אמרי שפר כ"ט אדר ה'תשע"ז

  “אדם כי יקריב מכם”, האיש אשר יחפוץ להתקרב לבורא יתברך, ינקוט בשלושה דברים אלו שבהם ייקח לעצמו מוסר ומזה יתעלה בעבודת ה’. האחד הוא שיהיה “מן הבהמה”, מה בהמה זו אילמת היא ואין בכוחה לדבר או להוציא מילים מפיה, כן ירגיל האדם עצמו בכל ענייני העולם לא לפטפט ולאבד זמנו, אלא יהיה כבהמה זו שאינה מבינה לא בפוליטיקה ולא בכלכלה ולא בחדשות החוץ. השני הוא “מן הבקר”, יבקר את עצמו ואת מעשיו האם טוב עשה או שמא לא. כך ידע ברבות הימים מה לקרב ומה לרחק. מה גורם לו להיכשל ומה דווקא מסייע לו בעבודת ה’. “מן הצאן” הוא הפרט השלישי, וזה מלשון “צאינה וראינה בנות ציון”, שילך האדם ללמוד מהנהגותיהם של גדולי ישראל ואפילו של בני אדם פחותים ממנו, ויקלוט ממעשיהם הטובים מה שיוכל לקחת ולקיים בעצמו גם כן.

     בגמרא נאמר: אמר רבי פינחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות... ענווה מביאה לידי יראת חטא. המסקנה שמביאה הגמרא: ענווה גדולה מכולן!

     ה"פלא יועץ": "ואין אתנו יודע מה הוא גאווה, אבל סימן יש מכוח הבן להכיר כוח האב, כי ההקפדה והכעס וכד' הם בני הגאווה, ואם אין אבות – מאין יצאו תולדות? והאיש הירא ורך הלבב תסמר שערו מראות חומר וגודל רעת הגאווה ויתלהב לבו בראותו גודל שבח הענווה, וישתדל בכל כוחו במחשבות טהורות להכיר מיעוט ערכו ולהיות מן הנעלבים לכל אדם."

     ישנם אנשים שכל הזמן נסוכה על פניהם הבעת כעס. מידה זו איננה נכונה כלל וכלל, שהרי על האדם להאיר ולהסביר פנים לסובבים אותו. לעומת זאת ישנם אנשים שכל הזמן שמחים ומקלים ראש בכל דבר. גם מידה זו אינה נכונה שהרי פעמים על האדם לכעוס כגון: כדי להחזיר את בניו לדרך המוטב או שכשרואה עוברי עבירה וכדומה... וזה מה שמרמז בפסוק: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשר לה' " שני המידות הללו בהקצנה אינם ההנהגה הרצויה לפני ה'!...

כופר נפש (פניני עין חמד, עלון 629)

     עד כמה גדולה מצוות הצדקה - זאת אין אנו יכולים לתאר ולשער. לא בכדי התורה הקדושה מתארת זאת 'ונתנו איש כפר נפשו' (שמות ל, יב) -  ודרשו זאת רבותינו לגבי הצדקה.  אכן, לא בכדי רבותינו אמרו 'צדקה תציל ממות' (משלי יא, ד) כפי שנראה מהסיפור המופלא הבא, המעובד מתוך 'איש לרעהו'. ומעשה שהיה - כך היה:

     גיבור סיפורינו הוא מר אליהו זרבי, מהנדס מיזוג אוויר במקצועו. כיום מתגורר הוא בהרצליה, אולם הסיפור התרחש בהיותו בחולון לפני כ-15 שנים. וכך הוא מגולל את סיפורו: " הייתי מתפלל בבית כנסת 'סודאי' בעיר. בית כנסת? זה ממש לא רק בית כנסת, אלא מרכז תורני של תורה,  תפילה וחסד אשר פעיל עשרים ושתיים שעות ביממה!  יש שם הכל, פשוט הכל. החל מתפילות דרך שיעורי תורה ועד בית תמחוי ועוד.  באחד הבקרים, היה זה בעיצומו של קיץ, התעוררתי בבעתה לאחר חלום בלהות. בהחלט חששתי ממנו, ולכן אמרתי את הנוסח המופיע עבור 'הטבת חלום' בברכת כוהנים . לא הסתפקתי בכך. לאחר התפילה חישבתי את סכום המעשרות שעלי י להפריש לצדקה, ויצא כי עליי להפריש 1036.00  ש''ח חיפשתי את הגבאי ומיד מסרתי לידיו את הכסף כשבליבי תפילה, שבורא עולם יוציאני מן המצר ומה שחלמתי יתבטל ולא יתגשם !.

     באותם ימים עבדתי בבית לחם. שם הקימו בית מלון, ואני עשיתי את הנדסת מיזוג. מבית לחם הייתי אמור להגיע בהמשך לאריאל.  הדרך הקצרה היא דרך רמאללה, אך כדי לא להיתקל בערבים משליכי אבנים העדפתי להאריך את דרכי בנסיעה בכביש אלון.  מדובר בדרך צרה , שבצידה האחד הר ובצידה השני תהום... ולפתע מכונית "ריאו" ענקית מגיחה הישר מולי.  הנהג לא מאט אלא שועט לעברי במהירות עצומה, כנראה נרדם ! מה עושים? יש לי שבריר שנייה כדי להחליט: לחתוך ימינה ל... כיוון התהום, או לשבור שמאלה לכיוון ההר - אז יש יותר סיכוי שהוא יפגע בי.  לתאר לכם את הפחד שעטף אותי באות ו רגע? זה בלתי אפשרי בעליל. רק תנסו לתאר לעצמכם , כי ישנן שלוש אפשרויות , שכל אחת רעה מהשנייה:  או להתנגש בהר או להידרדר לתהום - או להמתין , שרכב כבד יתנגש בך במהירות עצומה. מהי האפשרות הפחות גרועה מבין השלוש? מה עליי לעשות? ועוד שרק שניות אחדות זהו הזמן העומד לרשותי כדי לקבל החלטה מושכלת.  נו, מה עושה יהודי בעת צרה? אני צועק 'שמע ישראל' בכל הכוונה, חותך ימינה, ו"מרגיש" את הרכב הכבד שועט צמוד אלי . רק מההדף יכולתי לעוף לתהום.  בחסדי השם המרובים, בדרך נס ופלא, לא התממשה אף אחת משלושת האפשרויות הנ"ל! הקב"ה יצר אפשרות רביעית מופלאה: להינצל מהתקרית לחיים טובים ולשלום!  

     עדיין לא סיפרתי , שאני יליד אירן. כאשר עזבה אמי ע"ה את אירן, היגרה משם הישר לארה"ב. אבי , זכרונו לברכה , נפטר כבר באירן ונטמן בטהרן.  אימא העדיפה להתגורר בלוס אנג'לס לצד שמונת אחיה ואחיותיה , להיות קרובה למשפחה. אני עדיין לא מעכל את הנס הגלוי שהיה לי, וממשיך בדרכי. בשעה חמש אחר-הצהריים כבר הייתי בבית, ואימא מתקשרת מלוס אנג'לס. בשל הפרשי השעות אצלה היה שבע בבוקר! " אליהו, מה קרה לך היום ,?" כך היא פותחת ושואלת. "אימא, למה את שואלת?" אני משיב בשאלה. היא לא מוותרת ואומרת: "אליהו, מה קרה איתך היום?". אני שותק ושוב היא שואלת: "אליהו, אמור נא לי בבקשה, מה קרה איתך היום? . " התעקשתי להבין מהיכן אמי יודעת שקרה משהו לפני שאספר לה מה קרה. ואז היא מספרת לתדהמתי את הסיפור הבא : "לפני שעתיים (בשעה חמש לפנות בוקר בלוס אנג'לס,  שלוש בצהריים כאן) חלמתי , שאבא שלך מגיע אליי בחלום ואומר לי: 'אליהו שילם אלף ומשהו שקל והצילו אותו ממוות בטוח!'. החלום נראה מוחשי ונראה כחלום אמת. אז תספר לי בבקשה, מה בדיוק קרה!" כמובן שסיפרתי לה על התרומה בסך .1036.00 ש"ח שזכיתי לתרום באותו בוקר! ועל נס הצלתי מאוחר יותר באותו יום ."

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ב' אלול ה'תשע"ה

החיד"א הקדוש אומר: עצ"ת ה' היא תקום, ר"ת ענוה צדקה תורה - כי אלו השלושה נפלאים להינצל מכמה עברות - ולכפר עוונות.

     הבעל שם טוב הקדוש אומר: החוטא במחשבה - בניו מצערים אותו. בדבור חוטא - אשתו מצערתו. במעשה יש לו צער מרכושו.

     הרה"ק רבי מנדל מויטבסק אומר: יראת חטא - פירושו לפחד מפני החטא עצמו יותר מאשר מפני העונש הבא בעקבותיו.

     הרה"ק רבי יחיאל הרופא אומר: מי שאין לו בושת פנים, כבר הותרה העבירה בעיניו.

גלגל חוזר בעולם (פניני בית לוי, גליון 344)

     פעם אחת רצה הרה“ק רבי דוד מלעלוב זצ“ל לנסוע למורו ורבו הרה״ק הרבי ר‘ אלימלך מליז‘נסק זצ“ל, אולם לא היה לו כסף לתשלום עבור נסיעה בעגלה, והלך רגלי. פתאום ראה שנוסע חסיד אחד על אותו הדרך שהוא הולך, וחסיד זה היה עשיר ידוע בוורשה. ניגש ר‘ דוד אל העשיר ושאלו להיכן הוא נוסע, ענהו העשיר שהוא נוסע לעיר ליז‘נסק, לרבי אלימלך. ובכן, בקש ממנו ר‘ דוד, היות וגם הוא פניו מועדות לרבי, שירשה לו לעלות על אותה העגלה שממילא נוסעת לאותו מקום . הסכים העשיר, והרה“ק מלעלוב עלה על העגלה. באמצע הנסיעה התחיל העשיר ללעוג לר‘ דוד, כי לא הכירו וחשב שהוא ח“ו עני ואדם נחות, ואילו הרה“ק ר‘ דוד שתק ולא ענה לו כלום. כך היה כל משך זמן הנסיעה. הוא דיבר ושחק ממנו ורבי דוד לא ענהו.  כשבאו לליז‘נסק נכנס ר‘ דוד לפרוזדור של הרבי ר׳ אלימלך, אולם העשיר נכנס מיד לרבי, בעוד שר‘ דוד הבין שאין זה ראוי להיכנס מהנסיעה היישר אל קודש הקדשים, שהרי צריך מעט הכנה נפשית עד שנכנסים לפני ולפנים. ובכן חיכה ר‘ דוד מעט ואח“כ נכנס.  הרבי ר׳ אלימלך שוחח אתו זמן רב, כשעתיים. בסיימם את שיחתם , יצא ר‘ דוד אל פרוזדור הבית, ופנה לעשיר ואמר לו: סעו לכם לדרככם. כי אני אשאר כאן עוד איזה זמן, והוסיף עוד ואמר לו: אם תיסעו לעירכם ובאמצע הדרך תשמעו קול צווחה, תלכו אחר הד הקול, ותדעו אז מה שיש לעשות...

     אותו עשיר, שקודם לא החשיב את ר‘ דוד והיה בעיניו כאיש פחות ח“ו, הרי שכעת אחרי ראותו שהרבי ר‘ אלימלך שוחח אתו זמן כה רב, הבין כי הוא אינו איש פשוט והתחרט מאד על שעשה ממנו שחוק ולעג לו, ועל כן, אחרי שמעו את דבריו, הכניסם לליבו להיות לו לזכרון, ולבלתי סור מהם. כשהיה העשיר באמצע הדרך, סמוך לאיזה יער, שמע לפתע מרחוק קול צעקה איומה בשפה הפולנית, שתוכנה היה קריאה להצלה,  נזכר מיד בדברי ר‘ דוד וסטה מדרך המלך אל עובי היער, עד לאיזו ביצה עמוקה וטובענית, שם ראה שר אחד ששקע בביצה, הוא ועגלתו יחד עם הסוסים, עד כי לא הצליחו להיחלץ.  על מנת לחלצם, קשר העשיר חבל עבה לעגלה שלו שעמדה במרחק מה במקום יבש, חיבר את הקצה השני אל העגלה הטבועה בבוץ, התיישב בעגלה שלו, הצליף על גבי סוסיו ואחרי כמה רגעים משה את העגלה עם השר היושב עליה מתוך הבוץ, והציל את השר.  לאחר שחילצו, סיפר לו אותו שר כי יומיים שלמים היה שקוע שם,  באותה ביצה, עם עגלתו, בלי אוכל ושתייה. כאשר הוציאו העשיר,  היה השר מצונן כל כך עד שאבדה ממנו כמעט צלם אנוש.  העשיר הלבישו מיד במעיל עבה וחם, והאכילו והשקהו עד ששבה אליו נפשו. ”

     מאין אתה?“ שאלו העשיר, ”מוורשה“, השיבו השר. ”גם אני מוורשה“, השיבו העשיר בשמחה, ”ואני נוסע לשם עכשיו.  אהיה לך לחבר ותוכל לנוח בביתי עד שתחלים לגמרי !“ וכך אכן היה. כשהגיעו לביתו הפשיט ממנו את בגדיו הרטובים והמלאים טחב ובוץ, השכיבו על המיטה ונתן לו תה וקפה וכל טוב עד שנפלה עליו תרדמה חזקה, ובבוקר שב לאיתנו לגמרי.  העשיר הסיע את השר לביתו ונפרד ממנו תוך שהשר מודה לו מקרב ליבו בשמחה עצומה.  כמה ימים חלפו, והשר שלח לקרוא לעשיר. כאשר הגיע אליו,  שאלו: איזה תגמול ביכולתי לתת לך תמורת החיים שהחזרת לי, כי אילולי הגעת להצילני, הייתי מת בתוך זמן קצר מאפיסת כוחות!“ ” אין לי כל צורך בתגמול!“ ענהו העשיר, ”די לי בכך שהצלתי בן אדם ממוות, ושמחה זו היא תגמול מספיק עבורי!“ ” על כל פנים“, ענהו השר, ”אמור לי שמך וכתבתך, בכדי שאדע תמיד מי היה מצילי הרחום, ויהיה לי זה לזיכרון תמיד.“ ”נו,“ השיבו העשיר, ”את זה אוכל לעשות.“ אמר לו את שמו וכתובתו, השר רשם את הדבר ביומנו והעשיר שב לביתו.  עברו ימים, חלפו שנים, והגלגל החוזר בעולם נהפך על אותו העשיר, עד שאיבד כל רכושו והגיע לדיוטא תחתונה. איבד את מסחרו, מכר את ביתו ואת כל אשר לו, את מלבושיו היפים והמגוהצים, את רהיטי ביתו ואפילו את כל כלי ביתו שהיה להם איזה שווי כספי, ובלבד שיהיה לו במה להחיות את נפשו.

     משתמו כל נכסיו אותם יכול היה למכור, הפך העשיר לעני החוזר על הפתחים, הלך מעיר לעיר ומכפר לכפר והיה במצב נורא כזה תקופה של עשר שנים, עד ששכח לגמרי שפעם היה עשיר. הוא התרגל כל כך לפשוט יד, עד שלא הבחין אפילו למי הוא מושיט את ידו, ליהודי לנכרי, יהיה מי שיהיה ... סיבוביו הארוכים הרחיקוהו מעירו וורשה, ושוב חוזר חלילה, עד ששב לוורשה.  שהרי, חשב, מי יכיר אותו אחרי תקופה כה ארוכה? וגם, בוורשה , העיר הגדולה, אפשר לעשות כסף... וכך בבוקר השכם התחיל את סיבוביו על פתחי הנדיבים, ואפילו עצר אנשים באמצע השוק בבקשת נדבה.  בבוקר בהיר אחד, בשעה שעמד בשוק, ראה איזה אדון נוסע בכרכרה מפוארת, ניגש אל הכרכרה פשט את כובעו, הרכין ראשו כלפי האדון בהכנעה, והושיט את ידו לאמור ”תן איזה אגורת כסף“ . הביט עליו האדון ואמר לו ”בוא נא אתה, יהודי!“  הדברים הללו, כשיצאו מפי השר, היו לו כמהלומה חזקה. מי יודע איזה משפט רוצה האדון להגיש עליו? ומרוב פחד, נשא מיודעינו את רגליו וברח...  האדון ציוה על משרתו שירוץ אחריו ויתפשהו ויביא אותו אליו.  רץ אחריו המשרת, תפסו, אחז אותו בזרועו והביאו ככה אל כרכרת השר. בפיק ברכים עמד ה“יורד“ לפני השר הנכבד, שהיה מושל וורשה. ולמרבה הפתעתו, החל השר מסביר לו פנים ומדבר איתו באהבה וברחמים, ואמר לו: אל נא תפחד, יהודי, לא אעשה לך כלום, אל תפחד, הרגע מעט בבקשה“ וכהנה וכהנה עוד מילות הרגעה ונחמה.. משנרגע מעט, פנה אליו השר: ”אמור נא לי, מה שמך?“ אמר לו ה“עני“ את שמו. ”האם תכיר אותי?“ שאל אותו המושל. ”אני? את השר? איך זה אכיר?“ תמה מיודעינו. ”אם אינך מכיר אותי“, השיבו המושל, ”אזכיר לך! זוכר אתה שלפני כמה שנים הצלת את חייו של שר אחד כאן ביער הסמוך לוורשה?“ ”זוכר אני, השיבו העני“. ”ובכן, תאר לעצמך, אני הוא המדבר אליך! אותי הצלת ולי עשית כזו טובה במסירות נפלאה כל כך!“ ”שמח אני על הידיעה הזאת“ השיב העני בשברון לב ”על כך שכבודו מזכיר לי שהייתי פעם עשיר...“ שאל אותו השר איך הגיע למדרון נורא כל כך, וסיפר לו כל מה שעבר עליו מיום שעזב אותו, הוציא השר פנקסו ונתן לו שטר שיקבל אלפים רובל מחשבון הבנק שלו.

     בלי לחכות הרבה פדה העני את השטר, ויצא מיד לעשות עסקים ושוב הצליח ועלה ועלה עד ששב אל עשירותו הקודמת.  בכל אותו זמן, כבר הסתלק רבי אלימלך מליז‘נסק מהעולם והחוזה מלובלין כבר היה ממלא מקומו וגם הרבי ר׳ דוד‘ל מלעלוב היה כבר למנהיג בדורו והיה מפורסם מאוד כבעל מופת וכבעל מידות נפלאות.  העשיר, ששמע את שמעו, אולם לא הכירו ולא זכר כי הוא הוא זה שנסע איתו לרבי אלימלך, נסע אליו. אך דרך על מפתן ביתו, זכרו ר‘ דוד וביקש ממנו שיספר לו מה עבר עליו במשך השנים הללו. הרצה לפניו העשיר את עליותיו ומורדותיו ושוב את עלייתו העכשווית. משסיים, פנה אליו רבי דוד בזו הלשון: תדע, כי באותו הזמן שלעגת לי בנסיעתנו, נגזרה עליך מיתה מן השמים. אני ידעתי מהגזרה ונכנסתי להרבי ר‘ אלימלך לטכס עצה איך לבטל את הגזירה , והצלחנו להמירה באחרת: שתהיה עני, ועני חשוב כמת, ובזה יהיה לך כפרה על הלעג, אלא שהיות ואתה עשית טובה גדולה עמדי בהביאך אותי לליז‘נסק בעגלתך, השתדלתי לעשות לך טובה שאחר שתסבול הצרות הללו ישיבו ויושיבו אותך על כנך לעשירותך... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/