בקריאת שמע אנו קוראים את הפסוק (מפרשת השבוע – עקב) "ולמדתם אותם את בניכם, לדבר בם, בשבתך בביתך
ובלכתך בדרך, ובשכבך
ובקומך". לכאורה,
הפסוק בא לומר שצריך ללמד את הילדים כשיושבים בבית וכשהולכים בדרך וכשהולכים לישון
וכשקמים בבוקר. כלומר, תמיד. פשט נוסף הוא: הלימוד פשוט נעשה כשהם
איתנו, כשאנחנו יושבים בבית, והולכים בדרך, וישנים בלילה וקמים בבוקר. הם מתבוננים
ומתוך כך לומדים איך להתנהג. דוגמה אישית היא מה שהכי משפיע. בחופש, כשהמסגרות
נעלמות וכולם נמצאים יחד באופן אינטנסיבי, לאורך היום, העיקרון הזה נכון יותר,
ומאתגר יותר. בקיצור, הילדים לא לומדים מאיתנו, הם לומדים אותנו.
''השמרו לכם פן יפתה לבבכם״
(דברים יא,טז). עיקר השמירה צריכה להיות בענייני ״לכם״, בדברים שבין אדם לחברו. כי
בדברים שבין אדם למקום האדם זהיר יותר, אבל בדברים שבין אדם לחברו יש צורך בשמירה
יתרה. (נפלאות
גדולות)
״ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה״ (דברים יא,יז). עליכם לאבד את המהירות, את
הפזיזות. עשו את מעשיכם במתינות, ביישוב הדעת ובשלוות הנפש. (הבעל שם טוב)
״ולעבדו בכל לבבכם״ (דברים יא,יג). לא נאמר בשום מקום שעבודת ה׳ צריכה להיות
בפרסום, אלא עליה להיות בלב, בפנים. זו כוונת המאמר: ״איזהו גיבור, הכובש את יצרו״
(אבות ד,א). גיבור הוא מי שכובש את יצרו הטוב ואינו מראה אותו לכל אחד ואחד. (עיטורי תורה)
"הנני נותן לו את בריתי
שלום." (כ"ה י"ב) "("נר לשולחן
שבת" יש"כ לידידי הרה"ג ב"ז)
"מי שמוותר בשביל השלום לא מפסיד!"
מעשה ביורד ישראלי, אדם מוכשר שפתח מרפאה גדולה - בית רופאים
בלונדון. נתן תנאים טובים למטופלים, מחירים הוגנים. הרופאים נתנו לאנשים יחס חם,
הוא היה מחייך לכולם. האנגלים הקרים אהבו את זה, והמרפאה שלו הפכה לסיפור
הצלחה.
העתיד היה נראה ורוד, אלא שבאותו איזור כבר הייתה מרפאה גדולה
של רשת מרפאות רצינית בלונדון. אט אט קליינטים של המרפאה הזו עברו אליו. בעליה של
הרשת העבירו אליו מסרים תקיפים שכדאי לו לסגור. איומים במשפטים וכדומה. בתחילה הוא
לא התייחס אליהם. כדרכם של ישראלים, אמר "סמוך, יהיה בסדר..." גם סמך על
ידידים בעלי השפעה בפרלמנט וברשויות.
כאשר בעלי הרשת ראו שהוא לא נכנע, החלו להשתמש ב"תותחים
כבדים". הגישו נגדו תביעה בבית משפט, ופתחו במסע תקשורתי נגדו. העסק החל
להראות רציני ומסובך מאד.
לאותו בעל מרפאה יש חבר מסורתי. הציע לו ללכת לבקש עצה מרב
גדול שהוא מכיר בארץ ישראל, מה איכפת לך, כדאי לך, הוא חכם מופלא, צדיק גדול. שכנע
אותו.
כך יום אחד נכנסו לביתו של מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן
שני יהודים עם כיפה לבנה יפה. בעל המרפאה וחברו. סיפר האיש את השתלשלות
הדברים.
שאלו רבי אהרן לייב: "למה שלא תצטרף אליהם?" השיב
בעל המרפאה: "הם לא רוצים, הם לא צריכים אותי, יש להם כבר מרפאות
באזור". שאלו רבנו: "אז מה הם רוצים?" ענה האיש שאני אסגור את
המרפאה שלי.
שאלו רבנו: "ולמה באמת לא תסגור את המרפאה?" נדהם
האיש: "מה הרב מתכוון?! עבדתי קשה להקים את המרפאה, מאמצי על, זו הפרנסה
שלי". השיבו רבנו: "יש פרנסות אחרות".
"אבל זה בלתי אפשרי, יש לי חוזה שכירות על הבניין. יש
חוזים עם הרופאים. אני אצטרך לשלם פיצויים לכולם".
"וכמה זה יוצא? כמה זה יעלה לך?" החל היהודי מחשב,
ורבי אהרן לייב ממתין... סיים לחשב בא??מרו: "הסכום הינו שבעים אלף יורו
פיצויים. סכום מאד גדול!"
אמר לו רבנו: "לאלוקים אין שבעים אלף יורו לתת לך?!"
הסתכל עליו היהודי בתדהמה באומרו: "ומה פתאום אלוקים ייתן לי שבעים אלף
יורו?!"
אמר רבי אהרן לייב: "מי שמוותר בשביל השלום לא מפסיד, נער
הייתי וגם זקנתי, ראיתי הרבה בחיי, אני יכול להעיד, ראיתי מקרים רבים, לא מפסידים
אם מוותרים בשביל שלום!"
"הרב יכול להיות אחראי ערב על הסכום הזה?"
"לא" השיב רבי אהרן לייב "אין לי אפילו עשירית מן הסכום
הזה..."
"אז מי ייתן לי סכום כזה?" "אתה צריך שאני אתן
לך? חסר לאלוקים כסף לתת לך?! דע, חמישים שנה אני מייעץ לאנשים ואף פעם לא יעצתי
עצה שחשבתי שהיא רעה, אני מבטיח לך שזו עצה טובה!"
"אם אקבל את העצה של הרב, אני הולך לאבד את הפרנסה שלי,
הרב יכול להבטיח לי פרנסה אחרת?" אמר רבנו: "מי שמוותר מרוויח, פרנסה
אני לא יכול להבטיח, אבל להפסיד לא מפסידים"!
עמד היהודי נבוך, לא ידע מה לעשות. כאן התערב בשיחה חברו
שבא עמו, באומרו: "אל תהיה טיפש, אתה לא מאמין לרב? תעשה מה שהרב אומר".
"טוב אני מסכים. כאשר אחזור ללונדון אדבר איתם, אודיע להם את
החלטתי".
אמר רבנו: "לא, דבר איתם עכשיו, אין לך את מה שמדברים
איתו... והראה בידו תנועת שיחה בטלפון... "תתקשר עכשיו אליהם לאנגליה ותודיע
על החלטתך לסגור את המרפאה".
"אבל הם יצחקו ממני, במשך זמן אני נלחם איתם, רב איתם
ופתאום אני מוריד את הראש". אמר האיש. "ומה תפסיד מזה? קצת
כבוד..." ענהו רבנו "אני אדם זקן ולא צריך כבוד, אתה אדם צעיר, כבוד אתה
לא צריך, אתה צריך כסף, רווחים, פרנסה!"
יצאו החוצה, האיש בישר למתחריו בלונדון על החלטתו. תדהמה שררה
בצידו של הקו. הלם, לא הבינו מה מסתתר מאחורי החלטתו.
בלונדון הוא נפגש עם בעלי רשת המרפאות, וסיפר על החלטתו. הם
בתגובה שאלוהו "מה אתה מבשל לנו". חשדו שהוא מארגן להם בור, מארב פיננסי
מתוחכם - היו בטוחים בזה.
אמר להם שזה מה שהרבי אמר לו לעשות. "אני עושה כפי
עצתו". תמהו: "מה לך ולרבאיי?! מה הוא נותן לך? איזה עסקים יש לך
איתו?" השיב להם: "זה לא סתם רב, זה צ'יף רבאיי..."
לא האמינו לו... הדבר היה נראה להם לא מציאותי, כל ההסכמה הזו
לפתע - "איך הוא יורד מהעץ" אחרי כל המלחמה והכוח שהפעיל נגדם? החליטו
לברר את העניין לעומק.
שלחו לארץ את אחד השותפים. דבר ראשון הוא נכנס לשגרירות
האנגלית. שאל, בירר, מי זה רבאיי שטיינמן? אמרו לו זה אדם חשוב, שקול, חכם, אפשר
לסמוך עליו.
הגיע איש אנגלי, הדור לבוש לבית מרן. הכניסוהו פנימה. הוא
הסתכל בתדהמה על הקירות... כמו סביבון הסתכל לכל הצדדים, לא דיבר מילה, הוא היה
בטוח שהגיע לצ'יף רבאיי והנה בית של עניים... היכן הרב מטמין את כל הכסף שהוא
מרוויח...
נתנו לו כסא לשבת, כסא פלסטיק. הסתכל עליהם נדהם. כנראה חשב
בלבו על זה אתם רוצים שאני אשב... בחדר המתנה במרפאות שלנו לא מושיבים אנשים על
כאלה כסאות...
כאשר ראה על מה רבי אהרן לייב יושב, הבין שלא התכוונו להעליבו.
התיישב והציג את עצמו. עברית הוא לא דיבר, אבל נמצא מישהו שיתרגם את דבריו.
"באתי בעניין המרפאות בלונדון. מה הרב התכוון בעצתו לסגור
את המרפאה? מה אתם רוצים להרוויח על חשבוננו? ומי ישלם לו את ההפסד?" השיבו
רבי אהרן לייב: "אלוקים ישלם לו!"
המשיך השותף האנגלי והקשה: "למה הרב מורה לו לעשות את זה,
כזה דבר טיפשי, את מי הרב מתכוון להפיל פה? הרב מתכוון לסדר אותנו באיזה דרך. הרב
יגיד לי דוגרי, זה הרי ברור שמשהו מסתתר פה. אני שמעתי שהרב אדם חכם. מה מסתתר פה
במהלך הזה. אנחנו מוכנים אולי להתפשר".
רבי אהרן לייב הראה על הגמרא ואמר: "התורה אומרת לנו שהוא
צריך לוותר, היא אומרת שאסור לאדם לרדת לאומנות חברו. הוא לא היה צריך לקבוע את
המרפאה שלו לידכם".
האיש נדהם "ומי ישלם לו את זה, את כל ההפסדים שלו?"
רבי אהרן לייב השיבו: "זה על חשבונו, אלוקים אומר שצריך לעשות את זה. זו לא
שאלה של הפסד ורווח, זה מוטל עליו לעשות!"
"הבנתי" אמר האיש והמשיך "זה הרב יעץ למתחרה
שלנו, ומה הרב מייעץ לנו? הרי יש לו קשרים עם אנשים בעלי השפעה, אנשים חשובים. מה
יגידו אנשים, פתחו מרפאה מצליחה ואנחנו מורידים אותה, עלולים להיות לנו יחסי ציבור
גרועים, זה יראה מלוכלך בתקשורת. אף אחד לא יאמין שהוא עזב מרצונו בגלל עצת הרב,
זה לא טוב..."
רבי אהרן לייב הרהר קמעא והשיב בשאלה: "היכן יש לכם
סניפים באנגליה?" "בלונדון" השיב האיש.
"יש עוד ערים באנגליה, במנצ'סטר יש לכם סניף? תפתחו שם
סניף, ותתנו לו להיות מנהל". "אבל הוא לא יסכים לעבוד תחתינו" השיב
האנגלי. "תעשו אותו שותף, אתם רואים שהוא אדם מוכשר, בעל יכולות, שיכל להלחם
בגוף גדול כמו שלכם".
"כבוד הרב אני יכול לדבר על זה עם השותפים שלי".
ביקש רשות להתקשר. דיבר עם השותפים בלונדון. סיכמו ביניהם שהרעיון מוצא חן
בעיניהם.
עתה הוציא האיש מכיסו שלושת אלפים יורו והניחם על השולחן...
"מה זה?" תמה רבי אהרן לייב "זה דמי יעוץ" השיב
"שעת יעוץ עולה כסף, הרב יעץ לי, אני משלם כמו שנהוג".
אמר לו רבי אהרן לייב: "תיקח מכאן מיד את הכסף חזרה, אל תשאיר
פה כלום!" התפלא האיש ואמר: "אני לא מבין, ככה הולך בכל מקום. אני לא
מסכים להיות נצלן על הזמן שהרב הקדיש לי, לא מתאים לי לא לשלם את מה שמגיע לרב
בצדק".
אמר לו רבינו: "אותם שלוקחים דמי יעוץ הם למדו בשביל הכסף. הכסף
הזה עוזר להם לתת יעוץ טוב, הכסף נותן להם חכמה, רצון לייעץ טוב. אבל אני לא למדתי
לייעץ. אני אומר לפי מה שאני מבין מהתורה - החווה על הגמרא - וזה לא הולך עם כסף,
אם אקח כסף לא יהיה לי שכל לייעץ!"
סופו של סיפור - לאחר זמן סיפר האיש: "סגרתי את המרפאה בלונדון,
שילמתי פיצויים לכל הרופאים ובעלי הנכס. חודשיים אחר כך כבר פתחנו את המרפאה
במנצ'סטר - ההבטחה התקיימה כל כך מהר!
