הרה"ק רבי דוד מלעלוב
זי"ע היה זהיר מאוד במצות הכנסת אורחים , ומנהג כשר היה
לו להרבי לנהוג כמנהג האורחים . והיה כאשר האורח היה מרבה באכילה , היה
גם הרבי מרבה באכילתו , ואם האורח היה מרבה לשתות , היה הרבי גם הוא
מרבה בשתייתו , והכל כדי שהאורחים ירגישו בנוח ו 'היימיש ' ולא כזרים .
טעם
הדבר שהכנסת אורחים הוא באמת גדולה מקבלת פני השכינה , שמעתי , לפי שפני
השכינה די לקבל פעם אחת בחודש , וכמו שאומרים בברכת קידוש לבנה" אלמלא לא זכו
ישראל לקבל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דיים" , אבל הכנסת אורחים מצוותה
בכל עת ובכל שעה , ולא די רק פעם אחת בחודש...
ידוע
שהגה"ק בעל" חפץ חיים "זי"ע , כשהיה לו אורחים לסעודות
שבת קודש , מיד היה ממהר ומקדש , ולא אמר תחילה "שלום עליכם" ,
והיה מתבטא במתק לשונו : המלאכים יכולים להמתין , אבל האורחים הם אינם יכולים
להמתין ...
יש שתי
פרשיות שמדובר בהם ממיתה ובכל זאת נקראת הפרשה בלשון חיים, פרשת חיי שרה, שמדובר
ממיתת שרה ואברהם, ופרשת ויחי, שמדובר בה ממיתת יעקב ויוסף
ונקראת ויחי, כי צדיקים גם במיתתם נקראים חיים.
"גדולה
מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (נדרים לב) (מורשת
אבות).
שמעתי מעשה מחריד ומזעזע מתלמיד חכם גדול שהיה עד לדבר זה שאירע ליהודי אחד,
מיוצאי גרמניה, בעת ביקורו של רבי אלחנן ווסרמן בארה"ב, סמוך לפרוץ מלחמת
העולם השנייה.
במהלך ביקורו בארה"ב הגיע רבי אלחנן להרבה ערים וקהילות יהודיות, בהן פעל
לטובת ישיבת ברנוביץ. ביקורו השאיר רושם רב, ומלבד מה שנפגש עם אנשים כדי שיסייעו
להחזקת התורה בישיבתו, באו אליו גם הרבה יהודים לבקש עצה ותושייה בפתרון בעיותיהם,
שכן ידוע ומקובל היה כגאון בתורה וכאיש צדיק וקדוש. בין אלה שבאו אליו לשאול
בעצתו, היה גם אותו יהודי מיוצאי גרמניה, ושאלתו הייתה, הואיל ויש לו בן שכבר הגיע
לגיל חמש עשרה, והגיע השעה ללמדו אומנות, שהרי אמרו חז"ל במשנה (אבות ב,)
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", הוא בא לשאול, או, בעצם לא כל כך לשאול,
אלא לומר מה בדעתו לעשות, ולבקש את הסכמתו של ר' אלחנן.
רבי
אלחנן ידע היטב שבא מגרמניה, וצריכים לדבר אתו ברכות ובגמישות, על כן פתח ואמר לו:
אתה בוודאי צודק, אין ספק שטוב תורה עם דרך ארץ, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה
בטלה, הכל באמת נכון, ברם, מה דעתך על העניין של הכנסת הבן לבריתו של אברהם אבינו
ע"ה, זו מצוה? בוודאי שזו מצוה גדולה להכניס בן בבריתו של אברהם אבינו, מה
השאלה? הן אמרו חז"ל "גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות
שבתורה" (נדרים לב), והלא כל כלל ישראל עומד על יסוד של בריתו של אברהם
אבינו, הרי אתה בעצמך, קיימת את המצווה הזו בבן שלך. ואולם מה הדין אם קרה,
חלילה, מתו אחיו מחמת מילה, הלא אז אסור למול, אמנם יש מחלוקת בגמרא אם מתו שנים
או שלושה, על כל פנים אם התברר שישנה חזקה כזו – אסור למול, זוהי ההלכה, וכל כך
למה? כי כבר מתו אחיו מחמת מילה, הרי שאפילו במצווה כה גדולה וכה חשובה, אם מלו אחיו
מפני שמלו אותם, אסור למול את זה שנולד, עכשיו, ואם אביו כן ימול אותו – הוא יעבור
עבירה, שכן כיצד יכול אדם למול את בנו כשהוא מסכן בזה את חייו?
אם כן, המשיך ואמר רבי אלחנן לאותו יהודי, הלא לא תאמר שמצוות מילה פחותה וקלה
מעניין זה של לימוד אומנות ומלאכה לבן, והיום אנו חיים בדור ובמצב של "מתו
אחיו מחמת מלאכה"! כאשר שולחים ילד ללמוד אומנות, הוא עלול להתקלקל, והנזק
שנגרם דומה לפחות לעניין של "מתו אחיו מחמת מילה" והלא ראינו
בימים אלה, שזוהי תופעה שכיחה שבנים מתקלקלים כשהם יוצאים מחוץ לכותלי התורה!...
כך
אמר לו רבי אלחנן...היהודי אמנם שמע מרבי אלחנן מה שהוא אומר, אבל לא קיים, והלך
ושלח את בנו ללמד אומנות וכמה אומלל היה ממה שקרה לבן שלו, שלא הוציא את שנתו, כי
באמצע השנה שבה הוציא אותו מהישיבה, חלה הן לפתע ונפטר, הייתה כאן בחינת
"גזירה שיצאה מלפני השליט", היינו מה שאמר לו ר' אלחנן שכמו שיש
"מתו אחיו מחמת מילה", כך יש עניין של "מתו אחיו מחמת מלאכה",
ונתקיים כן ביהודי הזה, רחמנא ליצלן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה