אמרי שפר כ"ב שבט ה'תשע"ה

ישנם אנשים שהם כל כך עסוקים בתהיות על העבר, שאין להם זמן לחשוב על העתיד (שמואל אייזיקוביץ) ישנם אנשים שיש להם הכל ובכל זאת הם אומללים, ישנם שאין להם כמעט כלום והם מרגישים עשירים “ישנם הרבה שיטות בחינוך.. אבל הדרך הטובה ביותר היא, דוגמה אישית של ההורים?!” (שמש ינון) ישנם שתי ימים חשובים בחיי האדם. האחד, יום הולדתו. והשני, כשהוא מגלה לאיזה מטרה הוא נולד. (מרק טווין) ורפא ירפא (כא, יט). (אוצר אפרים,חלק ד' עמוד א'צ) סיפר הרב משה שרר זצ"ל, יו"ר אגודת ישראל באמריקה. כי פעם אחת בהיותו ילד קדח מחום. אמו עליו השלום הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית. הרופא רשם מרשם דחוף, אולם האימא המסורה לא הייתה יכולה לצאת מיד לבית מרקחת שכן כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא. בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה מטבעות ויצאה לדרך מתוך ההחלטה להביא את התרופה ויהי מה. באותה שעה הרוקח הראשי לא היה במקום, סגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך יצאה לדרך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה, וידה אוחזת בבקבוק הזכוכיות היקר מפז האמור להבריא את מחמד עיניה. היא מיהרה כל כך בדרכה, עד שנפלה ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים. בבכי מר הרימה את שקית הנייר הרטובה ובתוכה שברי הבקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת, שם היה כבר בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. היא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות נקיון בלילות, רק שיתן את התרופה. הרוקח נטל את השקית הרטובה הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד, לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ובפנים סמוקות הגיש לה חזרה את מחיר התרופה ואמר, 'יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה, אוי ואבוי היה, אם ח"ו היה לוקח את התרופה שרקח הסגן שלי בטעות. 'אתה מבין מוישלה', היה תמיד מספר הרב שרר בשם אמו, תלמד מכך שיעור לכל החיים, כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף, כשרצתי חזרה לבית מרקחת חשבתי שזה הסוף, ולמדתי כי בחיים לפעמים כשחושבים ש'זה הסוף' דווקא אז מתחילה הישועה. שיעור זה, אמר תמיד, לווה אותו לכל חייו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/