אוי לדור מליצנים המתנקשים קשות
במנהיגי ישראל בכל דור ודור החל מאברהם אבינו שליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה שרה
ועד ימינו, וככל שהדור יותר ריק מתורה ומצוות, מספר הליצנים הוא יותר גדול כביאורו
של רש"י במסכת קידושין: וזה שאינו באחד מאלו, לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך
ארץ, במה יתעסק אם לא בליצנות.
אין חרטה עמוקה יותר מחרטה שאין בה תועלת.
אם לא התורה הקדושה, שהיא דבר קבוע,
שהיא דבר יציב שלא זז 3,000 שנה, אין דבר כזה ערכים... כל השאר בר חלוף! - זאת
חוקת התורה, והחוקה לא תהא מוחלפת!
בצאת ישראל ממצרים היו בני ישראל
בחינת ילדים וכבר התחיל להתבלט נגע הפלגנות ודברי הריבות, אז עדיין הייתה אפשרות
להשתמש בשיטה של "והכית בצור", אולם משהתבגר העם אחרי ארבעים שנות נדידה
במדבר והיה עומד על סף הכניסה לארץ כשהמשימה העומדת לפניו היא לכבוש, לנחול ולהנחיל
את הארץ, דורשת התקופה – "ודברתם אל הסלע" – לדבר ללא הרף עד שיצליחו
להוציא את מימיו.
אותם שמות, אותם תאריכים (שיחת
השבוע, גליון 1635)
לולא שמענו את הסיפור שלפניכם
ישירות מבעלי המעשה ואימתנו את פרטיו, היינו חושבים שנרקח במוחו של תסריטאי מוכשר.
איש שיחנו הוא ברוך בורובסקי , בן 72, כיום תושב מודיעין. בעבר
שימש מורה לחקלאות וניהל חווה חקלאית בקריית טבעון.
הוא ורעייתו חיה הם
הוריו של אביתר בורובסקי הי"ד, שנהרג בפעולת טרור ב כ'
באייר תשע"ג, לפני חמש שנים. אביתר המתין בתחנת האוטובוס בצומת
תפוח, ומחבל דקר אותו בסכין והשליכו לתעלה שמאחורי התחנה. המחבל אף חטף את אקדחו
וירה לעברו ולעבר בני-אדם אחרים.
מפגש במסעדה
למשפחת בורובסקי קשר רב שנים
עם משפחת יעקב מכפר חסידים, מקום מגוריהם בעבר. משפחת יעקב איבדה
את בנה אביהוא הי"ד, בפעולת טרור בשכם, ב כ"א
באייר תשס"ב, לפני כשש-עשרה שנים. נפילת הבנים חיזקה עוד יותר את
הקשר בין המשפחות.
לפני קצת פחות מארבע שנים
אירע הדבר. מספר ברוך: "נכדתנו הייתה בביתנו בחופשת הקיץ, וערב אחד יצאנו
לצאת לאכול במסעדת 'גרג' בקריית אתא, בכשרותו המהודרת של רב העיר, הרב חיים-שלמה
דיסקין . כשנכנסנו למסעדה אמרה אשתי שהיא רוצה לשבת במקום אחד, אני הצעתי
מקום שני, והנכדה הציעה שנשב ליד הכניסה".
עגלת תאומים
ברוך ממשיך: "התיישבנו
במקום שביקשה הנכדה והתחלנו לעיין בתפריט. למסעדה נכנסו שתי נשים. האחת הוליכה
עגלת תאומים. היינו צריכים לזוז קצת כדי לפנות דרך לעגלת התאומים, ואני פלטתי:
'איזה חמודים! איך קוראים להם?'. האם סיפרה ששמם אביתר ו אביהוא .
קפאנו במקום. אחרי רגע שאלנו: מדוע קראתם להם בשמות האלה? האם השיבה כי חיפשו שמות
של צדיקים".
חיה מספרת: "שיתפנו אותן
בקצרה על אביתר שלנו וסיפרנו על צדיקותו הגדולה. על הליכתו באותו יום לטבול
במקווה, ובכלל על הליכותיו הטהורות. סיפרנו להן גם על אביהוא, בנה של משפחת יעקב,
הטמון בבית העלמין מאחורי בננו".
נר חיים
ואז באה ההפתעה הגדולה:
"שאלנו אותן מתי נולדו התאומים. האם השיבה שאביתר נולד בכ' באייר – בדיוק יום
השנה של בננו אביתר, ואילו אביהוא נולד אחרי השקיעה, בכ"א באייר – יום נפילתו
של אביהוא יעקב . היינו המומים. לא ידענו איך להגיב לנוכח ההשגחה
הפרטית הבלתי-נתפסת. וכאילו לא דיי בכל זה, שמו של אב התאומים אושרי ;
בדיוק כשם חברו של בננו, שאותו תכנן לפגוש ביום הירצחו... מאז אנחנו בקשר רצוף עם
משפחת התאומים". האם, ליאת פינטו , מקריית אתא, מוסיפה:
"התאומים שלי לומדים היום בגן חב"ד וחוגגים ארבע שנים".
ברוך מציין כי הסיפור הטריד את מחשבתו זמן רב.
"יום אחד אמר לי רב חשוב: אני רואה שהעניין מטריד אותך. עשה מה שכתוב:
'במכוסה ממך אל תחקור'. הפסקתי לעסוק בזה. נראה שבורא העולם רצה להראות לנו שיש נר
חיים לזכרם של הבנים".
החוויה היהודית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה