נקודה שבועית פרשת "כי תשא" ה'תשע"ז

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", אנו קוראים על אחד האירועים המכוננים בעם ישראל: חטא העגל. בשעה שמשה היה בראש הר סיני כדי לקבל את התורה חטאו בני ישראל ובנו להם עגל זהב. לאחר שירד משה אליהם וחזר אחר כך לדבר שוב עם ה' הוא פונה אליו בבקשות מיוחדות: "ויאמר משה אל ה' ...ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עימי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני...הודיעני נא את דרכך...וראה כי עמך הגוי הזה...פני ילכו והניחותי לך...אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה...ונפלינו אני ועמך..."

רש"י מפרש את הפסוקים שה' לא הודיע למשה מה שהוא רצה לשמוע ממנו מה' עצמו, ולעומתו הרמב"ן שולל פירוש זה ואומר שה' נענה להנהיג את העם על ידי מיזוג מידות הדין והרחמים ומשה ביקש רק מידה של "פנים בפנים".

בספר עקידת יצחק מפרש בעל העקידה שיש בבריאה שלוש השגחות: אחת בכללות העולם, אחת מיוחדת באומה הישראלית, ואחת מיוחדת שבמיוחדות בחסידיו ושומרי מצוותיו. הסדר הזה מקביל לסדר בעולם הטבעי: כל אדם בעולמנו קרוב לחבריו ושכניו באשר הם, יותר קרוב לבני משפחתו, וקרוב ביותר לבני ביתו שלו אשתו וילדיו.

משה חשש שבגלל חטא העגל הקדוש ברוך הוא סילק את השגחתו המיוחדת מישראל והם יהפכו להיות כשאר העמים. לכן דייק משה ואמר "וראה כי עמך הגוי הזה" שהוא מסתמך על החן שמצא בעיני ה'. משה נרגע רק אחרי שהובטח לו שכלום לא השתנה ממה שהיה ומידותיו של ה' מעידות על רחמיו וחסדיו שהם חלק בלתי נפרד ממציאותו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

כי תשא,חטא העגל,הר סיני, מידות הדין והרחמים,פנים בפנים,אומה הישראלית,בעל העקידה,בעולם הטבעי,

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע,כי תשא,ה'תשע"ו

נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תשא" ה'תשע"ו

 

 

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", אנו נחשפים לאחד האירועים הקשים שעובר עם ישראל, חטא העגל.

משה רבנו יורד מהר סיני כשבידיו לוחות הברית וסופג מכה קשה ביותר כשמולו נגלה מחזה קשה בו עם שלם עומד ומשתחווה לעגל זהב שבנו במו ידיהם, וכל זה רגע אחרי ששמעו את דבר ה' קורא להם שלא יעשו פסל ומסכה.

זו היתה נקודת שפל של עם ישראל וצניחה אדירה אחרי הגבהים הרוחניים  שהם היו בהם בשעה ששמעו את ה' מקריא להם בקולו שלו את עשרת הדיברות.

אחת התוצאות הישירות לאירוע היתה קשה: "...ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" - משה מנפץ את הלוחות שזה עתה קיבל מה' ושובר אותם לחלוטין והתורה טורחת לציין בפנינו שזה נעשה דווקא "תחת ההר" כדי לומר לנו שאמנם עמדו בני ישראל ליד ההר אך כעת הם נמצאים בתחתית. לשם הם התדרדרו.

מה היתה תכלית השבירה של הלוחות בידי משה?

משה לא עשה זאת מתוך יאוש. זה לא נעשה מתוך קבלת כישלון אלא ההפך הגמור, זו היתה שבירה על מנת להתחיל בבניה מחדש של התהליך.

כאשר משה ראה את העם סוגד לפסל ממש רגע אחרי המעמד הגדול של קבלת התורה הוא הבין שהעם עדיין שרוי בהערצה למשהו מוחשי. למשהו גשמי. לעם היה קשה להתחבר כעת לדבר רוחני גדול ככל שיהיה.

משה חשש שעכשיו אחרי שיפתרו את בעיית חטא העגל ימשיך העם לסגוד לדבר גשמי ויהפכו את הלוחות שהוריד איתו מההר לאליל חדש עבורם.

הוא פחד שהעם יעניק לאבנים את הכח האלוקי ויחלו להשתחוות אליהם מבלי להבין את התכלית האמיתית של הלוחות.

זו היתה הסיבה שמשה החליט לנפץ מול עיניהם ולזעזע אותם כדי שילמדו אחת ולתמיד שהאלוקים הוא אחד וזה ה' שבשמים ואין בלתו. אין קדושה בחפץ כלשהו כאלוקים. הלוחות, כלי המקדש, הר סיני,המשכן והמקדש עצמו, כל אלה הם קדושים אך הם משרתים את המטרה שהיא קבלת הקדושה בה' יתברך.

לעיתים עלינו, בדיוק כמו משה, לנפץ ולשבור מהלכים בחיינו כדי להתחיל אותם מחדש. כדי לשבור ולרסק מחשבה שמראש כנראה היתה מוטעית ולפתוח דף חדש. יש מקרים שאין ברירה וחייבים זעזוע קשה כדי להבין את המשמעות האמיתית וכך נהג משה וכך עלינו ללמוד ממנו בשעת אמת במקרים הקטנים שלנו.

 

שבת שלו ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

 

כי תשא,חטא העגל,לוחות הברית,פסל,מסכה,עשרת הדיברות,סגידה,לנפץ,לשבור,

נקודה שבועית פרשת כי תשא ה'תשע"ה

השבת נקרא את הפרשה האמצעית מבין חמש הפרשות העוסקות בבניית המשכן וכליו. חמש פעמים חוזרת התורה על פירוט בניית המשכן לאורך הפרשות האלו המסיימות את חומש שמות, והנה באמצע פרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", מופיעים מספר מועט של פסוקים שנפתחים כך: "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני ובינכם לדורותכם לדעת כי אני ה' מקדישכם".באמצע כל עניין המשכן ובנייתו חוזרת התורה שוב על הציווי של שמירת השבת, והרי רק לפני מספר שבתות, בפרשת "יתרו" קראנו כולנו את עשרת הדיברות עם הדיבר הרביעי והציווי על השבת, ואם כך למה מצווה כאן שוב התורה על השבת? האברבנאל בפירושו מנסה להסביר את הדבר: למשכן ולשבת יש תכלית דומה- להשריש בקרב העם את האמונה באלוקים. מתוך כך יכול ויבוא העם להבין שהמשכן ובטח בנייתו הם תחליף לקיום השבת והם עלולים להחליט שבעת הזאת כשיש משימה לאומית לבנות את המשכן היא תדחה גם את שמירת השבת. הרי קיים עכשיו גיוס של כלל המשאבים הפיזיים והרוחניים ואולי יש גם צו שעה לדחות את השבת עבור המשכן. דווקא בגלל צו השעה הזה מזהירה התורה ואומרת שיבנו את המשכן עם כל ההתלהבות והמסירות שצריכה להיות עבורו אבל יום השבת נשאר כפי שציוו אותו. כשבנו בני ישראל את המשכן והיו שובתים בשבת מעבודה וממלאכת המשכן הם גילו את סוד השבת. באתן השבתות שבהם נדחתה בניית המשכן שהיה המרכז הרוחני של העם,ניצל כל יחיד מישראל מפני אותו "צו השעה" למען העם" שהיה בולע את עצמיותו של היחיד למען הכלל. באמצעות שמירת השבתות האלו במדבר נשמר גרעין החירות בלבו של כל אחד מישראל. הם למדו והבינו שיום השבת שבו שובתים מעבודה הוא לא כשאר ימות השבוע. אי עשיית המשכן דווקא ביום המנוחה למען מטרות לאומיות חשפה בפניהם את המשמעות האמתית של היום הקדוש הזה. יום השבת הוא יום המשכן הפרטי של כל אחד ואחד, ומכאן אפשר להבין את הנוסח המיוחד שקיבלה שמירת השבת בפרשה שלנו: "ושמרו בני ישראל את השבת....לעשות את השבת" - השבת היא עשייה. עשייה שאינה נופלת מעשיית המשכן ואף עולה עליה. העשייה של השבת היא יצירה של זמן. היא עשייה בתוכנו, בפנמיות שלנו, היא יוצרת את האדם ואת נשמתו. כך הצילה השבת בעת הקמת המשכן את היחיד. על כך נכתב במסכת שבת: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם". שבת שלום ומבורך! פורים שמח! תודות : לצחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם