מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם;
מה שאנשים אומרים, מה שאנשים עושים, ומה
שאנשים אומרים שהם עושים - אלה דברים שונים לגמרי (מרגרט
מיד)
מה שהתורה עושה לשכל התפילה עושה לנשמה
מה שחשוב בחיים הוא לא עצם העובדה שיש לנו
חיים. ההבדל שעשינו בחייהם של אחרים הוא שיקבע את המשמעות של החיים שאנו מנהלים. (נלסון
מנדלה)
הזמן הנכון (קול ברמה, גיליון 191)
מסופר
על פועל בניין חרוץ במיוחד שהיה עובד קשה מבוקר עד ערב ובקושי היה מרוויח את לחמו.
משכורתו הייתה דלה ביותר. לפועל היו 7 ילדים לפרנס והמשכורת בקושי
הספיקה למחייתם. חייהם היו דלים ביותר. שניים מחבריו של
הפועל ראו את חריצותו הרבה, ואמרו לו: "אתה כ"כ חרוץ ומקצוען בבנייה, לא
מתאים לך להיות פועל פשוט. אתה צריך להיות מנהל עבודה - קבלן..." ענה
להם הפועל: " יש לי 7 ילדים לפרנס ואני בקושי מרוויח מחצית ממה שאני צריך כדי
לפרנס את משפחתי. בשביל להיות מנהל עבודה ולהתקדם, אני צריך כסף... עם מה אני
אתחיל?" חבריו שהעריכו מאוד את
חריצותו של הפועל וכאבו את מצבו העגום, החליטו להתגייס לטובת חברם. הם נתנו לו
במתנה סכום כסף שיוכל לעזור לו בתור התחלה לפתוח עסק משלו. הפועל הודה לחבריו מאוד, לקח את הכסף
והלך לספר לאשתו על מזלם שהולך להשתנות....
הם החליטו לשמור בצד את הכסף שקבלו
לפתיחת עסק, ובתור התחלה, יקנו בחלק מהכסף אוכל לילדיהם הרעבים וימלאו את ביתם בכל
טוב שכה חסר להם... הפועל לקח ₪ 300
לקניית בשרים, ואת יתרת הכסף החביא תחת כובעו ויצא לדרך. הוא הגיע לקצב וקנה
בשר ככל אשר תאב ליבו. סטייקים, פרגיות, צלעות ועוד וחזר שמח וטוב לב לביתו.
בדרכו, רדפו אחריו כמה מכלבי השכונה שהריחו את ריח הבשר. הוא ניסה לבעוט בהם
ברגליו ולהרחיקם, תוך שהוא מגן על שקיות הבשר כשלפתע עבר נשר מעל ראשו ולקח לו את
הכובע על כל תכולתו... מרוב תדהמתו וצערו על אבדן הכובע, ולמראה הנשר המתרחק ממנו
לאי שם, תש כוחו והכלבים חטפו מידיו את שקיות הבשר והחלו טורפים אותו בתיאבון. והפועל, ביש המזל, חזר בלית ברירה לעבודתו
כפועל בניין עם משכורת דלה...
עברה תקופה, וחבריו ראו אותו שוב עובד
בבניין ושאלו אותו מה עשה עם הכסף שנתנו לו. הוא סיפר להם כל אשר ארע עמו והם
החליטו לתת לו הזדמנות שנייה לשפר את חייו. שוב אספו כסף ונתנו לו סכום שיוכל
לעזור לו לפתוח דף חדש. הפועל החליט שהפעם לא יספר לאשתו על
הכסף, כי אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין. הוא חזר לביתו והחביא את הכסף
באחד הכלים הישנים שמצא במחסן. לכלי שלא היה לו שימוש בו, הייתה תחתית כפולה והוא
הסתיר את הכסף בתחתית הכלי עד אשר תקרא לפניו הזדמנות לעסק מצליח... וכך חזר
לעבודתו כפועל בניין.
באחד הימים הוא מגיע לביתו ומריח ריח
נפלא של ניקיון ורואה את ביתו מצוחצח ונקי להפליא. אשתו סיפרה לו שהגיע סוחר שמוכר
סבונים וחומרי ניקוי ומשום שחשקה נפשה לנקות את הבית ומזה זמן שלא היה באפשרותם
לקנות חומרי ניקוי, הציעה לסוחר להחליף את הסחורה תמורת כלי ישן שמצאה במחסן
שממילא לא היה להם שימוש בו.... וכך, בלית ברירה,
נשאר לעבוד כפועל בניין פשוט.
עברו הימים ושוב חבריו פוגשים בו
ושואלים אותו מה עשה בכסף. מששמעו מה קרה, הבינו כי אותו פועל הוא ביש מזל ולכן
החליטו שבמקום לעזור לו בכסף יעניקו לו במתנה עופרת. אולי העופרת תוכל לעזור לו
איכשהו לרומם את מצבו הכלכלי. לקח הפועל את העופרת, הלך לביתו ושם את
העופרת במחסן. חשב בליבו "מה כבר אוכל לעשות בעופרת...?"
יום אחד, שכנו שהיה דייג, שאל אותו אם
יש לו במקרה עופרת, משום שהוא צריך להשתמש בה כמשקולת בחכת הדייג. מיודענו,
נתן לו את העופרת במתנה משום שלא היה צריך אותה. הדייג כל כך שמח והבטיח לתת לו את
הדג הראשון שיצליח להעלות בחכתו. וכך היה, הדייג
הצליח לדוג ראשון דג גדול ושמן במיוחד ומשום שהבטחה זו הבטחה, נתן אותה לפועל
הפשוט. אשתו פתחה את הדג ומצאה בתוכו המון אבנים. היו אלו אבנים טובות, אך משום
שלא הבינו כ"כ באבנים, לא ראו בהן כל חשיבות ונתנו לילדים לשחק בהן. שכן
נוסף שגר בקרבתם, היה צורף במקצועו וראה את האבנים שהילדים משחקים בהן. הוא התפעל
מאוד משום שהבחין באבנים נדירות במיוחד, שאחת מהן היתה חסרה בכתרו של המלך, והוא
ידע שהמלך יהיה מוכן לשלם בעדה המון. הוא בא לאביהם ואמר לו שהוא מוכן לקנות את
האבנים ב50,000 ₪. מרוב תדהמתו על ההצעה הנדיבה, פלט צעקה מפיו "באמת ?" והצורף שחשב ששכנו חושב
שהצעתו נמוכה מדי, העלה את סכום הצעתו. 70,000? ניסה שוב... והפועל הנדהם:
"באמת?" ושוב ושוב ניסה את מזלו עד שהגיע ל100,000 ₪. והפועל כמעט התעלף
מהסכום. הוא שילם לפועל 100,000 ₪ והלך עם האבנים למלך.
כשהמלך ראה את האבן שחיפש מזה זמן רב
עבור כתרו, שאל את הצורף מהיכן השיג אותה. כשסיפר לו על הפועל הפשוט, שלח
המלך שליח לקרוא לו. המלך ביקש לפצות אותו על כך שבזכותו נמצאה האבן החסרה לכתרו
והעניק לו עוד מטבעות זהב במתנה. הפועל הפשוט, הפך ביום אחד לעשיר גדול.
הוא בנה לו בית מרווח ומילא אותו בכל טוב. יום אחד עברו חבריו של הפועל ושאלו היכן
חברם. ספרו להם שהוא הפך לעשיר גדול ונתנו להם את כתובתו החדשה. הם ניגשו אליו
ושאלו אותו הכיצד הפך לעשיר גדול. והוא סיפר להם שהכל קרה בזכות אותה עופרת שנתן
במתנה לשכנו הדייג...
מסיפור זה למדים, כי לא משנה באיזו
עבודה אדם יעבוד או כמה ירוויח לחודש, אם הקב"ה החליט שזה לא הזמן שלו להתעשר, אזי הוא לא יתעשר ולא יועיל לו שום דבר. אך,
ברגע שהקב"ה יחליט שמגיע לו ברכה ועשירות, אזי, גם ללא מאמץ מצדו, יזכה הוא
לעשירות. כשם שהפועל העני זכה לעשירות רק לאחר שעשה טובה לדייג ונתן לו את העופרת
ואילו כשניתנה לו הזדמנות לפתוח עסק משלו ולהתעשר מיגיע כפיו, לא הצליח הוא להתעשר
כפי שתכנן... כי רק ברכת ה' היא תעשיר!
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה