אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ה

אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ה

כשאחד חותם בתחתית ''אני הקטן'' האם אפשר באמת להאמין שהוא רואה עצמו כזה ''קטן'' (שמואל אייזיקוביץ)

      כשאני מצביע על מישהו, אצבע אחת שלי מופנת אליו, כי אותו אני בודק, אבל שלוש אצבעות פונות אליי, כי אני תמיד צריך לבדוק את עצמי פי 3.

     כשאתה אומר אמת, אינך צריך לזכור את כל הפרטים. (מרק טווין)

     כשאתה מפסיד בקרב – אתה לומד איך לנצח במלחמה.

טעות-דפוס גורלית (ע"פ ספר 'כיסופים' לתולדות חייו)

     נמל חיפה חשון תרצ"ו. מסיפון האניה 'קושציושקו' יורדים לאיטם בני משפחת בורשטיין הפולנית. האב הרה"ח ר' משה, זוגתו ובנם התינוק נחמן ישראל.בתקופה זו עדיין לא פילל איש כי קרוב מאד היום בו כל יהדות פולניה תעלה על המוקד רחמנא ליצלן, גם רבי משה ומשפחתו לא עלו לארץ ישראל מפחד השואה, הסיבה שבגינה עשו בני המשפחה את הדרך הקשה, נעוצה בכך שרבי משה זכה בצעירותו להתקרב לדרך רבינו הקדוש, והרי רבינו אינו משאיר ספקות בנדון זה; "מי שרוצה להיות יהודי, דהיינו לילך מדרגא לדרגא – אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל"... "ארץ ישראל הזאת בפשיטות, עם אלו הבתים והדירות"... "שרצונו שכל איש ישראל, כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה, ישבר כל המניעות וילך לשם כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל" - - - (חיי מוהר"ן ט"ו).

     הנה הגיע היום המאושר בחייו, לאחר ניסים והרפתקאות רבות, החל מהשגת הסרטפיקטים ועד להצלה ברגע האחרון מגיוס לצבא הפולני – זכה רבי משה בורשטיין ומשפחתו לצעוד את הד' אמות הראשונות שלהם בארץ הקודש.

     אולם כנראה שהנסיונות עדיין לא פסקו, אם אין זוכים באמת, אפשר להגיע לארץ ישראל ובה עצמה להכנס ולשקוע בטומאת ארץ העמים רחמנא ליצלן. בדרכים שונות ומשונות הצליחו ראשי הסוכנות והמפלגות החילוניות להעביר על דתם משפחות וקהילות שלימות, שעזבו את מסורת אבותם ובתואנה של מצוות יישוב הארץ עזבו את כל שאר מצוות התורה ל"ע.

     הנסיון הזה הלך והתדפק גם לפתחה של משפחה צעירה זו שהגיעה ארצה אך זה עתה. כבר בבית העולים החיפאי עטו עליהם אנשי הסוכנות ופעילי מפלגות שונות כשכל אחד מנסה לשכנע מדוע כדאי לעבור להתגורר דווקא בקיבוץ או במושב שבשליטתו. אך רבי משה לא הסתכל על שום דבר מלבד על עיר הקודש ירושלים, הוא ידע היטב כי אם קיימים בארץ חסידי ברסלב הרי שהם מתגוררים בירושלים העתיקה, הוא אינו מוכן לשמוע על שום מקום מלבד ירושלים המקודשת.

     היה זה דווקא עסקן חרדי שניסה להניא אותו מתכניתו: "ירושלים? הנך יודע מה מצפה לך בירושלים? הרי לתושבים אין ממה להתפרנס, קיים מחסור חמור בדירות והצפיפות נוראה, התנאים ירודים ביותר, הרעב מציק ומחלות מפילות חללים, הזאת העיר שבכוונתך לדור בה?" אך רבי משה לא נשאר חייב, "אכן, באתי לארץ ישראל על מנת לגור בירושלים, אין לי כל מחשבה אחרת!!!"

     בכל זאת הדיבורים אט אט התחילו למצוא מסילות ללבו של רבי משה, האחריות לשלום משפחתו החלה לנקר במוחו, הרי אין לו כל קרובי משפחה בירושלים ומי יעזור לו בחבלי הקליטה? העסקן שראה כי החומה התחילה להסדק אף בא עם הצעה מפתה למדי: "העיר ראשון לציון נמצאת כעת בתנופת התפתחות מואצת, שם תקבל משק, פרה ותרנגולים, וכמובן בית ראוי למגורים עם תנאים מצויינים..."

     היות והשבת הלכה והתקרבה, החליט רבי משה לדחות את ההחלטה עד לאחר השבת. במוצאי שבת ישב וזימר זמירות מלוה-מלכה בנוסח הוותיק של חסידי ברסלב ולאחר מכן אמר בהתעוררות את התחינה הארוכה "רבון העולמים". לפתע עצר, המילים כאלו נעתקו מפיו, בקטע האחרון של התפילה נפלה משום מה טעות דפוס ובמקום "ראשון לציון הנה הינם" הודפס בטעות "ראשון לציון הנה חינם"... הוא בודק שוב, אכן, המילה חינם מודפסת שחור על גבי לבן. התחינה מסתיימת ובפיו של רבי משה מונחת כבר התשובה הסופית: "ראשון לציון – הנה חינם" – אם אעבור לראשון לציון אין ספק כי לחינם כל המאמץ של העליה ארצה, כנראה שהחיים הרוחניים שם לא יהיו בדיוק 'קדושת ארץ ישראל'... אבל ההמשך של התפילה גם הוא ברור "ולירושלים מבשר אתן" המגורים הקבועים יהיו בעזרת השם בירושלים עיר הקודש.

     זכה רבי משה להתגורר בירושלים העתיקה ביחד עם שאר חסידי ברסלב, לגדל דור ישרים מבורך בדרך הירושלמית הוותיקה, כשהוא מזכיר לטובה את אותה טעות דפוס שחרצה את גורלו וגורל עתיד ילדיו. בערוב ימיו אף ביקש מפורשות: "על המצבה שלי תכתבו שהתגוררתי בין חומות ירושלים מתוך מסירות נפש!"

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il