בלעם נתן עצה לבלק להחטיא
את ישראל ע"י בנות מואב, ואיתא בגמרא (סנהדרין קו) שחז"ל גזרו שלא לאכול
פת, יין, שמן, של גויים בכדי שלא יהיו קרובים מדאי וירצו להתחתן עימם, וזה יעץ להם
בלעם, 'וילך שפ"י' ר"ת ש'מן פ'ת י'ין שיתנו לישראל, ועי"ז יימשכו
אחריהם.
התבונן בילדינו הַשְּלֵמִים,
וגלה מעלותיהם. אל תביט על הקצה המוקצה שקיים בכל אחד. אם רק תְּשַּנֶה את זָוִית
רְּאִייָתְָּך ו'כתם לידה' יֵהָפְֵך ל'נקודת חן'. נזכה, גם אנו, למצוא חן ושכל טוב
בעיני אלוקים ואדם.!
"וירא את ישראל שוכן
לשבטיו" (במדבר כד,ב). אומרת הגמרא (בבא בתרא פ): "ראה שאין פתחי
אוהליהם מכוּונים זה כנגד זה". גם בדירת ארעי חייבים להקפיד על גדרי הצניעות,
שלא כמי שמקילים בקיץ בענייני צניעות בהימצאם בדירת ארעי, מחוץ לעיר, ואומרים
"אחטא ואשוב" – כשאשוב בחזרה לעיר.(הרבי מליובאוויטש(
חסיד אחד בא לפני רבי יהושע
מבעלזא וביקש ממנו ברכה שיזכה למות כיהודי. אמר לו הרבי: למות כיהודי גם הגויים
רוצים, שהרי כך ביקש בלעם: תמות נפשי מות ישרים, אבל העיקר הוא לחיות כיהודי.
התרומה (קול
ברמה, ניסן ע"ו(
"לפַּלֵא נֶדֶר אֹו בִנדָבָה" (במדבר ט"ו ג'(
סיפור מופלא עד מאוד, המוכיח על השגחה
פרטית מיוחדת במינה. את הסיפור שמעתי מפי עדים נאמנים, והוא מופיע גם בספר 'אמונה
שלמה'.
ראש ישיבה חשוב, שבישיבתו לומדים תלמידים
רבים, נסע לאסוף כספים בחו"ל, ונכנס אל אחד הגבירים הידועים וסיפר לו באריכות
על צרכי הישיבה שבראשה הוא עומד. ראש הישיבה דיבר ודיבר, והאריך בפרטים על מנת
להיכנס לליבו של הגביר. בסיומם של הדברים, הוציא הגביר את ארנקו, הוציא
משם 25 דולרים, ומסרם
לראש הישיבה. משראה את עינו הלא טובה של הגביר, החליט ראש הישיבה לא להגיע אליו
יותר. אם זה הסכום שהוא מוכן להוזיל מכיסו לאחר שסיפרתי לו כל כך הרבה על הישיבה
שלנו, וצרכיה, בוודאי שלא משתלם להגיע אליו יותר.
לאחר כמה שנים צעד ראש הישיבה ברחובה של
אחת הערים באמריקה, על מנת להתרים שוב את הגבירים למען ישיבתו. והנה הוא רואה לפתע
את הגביר ההוא, שתרם 25 דולרים, הולך לעומתו. הגביר, שזכר את ראש
הישיבה, ניגש אליו, ואמר לו: לאחר שתרמתי לך את הסכום הקטן ההוא, אני מבין שכבודו
החליט לא להגיע אליי יותר. ברצוני להודיעך, שהשי"ת לימד אותי לקח על מה
שעשיתי, וכיום הזה לא אנהג יותר כפי שנהגתי אתכם. אתה מוזמן להגיע לביתי, ושם אתן
לך תרומה גדולה. ראש הישיבה הופתע למשמע הדברים, וכמובן שהגיע לביתו של הגביר, וזה
סיפר לו דברים כהווייתם. כמה
ימים לאחר שהייתם אצלי אז, ונתתי לכם תרומה של 25 דולרים בלבד, הייתי צריך להגיע
למקום פלוני, וכיון שהמכונית לא הייתה אצלי, נאלצתי לקחת מונית. אירע מזלי, והנהג שהסיעני היה שיכור כלוט. הוא נהג
כמו מופרע, עשה
זיגזגים רבים, ואני כבר ראיתי את המוות מול עיניי. כשביקשתי ממנו לרדת, סירב לאפשר
לי לעשות זאת, בטענה ש 'עדיין לא הגענו ליעד המבוקש '. הסוף הלא-טוב היה
שהנהג השיכור נתקע בקיר, והמכונית התהפכה ונשרפה. הנהג נהרג, ואני יצאתי בנס, אבל
פינו אותי לבית החולים כשאני מחוסר הכרה . והנה, כיון שחלק
גדול מגופי נשרף כתוצאה משריפת הרכב, לא הצליחו לזהותני בבית החולים. בלבול נוסף
היה שם, כשהמשטרה העלתה השערה, שהפכה ל 'ודאית', שאני 'נהרגתי' בתאונה, ולאחר מכן
'חטפו' את גופתי מזירת
התאונה )בשל היותי גביר
מפורסם, וה 'חוטפים' רצו לקחת כופר גדול (.
בשל כך, נקבע שהפצוע המאושפז בבית החולים הוא אדם אחר, שנפגע אף הוא בתאונה דומה
שאירעה באותו זמן, ואילו ממני התייאשו לגמרי. ההודעה זו הועברה גם לילדיי.
במשך 6 חודשים הייתי מחוסר הכרה, וכאשר
התעוררתי, והחילותי להיזכר מה עבר עליי, נדהמו הרופאים לשמוע שאני עונה על שם אחר
לגמרי, ואינני מזוהה עם השם ש 'הדביקו' לי בטעות. למותר
לתאר שאם ההלם של הרופאים היה כה גדול, לאיזה שיאים הגיעה התדהמה ופיק הברכיים
שאחזו בילדיי 'היתומים'. הם לא האמינו שאבא שלהם נשלח אליהם מחדש מן השמים, ולקח
להם זמן רב עד שהאמינו שהדבר הוא נכון... לאחר שהתרגלו אליי קמעה קמעה, הודיעו לי הילדים שלאחר ההודעה המרה שקיבלו על
'פטירתי', הם מכרו את כל הנכסים שלי... את הבית והרהיטים, את המכוניות ויתר חפצי
הרכוש, ולא נותר מהם דבר. ברם,
כיון שהכסף נשמר אצלם, הייתה אפשרות לרכוש מחדש בית מגורים, וכך חזרתי לאט לאט
לחיי השגרה. ברם, הוסיף האיש לספר לראש הישיבה, הדבר שהוציא אותי מהכלים, וגרם לי להתעוררות מרובה
בכל העניין הזה של התרומות, היא אותה 'קבלה' שהייתה תלויה בבית
הכנסת. כאשר הגעתי להתפלל בפעם הראשונה בבית הכנסת,
הבחנתי בקבלה על כסף שנתרם על ידי הילדים שלי 'לעילוי נשמתי'... הקבלה נכתבה על
ידי וועד בית הכנסת, וכאשר ראיתי את סכום הכסף שהילדים תרמו למטרה זו, הזדעזעתי עד
עמקי נשמתי. הילדים, שהיו כמובן גם הם עשירי עולם, ומיליוני דולרים מצויים
בחשבונות הבנק שלהם, תרמו 25 דולר לעילוי נשמת אביהם - - - והנה, אומר הגביר,
מלבד הזעזוע שאפף אותי על הסכום הזעיר כל כך שהילדים היו מוכנים לתרום למעני,
הסכום של 25 דולר 'הקפיץ' אותי בכך שהזכיר לי את הסכום שתרמתי לך, ראש הישיבה,
בבואך אליי לפני כמה שנים. הקב"ה הוכיח לי בצורה הברורה ביותר שאם אני
לא אדאג לעצמי, ולעולם
הבא שלי, אף אחד לא ידאג לי, גם לא הילדים שלי. ולכן החלטתי לקחת את עצמי בידיים,
ולהעלות את התרומות שלי לישיבות ולמוסדות-קודש. בתוך כדי דיבור
הושיט הגביר לראש הישיבה צ'ק על סך אלפי דולרים . 'סכום זה הוא על ביקורך הנוכחי, והנה לך צ'ק נוסף על הביקור הקודם שבו
נתתי לך רק 25 דולרים', אמר הגביר, ומסר לראש הישיבה אלפי דולרים נוספים.
חוויית
השבוע שלי
