בפרשת השבוע, פרשת
"עקב",
אנו
מצווים על מצווה יומיומית ואפילו כמה פעמים ביום, מצוות ברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה'
אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
זהו המקור למצוות ברכת המזון כמצוות עשה מהתורה.
לכאורה היינו חושבים שהברכה תהיה תלויה
"בארץ הטובה"
ורק
בה נצטרך לברך אלא שלא כך ועיקר כוונת הברכה הוא להודות על עצם האכילה ועל השובע
שהגוף מקבל ולכן אין הבדל באיזה מקום אוכלים.
פרשנים רבים תהו בכלל בעניין ברכות ובברכת המזון בפרט האם ה' שלו
הארץ ומלואה כל כך זקוק לברכות האלה?
רבנו בחיי אומר על כך שדווקא הברכה נצרכת לאדם הפשוט. האדם מברך על
מה שנהנה ומתוך כך מעיד הוא על השגחתו של ה' בעולם שמספק לנו את כל צורכנו גם
הגשמיים.
הברכה גם פועלת בהשפעה חוזרת להרבות את הטוב ולהגדיל את השפע בעולם,
ולכן אמרו חז"ל:
"כל הנהנה מהעולם הזה בלי ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל".
מה' הוא גוזל על ידי כפירה בהשגחה שהיא תכלית הברכה, ומכנסת ישראל
הוא גוזל את השפע שמושפע על ידי הברכה.
הרש"ר הירש בפירושו מסביר שהצורך בברכות הוא לשם התעלות רוחנית
של האדם, שאחרי הנאת הסעודה רכשנו לנו כוח וחוזק מחודש ועלינו להבין ולהכיר שזהו כוח
מתנת הבורא ומצווה עלינו להשתמש בו לעבודת ה'.
נציין את דבריו של הרב קוק בספרו עולת ראיה על "ברכת המזון:"החוט החרוז בכל דרכי התורה
הוא קשר הכלל אל הפרטים... בהיות האכילה משפיעה על האדם ומביאתו אל גסות חושיו
והנאתו הפרטית, גם לזאת כבר הוכן מראש בעצת ה', הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע
השמימה, לעלות משפלות הפרט אל רוממות הכלל"
– ברכת המזון" תרים את האדם מהגסות של האכילה אל רוממות הרוח
בהתקרבות לה'.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
