‏הצגת רשומות עם תוויות שחרור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שחרור. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע "וישלח" ה'תשע"ו



מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה מאוד. אם נאמר את האמת עוד מאז הקמת המדינה נאבקה המדינה במאבקים שונים ומגוונים מול מדינות וארגוני טרור, ואם נרצה ממש לדייק מאז תקומת עם ישראל היה מי ששנא אותנו. 
הרמב"ן בפירושו בתחילת פרשת השבוע שלנו, פרשת "וישלח", כותב: "ויש בה (בפרשה) עוד רמז לדורות: כי כל אשר אירע לאבינו עם עשיו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשיו" - בתחילת הפרשה מתכונן יעקב אבינו בהגיעו שוב לארץ ישראל, למפגש הטעון עם עשיו אחיו. למרות שעברו עשרים שנה, הוא זוכר את השנאה הגדולה של עשיו כלפיו עקב מתן הברכות על ידי אביו במקום שיקבל הוא בעצמו, ובסופו של דבר, למרות כל החששות שלו, המפגש מסתיים בהפתעה גדולה: "ורץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" - על החיבוק הזה נכתבו פרשנויות רבות שניסו לרדת לעומקו ולהבין מה הסתתר שם והאם זה בכלל היה ניסיון "להרדים" את יעקב מפני השנאה של עשיו אליו, ועל זה כבר נכתב במדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע: עשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו".
לעשיו היה יחס מיוחד ליעקב. הוא נע בין הרצון להורגו מהשנאה הגדולה אליו לבין ההכרה בעליונות המוסרית של יעקב לעומתו ובתרומה הברוכה לכל גם אליו בעצמו. זהו רגע שיש בו הכול: גם הונאה וגם ניסיון להרדים, גם רגע של פיוס וגם דו ערכיות. כל זה שולט ביחסים בין האחים מאז ועד ימינו אנו כפי שכתב הרמב"ן.
אולם רגע השיא של הפגישה ביניהם היה בלילה קודם המפגש, בו פגש יעקב במלאך ונאבק איתו עד עלות השחר. 
המלאך הבין במהלך המאבק שלא יוכל להתמודד מול יעקב והלילה עוד רגע חולף, ולכן עשה מעשה אחרון במאבק: "ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו" - המלאך, שהיה על פי התלמוד שרו של עשיו, לא הצליח במאבק לאורך הלילה עם יעקב, אולם הוא הצליח לפגוע בשריר שמפעיל את העצם עליה עומד הגוף. 
כעת עמידתו של יעקב תהיה רופפת. צולע אך חי. הוא לא יהיה בעל כמויות גדולות של חומריות כפי שיש לאויביו, אבל כוח עמידתו בניגוד לכל הגיון וסבירות תהיה תלויה בנאמנותו לרוח שלו, ולכוחות הנפש שלו ולמוסר.
במאבק הזה שהיה שם, כל זמן שהיה חושך, המלאך חשב שיגבר על יעקב כי חשב שעליונותו החומרית תנצח, אבל כשהגיע אור היום הוא פסק מלהילחם וביקש מיעקב לשחרר אותו, ודווקא אז יעקב, הצולע והמותקף, מסרב ומתנה את השחרור בברכה. 
יעקב רוצה שהמלאך יכיר בכך שהוא לא מעוניין בשנאה הזאת אלא רוצה ברכה. ברכה עבורו ועבור האנושות.
ואז מברך אותו המלאך: "לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" - יעקב הוא עדות לניצחון הרוח. הוא אות ומופת לאלוקים שמתגלה בקיומו של החלש בחיצוניות.
דווקא מהענווה של ישראל, שנמשכת מימי יעקב ועד ימנו כעם קטן וצנוע, עולה השם ישראל, שם בו טבוע שם הא-ל.
שנמשיך לשאת בגאון את רוח העם, אותה רוח שלאורך כל הדורות שמרה ואף עזרה לנו לנצח בכל המלחמות.

שבת שלום ומבורך!



חוויית השבוע שלי


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם





יום רביעי, 29 באפריל 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

כשאדם אוהב משהו הוא מצפה לו בכיליון עיניים עד לרגע שיזכה לאותו דבר אהוב. כשאסיר יודע שיום שחרורו מתקרב הוא סופר את הימים לקראת היום המיוחל כשילד מצפה לקבל מתנה הוא מחכה בקוצר רוח עד שתגיע לידיו.
בפרשתנו, פרשת "אמור", אנו קוראים את פרשית המועדות בה מצווים בני ישראל על מועדי השנה, ובין כל המועדים שכותבת התורה מופיעה מצווה נוספת בין שני מועדים- מצוות ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת ...עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום".
בתקופה שבין מוצאי חג ראשון של פסח ועד ערב לפני חג שבועות בה' בסיון עלינו לברך בתפילת ערבית את ברכת ספירת העומר ולציין את מספר היום. ביום החמישים מביאים שתי חלות  מהחיטה החדשה כביכורים למקדש ומקריבים עם ביכורי החיטים עוד מספר קורבנות, כל אלה הם חלק ממצוות חג השבועות.
בני ישראל יצאו ממצרים בחג הפסח לאחר מאות שנים של עבדות, קושי וסבל. והנה רגע אחרי שהם יוצאים לחירות המיוחלת שלהם, הם מתבקשים להבין שזהו  רק הצעד הראשון אל הגאולה האמיתית. הם עכשיו יוצאים אל עבר הר סיני שם יקבלו את דבר ה' ויתחברו ויזכו לחירות הרוחנית
שם בהר סיני נמצאת המטרה שלהם.
הספירה הזאת שהם מצווים לעשות מידי יום באה להשאיר אותם ערניים וחדים לקראת המטרה, ושלא יסתפקו רק בחירות הפיזית  אלא שימשיכו לחלום ולהילחם על הדבר החשוב ביותר היא התורה
הספירה הזאת תקרב אותם ותכין אותם נפשית  למעמד מתן תורה.
בעזרת ספירת העומר הופך חג פסח למבשר של חג השבועות. הספירה הזאת יוצרת גשר המחבר בין שני חגים אלה. אנו לומדים שאין להפריד בין הגאולה הגשמית והארצית לבין הגאולה הרוחנית
ספירת העומר רואה ביציאת מצרים רק שלב, אמנם שלב חשוב, אך הוא רק השלב הראשון בסולם של העלייה הרוחנית ששיאה בחג השבועות הוא חג מתן תורה.
הרמב"ם מסביר במורה נבוכים את טעם המצווה: "ולא היה אותו המעמד העצום אלא יום אחד, כך זכרונו בכל שנה יום אחד, ומגדולת אותו היום ורוממותו נספור הימים מן הראשון לחגים (חג המצות) עד לו (עד לחג השבועות) כמי שמצפה לבוא האהוב בבני אדם אליו, שהוא סופר את הימים בשעות וזהו טעם ספירת העומר".
זוהי תכליתה של ספירת העומר המקרבת אותנו אל היום המיוחד
שנזכה תמיד לספור רק לדברים טובים, אהובים ומשמחים!

שבת שלום ומבורך!  

תודות : לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.