אמרי שפר כ"ה טבת ה'תשע"ז

את הפסוק ''אהיה אשר אהיה'' מפרש הרמב''ן – אהיה עם אלה שרוצים שאהיה אתם.

     בפרשת השבוע יש את שבע המכות הראשונות, מתוך עשרת המכות. ובפרשת בא עוד שלוש מכות (בא=3).  ר' יהודה היה נותן בהם סימנים:  דצ"ך עד"ש באח"ב. נשאלת השאלה: לשם מה נדרשו סימנים? כל מספר פלאפון יש לו 10 מספרים? מה הבעיה לזכור?! אומרים בתור מליצה: מכות בלי סימנים זה לא מכות...

     האדם נולד באנוכיות בסיסית לראות את עצמו כאילו הוא עומד במרכז העולם, והכול לא נברא אלא לשמשו. אנוכיות זו הוטבעה באדם לצורך עבודתו הרוחנית, אך הוא משתמש בה שלא כהוגן. הוא סבור שכל מה שעושים לו – מגיע לו, ואין כאן מקום להכיר טובה למישהו. (הגר''ש וולבה שליט''א)

     ישנם אנשים ששואלים אותם אם הם שומרי תורה ומצוות? הם משיבים: אתה יודע מי היה סבא שלי?!... הוא היה רב גדול... האנשים הללו חושבים שיש להם זכות אבות, אבל האמת הבן מזכה האבא, ולא האבא מזכה הבן...

הבעייה בעיניים (דברים טובים, פרשת ויגש)

     רפאל היה אדם עשיר. את עשרו עשה מעסקי ספנות גדולים, אלא שכפי שנוהגים הבריות לומר: מה שווה הממון ללא הבריאות? כל סכום כסף לא יוכל לעזור לאדם הסובל מבעיה בריאותית שאין לה תרופה.  וכזה בדיוק היה גורלו של רפאל, הוא סבל מכאבי עיניים חזקים במיוחד ששיבשו את תפקודו. הוא לא חסך כל טיפול עליו המליצו רופאיו ונעשה אורח קבוע במרפאות ובמעבדות העיניים הגדולות בעולם, שם ניסו הרופאים לזהות את מקור הבעיה – אך לשווא.

באחד הימים שמע רפאל על רופא טבעוני המתגורר באי בשם סמטרה. באי הזה התגוררו אנשים ספורים שתפקידם היה לתחזק את שמורת הטבע הגדולה של הנמרים שפעלה באי. הרופא הטבעוני שהתגורר באי עסק בעיקר בריפוי בעלי חיים וסירב לטפל בבני אדם.  רפאל ששמע כי האיש מחולל פלאות בתרופותיו הטבעוניות, החליט כי הוא חייב להגיע אליו בכל מחיר,  אלא שכל סכום שהוצע לרופא לא שינה את דעתו והוא לא הסכים לפגוש את רפאל בשום אופן. 'איני מטפל בבני אדם, אלא רק בבעלי חיים' הסביר נחרצות.  רפאל לא אמר נואש. שבוע לאחר מכן הובאו לאחוזתו של רפאל שלשה נמרים צעירים, נדירים מסוגם,  ששוכנו בכלוב מיוחד שנבנה עבורם באחוזה. רפאל הזמין וטרינר שלקח ממנו דגימת דם, שאותה הזריק לתוך ורידי הנמרים. כעבור שלשה ימים הבחין רפאל כי הנמרים החלו להכות בטפריהם על עיניהם והיה ניכר שהם סובלים מכאבי עיניים. הם לא חדלו למצמץ, ונוזלים חומצתיים זלגו ללא הרף מעיניהם.  כבר באותו יום שלח רפאל סרטון של שלשת הנמרים אל הרופא הטבעוני שהתגורר באי סמטרה, ולא הופתע לקבל ממנו מברק חוזר שביקש ממנו לבוא במהירות אל האי יחד עם הנמרים.

     רפאל הופיע עם מטוסו הפרטי, ועבר ביחד עם הנמרים סדרת בדיקות מקיפה. כעבור שבוע הוזמן לחדרו של הרופא אוהב החיות וזה הסביר לו את הבעיה: רפאל והנמרים סובלים ממחלת עיניים נדירה השייכת לאורכם של גלי האור, ובמילים פשוטות יותר - עיניהם רגישות באופן קיצוני לצבעים. כל צבע הנקלט בקרנית העין גורם לגירוי עז ולכאבים קשים. אלא שלמרבה הפלא, צבע אחד לא משפיע על העין – הצבע הירוק. הרופא ביקש מרפאל לעצום את עיניו וכשזה פתחן גילה לוח עץ ירוק שכיסה את כל שדה הראייה. באותו רגע חש רפאל רגיעה בכאבים בעיניו, הוא הבין כי הרופא צודק.הוא נפרד מהרופא שסירב לקבל כל תמורה – מלבד את הנמרים, וחזר לביתו. כעת היה הפתרון לכאבים בהישג יד עבורו.

     כבר באותו יום הזמין רפאל שלושה סיידים מן המובילים בתחומם וביקש מהם לצבוע את כל אחוזתו הגדולה בצבע ירוק. מלבד צבע הקירות,  הרצפות, ואדמת הגן, הוזמנה גם מערכת ריהוט חדשה, וכלי מטבח כולם בצבע ירוק עז, כך שהבית כולו טבל בירוק. לאחר שלושה שבועות סיימו הסיידים ובעלי המלאכה את עבודתם, ורפאל סוף סוף יכול היה להסתובב בביתו עם עיניים פקוחות ולהתבונן בעולם ללא הכאבים הטורדניים. אלא שלמרות זאת, לא יכול היה רפאל לצאת אל העולם. לצבוע את כל העולם בירוק, זאת גם רפאל העשיר לא היה מסוגל... שנה חלפה, ורפאל קיבל מכתב בו מבקש ממנו הרופא שהוא מעוניין לבוא לביקור באחוזתו, כדי להשוות את מצבו של רפאל למצבם של הנמרים.

     ארבעה ימים מאוחר יותר עצרה מכוניתו של הרופא בפתח אחוזתו של רפאל והוא ניגש אל השער. להפתעתו של הרופא הוא התבקש להיכנס לחדר מיוחד על מנת להחליף את כל בגדיו ללא יוצא מן הכלל למערכת בגדים יוקרתית בצבע ירוק המתאימה בדיוק למידותיו. לאחר שהרופא התלבש בבגדים הירוקים, הוא הוזמן על ידי שני משרתים לבושים בירוק לפגוש את בעל הבית. רפאל שמח לפגוש את הרופא והתנצל על עגמת הנפש. הוא הסביר לרופא שכל מי שנכנס אל הבית חייב ללבוש בגדים בצבע ירוק כדי שלא ייגרמו לו כאבי עיניים במהלך הפגישה. הרופא הביט ברפאל בתימהון ואמר: ' צבעת את כל העולם שלך בירוק. האם אתה חושב שצבעתי את כל האי בירוק בשביל הנמרים? האם לא יותר פשוט להרכיב משקפיים או עדשות בצבע ירוק,  שהיו מאפשרים לך להסתובב בכל מקום שתרצה...?'

     לכל אחד מאתנו ישנה נקודת מבט שממנה הוא רואה את העולם שמסביבו. כאשר השבטים הגיעו למצרים היו בטוחים שיוסף מציק להם לחינם, עד שהיו מוכנים לצאת למלחמה ולהחריב את מצרים. אך לפתע הכול השתנה, ויוסף גילה להם כי הוא אחיהם האובד. אם נביט סביבנו ונדע שעלינו לשנות רק את עצמנו ולא את העולם שמסביב, נוכל לראות כיצד הכול מתחבר יחדיו, ולפתע מתגלים לנו דברים חדשים שמגלים עבורנו את התמונה המלאה. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "שופטים" ה'תשע"ה

התורה שלנו היא תורת חיים. היא עוסקת ומקיפה את כל תחומי החיים. 

אחת התכונות החשובות של תורתנו היא העיסוק בחברה האנושית. התורה מאוד חברתית.

פרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", נוגעת בהרבה דינים שבין אדם לחברו וכל היחסים בין בני אדם: מלחמה עם האויב, דיני החייל הלוחם, דיני עגלה ערופה כאשר נמצא אדם מת, דיני משפט והצדק שבו, מינוי שופטים, שוטרים ומלך על העם ועוד.

אחת המצוות שמופיעות בפרשה היא מצוות השבת אבידה: "לא תראה את שור אחיך... והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך...ואספתו אל תוך ביתך...עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו...וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך...לא תוכל להתעלם".

אם נשים לב היטב נראה שהמילה העיקרית בפסוקים אלה שעוסקים בהשבת אבידה היא "אחיך". חמש פעמים מוזכר האח במצווה זו.

התורה בכוונה פונה אל הרגש שלנו ואל מידת האחווה שבתוכנו שנפתח את ליבנו בתחושה שכולנו אחים ושעלינו לא להתעלם מאבידת האח שלנו  שאנו מוצאים ברחוב.

אל לנו לחפש לעצמנו סיבות מקילות כגון: המאבד זר לנו או חוסר בסימנים אלא להתאמץ עבור האח שלנו שאיבד את חפצו.

עיון מעמיק יותר בפסוקים מראה שחובת השבת האבידה היא רחבה יותר ממה שמשתמע ממבט ראשון:

בתחילת הפסוקים כתוב: "השב תשיבם" - כפל המילים האלה מעיד לנו שגם אם האבידה הלכה מבעליה כמה פעמים עלינו לשוב ולהחזירה כפי שכתוב במדרש: "החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבע או חמש פעמים, חייב להחזירה שנאמר "השב תשיבם".

אם בעל חיים נמלט מהבעלים שלו אחרי שהשבנו אותו כבר בעבר מוטלת עלינו החובה להשיבו לבעליו בדיוק כמו בפעם הראשונה.

הדבר נובע מכך שעל כל אדם מוטלת החובה והאחריות לקיום רכושו של הזולת.

העניין השני שנלמד מהמילים "והשבתו לו" היא ההלכה: "שתהא בו השבה, שלא יאכל (השור/פרה/תרנגול) בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו, מכאן אמרו: כל דבר שעושה ואוכל (כלומר נותן חלב/ביצים) יעשה ויאכל, ושאינו עושה ואוכל - יימכר" - המוצא לא צריך לפרנס את הבהמה שמצא, אולם כן ייתן לה צורכיה על ידי ההכנסות שיבואו לו ממנה (חלב/ביצים) ואם לא הוא ימכור אותה ואת הכסף ישיב לבעלים. 

הנה, גם במצווה זו אנו רואים את האחריות המוטלת עלינו המוצאים לרכוש הזולת.

שנזכה תמיד לדאוג לרכוש זולתנו כשלנו.

שבת שלום ומבורך! 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם