מדינת ישראל נמצאת בתקופה
קשה מאוד. אם נאמר את האמת עוד מאז הקמת המדינה נאבקה המדינה במאבקים שונים
ומגוונים מול מדינות וארגוני טרור, ואם נרצה ממש לדייק מאז תקומת עם ישראל היה מי
ששנא אותנו.
הרמב"ן בפירושו בתחילת
פרשת השבוע שלנו, פרשת "וישלח", כותב: "ויש בה (בפרשה)
עוד רמז לדורות: כי כל אשר אירע לאבינו עם עשיו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשיו"
- בתחילת הפרשה מתכונן יעקב אבינו בהגיעו שוב לארץ ישראל, למפגש הטעון עם עשיו
אחיו. למרות שעברו עשרים שנה, הוא זוכר את השנאה הגדולה של עשיו כלפיו עקב מתן
הברכות על ידי אביו במקום שיקבל הוא בעצמו, ובסופו של דבר, למרות כל החששות שלו,
המפגש מסתיים בהפתעה גדולה: "ורץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו
וישקהו ויבכו" - על החיבוק הזה נכתבו פרשנויות רבות שניסו לרדת לעומקו
ולהבין מה הסתתר שם והאם זה בכלל היה ניסיון "להרדים" את יעקב מפני
השנאה של עשיו אליו, ועל זה כבר נכתב במדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה
היא, בידוע: עשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו".
לעשיו היה יחס מיוחד ליעקב.
הוא נע בין הרצון להורגו מהשנאה הגדולה אליו לבין ההכרה בעליונות המוסרית של יעקב
לעומתו ובתרומה הברוכה לכל גם אליו בעצמו. זהו רגע שיש בו הכול: גם הונאה וגם ניסיון
להרדים, גם רגע של פיוס וגם דו ערכיות. כל זה שולט ביחסים בין האחים מאז ועד ימינו
אנו כפי שכתב הרמב"ן.
אולם רגע השיא של הפגישה
ביניהם היה בלילה קודם המפגש, בו פגש יעקב במלאך ונאבק איתו עד עלות השחר.
המלאך הבין במהלך המאבק שלא
יוכל להתמודד מול יעקב והלילה עוד רגע חולף, ולכן עשה מעשה אחרון במאבק: "ויגע
בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו" - המלאך, שהיה על פי התלמוד שרו
של עשיו, לא הצליח במאבק לאורך הלילה עם יעקב, אולם הוא הצליח לפגוע בשריר שמפעיל
את העצם עליה עומד הגוף.
כעת עמידתו של יעקב תהיה
רופפת. צולע אך חי. הוא לא יהיה בעל כמויות גדולות של חומריות כפי שיש לאויביו,
אבל כוח עמידתו בניגוד לכל הגיון וסבירות תהיה תלויה בנאמנותו לרוח שלו, ולכוחות
הנפש שלו ולמוסר.
במאבק הזה שהיה שם, כל זמן
שהיה חושך, המלאך חשב שיגבר על יעקב כי חשב שעליונותו החומרית תנצח, אבל כשהגיע
אור היום הוא פסק מלהילחם וביקש מיעקב לשחרר אותו, ודווקא אז יעקב, הצולע והמותקף,
מסרב ומתנה את השחרור בברכה.
יעקב רוצה שהמלאך יכיר בכך
שהוא לא מעוניין בשנאה הזאת אלא רוצה ברכה. ברכה עבורו ועבור האנושות.
ואז מברך אותו המלאך:
"לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל"
- יעקב הוא עדות לניצחון הרוח. הוא אות ומופת לאלוקים שמתגלה בקיומו של החלש
בחיצוניות.
דווקא מהענווה של ישראל,
שנמשכת מימי יעקב ועד ימנו כעם קטן וצנוע, עולה השם ישראל, שם בו טבוע שם הא-ל.
שנמשיך לשאת בגאון את רוח
העם, אותה רוח שלאורך כל הדורות שמרה ואף עזרה לנו לנצח בכל המלחמות.
שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי
טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
