בפרשת השבוע, נקרא אודות אחד האירועים המכוננים בתולדות עם
ישראל בכלל ובתקופת האבות בפרט: עקידת יצחק.
אברהם, כפי שהזכרנו גם בפרשה הקודמת, הוא היחיד מכל באי עולם שעליו כתבה התורה בלשון "ניסיון": "והאלוקים ניסה את אברהם".
בניסיון זה של העקידה ניסה אותו ה' בתחילה במידת הדין, ששם נכתב בשם אלוקים, במצוות עשה: "קח נא את בינך... והעלהו שם לעולה", ולאחר שעמד אברהם בניסיון חזר ה' וניסה אותו בשם ה ו י" ה שהיא מידת הרחמים (=האהבה) במצוות לא תעשה: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ונמצא אברהם תמים ונאמן לה'.
אברהם במעשיו הקדים את "נעשה" ל"נשמע" והראה הלכה למעשה את מה שנדרש מאדם שעובד את ה' באמת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
בכל לבבך- בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע; בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך - בכל ממונך.
לאורך הפרשה מסופר רבות על אירועים שעובר אברהם. בכולם יש פירוט גדול בתורה על מה שנאמר בין האנשים איתם נפגש ובטח מה שאומר אברהם בעצמו.
והנה דווקא באירוע מיוחד שכזה, בדרך לעקידה, מרחק הליכה של שלושה ימים, כאילו שקט. אין כמעט כלל דיבור. רק ביום השלישי למסע אומר אברהם מספר מילים ספורות.
אפילו הרהורים ומחשבות שסביר שעברו בראשו של אברהם בדרך לעקוד את בנו לא כתבה התורה במקרה זה.
על זה כתב הרב קוק: "אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבטאו מצפוני קודש הקודשים הללו".
לאור זאת הרבו דווקא בעלי המדרש לדבר ולהרחיב ברשות הדיבור גם של השטן, ואין זה משנה אם השטן הוא כינוי למלאך שתפקידו לחפש חטאים או אולי זה כינוי להוויה השוכנת בלב כל אדם והוא הוא יצר הרע הוא מלאך המוות.
בין כך ובין כך ניצח אברהם את אותו שטן רשע שבא להילחם מולו והפך לראש למאמינים וראש לנאמני ה': "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
שנזכה אנחנו במלחמתנו האישיים מול היצר הרע לעמוד ולנצחו בכל מלחמה שכזו.
אברהם, כפי שהזכרנו גם בפרשה הקודמת, הוא היחיד מכל באי עולם שעליו כתבה התורה בלשון "ניסיון": "והאלוקים ניסה את אברהם".
בניסיון זה של העקידה ניסה אותו ה' בתחילה במידת הדין, ששם נכתב בשם אלוקים, במצוות עשה: "קח נא את בינך... והעלהו שם לעולה", ולאחר שעמד אברהם בניסיון חזר ה' וניסה אותו בשם ה ו י" ה שהיא מידת הרחמים (=האהבה) במצוות לא תעשה: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ונמצא אברהם תמים ונאמן לה'.
אברהם במעשיו הקדים את "נעשה" ל"נשמע" והראה הלכה למעשה את מה שנדרש מאדם שעובד את ה' באמת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
בכל לבבך- בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע; בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך - בכל ממונך.
לאורך הפרשה מסופר רבות על אירועים שעובר אברהם. בכולם יש פירוט גדול בתורה על מה שנאמר בין האנשים איתם נפגש ובטח מה שאומר אברהם בעצמו.
והנה דווקא באירוע מיוחד שכזה, בדרך לעקידה, מרחק הליכה של שלושה ימים, כאילו שקט. אין כמעט כלל דיבור. רק ביום השלישי למסע אומר אברהם מספר מילים ספורות.
אפילו הרהורים ומחשבות שסביר שעברו בראשו של אברהם בדרך לעקוד את בנו לא כתבה התורה במקרה זה.
על זה כתב הרב קוק: "אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבטאו מצפוני קודש הקודשים הללו".
לאור זאת הרבו דווקא בעלי המדרש לדבר ולהרחיב ברשות הדיבור גם של השטן, ואין זה משנה אם השטן הוא כינוי למלאך שתפקידו לחפש חטאים או אולי זה כינוי להוויה השוכנת בלב כל אדם והוא הוא יצר הרע הוא מלאך המוות.
בין כך ובין כך ניצח אברהם את אותו שטן רשע שבא להילחם מולו והפך לראש למאמינים וראש לנאמני ה': "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
שנזכה אנחנו במלחמתנו האישיים מול היצר הרע לעמוד ולנצחו בכל מלחמה שכזו.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה
היהודית
ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס,
שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר
אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה