בשעה טובה נתחיל בשבת את חומש שמות, החומש השני בחמשת חומשי התורה.
הפרשה הפותחת את החומש, פרשת "שמות", משמשת מעין יחידה
בפני עצמה בחלוקת פרקי ופרשות החומש ובה מסופר על השתלשלות העניינים שסיבכה את שעבוד
מצרים ועל ראשיתו של השעבוד.
מהר מאוד אנו קוראים על לידתו של מי שעתיד לגאול את עם ישראל מהשעבוד,
משה.
לכאורה, היינו חושבים ואולי מצפים לקרוא על גילוי אלוקי מסעיר בתהליך
הלידה של גואל ישראל העתידי, אך לא כך הדבר.
האיש שהוביל את ישראל ביציאה ממצרים, האדם שהוריד את התורה מהשמים
הוא בשר ודם שנולד מהורים שהם בשר ודם.
המושיע הזה ניצל בחודשיו הראשונים כתינוק על ידי תיבת גומא שהתחבאה
מאחורי הסוף ונאספה על ידי בת פרעה והוא ינק חלב מאימו כמו כל תינוק רגיל.
גם כשגדל האיש הוא לחם למען אחיו והצדק בלי כל פלאים אלא כדרך שאר
האדם ואף בטרם הכה את המצרי הוא הסתכל לצדדים כדי להיות בטוח שאין איש רואה
אותו.כשגילה שכן נודע הדבר הוא מתיירא ובורח.
התורה בכוונה מדגישה בפנינו כמה אותו איש מיוחד, לא נתגלה בו בתחילה
שום כוח על טבעי ולא נעשה על ידו שום דבר פלא שיוצא מגדר הטבע עד ההתגלות בסנה הבוער.
ולא זאת בלבד שמשה עצמו גדל בשנות נערותו בביתו של פרעה ממש. אותו
פרעה שגוזר להשליך ילדים ליאור ולהטביעם, מגלגל ה' את האירועים שמושיע ישראל יתחנך
דווקא אצלו בבית אחרי שניצל על ידי ביתו.
מכאן שהאדם לא רואה רק את אשר לפניו ולא את אשר יקרה בעתיד לבוא.
אפילו מושיעם של ישראל התחיל וצמח כאחד האדם הרגיל.
משה רבנו שהגיע כידוע לגדולה לא ירד בנס מהשמים ולא הביא פלאות. הוא
צמח לחלוטין מלמטה.דווקא לנקודה השורשית הזאת עלינו לדבוק ולהבין שהבסיס לכל דבר
הוא הפשטות. הוא היסוד.לא עלינו לחשוב שהפתרונות הם גבוהים והם בשמים, אלא להיפך
כאן בקרקע ממש לידנו בדברים הקטנים והפשוטים.
שבת שלום ומבורך!
החוויה היהודית
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
