אמרי שפר י"א אלול ה'תשע"ו

 

אם תבער מקרבך, מעצמך, את הרע – אזי ישמעוך אחרים לכשתטיף להם דברי-מוסר. אבל כל עוד הרע מצוי בקרבך, לא ישמעו אחרים את דבריך (פרח לבנון(.

    בעל ה"תולדות יעקב יוסף" מפרש בדרך הלצה "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" הייתכן דבר כזה? אלא שהסיבה היא כי האיש הזה, שיש לו בן סורר ומורה הוא עצמו "איננו שומע בקול אביו" איננו שומע בקול אביו שבשמים, ועל כן יש לו בן כזה.

     בתולדות אדם הביא: "מעקה" ראשי תיבות ה'רהורי ע'בירה ק'שים מ'עבירה. מוחו של אדם, שהוא המקום הגבוה ביותר בגופו, נקרא "גג". עליך לשמור על מוחך מפני הרהורי עבירה.

     ״והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו״ (דברים כא,טז). איזהו רכוש בר-קיימא שאדם מנחיל לבניו? – ״את אשר יהיה לו״, הרכוש שעמל עליו בעצמו, ובא לו מיגיע כפיו. לעומת זה, רכוש שנצבר בדרכים לא כשרות, עליו נאמר (ירמיה ז,יא) ״עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו״.(כלי חמדה)

התפילה של הדוב (מעיין השבוע).

     באחד הכפרים התגורר יהודי, שחכר מהפריץ את הפונדק. פעם, בבוקר השכם, הלך הפריץ לשוח בכפרו וראה את היהודי מבעד לחלון, עטוף בטליתו ועומד בתפילה. מצא המחזה חן בעיניו. המתין לו עד שסיים תפילתו, ואמר לו : "שמע נא, מושקה. הנה רכשתי מהצוענים דוב מלומד. הוא יודע לפזז ולכרכר ולרקוד, אך כל זה אינו משביע את רצוני. אין בכך כל חידוש. בחודש הבא עורך אני מסיבה לחבריי הפריצים, ולכל אחד מהם יש בחצרו דוב היודע לרקוד ולמחוא כף. חפץ אני להתפאר בפניהם שהדוב שלי הוא מיוחד ומלומד, רצוני שהדוב יידע להתפלל כמותך!"  חשכו עיניו של היהודי: "ריבונו של עולם, מי שמע כזאת? דוב, מתפלל?!"  והפריץ באחת: "אם תוך שבועיים ימים לא ילמד ממך להתפלל כהלכה, תגורשו אתה וכל בני ביתך ממעונכם בחוסר כל, לאחר שתספגו מכות נאמנות!"  לא הייתה ליהודי ברירה. הלך עם הפריץ לאחוזתו וחזר עם דוב קשור בשלשלת...  חשב וחשב, ומצא עצה.

     נטל ספר ענק שדפיו עבים, ומשח את הדפים בדבש. הדוב, לקקן מטבעו. ליקק את הדבש עד תום, והפך בכפו את הדף. ליקק שוב, והפך עוד דף. כך דפדף בכל הספר, מכריכה לכריכה . חזר על כך היהודי גם ביום השני והשלישי, והדוב שש ועלז. בכל יום חיכה למנת הדבש, והיה מלקק ומלחך דפי "הסידור" ברעבתנות.  כך עברו שבועיים ימים, והיהודי הוזמן לטירת הפריץ. אחז בשרשרת הדוב בידו האחת, ובאמתחתו ביד השנייה.  התייצב בטרקלין הפריץ, והוציא מהאמתחת סדין במקום טלית. עטה בה את הדוב, והפריץ מתמוגג. הוציא את הספר הענק במקום סידור, אבל הפעם לא היה בו דבש.  מיהר הדוב ופתח את ה"סידור" בלהיטות, קרב אליו ראשו, ונהם באכזבה. דפדף לדף הבא, אבל גם הוא יבש היה כעץ. נהם בשנית, מאוכזב, ודיפדפף לדף השלישי. כך היה מדפדף ונוהם, מדפדף ונוהם, ובתוך רגע קט הגיע לכריכה השנייה. נהם נהימה גדולה וסגר את הספר בטפיחה. הפנה גבו באכזבה גלויה. זרחו פניו של היהודי: "ובכן, מה תאמר לדוב המתפלל, אדוני?"  קדרו פני הפריץ, ואמר: "אבל הוא רק נהם, ודפדף בכזו מהירות, אין זו תפילה!" " מה תאמר, אדוני!" מחה היהודי, "יכול אני להעיד שפעם הזדמנתי לבית הכנסת בעיר הגדולה, וראיתי שהכול באים בשעריו, נוהמים קצרות ומסיימים תפילתם כהרף עין"... ואם כך נראית התפילה, אפשר לשער מה מידת יראת השמים... הבה נתעלה, הן ביראת השמים – והן בתפילה!... 

 החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ח אלול ה'תשע"ה

אחד מהצדיקים ראה אחד מדביק ספרים בבית הכנסת, אמר לו תאמר ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, שזה כולל גם מי שמחלק ספרים בכתה ומסדרם, ומי ששם ספרים על מקומם.

     הרה"ק רבי דב בר ממזריץ' אומר: "הרהורי עברה - קשים מעברה" (יומא כט) - מי שבא לידי הרהורי עברה, סימן שעבר עברה,  כי בלי חטא אין הרהור.

     הרה"ק רבי משה הכהן מרזבדוב אומר: לפעמים נהנה השומע על חטאו של הזולת יותר מן החוטא עצמו. מהו אפוא ההבדל מי החוטא, כששניהם נהנים מאותו החטא?

     חסידים היו אומרים בצחות, שיש לקרוא את הפסוק בתוכחה שבפרשתינו, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", כך: לא דייך שלא עבדת את ה' אלוקיך, שגם זה חמור בפני עצמו, עוד עשית זאת 'בשמחה' ובחיות, הרי אין לך חטא גדול מזה, לפיכך תענש...

השגחה פרטית כן או לא?  (ברינה יקצורו, עלון 202)

     היה זה יום חם מאוד בו הלכו תלמידי הבעל שם טוב ביחד עם רבם אל כיוון הישיבה ללמוד תורה. והנה בלכתם בדרך,  ראה אחד התלמידים עלה נופל מן העץ ונוחת על הקרקע,  פנה התלמיד לרבו ושאל אותו ''רבנו, אמרת שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך שמו והנה עכשיו בלכתנו בדרך, ראיתי עלה נופל מן העץ,  יאמר נא לי רבי איזה השגחה יש במעשה זה שנראה לכאורה סתמי ומקרי'' ... עמדו התלמידים והיו נבוכים מהשאלה של חברם, אך ניצוץ של סקרנות התעורר בלבם...

     עצר הבעל שם טוב לפתע והלך לכיוון העץ... כשראו זאת התלמידים הלכו אחריו... ניגש הבעש''ט אל העלה ושאל אותו (ידוע שהיה בקי בשיחת חיות ובשיחת דקלים והיה בעל עלית נשמה וידע מה קורה בעולמות העליונים) ''עלה-עלה, למה נפלת מהעץ אל הקרקע"? ענה לו העלה: ''אני קשור לענף והנה הענף התחיל לנוע והפילני לקרקע ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב לענף ושאלו: ''מדוע התחלת לנוע והפלת את העלה לקרקע''? ענה לו הענף: ''רוח חזקה באה לכיווני וניערה אותי ולכן נפל העלה ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב אל הרוח ושאלה: ''למה נַשַבְת בחוזקה על העץ וגרמת לענף לנוע ולהפיל את העלה"? ענתה הרוח: '' כמו כל דבר בעולם, יש עלי ממונה שהוא מלאך והוא ציוה עלי לנשוב בחוזקה על הענף ולגרום לעלה ליפול ואין לי מושג מדוע" ! עמדו התלמידים מהצד ולא שמעו כלום מהשיחות הנ''ל ורק ראו את הבעל שם טוב מדבר בלחש אך לא ידעו מה ועם מי והסתקרנו מאוד לדעת מה קורה... פנה אליהם רבם וסיפר להם את אשר דיבר ועם מי והוסיף ואמר ''שאלתי את העלה ואת הענף ואת הרוח מדוע נפל אותו עלה אל הקרקע ואין בידם תשובה והפנתה אותי הרוח אל המלאך הממונה עליה לכן אעשה עכשיו עלית נשמה ואוריד לכם תשובה"!

     נתמלאו התלמידים בחרדת קודש ופנו אל צידי רבם להחזיק את גופו בעת יעלה אל השמים על מנת לקבל תשובה... והנה עולה הבעל שם טוב הקדוש אל השמים, ופונה אל המלאך הממונה על הרוח: ''מדוע ציווית על הרוח לנשוב בחוזקה וגרמת לה להניע את הענף ולכן נפל ממנו עלה" ? ענה לו המלאך: ''כלום לא עשיתי מעצמי, אלא הכל מגזרת הבורא יתברך שמו, שציווני לצוות על הרוח כך". ענה לו הבעל שם טוב: ''לך וגש אל בורא העולם ואמור לו שאני שואל מדוע כך ציווך" ! הלך אותו מלאך אל הבורא יתברך וחזר לאחר זמן עם תשובה ואמר לבעל שם טוב: "רבי-רבי, שאלתי שאלתך את הבורא יתברך שמו ואמר לי לומר לך שתרים את העלה ותמצא שם את התשובה"! שמע זאת הבעל שם טוב והודה למלאך והתכונן לרדת חזרה לגופו... התלמידים שבאותה שעה החזיקו את רבם הרגישו את הזמן כנצח עד שיקבלו את התשובה מרבם... לפתע, התעורר הבעל שם טוב בחזרה וחזר אל גופו...  

     הסתכלו עליו התלמידים ביראה וסקרנותם עלתה שבעתיים... סיפר להם הבעל שם טוב את כל קורותיו בעולמות העליונים וניגשו יחד כולם אל העלה! ואז הרים הרב את העלה, והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד! שאלה הבעל שם טוב: "מה מעשיך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ"? ענתה התולעת: "רבי רבי, רואה אתה שיום חם מאוד היום והנה אנוכי קטנה והלכתי בדרך זמן רב, למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאתי התפללתי לבורא עולם שיזמן לי מקום צל, כדי שאוכל להשיב נפשי מעט מן החום הכבד ולנוח. ואכן, שמע ה' יתברך את תפילתי וגרם לעלה לפול מן העץ, כדי שאוכל לנוח מתחתיו"!

     שמע זאת הבעל שם טוב וסיפר לתלמידיו. תלמידיו נרעשו ונזדעזעו מגודל ההשגחה הפרטית של הבורא יתברך שמו !!! פנה אליהם הבעל שם טוב ואמר להם ''נוכחתם לראות שאין מקריות בעולם כלל! והכל הוא בהשגחת הבורא יתברך כדי להיטיב לברואיו!!! תלמדו מכך קל וחומר על עצמכם!!! מה תולעת קטנה זאת, שרק נשאה עיניה למרום לבורא העולם, שמע הקב"ה את תפילתה, על אחת כמה וכמה אתם, שאתם בניו של ה' יתברך, בוודאי ובוודאי כאשר נושאים אתם תפילה אליו שום תפילה אינה חוזרת ריקם" !!! מפה נלמד אחים יקרים, כמה הבורא יתברך שמו, משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו ושהכל בהשגחה מדוייקת ונפלאה ולטובתנו בלבד, וכמה גדולה המעלה של תפילה אליו יתברך ומה היא פועלת.

     ה' יהיה בעזרנו, שנפנים סיפור זה ונזכה להתפלל אל אבינו שבשמים בכוונה ומעומק הלב תמיד.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/ 

אמרי שפר ט"ו אלול ה'תשע"ה

המסך של המחשב הוא חלון לכל העולם. (שמואל אייזיקוביץ)

     הרה"ק רבי דב בר ממזריץ' אומר: "הרהורי עברה - קשים מעברה" (יומא כט) - מי שבא לידי הרהורי עברה, סימן שעבר עברה, כי בלי חטא אין הרהור.

     "וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו". (אגרת הרמב"ן)

     זה לא הגזר על הגפילטע, אלא הגפילטע מתחת לגזר.

     זקן חכם אמר לבני ביתו לפני מותו: 'בניי ובנותיי- כשהייתי צעיר, חשבתי לתקן את כל העולם, גדלתי והתבגרתי והחלטתי שכל העולם גדול עלי ודי אם אשנה את בני עירי, התחתנתי והבנתי שגם זה קשה, אנסה לשנות את תושבי הרחוב שלי, גם זה היה קשה וניסיתי לשנות ולתקן את אשתי... לבסוף, הגעתי למסקנה שהטוב ביותר יהיה אם אצליח לתקן ולשנות את עצמי...

השגחה מופלאה ("האמנתי כי אדבר")

     היה זה בשנת ה'תשכ"ד (1946). מנהל בית היתומים "שירת הילד" במבואות ירושלים, הרב ראובן מורגנסקי היה מוטרד ומצחו חרוש קמטים. מצב הפיננסי של המוסד שלו היה בכי רע. בית היתומים היה על סף קריסה. למעלה מארבעים שנה פעל בית היתומים שנוסד ע"י אביו, ר' חיים, שהיה אחד מעמודי התווך בירושלים, מנוע של חסד לכל. את הגישה המיוחדת, להעניק אהבה וחיבה מיוחדת לכל יהודי ובעיקר ליתומים, הנחיל גם לבנו הבכור ראובן.

     מיודענו חרד בעיקר לגורלם של מאה ושמונים הילדים האומללים ולמשפחותיהם , אם חלילה ייסגר מפעל מופלא זה. במשך כל השנים ניסה הלה להחזיק את המוסד מבלי לנסוע לחו"ל ולחפש תורמים. אך כשהגיעו מים עד נפש, וכשנכנס עובד סוציאלי נוסף, לבקש להכניס עוד ילדים עזובים נוספים לפנימייה, החליט עתה בלית ברירה לטוס לארה"ב, וה' יעזור כפי שעזר לו תמיד.

     הוא לווה עוד 5000 לירות, רכש מזון עבור היתומים ולמחרת כבר היה מוכן עם מזוודה בנמל התעופה כשבתיקו האישי היו שני אלבומי תמונות על פעילות הילדים במוסד, שאם לא יועיל לבטח לא יזיק. התיישב ר' ראובן על ספסל בלובי שבשדה התעופה כשלפתע חש מחנק ורעידות בגופו. הוא הניח את כף ידו על מצחו, וחש שחום גופו עולה פלאים. החולשה מנעה ממנו להזדקף. ובשארית כוחותיו התרומם ועלה למטוס, מצא את מקומו והתיישב, עצם את עיניו ונרדם.

     הוא התעורר עקב התקפת שיעול כבד. הדייל הראשי הבחין בחיוורונו וביקש ממנו לסור למחלקת העסקים. "כבוד הרב נראה חיוור ונראה לא טוב, עדיף שתנוח במחלקת העסקים, אתן לך כדור אקמול וסירופ נגד שיעול" . כשניסה מיודענו לסרב, התעקש הדייל ואמר: "הבריאות שלך חשובה לנו, אתה קודח מחום, לא נוח לך ולא נוח לנוסעים הנמצאים לידך החוששים לחלות. במחלקת העסקים נוסע זוג אחד בלבד, יש שם מיטה נוחה ותוכל לישון שם רגוע ונינוח יותר".

      לאחר הפצרות חוזרות ונשנות קם ר' ראובן ופנה למחלקת העסקים. שם ישבו זוג קשישים, כבני שבעים לפחות. הוא בירך אותם בערב טוב, התיישב על הכורסא , שנהפכה בלחיצה על כפתור צדדי, שלף את אלבומי המוסד שלו והחל לדפדף. תוך מספר דקות נעצמו עיניו. לאחר כארבע שעות פקח את עיניו וניסה להתיישב. ידו השמאלית הונפה הצידה והאגודל שלו לחץ בטעות על כפתור הכורסא של שכנו.

     ה' ירחם! הכורסא נפתחה בעוצמה והקשיש שישב עד כה בניחותא צנח לאחור על גבו, מופתע וחצי מעולף. " ,אוי מה עשיתי", הרהר ר' ראובן, "אני בסך הכול אורח חולה במחלקת העסקים ומה עשיתי ליהודי הזה?! ". גל של רחמים וחיבה מחד גיסא, וצער עמוק מאידך גיסא , שטפו את ליבו של ר' ראובן . הוא קם בזריזות ממושבו, ניגש ליהודי, עזר לו להתייצב וחיבק אותו בחום רב. ביקש באידיש "סליחה אחי היקר", ונשק לו בביישנות על מצחו מתוך רצון לפייסו. "נישקת אותי במצח!? , "שאל האיש. "כן, אני מצטער ומבקש את סליחתך... אנא מחל לי ". "מוחל, מוחל, אבל נישקת אותי במצח? "שאג". "נכון!?" הלה חייך חיוך רחב. רעייתו של האיש זקפה ראשה ועיניה בתימהון ובהשתאות, ופלטה את המשפט הבא: "אני לא מאמינה למראה עיניי...".

     למראה פני ר' ראובן הסביר אותו איש עסקים יהודי אמריקני: " קוראים לי מוריס צומבר וזו אשתי שרה. יש לי מפעלים גדולים בארה"ב וחברות שיווק של כלי בית, בגדים ומתנות ." "לצערנו הרב, לא זכינו להיפקד בבנים. לפיכך החלטנו אני ואשתי לנסוע לישראל ולהעניק מההון הרב שלנו לילדים... לבית יתומים . או שנקים מוסד זה או שנרחיב. ובכך נזכה לשמח ילדים יהודים, וזה מתוך אהבת ישראל עצומה, ובכך נזכה גם אנו לדור המשך... ".

     "הסתובבנו בארץ ישראל שבועיים ולא נחה דעתנו. לא מצאנו איש כלבבנו שנוכל לסמוך עליו, שיעשה את החסד הענק הזה... ועכשיו עלינו למטוס, נכנסו למחלקת עסקים, ואז אמרתי לרעייתי: 'שרה, אני עצוב שלא זכינו לתרום, אבל הנה אני מקבל על עצמי. היהודי הראשון , שייתן לי נשיקה , לו אתן את התרומה ואמנה אותו כאיש נאמן , שיפעל למען ילדים יתומים ואומללים.

     "כן, כן, כך אמר מוריס כשעלינו למטוס!", הנהנה האישה בראשה נדהמת. "האם אתה מוכן רבי ראובן, לקבל על עצמך לפעול למען פרויקט זה?". הרב ראובן הסמיק והחוויר חליפות. הוא הרים מרצפת המטוס את שני האלבומים, וביקש מבני הזוג לעיין בהם. קריאות התפעלות הגיעו עד לאוזני קברניט המטוס, שביקש לשמור על השקט במחלקת העסקים.

     למותר לציין שר' ראובן נחת בניו-יורק ומיד עלה על מטוס חזרה לארץ ישראל עם צ'ק , שיש בכוחו לכסות את כל החובות ולהמשיך את פעילותו של מוסד היתומים למשך זמן רב... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/