלומדה כרובוט אלא תתעורר ותחשוב ברצינות הנה אני מתחיל תפילת העמידה שבה אני אמור להתקרב עוד יותר לבורא עולם בכוונה עמוקה ובלב ורגש ובכל עצמותי ומהותי, ואחרי תפילה כזו נרגיש התעלות בעזר ה' וכוח לכל היום להינצל מחטא ולקיים מצוות בחשק ובהתלהבות אמן ואמן.

     בדרך כלל אתה לא יכול לשנות,  אבל אתה יכול להשתנות.

חמישה עשר אנשים במקום של חמש...

     מעשה היה באברך שנסע מצפת במוצאי שבת (יום א' דסליחות) כדי להתפלל עם רבו האדמו"ר השוכן בירושלים עיה"ק, כשהגיע לאחת הצמתים הסמוכים לחיפה ראה קבוצה של אברכים מחבריו שיצאו מחיפה כדי לנסוע לירושלים לסליחות עם האדמו"ר, הוא עצר את רכבו כדי להעלות כמה נוסעים עמו ירושלימה, אך דא עקא היה ציבור מדי גדול של אברכים שרצו להצטרף, ולא את כולם הוא יכול לקחת, הוא לא ידע את מי להעדיף, על כן יצא בהכרזה שכמה אברכים שיצליחו להידחס לרכב שלו הוא מוכן לקחת.  ואכן קבוצה נכבדה של אברכים נדחסו ברכבו, והוא יצא לדרך, באמצע הדרך משום מה הרכב הזה עורר את חשדו של אחד השוטרים שפטרלו בכביש,  ועצר את הרכב. הוא הביט לתוך הרכב ועמד נדהם מכמות האנשים שנדחסו לתוכו, הוא בקש מהם לצאת והנה הוא רואה חמשה עשר אנשים שנדחסו לרכב, הוא נתן דו"ח רציני לנהג, ובנוסף לכך הזמנה לבית משפט כדי לשלול את רישיונו.

     אחרי הסליחות האברך דנן ביקש מהגבאי בדחיפות להיכנס לאדמו"ר, כשזכה להיכנס לקודש פנימה, שטח בפני האדמו"ר את הסיפור. האדמו"ר נראה כועס מאוד, הוא צעק עליו איך היית מסוגל לעשות כזה דבר, זה סכנת נפשות, ובנוסף לזאת זה הרי חילול ה' נורא.  האברך התחנן ואמר, רבי, היום הרי ימי הסליחות, אני חוזר בתשובה, ואני מקבל על עצמי יותר לא לעבור עברות תנועה, אני מבקש מהרבי שיברך אותי שאנצל מהפרשה הזו, הרכב נחוץ לי מאוד לצורך פרנסתי.  נענה האדמו"ר ואמר, אם הנך שב ומתוודה באמת ובתמים, והנך מקבל על עצמך לא לעבור על חוקי התנועה שנעשו להצלת חיי אדם, אני אשיא לך עצה... ואברך אותך שתצא זכאי במשפט.

     כשהגיע מועד המשפט, הגיע האברך לבית המשפט, מחכה בסבלנות לתורו, כשהגיע תור משפטו, נעמד השוטר ואמר לשופט שהאברך הזה לקח ברכבו עשרה אנשים מעל המותר ברכב, זה מסוכן, וגם אין ביטוח על כזו כמות של אנשים, על כן אני מבקש מכבוד השופט שייתן לו עונש חמור וישלול את רישיונו, היות ואחד שמזלזל בחוק בצורה כזו אינו ראוי שיהיה ברשותו רישיון נהיגה. השופט שאל את האברך מה יש לו לומר להגנתו, האברך אמר,  כבוד השופט הרכב שעמו נסעתי באותו ערב נמצא כאן למטה, ואני מבקש מכבוד השופט לראות האם זה יתכן שיכנסו כל כך הרבה אנשים לרכב הזה? השופט נענה לאתגר, ירד למטה עם השוטר, השופט פתח את הרכב ובקש מהעוברים ושבים לנסות להידחס לרכב כמה שרק יותר, לאחר מאמצים רבים לא הצליחו להידחס יותר מתשעה אנשים, נענה האברך ואמר, כבוד השופט רואה שלא יתכן שנכנסו חמשה עשר אנשים לרכב.  השופט עלה חזרה לאולם בית המשפט וזיכה את האברך מכל אשמה. האברך היה מאושר מעצת רבו, והודה להקב"ה על חסדיו הרבים עמו, במדרגות היציאה מבית המשפט פגש אותו השוטר שהעיד נגדו, ואמר לו, זכית, שיהיה לך לבריאות. אבל שאלה אחת ברצוני לשאול אותך, תגיד לי את האמת,  איך יתכן שאני במו עיני ראיתי וספרתי שהיו ברכב שלך חמש עשרה אנשים, וכעת ראיתי שיותר מתשעה אנשים לא יכולים להידחס ברכב שלך, מה האמת? מה הסוד? האברך אמר לו, התשובה פשוטה, האברכים שנסעו עמי במוצאי שבת רצו בכל מאודם לנסוע להתפלל סליחות עם הרבי שלנו,  על כן הצליחו להידחס כל כך הרבה אנשים ברכב שלי, אבל האנשים שנדחסו ברחוב הסמוך לבית המשפט לא רצו באמת להיכנס ולהידחס ולכן לא יותר מתשעה הצליחו...  אף אתה ידידי השוטר, אם תחפוץ במשהו בכל מאודך אכן תצליח להשיגו כי אין דבר העומד בפני הרצון, אני מברך אותך, סיים האברך את דבריו,  שתרצה אך טוב וחסד, ותזכה לשוב בתשובה שלמה במהרה בימינו אמן... " אוי, זה אני לא יכול..." אמר השוטר. הרי כבר סיכמנו שאין לא יכול, יש רק לא רוצה, כי אם רוצים יכולים באמת להשיג הכול, אם שכם בן חמור יכול להפוך עיר שלימה בכוח הרצון, אז אתה ודאי תוכל להפוך אותך ומשפחתך למשפחה יהודית קדושה וטהורה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"א כסלו ה'תשע"ז

הט״ז (אבן העזר סימן כ״ה סק״א): על מה שכתב הרמב״ם על הפסוק (משלי ג. )ו ״בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך״ - מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי״ת, יש לו שכר כמו שמתענה.

     היה הרה׳׳ק רבי שלמה ליב מלנטשנא זי׳׳ע אומר: בהושענות להושענא רבה אנו אומרים ״למען מיחם מקלות בשקתות המים הושענא, הושיעה נא״. ולכאורה צריכים להבין איזו זכות היא זאת שעל כן אנו מבקשים מהקב״ה שיושיע אותנו? אלא, אנו מזכירים בזה להקב״ה, שאפילו איש אמת כיעקב (תיתן אמת ליעקב , ) היה גם כן מוכרח ללכת בדרכים ערמומיות אחרי שגר רק עשרים שנה עם לבן, ומה א״כ נעני אנן, הנמצאים זה אלפיים שנה בין זאבים, רמאים ונוכלים... ומה הפלא אם רבו עוונות בבני ישראל?

"     ויפגע במקום'' - כל דבר מתברך ממקומו המיוחד לו ואין הברכה מצויה רק כשהוא על מקומו, ומה מאושר הוא האדם המוצא את מקומו. יעקב אבינו הוא אשר פגע במקומו המיוחד לו 'ויפגע במקום', ושם התעלה לרוממות גדולתו ונגלה לו החזון הנצחי: 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' ניצב עליו". וממשיך הרב חרל"פ ש"גם כשמקלסים להקב"ה אומרים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', לפי שהכול תלוי במקומו, שכן מפני זה נקרא הקב"ה 'מקום'- שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (ב"ר סח(

     "ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם". (הרמב"ם, דעות פ"ו ה"א)

אחים אנחנו (עלינו לשבח(

     העם היהודי, עם סגולה הוא, והגם שלפעמים יש חלקים ממנו המנסים להתחמק מהגדרה זו ולהשיל את הכתר הנוצץ מעל ראשם,  במקרים רבים הם חוזרים אליו, מרצונם או שלא מרצונם. 

     יהודי אחד סיפר, שלפני קרוב ליובל שנים הוא התגורר בישוב בארץ ישראל שכמעט כל תושביו היו שומרי שבת. אף הקפידו על כך שמכוניות לא יכנסו בשערי הישוב מכניסת השבת ועד ליציאתה. והנה, בשבת אחת,  נכנס אחד התושבים לבית הכנסת וכולו נסער ונרגש. סיפר היהודי שבפסי הרכבת, שהיו סמוכים מאוד לישוב, מתנהלת ברגעים אלה עבודה לתיקון המסילה. המתפללים הזדעזעו מחילול השבת בפרהסיה שנעשה בקרבת מקום מגוריהם, ובפרט על ידי גוף ציבורי , ויצאו כולם - בצוותא חדא - אל מסילת הרכבת, כדי לעצור את העבודות. קבוצת המתפללים עמדה על הפסים ולא אפשרה לפועלים לבצע את העבודה   מקצתם מחו בקול גדול על חילול השבת, ומקצתם מנעו בגופם את המשך העבודות. המתפללים ניגשו אל מנהל העבודה שהיה במקום ותבעו ממנו להפסיק את העבודה. האמינו לי, "השיב המנהל", שגם אני הייתי רוצה לשבת כעת בביתי בשקט ובמנוחה, אבל מה אעשה ואני כפוף להוראות הממונים עלי, אם תביאו לי אישור להפסיק את העבודות, אשחרר ברגע זה את כל הפועלים ואלך הביתה"! לרגע השתררה במקום מבוכה קלה. לפתע יצא מתוך הקבוצה יהודי נמוך קומה ורזה , שהיה ידוע כאחד המתפללים השקטים , שבדרך כלל אינו משמיע את קולו בבית הכנסת בשום ויכוח או עניין ציבורי . הוא התקדם לעבר מנהל העבודה, הפשיל את שרוולו ופנה אל האיש בזעקה": לאיזה אישור אתה ממתין"? הנוכחים היו בטוחים שהאיש הפשיל את שרוולו כדי להרים את ידיו על מנהל העבודה ולהכותו כהוגן על שהעז להפריע את מנוחת השבת. אבל היהודי הנמוך המשיך וצעק: האם אתה זקוק לאישור לכך שאנחנו יהודים ונצטווינו בתורה על שמירת השבת? הנה לך, כאן על זרועי חקוק מספר המוכיח לך שאנחנו יהודים, כאלף עדים! מספר זה נחקק על זרועי באושוויץ. האם זה לא מספיק לך כדי להגיע למסקנה שאסור לנו לחלל שבת"..? ומנהמת ליבו הפצוע הוסיף": ראה , הנה כאן כתוב שאנחנו יהודים, ויהודים צריכים לשמור שבת"! האנשים שהיו במקום הופתעו למשמע דברי המתפלל, אבל מה שקרה אחר כך זעזע את כולם עוד יותר, גם את המתפלל הנמוך, שאולי לא המתין לתגובה שכזו ממנהל העבודה.  המנהל החוויר כסיד ונאלם דום. לא היה בכוחו להוציא הגה מפיו.  לאחר דקה התעשת ופרץ בבכי נסער... גם הוא הפשיל את שרוולו והציג בפני הנוכחים את המספר שהיה חקוק על זרועו! בתגובה ספונטנית התנפל מנהל העבודה על היהודי הנמוך, חיבקו ונישקו ואמר לו: "אחים אנחנו! אחים לאותו עם קדוש! אני מבטיח לך, מהיום והלאה אני שומר שבת, עם או בלי אישור מהממונים עלי. הממונה היחיד יהיה מעתה רק הקב"ה!, לאחר כמה דקות לא היה אף פועל אחד על המסילה. כולם הלכו הביתה. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר א' אדר ה'תשע"ה

אדם נעשה חכם רק כשהוא לומד לקח ממה שעשה כשהיה טיפש. אם רוצה אדם לעשות רצונו של מקום, אין לו לתת דעתו רק על עצמו, כי אם לדאוג גם לזולת, שגם רעהו יהיה יהודי נאמן , שגם בנו של רעהו ילמד תורה - אתה חזק יותר ממה שאתה נראה . אמיץ יותר ממה שאתה מאמין . וחכם יותר ממה שאתה חושב אסור לאדם לזלזל בעצמו. אתה עובד בשביל לחיות – אבל העבודה הורגת אותך " ברגע שגילית איזו מכפות הרגלים היא הכף הימינית, כבר אין לך הרבה התלבטות לגבי מי מהן היא השמאלית, ואז נותרה רק הבעיה-באיזו מהן להתחיל לצעוד. גם מי שנותן צדקה לעני ביד רחבה , אבל חסרה אצלו הרגשת מצב זולתו , הרי זה בבחינת "שופך דמים ". והיּו הכֻרבים פְרשי כָנַפִיים לַמְעָלה סֹּוכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם. הארון רומז לתורה שבו היו הלוחות, והכרובים מרמזים על תינוקות של בית רבן שדמות פרצוף תינוק היה להם. ובא ללמדנו, שהתינוקות והילדים העוסקים בתורה מגינים ו"סוככים בכנפיהם" על כלל ישראל. כמו שכתוב "ולשון רכה תשבר גרם" - לשונם הרכה תינוקות של בית רבן, "תשבר גרם" - ראשי תיבות ת'ינוקות ש'ל ב'ית ר'בן - ג'זרות ר'עות מ'בטלים. (צרור המור( והשולחן משפיע מזון ופרנסהֶ ''אתַ הְמנֹוָרה נַֹכחַ הֻשְּלָחן'' כאשר נכחו מאירה המנורה – אור התורה)..מהרי"ד מבעלזא( אמונה אדם נכנס למספרה ובאמצע התספורת החלו הוא והספר לשוחח על מגוון נושאים, הם הגיעו לנושא שדן בקיומו של אלוקים.. "אני לא מאמין שיש א-לוקים בעולם" אמר הספר, "למה אתה אומר את זה?" שאל האיש "די לצאת לרחוב ולראות שא-לוקים שם!" תגיד לי אתה, אם א-לוקים היה קיים, אתה חושב שהיו אנשים חולים? שהיו אנשים נטושים? אם א-לקוים היה קיים—לא היה צער וכאב!! אני פשוט לא יכול לדמיין א-לוקים אחד אוהב שהיה מרשה לכל הזוועות האלה להתרחש.. חשב האיש לרגע, אבל העדיף לשתוק כדי לא להתחיל ויכוח. הוא קם לדלת, עמד לצאת לרחוב, ואז ראה הומלס, שוכב ממש בכניסה למספרה, הוא נראה מוזנח מאוד עם שיער פרוע וזקן עבות.. חזר האיש לעבר הספר ואמר:"אני לא מאמין שקיימים ספרים!!" מה??- שאל הספר?? זה בלתי הגיוני להגיד כך...! הרי רק לפני שנייה סיפרתי אותך! לא!! ספרים לא קיימים!! כיוון שאם היו קיימים, לא היו בעולם אנשים עם שיער ארוך וזקן עבות!, כמו האדם הזה שבחוץ.." אה..- ענה הספר- "זה לא שאין ספרים, זה מה שקורה שאנשים לא באים אלי..""בדיוק!" ענה האיש, " זו הנקודה. א-לוקים בהחלט קיים, אבל זה מה שקורה לאנשים שלא באים אליו ולא פונים אליו לעזרה. מכאן מגיע כל הצער והכאב שבעולם!!" ביטחון אמיתי (שמעתי מהרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א ( מעשה ביהודי פשוט, שומר תורה ומצוות, בעל משפחה ברוכת ילדים, שבקושי מסיים את החודש, היה לו ברשותו כרטיס הגרלה של מפעל הפיס. יום חמישי אחד מתקשרת אליו אריאלה ממפעל הפיס ומודיעה לו שכרטיסו עלה בגורל והוא זכה במיליון ₪. השמחה כמובן הייתה גדולה והתחילו לתכנן מה עושים בכסף? חיסול המשכנתא בסך חצי מיליון ₪, קניית רכב חדש, חיסול החוב לגמ"חים וסגירת יתר הכסף כחיסכון לנשואי הבת בעוד שנה. ביום ראשון הגיע שוב פעם טלפון ממפעל הפיס, הפעם התנצלות, הייתה טעות, מישהו אחר זכה, נעמוד אתך בקשר ונפצה אותך... וכעת אחים יקרים נעצור לרגע ונשאל את עצמנו כיצד אנחנו היינו מגיבים? ובכן, לדעתי, רובנו היינו עונים משהו כמו: 'מה זה טעות? אתם תשלמו על זה ביוקר.' וגם אם לא היינו עונים הייתה מתגנבת לליבנו השאלה: 'למה ה' עשה לי ככה? אם לא מגיע לי לזכות אז למה לענות אותי?' מספר בנו של אותו יהודי: אבא לא כעס ולא רגז, אלא ענה ואמר: 'תודה רבה, להתראות' ולא גילה שמץ של עצבות, וחזר אמר את הפסוקים : "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני" "הכול מאת ה' הכול לטובה..." שאל אותו הבן: "אבא, איך אתה מצליח להיות רגוע? אמר האב: "תראה בני היקר, באחד השיעורים בנושא אמונה וביטחון למדנו שאין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחילה אלא בממון, כנראה שהייתה צריכה להיות ל"ע גזירה קשה בגוף של אחד מבני הבית, והקב"ה רצה להמיר אותה בממון, אלא שכנראה הממון שיש ברשותי לא הספיק כדי לבטלה מה עשו? נתנו לי ידיעה שיש לי מיליון ₪ שהרי "אין עשיר אלא בדעת" ואז לקחו אותו בחזרה ופדו אותנו מפגיעה קשה בגוף. אז איך ייתכן שלא אודה לה' על כך? באיזו רחמנות ה' התנהג איתי... וזהו הסוד שלנו אחים יקרים, אומר בעל "חובות הלבבות" מהו הביטחון האמיתי בה'? "מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך ובטוח על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו" ביטחון בה' אין פירושו שה' יעשה את מה שאני מבקש ורוצה, ביטחון בה' היא הידיעה וההפנמה שכל מה שה' עושה זה הכי טוב בשבילי. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/