אמרי שפר ד'
שבט ה'תשע"ז
''בזכות נשים צדקניות
נגאלו ממצרים''. מה פשר הדבר. רגילים לומר, שעם ישראל היה עתיד להיות משועבד ארבע
מאות שנה, וזעק מתוקף השעבוד ונכמרו רחמי שמים. אבל איך אפשר לגאלם כעבר מאתים
ועשר שנים בלבד, כחלף חצי הזמן? אמרו הנשים הצדקניות: ריבונו של עולם, תגאל
אותם כעת, ואנו מתחייבות להשלים להם את שעבודם...
בעל החידושי
הרי"מ ז"ל היה אומר: כל העבודות והמצוות שאנו עושים בעולם הזה, אין אנו
יודעים אם יש להן ערך וממשות, אם כשרות וטהורות הן כל צורכן ואם עשויות הן לשם
שמים "עד בואנו שמה" עד אשר נבוא לעולם החשבון , רק אז יתברר לנו
מה היה טיב העבודה שלנו בעולם הזה.
גוי
ומשומד לא נותנים לו קרבן פסח. ושואלים למה אנו אומרים בכל נדרי אנו מתירים להתפלל
עם העבריינים, ובקרבן פסח לא משתתפים עימהם, ומתרצים כי ביום כיפור שגם העבריינים
באים לצום, בוודאי צריכים לצרף אותם, אבל כשבא לאכול צליית קרבן פסח אי אפשר לצרף
אותו.
הצדיק
רבי משה מ ללוב היה אומר: שלפיכך צווה ה' שישאלו מאת המצרים כלי כסף וכלי זהב,
בכדי שיפחדו ישראל ללכת חזרה למצרים, מפני בעלי החובות...
איך קונים
מצוות (דברים טובים – ויחי)
אל
אחת המכולות בשכונת הבוכרים נכנסה גבי אביגיל בן משה הי״ו- מתושבות השכונה. כבר
משנכנסה הבחינה שמשהו חריג מתרחש. ריח עז של מחלוקת עמד באוויר! "גברת, את לא
שילמת!" טען המוכר בנחרצות. מולו עמדה לקוחה, שטענה בכל תוקף: " כן
שילמתי!". חילופי הדברים נשמעו ביניהם בלהט באוויר ובקול רם. גב' בן משה שמעה
את הקולות, ובלא היסום פנתה אל המוכר: "אני חושבת שהיא כן שילמה!" הודיעה
נחרצות. תוך כדי הושיטה לעברו יד נחרצת , ובידה השנייה רמזה
לו לעזוב את המסכנה לנפשה...
טיפש לא היה המוכר, והוא תיכף "השתכנע" מטענותיה. מיד הסכים עימה, שכנראה הטעות עמו, ושילח
את הלקוחה האומללה ל י חופשי '. כאשר יצאה הלקוחה, פנתה גב' בן משה וביקשה לדעת: "על
כמה כסף היה הוויכוח?". המוכר נקב בסכום והיא, להפתעתו הגדולה, פתחה
את ארנקה והחלה מוציאה שטרות בסכום הנדרש. המוכר, שעד לפני רגע זעק מרה שחייבים לו, התנגד
נחרצות לקבל ממנה כסף, שהיא לא חייבת לו.
" את לא צריכה לשלם על הקניות שלה",
נימק בהגיון. כאשר
המשיכה להתחנן בפניו, שיקבל את הכסף השיב, שהוא מוכן למחול על כל הסכום, ולא לקבל
אותו, לא מהלקוחה האמיתית ולא מהלקוחה המדומה. אבל שום דבר לא עזר לו. "בגללי
פטרת את האישה מהחנות ללא תשלום - ואני זו שצריכה לשלם זאת! אתה לא אמור להפסיד
מכך!" חתמה את הוויכוח, והוא הוכרח לקבל את הכסף.
גב' בן משה ערכה את קניותיה, שילמה ויצאה מהחנות. לפעמים לוקח זמן רב, ולעיתים אף
שנים למעגלים להיסגר, הפעם זה ארך הרבה פחות. לא חלפו דקות ארוכות והלקוחה הראשונה
שבה לחנות המכולת. פניה היו כבושות בקרקע, והיא התנצלה בקול
נמוך: "טעיתי! באותו וויכוח שהיה
לנו אכן צדקת - אני לא שילמתי", הודתה בביישנות. מסתבר, שהיא הכינה סכום כסף
לבעל המכולת, ומכיוון שלא ראתה את הסכום בארנק- הייתה בטוחה שכבר העבירה אותו לבעל
המכולת, ולמעשה הוא בלחץ הלקוחות אינו זוכר, שקיבל מידיה את הכסף. אולם כשחזרה
לביתה, היא גילתה לתדהמתה את הסכום על השולחן, והתברר לה, שהיא שכחה לקחת את הכסף
- ואכן מעולם לא העבירה לו את הכסף. מיד היא אצה לחנות לתקן את המעוות. להפתעתה
הגדולה המוכר לא הסכים לקבל את הכסף, על אף העובדה שהיא באמת לא שילמה עבורו.
הלקוחה לא הבינה מדוע והיא התעקשה שייקח. בעל המכולת לא רצה לספר לה, כי מישהי
אחרת שילמה בעבורה, ובסיכומו של דבר נטל בעל המכולת את הסכום
והניחו אצלו כדי להחזירו לגב' בן משה.
לימים הזדמנה שוב גב' בן משה לחנות, ובעל
המכולת שמח לסיים את הפרשה באמצעות העברת הסכום לידיה. אך לתדהמתו היא סירבה לקחת
את הכסף. הוא לא הבין, מה מניע אותה - הרי מדובר בכסף
שלה! הוא קיבל את הנדרש. "מצוות לא מוכרים!!!" נימקה את סירובה.
"אתה עוד צעיר", הוסיפה והסבירה לו,
"עוד תלמד איך קונים מצוות"
