אמרי שפר ט"ז אלול ה'תשע"ז

אנו מבקשים שנהיה "לראש" הם ראשי התיבות: לעשות רצון אבינו שבשמים. בשעה זו בעיצומו של יום הדין אנו מכריזים: אבינו מלכנו כל חפצינו הוא לעשות רצונך!...    בפרשתנו (כי תבוא) כתובות 98 קללות וגם עוד שתים גם כל חלי וכל מכה ביחד 100 , כנגד זה תקנו חז"ל 100 ברכות שיתגברו על הקללות.  ייתן ה' שתכלה שנה וקללותיה, ובגלל זה קורים אותן לפני ראש השנה. ומוסיף התוספות שצריך להפסיק בפרשה אחרת כגון ניצבים, שלא לכנס מהקללות לראש השנה.      הפסוק "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי" – עומד לו יהודי מבוהל בין שני ההרים, מסתכל הוא מצד אחד על הר העבירות שעבר – "יצר הרע נדמה לו כהר" והוא מתייאש. ומצד שני מתבונן הוא על "הר ה'" – ההר של עבודת ה' נראה לו קשה עד מאוד להעפלה. עומד הוא נבוך בין שניהם, והוא זועק: 'מאין יבוא עזרי'?! והתשובה באה: "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" – לא נאמר "אשר עשה שמים וארץ" כי אם "עושה" – בכל יום, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הבורא מנחמו: יהודי יקר שלי, בראתי לך מנגנון של התחדשות תמידית כדי שתוכל תמיד להתחיל מחדש      הרב מבריסק זי"ע , היה יושב ואומר תהילים בכל השעות הפנויות בראש השנה. שאלוהו תלמידיו "מדוע הרב לא לומד ?" ענה ואמר: הרי אמרנו בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", והפשט הוא, כי בראש השנה כל אחד דומה למי שפשט את הרגל, דנים אותו על שנה חדשה, אין לו שום דבר אצלו, שום דבר לא נשאר לו מהשנה שעברה, בראש השנה צריכים לחדש את הפספורט, את הבריאות, הפרנסה, את הנחת מהילדים, וביום כזה אסור לבטל דקה, ולכן בחרתי לומר תהילים, כי בלימוד אני צריך להפסיק מידי פעם בכדי לקום ולהוציא ספר, ודבר זה לוקח לי זמן והרי בראש השנה כל שנייה חשובה כנצח, לכן בחרתי לומר תהילים ברצף, ללא הפוגה כלשהי! וצדקה תציל ממות         סיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, נכנס לביתי גביר מפורסם וכך מספר לי: לפני שנים באו אלי שליחי מצוה ובקשוני לתרום לנישואיה של כלה יתומה שמשפחתה נמצאת במצב קשה, השתכנעתי, ולקחתי על עצמי את כל הוצאות החתונה, בהגיע יום החתונה נסעתי להשתתף בשמחה ולפתע ניגש אלי אחד מזקני ירושלים ואומר לי,  הייתה לך זכות לתרום לכלה יתומה זו וברצוני לספר לך על ההיסטוריה של משפחה זו;      הם היו עשירים מאד וביתם פתוח לרווחה, אך במשך שנים לא התברכו בילדים, והנה כשהגיע הגאון מטשיבין זצ"ל לארץ, ניגש אבי המשפחה לבקש את ברכתו של הרב לזכות בזרע של קיימא. "אני מוכן לברך אותך", אמר הגאון "אך דע לך שאם ברצונך להתברך בבנים ייקחו ממך את העשירות, לא תוכל לזכות בשני הדברים גם יחד". הבעל השיב מיד שהוא מוותר על העשירות, ושאיפתו היחידה היא לזכות בבנים, ואכן הגאון מטשיבין ברכו, ולתקופת השנה נולד לו הילד הראשון,  ולאחר מכן השני והשלישי והרביעי, ובלי עין הרע הברכה נתקיימה ונולדו לו 13 ילדים, כמובן שגם הברכה השנייה נתקיימה והוא ירד מנכסיו, ונותר בחוסר כל. אותו גביר שהגיע אל הרב זילברשטיין מספר, שבשלב זה פנה אלי אותו זקן ירושלמי ואמר לי - הכלה הזאת שנישאת עתה בזכותך,  היא הילדה ה-13 של ההורים הללו שקבלו את ילדיהם בדרך נס ומי יודע איזה זכות יש לך, ואילו דברים טובים מזמינים לך מן השמים.      לא עבר זמן רב ודבריו של אותו זקן התגלו כנבואה ממש, לאחר כמה שנים מחתונת היתומה, ממשיך הגביר לספר, תקפה אותי המחלה הנוראה רח"ל, והחילותי בסבב נדודים בחו"ל כדי לעבור ניתוחים, הניתוח הצליח,  אך כעבור שנה התגלו בגופי גרורות מהמחלה, ומצבי הפך להיות קשה יותר. כאשר הגעתי לארץ להתייעץ עם הרב פירר - יו"ר "עזרא ומרפא", הוא יעץ לי לטוס לחו"ל ולהינתח שנית אצל רופא מסוים, הפעם הציע הרב פירר לשלוח את אחד מהמתנדבים בארגון שלו, שילווה אותי ויסייע לי בבית החולים בחו"ל. בהגיע יום הטיסה, בדרכינו לשדה התעופה, שאלתי את המלווה איך קוראים לו, והוא השיב לי, וכמה תדהמה אחזה אותי כשהוא מספר לי: אני אחיו של החתן שנישא לכלה היתומה שזכית לסייע לה בחתונתה, והבנתי מיד ששיגרו לי רמז מהשמים, שאצא בשלום מהמחלה בזכות המצווה שעשיתי.  והנה, מסיים הגביר את סיפורו עברו שנים מהניתוח, וב"ה אני בריא ושלם, ואין לי ספק שזכות מצות הכנסת הכלה - שנדבתי בעין יפה לכלה היתומה - עמדה לזכותי ונשארתי בחיים בריא לחלוטין, ועל כגון זה נאמר: "וצדקה תציל ממות".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שנתית – ראש השנה ה'תשע"ז

הנה מסתיימת לה עוד שנה ומתחילה לה שנה חדשה.
ראש השנה, היום בו מתחילה השנה החדשה הוא יום מיוחד לכשעצמו. זהו יום בו אנו מכריזים לאורך כל היום, החל מתפילת ערבית וכן בתפילות היום, שה' הוא המולך על העולם כולו. הוא האחראי הישיר והבלעדי על כל מה שקורה כאן בעולמנו. 
לאורך כל התפילות אנו ממליכים את ה' על עולמו וכך למעשה מכריזים על תחילת המשפט הארוך שלנו שיסתיים כידוע ביום כיפור.

בראש השנה אנו כולנו עוסקים בה' יתברך וכמעט אין נגיעה בנו באופן אישי חוץ כמובן מהתפילות והבקשות לכתיבה בספר החיים הטובים.
אולם עולה השאלה היכן באמת אנו עצמנו ביום המיוחד הזה? מה מקומנו?
ראש השנה, כיום שפותח את עשרת ימי תשובה שעתידים להסתיים ביום כיפור, הוא יום שבו אנו מביאים לידי ביטוי את מידת הענווה שלנו, בטח ובטח לעומת המלכת ה' בעולם ביום הזה.

לעומת כל ההכרזות את גדלותו של ה' בעולמנו, אנו משפילים מבט וראש בהכנעה רבה ואומרים כמה אנו כבני אדם פה קטנים.
החזן בעצמו לפני תפילת מוסף מתפלל ואומר: "הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל...ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך"

ובהמשך בתפילת "ונתנה תוקף" אומרים: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל וכצל עובר, וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף" - באחד משיאי ראש השנה, בתפילה בה אנו ממש מפרטים בפני ה' את כל אפשריות קביעת הדין שלו לבני האדם ("מי יחיה ומי ימות...") , ומאידך בסופה ממליכים את ה' על עולמו באופן הקדוש ביותר ("...המקדישים שמך בקודש..."), דווקא שם יש את המשפטים האלה על האדם, עד כמה הוא "קטן" מול כל הבריאה כולה בבחינת חרס נשבר ורוח נושבת.

יש ועלינו להבין היטב את מקומנו בעולם הזה ביחס לבורא עולם שהוא הוא הקובע ופוסק הדין, ודווקא זאת ביום ההולדת של העולם הוא ראש השנה. ביום העשירי בשנה, יום כיפור יהיה האדם יותר במרכז בו יצטרך להביא את סליחתו הן כלפי שמיא והן כלפי חברו.

שנה טובה ומתוקה
וגמר חתימה טובה!

תודות: לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם