אב ר"ת, א'ליהו ב'א. א'לול ב'א. א'דום ב'בל - טיטוס מאדום
החריב בית שני, נבוכדנצר מבבל החריב בית ראשון. אב לכל המועדות,
כתוב בספרים שלעתיד לבוא יהיה יום תשעה באב ראש לכל המועדים, לכן נקרא אב שהכוונה
אב לכל המועדות.
איך שאתה מברך לקב"ה , הקב"ה מברך אותך ...
בספר "דרכי
דוד" מובא, שהרה"ק רבי דוד מקשאנוב זי"ע היה אומר בשם רבו
הרה"ק רבי אשר מראפשיץ זי"ע, שיום אחד בלא דברים בטלים, חשוב הרבה יותר
מתענית.
''ג' מתנות נבראו בעולם, זכה
באחת מהן נטל חמדת כל העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר
זכה בכל, אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכוח התורה אבל
גבורתו ועשרו של ב"ו אינו כלום שכן שלמה אומר (קהלת ט) שבתי וראיתי תחת השמש
כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם
לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם, וכן ירמיה אומר (ירמיה ט) כה אמר ה' אל
יתהלל חכם בחכמתו וגו' ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק
ממנו" (במדבר רבה
פכ"ב)
הגמרא המספרת על הגוי שהרג
את אביו הזקן באשקלון והניחו לפני כלבו. 'מה כתוב כאן' ? שאל האדמו"ר
הקלויזנבורג זצ"ל . ותירץ,
שהגוי ההוא הבין שאדם זקן כבר לא שווה מאומה, גם אם הוא אבא שלו, שהרי אין לו כבר
מה לעשות בעולם... ואם כן עדיף לתת את בשרו לכלב, שלפחות הכלב - שיש לו עוד מה
לעשות בעולם - ייהנה ממנו... אבל אנחנו, עם ישראל קדושים, יודעים שהדבר אינו כן ואדרבה,
ככל שהאדם מזקין והולך, כך יש הרבה יותר מה ללמוד ומה לקבל ממנו. אשרינו מה טוב
חלקנו. )עלינו
לשבח(
הלשון, קולמוס הלב ושליח המצפון.
הנה בפסוק נאמר (דברים
כ"ג, כ"ד): מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך. ומפרש ק"ז
הגה"ק בעל "שמן רוקח" זי"ע באופן נפלא (דרשת מנחת ערב, דרוש
ט'), דהנה אמרו חז"ל (מס' נדה דף ל' ע"ב), שקודם ביאת האדם לעולם,
משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע – ומלמדנו הכתוב – אם אדם רוצה לדעת איך לקיים
את השבועה להיות צדיק ולא רשע, אזי יעשה כך, "מוצא שפתיך תשמור" –
שישמור על הדיבורים היוצאים מפיו, מה לומר ואיך לדבר, ולהיות עומד בדיבורו – ואז
יוכל להתקיים המשך הכתוב, "ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך" – שיוכל לקיים את
השבועה שנשבע קודם ביאתו לעולם שיהיה צדיק ולא רשע.
הרה"ק מרן בעל
"אמרי חיים" מוויז'ניץ זי"ע שמע בצעירותו את אביו מרן הרה"ק
בעל "אהבת ישראל" מוויז'ניץ זי"ע אומר, שהוא חיפש שפה, שבו יוכלו
לומר דברים שבקדושה ולא מצא אלא "לשון הקודש". תמה בנו ה"אמרי
חיים" זי"ע: וכי אדם המדבר רק בלשון הקודש, האם אינו יכול לדבר לשון הרע
רכילות וליצנות? השיב לו אביו: אם הוא מדבר דברים הללו, הרי זה כבר לא "לשון
הקודש!"...
הבטחת הרבי (סיפור ששמע הרב אליעזר ג. מכפר
חב"ד, מבעל המעשה בעצמו.)
▪היה זה לפני למעלה מ 30 שנה, התגוררנו אז ברומניה,
והיינו משפחה שמחה ומאושרת.
באחד הימים פרצה שריפה בביתינו, כולנו ניצלנו בחסדי
השם, אך אחותי הקטנה בת החמש נכוותה קשות.
שבועיים שלמים היו הוריי ליד מיטתה בבית הרפואה עד
שב"ה מצבה החל להשתפר.
▪לילה אחד החליטו הוריי לחזור הביתה לאגור כוחות,
ומחר בבוקר לחזור לבית הרפואה.
כשחזרו בבוקר מצאו את מטתה של אחותי ריקה!!
שאלו רופאים, אחיות, אך אף אחד לא ידע.
עד שחדרה להכרתם לאט לאט ההבנה שאחותי פשוט נחטפה
עבור בצע כסף, דבר שהיה נפוץ בתקופה ההיא.
את כל רומניה הוריי חרשו בחיפוש אחריה אך לשווא.
וביתנו הפך לבית מלא אבל ויגון.
▪בצר להם
החליטו הוריי לעלות לארץ. להתחיל מחדש. היה זה באמצע שנות ה 80.
בארץ השתלבתי באחת הישיבות ועשיתי חייל בלימודיי.
והנה בשיא פריחתי גילו אצלי ה"י.. דבר זה נפל
על הוריי כרעם חזק.
אמרתי להוריי אני נוסע לרבי מליובאוויטש לבקש ברכה
לרפואה שלימה.
▪כשהגעתי לרבי
, בקשתי ברכה לרפואה שלימה. הרבי נתן לי דולר לצדקה ואמר לי רפואה שלימה, הכל יעבור.
ואגב. כך הוה המחלה נעלמה לגמרי וכיום אני נשוי עם
ילדים וכו'.
*אך כאן רק מתחיל הסיפור*.
▪כשהייתי מול
הרבי החלטתי גם לבקש ברכה עבור אחותי שנאבדה. שטחתי בפני הרבי את כל סיפור החטיפה.
הרבי נותן לי דולר ואומר לי בזה הלשון:
*"בשנת
תש"ס תראו ניסים"*.
חטפתי הלם. הרבי מדבר איתי על עוד למעלה מעשר שנים.
אמרתי לרבי שוב, "לא שמעתי" , והרבי חוזר
ואומר "בשנת תש"ס תראו ניסים".
▪עברו שנים
מאז. הרבי התכסה מעינינו בשנת תשנ"ד. ואנחנו כמעט ושכחנו מאותה הבטחה.
▪והנה בתאריך
כ' באלול *תש"ס* ( 2000 למנינם) אשתי חיפשה עובדת זרה לעזרה בנקיון הבית. היה
לידינו כמין מקום שבו העובדות היו מתרכזות בחיפושם אחר עבודה.
אשתי הלכה, וחזרה עם עובדת זרה.. רומניה.
▪תוך כדי
העבודה היא מספרת שהיא גדלה במנזר נוצרי אך זכור לה שהוריה יהודיים.
קפצתי מהספה ואמרתי לה יש לך הוכחה.
והיא בפשטות אמרה יש לי תמונה יחידה. הוציאה את
ארנקה והראתה לנו תמונה שלה עם אימה.. זאת אומרת עם אימי..
רצתי לאימי להראות לה את התמונה.. מיותר לציין מה
היה שם..
▪שאלתי את
אימי יש לך עוד סימן. והיא ענתה , שעל גופה של אחותי במקום מסוים נשארה צלקת.
טסנו הבייתה בחזרה, ו.. הצלקת הייתה.
▪אחותינו חזרה
אלינו בצורה ניסית לחלוטין, בשנת תש"ס בדיוק כפי נבואתו של הרבי.
בברכת חודש
טוב וגאולתי, 🌸 ראובן כהן.
הוא
עוד ישוב! (תודתנו
לבנם, הרב יוסף-יצחק גורביץ')
בכל בוקר, בשעה שמונה בדיוק, הייתה חנה פותחת את דלת ביתה כדי סדק
צר. היא ציפתה בדריכות לטריקת הדלת בקומה שמעליה. לרגע הזה המתינה בכל בוקר, שהשכן
החסיד, שהיה מגיבורי המחתרת החב"דית בברית-המועצות, יאמר לה אותן מילים:
"חנה, אין לך מה לדאוג. אני אומר לך, בעלך יחזור!".
סיפורה העצוב התחיל בשנת תש"ו. אחרי מלחמת העולם השנייה נפתח
חלון הזדמנויות צר ליציאה מברית-המועצות. אזרחי פולין, שברחו לתחומה בזמן המלחמה,
הורשו לשוב לארצם. יהודים רבים, אזרחי רוסיה, ניצלו את ההזדמנות, בעזרת זיופי
מסמכים והתחזות לפולנים, וכך יצאו מהכלא הסובייטי.
גם בערל וחנה גורביץ', זוג צעיר, שטרם מלאה שנה לחתונתם, ביקשו לצאת
אל העולם החופשי. הוענקו להם זהויות בדויות, אך בעוד חנה קיבלה את מסמכיה
הפולניים, לבעלה הובטח כי יקבל אותם בתחנת ביניים.
התכנית השתבשה. הרכבת הגיעה לעיר הגבול לבוב, ושוטרי הגבול ציוו על
הנוסעים המבקשים להמשיך בדרכם לפולין לרדת מהרכבת לביקורת גבולות. מצבו של בערל
היה בכי רע. בהעדר מסמכים היה צפוי להיות מואשם בהברחת הגבול.
בני הזוג נקלעו לדילמה אכזרית. האם חנה תצא לחופשי במחיר ניתוק
מבעלה? באותם רגעים מורטי עצבים התפתח דיון בין החסידים שהיו ברכבת. אף עלתה מחשבה
לערוך גט ביניהם, כדי שלא להותיר את האישה הצעירה עגונה, אם בעלה יישלח לסיביר, אך
הדבר לא היה מעשי.
בבדיקה טען בערל כי הוא אזרח פולני ומסמכיו אבדו. למזלו, הבדיקה לא
הוכיחה כי הוא אזרח רוסי, וכך ניצל מעונש חמור ביותר, אך נאמר לו כי יועמד לדין על
העדר מסמכים אישיים.
רעייתו התקשתה להיפרד ממנו. המעמד היה קשה מנשוא. רק בכוח הצליחו
חברותיה לגרור אותה אל הרכבת, ובכייה קרע את הלבבות.
חנה יצאה לפולין, עברה למחנה מעבר בגרמניה ומשם לפריס. היא התגוררה
בבית אחותה ובעלה, ועבדה לפרנסתה בתיקון בגדים בחנות. ימיה היו רצופים בכיות
ודמעות. הדאגה לבעלה הדידה שינה מעיניה.
באותם ימים קשים הייתה קרן אור אחת שהפיחה בה מעט תקווה: אלה היו
המילים שהשמיע באוזניה שכנהּ, החסיד ר' יצחק גולדין, כשהיו נפגשים בכל בוקר בדרכם
לעבודה: "חנה, אין לך מה לדאוג. אני אומר לך, בעלך יחזור!".
חנה נתלתה במילים האלה כטובע הנאחז בקש. בכל בוקר ציפתה לשעה הזאת,
ותזמנה את מועד יציאתה לטריקת הדלת בקומה שמעליה.
אך הימים חלפו ואין שום אות חיים מהבעל. בשלב כלשהו גמלה בלבה החלטה
לשוב לברית-המועצות ולחפש את בעלה. היא ביקשה את ברכתו של אדמו"ר הריי"צ
(רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, שכבר היה בארה"ב.
תשובת הרבי הייתה חד-משמעית: "מוטב שהוא יגיע אליה, משהיא תגיע
אליו". דברי הרבי היו מעודדים. חנה נותרה בפריס, תוהה ומתפללת: האוּמנם ישוב
בעלה?
בינתיים הועמד בערל למשפט קצר ונגזרו עליו שנתיים מאסר. החסידים
שנשארו ברוסיה ניסו לפעול לשחרורו. בשלב מסוים אף הצליחו לאשר את שחרורו של אסיר
אחד, וביקשו שזה יהיה בערל. אלא שהוא ביקש באצילות נפש להעניק את השחרור לציפה
קוזלינר, חסידת חב"ד, שהייתה כלואה באגף הנשים. ואכן זו השתחררה, ובערל הועבר
למחנה עבודה.
שנה וחצי לאחר פרידתה של חנה מבעלה קרה הנס. ממשלת פולין קָבלה לפני
שכנתה הסובייטית כי לא כל אזרחיה הפליטים שבו אל תחומה. הגבול נפתח שנית לשמונה
שבועות, כדי לאפשר לפולנים שאין ברשותם מסמכים – לשוב לארצם.
יום אחד קרא המפקד לבערל ושאל לפרטיו האישיים. תהפוכות הזמן השכיחו
ממנו את זהותו הפולנית המזויפת, ומרוב מבוכה לא ענה דבר. הוא חשד שמטרת הזימון
להעבירו לסיביר והחל להתחנן שישאירוהו במחנה הנוכחי. המפקד סטר על לחיו והורה לו
להתלוות אליו. בערל נלקח לעיר בריסק, בגבול רוסיה-פולין, ולתדהמתו נאמר לו:
"חצה את הגבול!".
בפולין החל בערל לחפש אחר חסידי חב"ד. הוא נדד ממקום למקום, עד
שפגש יהודי שומר מצוות. "חסיד חב"ד אתה מחפש?", קימט הלה את מצחו,
"אני מכיר אחד, בפריס – איצ'ה גולדין!". בערל מיהר לשלוח מברק לכתובת
שקיבל מהאיש. הכסף שהיה ברשותו הספיק לארבע מילים: "בערל גורביץ'. חי
בפולין".
את קריאות השמחה שנשמעו בבניין שבפריס – אין לתאר. איצ'ה גולדין,
החסיד שהבטיח לאישה האומללה כי בעלה ישוב, זכה להיות המלאך המבשר לה את הבשורה
הנפלאה. הוא אמר לה: "חנה, בכל יום, כשאמרתי לך שבעלך יחזור, לא האמנתי לשום
מילה שיצאה מפי! אך האם הייתה לי ברירה? ראיתיך, אישה צעירה, שבורה ורצוצה,
והמילים יצאו מאליהן!".
לבני הזוג גורביץ'
נולדו אחד-עשר ילדים. הם הקימו ביֶר שבצרפת בית ספר לבנות, שבו התחנכו במרוצת
השנים אלפי נערות מצפון אפריקה.
