הירא את דבר ה' ואח"כ כתוב ואשר לא שם לבו. ומדוע לא נאמר להיפך
מהירא את דבר ה' דהיינו "ואשר לא היה ירא דבר ה'", אלא היצר הרע אינו
מחכה עד שאדם יהא לא ירא דבר ה' ח"ו, רק כשרואה איזה רפיון כבר מגיע, וזה
אשר לא שם לבו, רק רפיון קטן, גם כתוב במשלי ה' תעיף עינך בו ואיננו, שכהרף עין הוא כבר בא, אם מוצא דבר קטן ביותר כבר
מוצא היצר הרע מקום להכשילו.
''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח
ומעבודה קשה" (ו' ט'). מדוע לא שומעים לצדיק - "מקוצר רוח" שמקצרים
בענייני רוחניות, "ומעבודה קשה" על כל דבר יש להם קושיות. (אמרי
חיים(
ונתתי לכם מורשה. שתי פעמים כתוב
בתורה לשון מורשה, אחת לגבי ארץ ישראל, ואחת לגבי התורה, כמו שכתוב תורה ציוה לנו
משה מורשה קהילת יעקב, כי יש קשר בין אחד לשני, שאם יש תורה אז יש גם ארץ ישראל,
שנאמר ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חוקיו.
חודש שבט ר"ת ש'מרם
ב'רכם ט'הרם. ש'נשמע ב'שורות ט'ובות. ועוד רמז לטובה, ואין ב'שבט'יו כושל. הרבי
אמר לתלמידיו כל שבועיים שמחה ר"ח שבט, ט"ו בשבט, ר"ח אדר, פורים,
ר"ח ניסן, פסח, ר"ח אייר, י"ד אייר פסח שני, י"ח אייר
ל"ג בעומר, ר"ח סיון, חג השבועות, שה' יעזור לנו שיהיה כל השנה שמח.
כוחה
של ברכה II
להלן סיפור מאלף , המעובד מסדרת הספרים "אמונה שלמה" על חמישה חומשי
תורה, שערך ידידי ורעי ר' צבי נקר ויש בו כדי ללמדנו מהי כוחה של ברכה. ר' צבי שמע
את הסיפור מפי אחד מנכדיה החשובים של אחת מגיבורות הסיפור, הלא הוא הרה"ג
אריה פלשניצקי שליט"א, ר"מ בישיבת שערי יושר, ובעמח"ס 'אתקינו סעודתא':
הימים ימי הדמדומים, מעט קודם שבא הכורת על יהדות אירופה. באותם הזמנים ישיבת 'ברנוביץ' הייתה בראשות מרן
הגאון 'ר אלחנן וסרמן זצ"ל. אחד מהאישים ששימשו
בקודש, היה הגה"צ 'ר צבי הירש גוטמן הי"ד, ששימש כמנהל הישיבה
ואשר בנוסף לתחום אחריותו היה עליו לדאוג להאכיל ולמצוא מקום לינה עבור הבחורים.
עליו העיד מרן הסטייפלר זיע"א כי הוא 'בקי בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך. ימים
אלו שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, היו קשים מבחינה פיננסית לכלל עולם הישיבות ברחבי
אירופה , כשהקשיים
היו נחלת הכלל כולו. חודשים ארוכים היו ראשי הישיבות עושים את דרכם מעבר לים, כדי
לנסות ולשחר פתחי נדיבי עם.
הבחורים שנקבצו בישיבתו של הגאון ר ' אלחנן וסרמן, מסרו נפשם וגופם עבור לימוד התורה הקדושה. הם סעדו
אצל בעלי בתים מבני העיירה, שגם פיתם הייתה בדרך כלל דלה ובקושי מספקת את בעליה. באכילת ה 'ימים' נהגו מירב הבחורים לסעוד מידי יום
כל אחד אצל נדיב לב אחר שניאות לפתוח את ביתו בעד בן הישיבה. כשאימת המלחמה החלה
לחדור לסביבת הישיבה, החרדה והאימה ליוו את בני הישיבה, שרובם ככולם היו רחוקים
מבני משפחותיהם מרחק רב. הדבר לא הורגש בתלמודם ושקיעתם הרבה בהיכל הישיבה, אך מצבה הגשמי של הישיבה ושל בני העיירה ירד
פלאים, והם התקשו לכלכל את בני הישיבה במתן מזון לפיהם דבר יום ביומו. מי שנטל על שכמו את העול הכבד, בימי צר ומצוק ביתר
שאת הינו 'ר צבי הירש הי"ד, שלא חדל ממאמציו להשיג בכל
דרך אפשרית מזון בסיסי בעבור בני הישיבה.
שתים מבנותיו חנה רחל, ושרה בילא, שמעו את דאגות האב לגורל בני עליה הממיתים עצמם
באוהלה של תורה וגמרו אומר בלבן לעשות מעשה, שיהא בו במשהו להקל מעולו הגדול של
האב הדגול. לאחר שאביהן עזב את הבית ויצא לעוד מסע כיתות
רגלים מפרך, בניסיון למצוא עזרה לצרכי הישיבה, יצאו שתי הבנות
לרחובה של עיר, כשסלים גדולים בידיהן, והחלו להתדפק על דלתותיהם של יהודי העיירה.
הם פירטו את בקשתן מעמקי הלב, שכל אחד ייתן את אשר ידבנו לבו, אם במוצרי מאכל או
בכסף ומעות. כך סובבו להן שתי הבנות, חנה רחל בת ה- 20 ושרה בילא בת ה- 16 בלבד
כשבלבן חדורה תחושת שליחות למען הצלת עמלי התורה. לנוכח תחנוני הבנות, הסלים הלכו והתמלאו, נדיבי עם
פתחו את צוהר ליבם למרות שעת הדוחק.
לפתע באחת מסמטאותיה של העיירה – בואכה רח' אלביאנסקה בברבנוביץ', בעודן צועדות עם
הסלים בידיהן, בא לקראתם ראש הישיבה. לנוכח הליכתן עם סלי מזון מלאים בידיהן, שאלן
אודות הסלים. הבנות ענו בפשטות ובתמימות: "אבא אמר בבית ,
שהמצב הגשמי בישיבה קשה מאד, אזרנו אומץ לעזור עבור תלמידי הישיבה" . התפלא
רבי אלחנן על תעוזת נפשן ומגודל מסירותן והקרבתן המעשית למען לומדי התורה הצעירים,
ובירכם שבזכות סיוען ללומדי התורה בישיבה, תזכינה להאריך ימים ושנים ארוכות ולראות
צאצאים ההולכים בדרך התורה... הבנות, ענו 'אמן', והחישו צעדיהן לביתן.
חלפו הימים, ושמי אירופה החלו להתכסות בענני דם. מכות ההרג והאובדן שידעו היהודים
יושבי העיירה, היו נוראים ואכזריים. כך אירע גם לרבי צבי הירש גוטמן הי"ד
ביַחד עם בני משפחתו, עלו על המוקד. אך רק שתיים מבנותיו– חנה רחל, ושרה בילא,
הצליחו בס"ד כל אחת בדרכה להינצל מן התופת האיומה כשרידים יחידים למשפחה
מופלאה וגדולה . חנה
רחל עלתה ארצה מספר שנים קודם פרוץ מלחמת העולם השנייה בהוראת הגר"א וסרמן
זצ"ל ונישאה לבעלה הגאון ר ' שמואל פלמן זצ"ל (ר"מ בישיבת
"אור זורח" ולאחר מכן כיהן כרבה של שכונת היכל מאיר בת"א .) וזכו
לבנים ובני בנים תלמידי חכמים ויושבי על מדין, בהם הגאון רבי בן ציון פלמן. לאחר זמן נודע לה, כי אחותה שרה בילא נותרה בחיים
. היא נישאה לבעלה הדגול ר ' מנחם מנדל קפלן זצ"ל ( ר"מ בישיבת פילדלפיה
.) זכו האחיות הללו, שנותרו יחידות מכל בני משפחתן, לראות דורות ישרים מבורכים,
וגם דור חמישי ההולכים בדרך וברוח מסורת ישראל סבא. ברכת ראש הישיבה התקיימה במלואה.
בתאריך ה אדר ה 'תשס"ד נתבקשה הבת הגדולה לישיבה של מעלה בהיותה בגיל 98 ,
ובאותו תאריך בדיוק, ה אדר ה 'תשס"ח 4 ,שנים לאחר מכן, נפטרה אחותה 'הצעירה ' באותו גיל בדיוק .98 בני המשפחה ששמו
ליבם לתאריך המדויק של פטירת שתי האחיות, בדיוק באותו גיל, הבינו כי ברכת הצדיק התקיימה
במלואה. אחד מגדולי ישראל שהגיע לנחם את הגרב"צ פלמן בימי השבעה על אמו הוסיף
שהדברים מופלאים שאותן בנות שזכו להאכיל 'לחם' לתלמידי חכמים, הקב"ה הוסיף
להן שנות חיים כמניין לחם (78 ,(אשר הרבנית פלמן שהייתה אז בת 20 זכתה במדויק לעוד
78 שנות חיים . ובנוסף,
הרבנית שרה בילא נפטרה לאחר 4 שנים בגיל 98 וזכתה ל- 82 שנה
לאחר ברכתו של הרב אלחנן וסרמן כמניי ש'מרם ב'רכם ט'הרם ן 'בניך - ' היא דאגה
לכלכל את בניו של הקב"ה וזכתה לעוד חיים במניין י בניך .'
