אמרי שפר ג' אדר ה'תשע"ח

אם כסף תלווה את עמי את העני עמך (כב,כד( אם אתה מלווה כסף - תלווה בפרהסיא, עם עדים. כי מי שמלווה בלי עדים עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ב"מ דף עה) אבל "את העני" - "עמך". אם אתה רוצה לתת לעני צדקה, תיתן לו "עמך" - בצנעא, בינך ובינו.

   אם תיקח המזכירה כמה ימי חופש רק אז יעריך המנהל את עבודתה הקשה והמסורה של מזכירתו...

    בימי הנעורים מוכרים שעות עבור פרוטות, בימי הזקנה אוצרות היו נותנים עבור עוד שעות חיים.

    בספר "חיים של תורה" מביא את ה"חזקוני" שכותב: שמעתי מדרש, אמר הקב"ה, אני גזרתי על ישראל שעבוד 400 מאות שנה, ואחר כך דילגתי על הקץ בשבילם וקיצרתי את השעבוד, והלך זה ושעבד את עצמו, ירצע בכלי שהוא בגמטרייא 400 והוא מרצע.

המאחר(נועם שיח יב - וארא תשע"ח)

    ראיתי בספר "ברכי נפשי" – משיעורי הגר"י זילברשטיין שליט"א – שמרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א סיפר לו, ששמע סיפור נורא בעניין זה, מאת רבה של קהילה אחת באמריקא – שאירע אצל אחד ממתפללי קהילתו, וכך סיפר הרב להגר"ח:

    בקהילה שלי, היה אחד שהגיע לכל שלוש התפילות בימי החול, אבל כגודל הקפדתו להגיע לתפילות, כך הייתה "הקפדתו" לאחר לכל תפילה, "בקביעות ממש" היה מגיע באיחור של עשר דקות, וכמה וכמה פעמים ניסיתי לגשת אליו ולשכנע אותו שיגיע בזמן, ואמרתי לו שאם הוא כבר מגיע לתפילה מה איכפת לו להגיע בזמן, אבל היהודי השיב לי תמיד באותו סגנון, "אדרבה – אם אני כבר מגיע לתפילה, מה זה כבר משנה מתי אני מגיע, עשר דקות לכאן או עשר לכאן, העיקר שאני מגיע"...

    בבוקר אחד, הופתעתי לראותו מגיע לתפילה בזמן, ומפני שמעולם לא קרה כדבר הזה, משך הדבר את תשומת לבי, וניגשתי אליו ושאלתיו "מה יום מיומיים?" והאיש שהיה נרגש מאוד השיב "הקב"ה הוכיח לי בצורה ברורה ביותר שלא כדאי לאחר לתפילה ", ביקשתי ממנו שיספר לי מה אירע, והוא סיפר לי כך. המפעל היוקרתי העומד בבעלותו, ומניב רווחים עצומים, ונחשב כאחד המפעלים הרווחיים ביותר, עלה אתמול באש, ואי אפשר לתאר את עוצמת הנזקים שנגרמו לו עקב כך, ובמשך דקות ארוכות תיאר היהודי את השריפה שפשטה במפעל, ואת ההלם שאחז בו בעקבות האסון. מספר הרב: לאחר ששמעתי את סיפור השריפה, אמרתי ל היהודי העשיר "עם כל ההשתתפות האמיתית שלי בצערך, אינני מבין מה הקשר בין השריפה הנוראה ובין ההוכחה שקיבלת עקב כך שלא לאחר לתפילה?" השיב לי האיש דבר נורא: ההוכחה החזקה הייתה כך, וזו התרחשה בדקות שלאחר פרוץ השריפה, בעת שהתקשרתי בבהילות אל מכבי האש, וביקשתי ברחמים ותחנונים שיגיעו במהירות למקום, כדי להקטין ככל האפשר את מידת הנזקים, ואמר לי האיש שהרים את הטלפון, ש"מכבי האש" יצאו כבר לדרך, והבטיח לי שבעוד דקה הם יהיו אצלי, אבל למעשה, הנה עוברת לה דקה שתים ושלש, והמפעל ממשיך לעלות באש, חדר אחר חדר, מחלקה אחרי מחלקה, ומכוניות הכיבוי עדיין אינן נראות כלל, הלב שלי כמעט והפסיק לפעום מרוב צער – סיפר בעל המפעל –במיוחד כאשר ידעתי את חשיבותה של כל שנייה, רק כעבור עשר דקות תמימות נראו מכבי האש, אך כשהגיעו היה כבר מאוחר מדי, והמפעל היה שרוף כמעט כולו. המשיך האיש לספר: כשראיתי את המפעל השרוף כנגד עיני, ניגשתי אל הכבאים וזעקתי מרה "מדוע איחרתם כל כך, הרי אם הייתם באים מוקדם יותר היה המפעל ניצול?" והשיבו לי הכבאים ואמרו "עשר דקות לכאן או עשר לכאן – הרי בסוף הגענו"...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "שמות" ה'תשע"ז

בשעה טובה נתחיל בשבת את חומש שמות, החומש השני בחמשת חומשי התורה.

הפרשה הפותחת את החומש, פרשת "שמות", משמשת מעין יחידה בפני עצמה בחלוקת פרקי ופרשות החומש ובה מסופר על השתלשלות העניינים שסיבכה את שעבוד מצרים ועל ראשיתו של השעבוד.

מהר מאוד אנו קוראים על לידתו של מי שעתיד לגאול את עם ישראל מהשעבוד, משה.

לכאורה, היינו חושבים ואולי מצפים לקרוא על גילוי אלוקי מסעיר בתהליך הלידה של גואל ישראל העתידי, אך לא כך הדבר.

האיש שהוביל את ישראל ביציאה ממצרים, האדם שהוריד את התורה מהשמים הוא בשר ודם שנולד מהורים שהם בשר ודם.

המושיע הזה ניצל בחודשיו הראשונים כתינוק על ידי תיבת גומא שהתחבאה מאחורי הסוף ונאספה על ידי בת פרעה והוא ינק חלב מאימו כמו כל תינוק רגיל.

גם כשגדל האיש הוא לחם למען אחיו והצדק בלי כל פלאים אלא כדרך שאר האדם ואף בטרם הכה את המצרי הוא הסתכל לצדדים כדי להיות בטוח שאין איש רואה אותו.כשגילה שכן נודע הדבר הוא מתיירא ובורח.

התורה בכוונה מדגישה בפנינו כמה אותו איש מיוחד, לא נתגלה בו בתחילה שום כוח על טבעי ולא נעשה על ידו שום דבר פלא שיוצא מגדר הטבע עד ההתגלות  בסנה הבוער.

ולא זאת בלבד שמשה עצמו גדל בשנות נערותו בביתו של פרעה ממש. אותו פרעה שגוזר להשליך ילדים ליאור ולהטביעם, מגלגל ה' את האירועים שמושיע ישראל יתחנך דווקא אצלו בבית אחרי שניצל על ידי ביתו.

מכאן שהאדם לא רואה רק את אשר לפניו ולא את אשר יקרה בעתיד לבוא.

אפילו מושיעם של ישראל התחיל וצמח כאחד האדם הרגיל.

משה רבנו שהגיע כידוע לגדולה לא ירד בנס מהשמים ולא הביא פלאות. הוא צמח לחלוטין מלמטה.דווקא לנקודה השורשית הזאת עלינו לדבוק ולהבין שהבסיס לכל דבר הוא הפשטות. הוא היסוד.לא עלינו לחשוב שהפתרונות הם גבוהים והם בשמים, אלא להיפך כאן בקרקע ממש לידנו בדברים הקטנים והפשוטים.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית, פרשת השבוע "בא" ה'תשע"ו

 

 

בפרשה הקודמת, פרשת "וארא", קראנו אודות שבע המכות הראשונות שנתן ה' למצרים. בפרשתנו , פרשת "בא", נקרא על שלושת המכות האחרונות שהביאו סופית את פרעה לשלוח את ישראל ממצרים.

אין ספק שהעם המצרי נענש בעונשים הכבדים בדמות אותם עשרת מכות והכל בגלל המלך הרע שלהם שמסרב לשחרר את ישראל, אך האם המצרים זוכים גם הם לעונש ישיר על חלקם בשעבוד בני ישראל במשך שנים רבות?

בטרם יצאו לדרך ממצרים נותרה להם משימה אחת וכעת שבאו להתחיל את תהליך הגאולה פנו בני ישראל אליה: "עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים". 

האם זה מה שעמד מול עיני ישראל בשעה שהם יוצאים ממצרים? האם זה הזמן לעסוק בביזה ולנקום במשעבדים שלהם?

אלא ששאילת הכלים הזאת תוכננה מראש על ידי ה' עוד לפני שהחל התהליך כולו וכבר שמענו על הדבר בשלב מוקדם יותר בו אמר ה' למשה: "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף וכלי זהב",, מהעובדה שכתוב בפסוק "דבר נא" אנחנו מבינים, על פי פירוש רש"י, שזו לשון בקשה והיה צורך לבקש מהם לעשות את המעשה הזה שליבם כלל לא חפץ בו.

אבל האם ייתכן שאלוקים יצווה לשאול כלי כסף בידיעה שלא יחזרו? הרי לא הגיוני שה' יתיר להם לגנוב?!

אלא שפה עלינו ללמוד שכאשר כתובה בתורה המילה "שאל"  אין הכוונה כימנו לשאול חפץ על מנת להשיב (המקרה היחיד במקרא שהוא כך זה בפסוק: "וכי ישאל איש מעם רעהו") אלא שבמאות הפעמים שהתורה משתמשת בביטוי "לשאול" זה במובן של לתבוע ולבקש. רק במקום שכתוב בצמוד למילת ההשאלה המילה "מעם" הכוונה לשאלה כבימנו, אחרת המובן הוא תביעה למתנה.

אצלנו נאמר: "וישאלו איש מאת רעהו, ושאלה אישה משכנתה" - מכאן שלא הייתה הונאה אלוקית. יש כאן תביעה מהעם המצרי שישלם את חובו הצודק לעם העברי על השעבוד במשך כל השנים. זהו פיצוי קטן לבני ישראל על הניצול שעברו בידי המצרים במשך כל התקופה, ועל המצרים לדעת שלא נוטלים מהאדם את פירות מעשיו מבלי לשלם על כך. 

 

שבת שלום ומבורך!

 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

 

 

 

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת השבוע "בא"

בני ישראל מתקרבים אל שעת היציאה ממצרים, אל סיום תקופת השעבוד הנוראה לעם המצרי. והנה, רגע לפני שמנחית ה' את המכה הנוראה ביותר על המצרים עוצרת התורה מתיאור המהלך הגדול הזה ועושה פסק זמן מלאכותי שפותח בציווי קצת משונה לנקודת הזמן הזאת: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור, החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" - בני ישראל מצווים לעשות את חודש ניסן לראש החודשים, ובו להתחיל את מניין חודשי השנה. זוהי המצווה הראשונה שהצטוו בני ישראל מפי משה. עולה השאלה מדוע דווקא המצווה הזאת היא המצווה הראשונה שהצטוו בני ישראל עוד בטרם יצאו ממצרים? הדגש המיוחד במצווה זו טמון בהוראה במיוחדת של הציווי: "החודש הזה לכם ראש חודשים" - המילה "לכם" בציווי הזה מעידה בפנינו על חובת המעורבות האישית של עם ישראל ובית הדין בתהליך קביעת ראשית כל חודש. כידוע, בכל חודש וחודש ישב בית הדין וחיכה לבואם של העדים שיעידו בפניהם שראו את מולד החודש והיום הוא היום הראשון של החודש (למרות שהיה לבית הדין את הידע לקבוע את מולד החודש על פי ידע אסטרונומי שהיה בידי החכמים). זוהי השתתפות מלאה של העם בקביעתו של לוח השנה. אפילו בהלכה זה בא לידי ביטוי: "ראוהו בית דין וכל ישראל. נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר :"מקודש" עד שהחשיכה - הרי זה מעובר" - למרות העדות של העדים, שראו כעת את מולד הירח, למרות שעדותם התקבלה בבית הדין לאחר חקירה, הואיל ולא הספיקו להעיד לפני החשיכה הפך היום הזה ליום השלושים של החודש שעבר ולא ליום הראשון של החודש הבא. יוצא מכאן, שהאדם הוא זה שקובע את אורך חודשי השנה והצהרת בית הדין נותנת תוקף לדבר. לאור זאת ניתן לומר שאנו בני האנוש,אנו קובעים את גורלנו וגורל לוח הזמנים שלנו בהתאם להתנהגותנו המוסרית. בניגוד לחישוב אסטרונומי שקיים בעולם עדיין אנו בני האדם אלה שקובעים את הדברים. אותה חכמה אסטרונומית הייתה מנת חלקם של המצרים. היא הייתה פולחן טבע שלהם ובני ישראל היו זקוקים להתנתק ממנה בטרם הם יוצאים ממצרים. מצווה זו שהצטוו בני ישראל רגע לפני יציאתם ממצרים, צריכה להביא אותם לשמור את תחושת ההתפעמות כפי שהייתה בשעת הגאולה. זהו סם החיים של עם שחפץ להאריך חיים וימים. זהו טעם של התחדשות וכך זה קורה מידי חודש בחודשו בשעה שמתחדשת לה הלבנה ונקבע חודש חדש. תהליך התחדשות זה מלווה את עם ישראל במשך כל הדורות והשנים מרגע לפני יציאתם ממצרים ועד היום הזה. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם