אדם רווק רוצה
להתחתן, והנשוי רוצה להיפרד, או לפחות לזכות מדי פעם באיזה חופשה מחיי הנישואין...
זה שאין לו פרי בטן משתוקק כל כך לילדים, ואלו שבורכו בילדים רק מחכים ליום שאלו
יפרשו כנפיים על מנת שיוכלו לשוב ולזכות שוב בשקט ובשלווה. אלו שעובדים מקנאים
באלו שכרגע נמצאים בחופשה, ואלו שבחופשה לעתים רק כמהים לחזור לשגרה ולעבודה... מה
שיש הוא מה שיש כרגע, והוא הטוב ביותר שהא-ל רצה
שיהיה לנו עכשיו!א ם אנחנו יכולים
לחיות את הפילוסופיה הפשוטה הזו, חיינו משתנים לחלוטין, כיוון שאנו באותו רגע
מפסיקים להשוות עצמנו לאחרים ומפסיקים לחיות בעבר או בעתיד. 1. אנו מתמקדים ביש.
2. אנו מתמקדים בעצמנו. 3. אנו מתמקדים בטוב.
דרשו
רומזי רמזים 'איש 'ר"ת אדם ימים שעות , כל חשיבותו של האדם הוא כיצד מנצל את
שעותיו וימיו לעבודת השי"ת , וכמו שפי '"ואבוא היום אל העין
"שצריכים להיות מבעלי חשבון הנפש להביא את היום לפני העין , לראות כיצד עבר
עליו היום , (אמרי חיים.) מתוך ''מאור שרגא''
ויקטור פרנקל בספרו האלמותי "האדם מחפש משמעות" טוען כי אדם שחי
ללא תחושת משמעות וייעוד חייו אינם חיים. אך המשמעות והייעוד לא בהכרח נמצאים
בעשייה גשמית, גלובלית, פוליטית או חברתית. המשמעות יכולה להיות לגמרי פרטית
ופנימית שלנו עם עצמנו; המשמעות קיימת קודם כל בתוכי! כל האוצרות שנולדתי עמם או
שפיתחתי והתאמנתי וסיגלתי ורכשתי במשך השנים. לעיתים אעניק אותם לעצמי ולעיתים
אעניק אותם לזולת, אך הידיעה, ההכרה הברורה שאני לא נבוב וחלול ככלי ריק, אלא כלי
מלא ועשיר כבר מעניקה משמעות לחיי. דמיינו לעצמכם אדם שיודע שיש בתוכו מערה מלאה
אוצרות? איך לא יהיה שמח? איך לא ירצה יום יום לחזור אל תוך המערה ולהשתמש שוב
ושוב בכל המתנות הנמצאות בה, ליהנות ממנה, לשמוח שהיא קיימת, להעניק לעצמו את
החמלה, הנדיבות, התקשורת, השלווה, הנתינה היכולת ללמוד וכל שאר היכולות שהא-ל
העניק לו? לפני שאנו מעניקים את כל המתנות הללו לאחרים, עלינו להכיר בהם, לראות את
המשמעות הרבה שיש בהם עבורנו, לשמוח בהם ואז נוכל להעניק מהם לעצמנו ולסובבינו
ולחיות את חיינו בכל רגע מתוך תחושת משמעות ושמחה.
"וישקול אברהם לעפרֹן את הכסף... ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר(
"כ"ג ט"ז .) שאלו לרבי לייב משפאלי: מדוע שונא מר את העשירים
הלהוטים אחרי הכסף , ואין הוא שונא את העניים הלהוטים אף הם אחרי הכסף ?השיב :
העני מבקש כסף כדי לחיות , הרי למעשה מבקש הוא חיים , העשיר מבקש לחיות בשביל כספו
, הרי שלמעשה מבקש הוא כסף. (חסידים מספרים) מתוך (מאור שרגא)
ברית חובקת עולם
זה קרה במוסקווה בשנת תשנ"ה. מורה בבית ספר יהודי סיפרה לילדים,
בשיעור על פרשת לך-לך, על הנימול הראשון, אברהם אבינו. התלמידים, שנולדו בתוך שנות
הדיכוי הקומוניסטי, הביטו זה בזה במבוכה. "אף אחד מאיתנו לא עבר ברית מילה",
שבר אחד התלמידים את השתיקה.
"קיבלתי טלפון על הכיתה הזאת ומיד התגייסנו למשימה", מספר
המוהל הרב ישי דהן . "אחרי בירור יהדות שעשינו על כל תלמיד
מלנו את כל הילדים. אי-אפשר לתאר את התחושות. בעקבות הכיתה הזאת נימולו עוד
תלמידים רבים מכיתות אחרות. זה היה המסע הראשון שלי לבריתות סביב העולם".
מילה בסיביר
קרוב לחצי יובל שנים משמש הרב דהן (53) מוהל, בארגון הבריתות 'ברית
יוסף-יצחק'. בשגרת יומו הוא עוזר של הרב ראובן אלבז , ראש ישיבת
'אור החיים' בירושלים. "היינו בכל מדינות ברית-המועצות לשעבר, בסין, ביפן,
בהודו, בתימן, בנפאל, בבוליוויה", הוא אומר.
הוא נזכר בנסיעה לסיביר, שאליה הוגלו אלפי יהודים בימים הקשים ההם,
ומקצתם השתקעו שם. "מלנו שם יהודים מהבוקר ועד השקיעה. לרוב הנימולים לא היה
שמץ של מושג על היהדות, אבל אחרי הברית ביקשו בדמעות להירשם לשיעורי תורה".
וייקרא שמו
הרב דהן מתמחה בבריתות לילדים ולמבוגרים. "בבריתות האלה תפקידי
לא מסתיים במילה עצמה ובקריאת הברכה", הוא מציין. "אני מלווה ומסביר,
מדריך ומרגיע. לנימולים המבוגרים יש מסירות נפש ממש. אני עושה הכול כדי שהאווירה
תהיה טובה ומרגיעה".
הבריתות למבוגרים מספקות רגעים בלתי-שגרתיים: "פעם אחת מלתי אב
ובנו. בברית של האב הוא ביקש שבנו יהיה הסנדק... וכך הסנדק-הבן אמר 'קיים את
אבי-מורי' במקום את 'הילד הזה'... עולם הפוך".
ברית בהימליה
ברית שלא ישכח התקיימה בהרי ההימליה. "לזוג ישראלי, שקבע את
מושבו בשטחי הטבע, נולד בן", משחזר הרב דהן. "טיפסתי עד לנקודה שבה שהו
במסע שארך ארבע-עשרה שעות". הברית המורכבת ביותר שחווה הייתה באזרבייג'ן.
"עברנו דרך מפרכת. לקחו לנו את הציוד. הרגשנו שרודפים אותנו. התחושה הייתה
כמו אברהם אבינו בעקֵדה, שכל המכשולים שבעולם התייצבו כנגדו".
הפניות לבריתות מגיעות מכל רחבי העולם. "בעבר קיבלנו פניות
בעיקר מהסוכנות היהודית, וכיום משלוחי חב"ד", הוא אומר. "יש גם
פניות מעובדי משרד החוץ. הרב ירון עמית, מנהל 'ברית יוסף-יצחק', קבע מדיניות שאין
פנייה המושבת ריקם. העבודה שלהם היא קידוש השם עצום".
אחד הסיפורים שנחקקו בזיכרונו אירע כמה שנים אחרי אסון צ'רנוביל:
"קיבלנו פנייה מתושב באר-שבע, שהיה חייל בעת האסון ונשלח לאזור הכור הגרעיני.
הוא סבל מבעיות רפואיות קשות, וכמעט כל יום הובהל באמבולנס לחדר מיון. כשרצה לקיים
ברית מילה, היו חששות רבים. לבסוף קיבלנו את האישור הנדרש וביצענו את הברית.
ופתאום הוא נהפך לאדם חדש. מערכות גופו כאילו התאזנו. מאז חי כאחד האדם, בלי סבל.
זה פלא פלאים!".
