‏הצגת רשומות עם תוויות מלאך המוות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלאך המוות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 באפריל 2017

אמרי שפר ט"ז ניסן ה'תשע"ז


 ''ההתקדשות בליל פסח כל כך גבוהה, כמו שמש הבוקר שמאירה את הבית לאחר חשכת הלילה, צריך רק להרים את התריס"... (עבודת ישראל)
    ''ואתא מלאך המוות ושחט לשוחט  מספרים סיפור: מלאך המוות בא בטרוניה לפני הקדוש ברוך הוא. הלא מלאך הוא, כמוהו כמיכאל וגבריאל, אוריאל ורפאל. ומדוע? מדוע הם נערצים, ואנשים קוראים לבניהם בשמם., ואילו הוא מוזכר ברתיעה, פוחדים לנקוב בשמו שלא לדבר על כך שאיש לא קראו לבנו בשם 'מלאך המוות'!. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אוכל לעשות? שיאהבו אותך ויקראו בשמך לבניהם, זה לא. אבל אבוא לקראתך: איש לא יזכיר אותך יותר, לא לחיוב ולא לשלילה! אומרים, ומני אז, נפקד שמו מפינו: מדוע מת פלוני? מדום לב, כך ומקוצר נשימה. מאותה מחלה ממארת. מתאונה, מזקנה, משברון לב רק לא ממלאך המוות... (ומתוק האור)


     והיא שעמדה - פעם אחת בחג הפסח השמיע יהודי באוזני רבי ישכר! דב רוקח מבעלז אמרה בשם רבי מנחם! מענדל מוורקא:  מדוע בשעה שאומרים 'והיא שעמדה' נוהגים לכסות את המצה ולהגביה את הכוס, והלוא המצה היא מדאורייתא ואילו היין הוא מדרבנן בלבד? אלא רוצים ללמדנו שהשמירה על כל קוץ ותג של מנהג יהודי — "היא שעמדה לאבותינו ולנו". הרבי מבעלז נהנה מאוד מהאמרה ואמר לבנו, הרב מבילגוריי: "יש לשמור ולייקר אמרה זו, ומותר לרשום אותה בחול המועד, כדין 'דבר האבד', שלא תשתכח".
     ''והיית אך שמח" – בגימטריא: הכנסת אורחים.


למי עוזרים (דברים טובים פסח)
     מעשה בהגה''צ רבי שמשון אהרן פאלאנסקי גאב''ד טעפליק זצ''ל שנכנס לביהמ''ד כמה ימים לפני פסח, וראה אברכים שוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה, והבין שכמה מהם תפקידם כעת הזאת לעזור לבני ביתם בהכנות החג,  לפיכך עלה על הבימה והכריז, שיש לו רשימה ארוכה של נשים אלמנות שצריכות עזרה בדחיפות למען צרכי החג, והוא דורש ומבקש מי מוכן לעזור ולסייע להן. למותר לציין שכאיש אחד ובלב אחד התאספו כולם לעזור ולסייע לאותן אלמנות, וגאב''ד טעפליק ביקש מהם להתייצב לפניו בשורה והוא ייתן בפניהם בכתב את פרטי הבית שעליהם לפנות ולעזור שם, ויהי כאשר פתחו את הפתקים מצאו כל אחד כתוב בפתקא שלו מקום מגוריו - שנשלח לסייע לבני ביתו. והייתה כוונתו להוכיח להם, שרבים לוקים ברעה זו, שהם מוכנים ומזומנים לסייע לאחרים יותר מבני ביתם, ולא באלה חפץ לה' שהרי כתיב )ישעיה נח ז) ''ומבשרך לא תתעלם'', וד''ל.

החוויה היהודית




יום שני, 5 בספטמבר 2016

אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ו

 


 אחת מהדרכים שדרכם ניתן לדעת מה מעמדו הציבורי של אדם העומד מולי, היא על ידי שנתבונן כמה אנשים יש סביבו. אדם מן השורה הולך ברחוב לבדו, אדם יותר חשוב מסתובב עם עוזר, שר בממשלה מסתובב עם מאבטח, וראש ממשלה בקושי יכול להסתובב מרוב אבטחה שסובבת אותו... כך זה, ככול שהאדם במעמד גבוה יותר, השמירה סביבו חזקה יותר. כשם שזה כך בגשמיות, ברוחניות על אחת כמה וכמה.


    היה אחד שלא היה לו מספיק כסף לקנות לרגל יום היארצייט של אביו ובא לשאול מה יותר שווה או לקנות נר או כוסית לחיים, אמר לו האדמו"ר כוסית לחיים תקנה כי באם תקנה נר אתה מצדיק את מלאך המוות שלקח את אביך, ואם תקנה כוס לחיים ותעשה שהכול נהיה בדברו אז אתה מצדיק את ד' שמה שעשה עשה לטובה.


     הכול בראש', זהו אחד המשפטים הידועים בפסיכולוגיה. לאנשים יש נטייה לחשוב שתמיד הדשא של השכן יותר ירוק. ולא משום שהוא באמת ירוק יותר אלא משום שהוא של השכן. אנחנו בטוחים שבחו"ל יש דברים יותר טובים מאשר בארץ, ושלשכנים שלנו יש דברים טובים יותר משלנו. לפעמים אנחנו נוטים רק בגלל העטיפה החיצונית לפסול או להעדיף דברים, למרות שמצד האמת אין קשר בין הטיב שלהם לעטיפה החיצונית. ולכן תמיד כדאי לנסות ולראות מה מסתתר מעבר לעטיפה החיצונית...


     וכמסופר מהרה"ק מצאנז זי"ע, שאמר: בצעירותי סברתי לתקן את כל העולם כולו. כשהתבגרתי קצת הבנתי שאין זה ביכולתי, חשבתי שלפחות את בני מדינתי אצליח לתקן. משראיתי כי גם מלאכה זו שגבה ממני, התפשרתי על בני עירי בלבד. ומשבכך גם לא הצלחתי, חשבתי לפחות את בני ביתי אתקן. והיום – בזקנותי – מבקש אני שלכה"פ את עצמי אוכל לתקן כראוי...


וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך (ט ,ו(  מזזות כתיב, שאין צריך אלא אחת (רש״י ) (פנינים – ואתחנן)
     אמר הכותב: חשבתי לתת פשט נוסף בדברי רש״י, וזאת על פי המעשה הבא:
     מסופר שלאחר הסתלקותו של המגיד הגדול הרה״ק ממעזריטש זי״ע באו לשם כל אנ״ש לחלוק לו את הכבוד האחרון. בתוכם היו גם כן האחים הקדושים רבי אלימלך מליעז׳נסק זי״ע ורבי זושא מאניפולי זי״ע. לאחר שנגנז ארון הקודש, היה משא ומתן בין החסידים את מי לקבל עליהם לרבי ומנהיג עבורם , למלא מקומו של המגיד הגדול . אחרי חקירות ודרישות וישוב הדעת הסכים קהל גדול של חסידים לקבל עליהם למנהיג את הרה״ק רבי אלימלך מליעז׳נסק זי״ע, ותיכף נתנו כתר מלכות בראשו וקראו לפניו: יחי רבנו אלימלך ! אחרי כן נסעו החסידים לדרכם, ביחד עם הרבי ר' אלימלך.
     כשבאו לאמצע הדרך שקעה השמש, ולא רצו ללכת הלאה בלילה . נכנסו כולם לפונדק אחד שהיה שם . החסידים ציוו לבעל הפונדק שיתן לרבי חדר מיוחד, והוא מילא רצונם. כשנכנס הרבי לחדרו, ביקש להציע לו את המטה, כי רצונו לנוח מעט מיגיעת הדרך. שכב הרבי לישון, וישן כמה שעות רצופות. והיה הדבר לפלא וגם לחרפה בעיני האנשים, שקיבלו עליהם להסתופף בצלו, כי הייתכן שממלא מקומו של המגיד הגדול יישן בלי הפסק שעות רצופות והתחרטו כבר על אשר בחרו אותו למנהיג עבורם ... כעבור עוד זמן מה, והוא עדיין ישן, הרהיבו עוז והלכו לאחיו רבי זושא , ובקשו ממנו שהוא באשר הוא אחיו, יעורר אותו משנתו . הלך ר' זושא והניח את ידו על המזוזה אשר בחדר המיוחד של הרבי ,ותיכף קם הרבי ממיטתו. ויהי הדבר לפלא גדול בעיני כל הרואים .
     הלכו לר' זושא וביקשו ממנו, שיאמר להם פשר הדבר: מה עניין המזוזה אצל שינה? השיב רבי זושא: ידוע, שלכל איש צריך להיות תמיד מצויר שם ד' יתברך לנגד עיניו, כמאמר הכתוב: ״שויתי ד' לנגדי תמיד״ (תהילים ח ,טז ). אבל בשעת שינה, שאז אי אפשר לאדם לצייר לנגד עיניו את ד' אנו מוכרחים לסמוך על השם שכתוב על המזוזה. לכן , כאשר הנחתי את ידי על המזוזה לכסות את השם, ממילא לא היה יכול עוד לישון, והיה מוכרח תיכף לקום ממיטתו. ולקיים את ה״שויתי״ , כי אז לא היה לו עוד על מה לסמוך ... כששמעו החסידים את ההסבר הנשגב, התרגשו מאוד ואמרו: ברוך השם שלא הניח אותנו כצאן בלא רועה!...
     ולפי זה חשבתי לפרש את דברי רש״י ": מזוזות כתיב שאין צריך אלא אחת. " הכוונה שהמזוזה תפקידה אינה ״אלא אחת״ לאותה שם של ״האחד יחיד ומיוחד״ שחקוק עליו, ששומר עלינו כל הזמן ועליו אנו גם סומכים בשעת השינה, לקיים את הנאמר ״שויתי ה' לנגדי תמיד״ .

החוויה היהודית








יום שישי, 22 ביולי 2016

אמרי שפר ט"ז תמוז ה'תשע"ו


אמר רבי לוי: בכל חודש וחודש שבקיץ ביקש הקב"ה ליתן לישראל מועד, בניסן נתן להם פסח, באייר נתן להם פסח קטן, ובסיון נתן להם עצרת, בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול, ועשו העגל ובטל תמוז, אב ואלול , ובא תשרי ופרע להם ר"ה ויוה"כ והחג. "מדרש ילקוט שמעוני" (במדבר כ"ט רמז תשפ"ב)


     בסוגייתנו מובא כי כאשר מלאך המוות בא לעיר? הכלים בוכים. ואילו כאשר אליהו הנביא מגיע אל העיר, הכלבים צוחקים.  נשאלת השאלה, מניין להם לכלבים על בואו של מלאך המוות או של אליהו הנביא. וגם אם הם יודעים על כך, מדוע הדבר גורם להם לפרצי בכי וצחוק?  הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל (בסוגייתנו) מבאר זאת בפשטות. כידוע, אליהו הנביא מגיע למקומות יישוב כדי להשתתף כסנדק בבריתות ילדי ישראל.  כאשר עורכים ברית מילה, גם מכבדים את המשתתפים בסעודה מכובדת, ממנה גם נהנים הכלבים לאחר מכן, כאשר האשפתות עולות על גדותיהן...  לעומת זאת, כאשר מלאך המוות מטיל את חיתתו על העיר, ומגיפות ומחלות גורמים לאנשים להסתגר בבתיהם, איש אינו עורך סעודות מפוארות, האורחים מדירים את רגליהם והאשפתות ריקות גם הן.  נמצא, שלעיתים פניהם של הכלבים משמשות כמד למצב רוחם של בני העיר.


     בסוגייתנו נאמר שהרואה בחלומו את האות טי"ת סימן יפה הוא לו. רבות האריכו המפרשים לבאר מדוע חלום על התיבה טי"ת דווקא מהווה סימן יפה לחולם עליה. הגאון רבי יוסף חיים מביא על כך פירוש מעניין . הגימטרייה של האות ט' היא הספרה 9 . ספרה זו מסמלת חוזק ועמידות שלא תימוט לעולם. וכל כך למה? כאשר נכפיל את הספרה 9 הרי לפנינו הספרה 18 . כמה הם 18 בגימטריה קטנה? 9 . גימטרייה זו תתקבל גם בספרה 36 שהיא תוצאה של השלשת המספר  9 וגם בספרה 72 ובספרה 144 . ככל שנכפול את התוצאה, תמיד נקבל גימטרייה שמספרה הוא 9.  נמצא, שזה המספר לא יימוט ולכן הוא מסמל סימן טוב.


     הגה"ק בעל החפץ חיים זי''ע היה אומר  - יש כאן רמז גדול לדברי חז ל" : "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י'). "ליצר –" מי שהולך אחר תאוותיו של היצר הרע ", משפחת היצרי –" מיד הוא מוצא סביבו את כל משפחתו של היצר הרע, וכולם מוכנים לסייע לו ולהוליכו בדרך הזו... כנגד זה "לשלם –" מי שמבקש את השלימות ואת הטוב ", משפחת השלמי" – הוא מוצא סביבו משפחה של שלמים, חברה של שלמים ויראים. שכן " – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"....


     אדם בעל ערך עצמי פועל מתוך קבלה עצמית ושלמות פנימית. הוא איננו זקוק לחיזוקים חיצוניים, הוכחות או שהסביבה תשקף לו את חשיבותו. הוא יכול להרשות לעצמו לבחור האם להגיב לגירויים חיצוניים או לא. אין לו צורך להוכיח לאיש עד כמה הוא מוצלח, שווה ובעל ערך.


     אדם גדול הוא שיודע עד כמה הוא קטן...


     אדם המסוגל לאהוב הוא אדם המסוגל גם להיות עם עצמו לבד, לפעמים כשהדבר נדרש, אז הוא מסוגל ליהנות מחברת עצמו מבלי הצורך הדחוף להיות בקשר עם מישהו כל רגע ורגע, כמו כן הוא מסוגל לאפשר לבן או לבת הזוג להיות הוא "לבדו", להכיר שהשני בריאה היא ואף שונה ממנו. ביכולתו להשלים עם העובדה שהשני אינו רוצה ואינו זקוק בהכרח את נוכחותו כל רגע ורגע.


     אדם המרפה עצמו מדברי תורה , אין בו כוח לעמוד ביום צרה.


"אדם כי ימות באהל!" )להגיד(
     מעשה שהיה! יהודי יקר, ר' דוד גליק ז"ל - הייתה לו חנות של 'טפטים' מול איצקוביץ. מידי יום לקראת השיעור (של רבי שמחה קסלר זצ"ל) היה נועל את החנות והולך ללמוד.  והנה ערב אחד, רבע שעה לפני השיעור נכנס אדם ואמר שיש לו כמה עסקאות - רצונו לקנות כך וכך טפטים שונים (הוא מצפה קירות של מוסד שלם וכו'). "רגע אדוני, יש לי בסך הכל רבע שעה, ואני רואה שאתה הולך על גדול,  ורבע שעה לא תספיק, אזי אני מבקש ממך, תעשה את זה מחר". "לא! לא! תן לי" התחנן, לא שמע להפצרותיו והתחיל את ביזנעס. הוא הוריד לעצמו גלילים, ומיד היה נראה כי אכן הוא קנין רציני, הוא עתיד לרכוש 'חתיכה הראויה להתכבד...'. טוב, השעה התקרבה. "
     אתה זוכר מה אמרתי לך - בשבע אני סוגר!" אמר לו ר' דוד. " מה אתה מאיץ בי סתם, זו קניה דחופה, תעזוב אותי". "אני סוגר!" הכריז ר' דוד. " הקונה עלה שוב למעלה והוריד סליל, בחר חמישים מטר ועוד צבע אחד, אני זקוק לעוד כמה צבעים". השעה שבע הגיעה "אדוני, אני סוגר את החנות!". "רגע, מה אתה עושה לי! בשום אופן !" "טוב, אתה יודע מה, אני רואה כי רק לבחור גוונים וצבעים יקח לך עוד שעה,  א"כ, לא אכפת לי, קח את המפתח תישאר בחנות תעשה כבתוך שלך, תבדוק, תמדוד ואני אשוב עוד שעה וחצי, כי לשיעור אני הולך בכל מחיר! לשיעור של הרב שלי" . "מה פתאום אתה נותן לי מפתח?!" )הוא הרי לא מכיר אותו כלל( הביט עליו בצורה משונה, "אתה הולך להשאיר בידי את המפתח?!" )הרי אפשר לרוקן את כל החנות וישאר בשן ועין). אך ר' דוד כבר בדרך החוצה הושיט לו את המפתח.  
     ר' דוד יוצא, עולה על האופנים בחוץ לנסוע.  כאשר עלה לאופנים, האיש דילג אחריו. "הלו, רגע אחד!" קרא. " אין רגע, אני נוסע זהו". "לא רק רגע על השעון" . "טוב, מה אתה רוצה?" "אני לא קונה שום דבר, אני מ'מס הכנסה' לביקורת לבדוק את נאמנותך, " אני רוצה להגיד לך אדם שבשביל לא להפסיד שיעור מוכן להסתכן כל כך , לוותר כל כך, וגם לתת מפתח, אין לך היום שום ביקורת, הכל חלק. כל הכבוד לך!" מעשה שהיה! "אדם כי ימות באהל!"  ה' יעזרנו, ישמע חכם ויוסף לקח


ויהי בנסע הָאָרֹן (במדבר י' ל"ה(
     כל ילד ירושלמי יודע שאין אירוע רציני של הכנסת ספר תורה בירושלים בלי שהרב ברוך ברנדוויין לוקח בו חלק. כבר יותר מ-30 שנה מנצח ברנדוויין ביד רמה על אירועי הכנסת ספר תורה, יוצא לשטח מתמקם היטב, מכין את מערכות ההגברה, בודק שכל המכשירים עובדים ונערך ברצינות רבה לקראת תחילתו של האירוע. "
     הכנסת ספר תורה זה אירוע משמעותי מאוד בחייו של התורם", אומר ברנדוויין. "לא כל אחד זוכה לכך, ומי שכן זוכה מגיע לשלב של הכנסת ספר התורה רק אחרי שנים של תכנון והיערכות. כתיבת ספר תורה כרוכה בהוצאה כספית לא מבוטלת , ובהתאם לכך רוצה התורם שהאירוע שלו יהיה מושלם . "ואכן, אני מצדי עושה הכל בסיעתא דשמיא, כדי שכל אירוע כזה יהיה מושלם. אני חייב לומר שגם אחרי יותר מ-30 שנה בתחום,  אחרי אלפי הכנסות ספרי תורה שארגנתי והובלתי, אני עדיין מתרגש בכל פעם מחדש. כל ספר תורה חדש זה נכס לעם ישראל. זה עוד יהודי שזכה לקיים את המצווה החשובה הזאת, ועוד נשמה שזוכה להתעלות למקומות שאנחנו לא יכולים להעריך בכלל, בזכות זה שמעתה יקראו באופן שוטף בספר תורה שהוכנס לבית הכנסת לעילוי ולזיכרון. "
     במרוצת השנים", הוא מספר, "נטלתי חלק בהרבה מאוד אירועים עם סגנונות שונים, עם קהלים מגוונים מאוד, חסידים, ליטאים, ספרדים, אשכנזים, כיפות סרוגות, קהל מסורתי וגם קהל פחות מסורתי. כל יהודי כשהוא עומד ליד ספר התורה, מתמלא יראת הוד ורוממות. יצא לי פעם להוביל תהלוכה של הכנסת ספר תורה ברחוב דיזינגוף בתל אביב. בתוך לוע הארי של התל אביביות והחילוניות. הבאנו לשם ילדים מת"ת מסוים כדי שישתתפו בתהלוכה, עם לפידים וריקודים כמקובל. המשטרה ליוותה את התהלוכה וסגרה את הרחוב. אלפי אנשים עמדו משני צדי הכביש והביטו ביראת כבוד בתהלוכה המרגשת כל כך.  ראית שזה עושה להם משהו. שזה מעורר את הרגש היהודי שאצל חלקם היה חבוי ולא מורגש קודם לכן. " והיו גם אירועים אחרים, בתוך לב ליבו של הציבור החרדי. זכור לי במיוחד הכנסת ספר תורה שערכנו בירושלים, הרב שומברגר הכניס שני ספרי תורה לבריסק, והורה לי לא לחסוך בהוצאות, לעשות כל דבר אפשרי לכבוד התורה. עשינו אז אפילו קרטיבים מיוחדים בצורה של ספר תורה, ייצור מיוחד לכבוד אותו אירוע ספציפי. כמו"כ ייצרו במיוחד עבורנו שקיות בצורה של ספר תורה, בהן השתמשנו לפעקאלך שחולקו לילדים. "
     אירוע מרגש מאוד היה לי בעבר בקריות. היה שם יהודי שהיה איש תקשורת, ואיבד את אשתו ושלושת בנותיו בפיגוע רצחני. זה קרה תוך כדי שהוא דיבר עם אשתו בטלפון, היא נהרגה תוך כדי השיחה. " הסיפור הזה שבר אותו מאוד, ריסק אותו לחלוטין, ובעקבותיו הוא החל להתקרב לדת. אחד הדברים שהרב אמר לו לעשות לעילוי נשמת אשתו ובנותיו היה להכניס ספר תורה לזכרן. המעמד היה יוצא דופן. באו אלפי אנשים מכל האזור כדי להשתתף. התהלוכה הייתה מאוד מאוד מיוחדת, ובמהלכה עצרנו ברחובה של עיר ועשינו מעמד קבלת עול מלכות שמים, בנוכחותם של אלפי בני אדם, שרובם המוחלט אינו שומר מצוות. הייתה שם התעוררות גדולה מאוד והשמחה פשוט שברה את כל המחיצות. " התורם עצמו היה מאושר מאוד, ובני משפחתו סיפרו לי שמאז אותו פיגוע קטלני ועד להכנסת ספר התורה שהתקיימה שנים מאוחר יותר, לא עלה חיוך על שפתיו. " מקרה אחר, מרגש לא פחות, היה בטבריה, כשחסידי קרלין הכניסו ספר תורה לעילוי נשמתו של יהודי שהיה ממתפללי בית הכנסת של קרלין בטבריה. היהודי הזה היה יהודי של מסירות נפש. הייתה לו רק שן אחת כי הוא שבר לעצמו את כל השיניים בזמן שהיה כלוא ברוסיה,  כדי שלא יאכל בשר טריפה. הייתה לו רק בת אחת, ולמרבה הצער היא ירדה מהדרך והתחתנה עם גוי רח"ל . היהודי ישב עליה שבעה ובעיניו היא הייתה כמו מתה. "עד כדי כך הייתה מסירות הנפש שלו גדולה, שלעת זקנתו הוא היה מגיע לבית הכנסת של חסידי קרלין לתפילת שחרית של שבת, ונשאר עד מוצאי שבת, כי הוא פחד שלא יהיה לו כוח לחזור לתפילת מנחה אם הוא ילך הביתה. " כשהוא נפטר נשאר לו מעט כסף, וחסידי קרלין שאלו את רבם מה לעשות עם כספו, הרבי המליץ להם להשתמש בו לכתיבת ספר תורה עבורו וכך הם אכן עשו. את הכנסת ספר התורה עשינו בחודש כסליו, כשהרבי בא עם מאות מחסידיו לטבריה להילולא. התהלוכה הייתה אירוע ענק. משטרת טבריה לא ידעה איך לאכול את זה. סגרו שם אולי 15  רחובות לכבוד האירוע, ותושבי העיר התרגשו כל כך, עד שהם נכנסו לחנויות, קנו ממתקים מכל הבא ליד, וזרקו על משתתפי התהלוכה,  כאות הוקרה והערכה לכך. התושבים באזור התרגשו מאוד מהמחווה המיוחדת הזאת שעשתה הקהילה החסידית לזכרו ולזכותו של היהודי הערירי שכולם הכירו אותו וידעו על הסיפור העצוב שלו. " אבל גם אחרי כל כך הרבה שנים שאני בתחום, אני עדיין מתרגש בכל פעם כאילו זאת הפעם הראשונה, ולפעמים אני באמת זוכה לאירועים שהם מפתיעים ומיוחדים, ובשבילי הם באמת פעם ראשונה . "כך למשל היה בחג השבועות השנה, אחרי שבימים שלפני החג ניהלנו מדי יום כארבעה או חמישה אירועים, היה אירוע נוסף בחג השבועות עצמו. הגאון רבי צבי וייספיש מישיבת הר"ן, הכניס ספר תורה בחג השבועות אחה"צ. אומנם לא הייתה שם תזמורת וגם לא לפידים, אבל היה מעמד מאוד מאוד מיוחד, עשרות אלפי בני אדם הגיעו להשתתף,  והריקודים היו יוצאי דופן. שמחה שכזאת לא ראיתי כבר הרבה זמן, ואכן יש סיבה מיוחדת לשמוח בחג השבועות שבו ניתנה לנו התורה הקדושה".


חוויית השבוע שלי



יום שלישי, 10 במאי 2016

אמרי שפר ג' אייר ה'תשע"ו



 רגליו של אדם מוליכות אותו לאן שהוא צריך להגיע. לפעמים הן מוליכות למלאך המוות ל"ע, לפעמים למקום שיש בו פרנסה טובה, לפעמים יש איזה חוב כמוס שצריך להחזיר, לעיתים איזה תיקון אלוקי שיהודי צריך לתקן שם. אין סתם, הרגליים הן שליחות נאמנות בני, נאמנות מאד...".


     רוב האנשים לא מתכננים להיכשל - הם נכשלים בתכנון.


     רוב המבוגרים מכורים לסמים חלקם לסמים קשים הם שוכחים "איפה סמתי את ה..." 


"     רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו" (אסתר ד,יד). הרבה שלוחים למקום לשלוח על ידם רווח והצלה לבני ישראל אך "את ובית אביך תאבדו" — אם לא תעשותפסידו את הזכות הזאת. אסור לאבד את הזכות הגדולה להיות שליח לעשיית טובה ליהודי. ) .הרבי המהר"ש מליובאוויטש(



הסדר הסודי (תודה לרב טוביה בולטון, ששמע את הסיפור מבעל המעשה)
     התנהגותן של שתי התלמידות הייתה חריגה. הן היו אחיות, והשתתפו בקביעות בשיעורים, מקשיבות ועֵרניות. הפעם נרדמו שוב ושוב באמצע השיעור. ניכר היה עליהן כי הן מתאמצות להישאר עֵרניות, אך העייפות שבה והכריעה אותן. "אתן מרגישות טוב?", שאל אותן המורה, עזריאל וסרמן. "כן, הכול בסדר", מלמלו השתיים, אך עזריאל ידע שמאחורי התנהגותן מסתתר דבר מה.
     זה היה לפני כארבעים שנה. וסרמן, תלמיד ישיבת 'הדר התורה' בניו-יורק, שימש מורה מתנדב בחוג ללימודי יהדות שנועד לתלמידי בתי הספר הממלכתיים בעיר. כל תלמיד היה רשאי לבחור להשתתף בשיעור דת במשך שעה בשבוע, ולתלמידים יהודים רבים זו הייתה שעת היהדות היחידה שלהם בשבוע כולו. עזריאל היה נערץ על תלמידיו, ועשה את מלאכתו בכישרון רב, בחן ובמסירות. התלמידים יצאו מכל שיעור עשירים יותר בידיעות ובערכים, ואותם נשאו עמם כל ימי חייהם.
     באותה שנה, בהתקרב חג הפסח, ערך עזריאל לתלמידיו 'סדר לדוגמה'. הוא ערך שולחן סדר, ורק החליף את היין במיץ ענבים ואת המצות בקרקרים. חוץ מזה ניהל את הסדר בדיוק כפי שהדברים נעשים בליל הסדר עצמו. רוב התלמידים באו ממשפחות שאינן שומרות מצוות. בעבור רבים מהם זו הייתה הפעם הראשונה לראות כיצד מתנהל הסדר המסורתי. הם לא חדלו לשאול ולהתעניין. עולם חדש נחשף לפניהם. ביום הראשון של חול המועד פסח שב עזריאל ופגש את תלמידיו. גם השיעור הזה עסק בענייני חג הפסח, וכדרכו הוא ריתק את התלמידים. כולם הקשיבו בעניין, חוץ משתי הבנות שנמנמו שוב ושוב. בסוף השיעור נותרו השתיים בכיתה. עזריאל הבין שרצונן לשוחח עמו. האחות הגדולה פנתה אליו בהיסוס וביקשה: "אנא, אל תגלה לאיש את מה שנספר לך". עזריאל הבטיח למלא את בקשתן. החשש ניכר היטב על פני השתיים. הן החליפו ביניהן מבטים נבוכים, ובסופו של דבר אזרו אומץ.
     הגדולה החלה לספר: "זוכר את ההדגמה שעשית לנו על ליל הסדר?". עזריאל הנהן. "ובכן, אם אתה זוכר, אחותי הקטנה שאלה אותך מדוע עושים את כל הדברים האלה, ואתה השבת לה שכך ציווה אותנו א-לוקים, ואנו גם רוצים להזכיר לעצמנו כמה א-לוקים טוב ושהוא הוציא אותנו ממצרים". עזריאל הניד בראשו לחיוב. הוא זכר היטב את הדו-שיח הזה.השתיים הוסיפו וסיפרו שבשובן הביתה, נלהבות ונרגשות, מיהרו לשתף את אמן בחוויית הסדר לדוגמה. "גם אנו רוצות לערוך סדר בליל פסח", אמרו האחיות. האֵם הביעה נכונות, אך הכול התהפך כאשר חזר אביהן הביתה ושמע את החדשות.
     "אבא אינו יהודי", הוסיפה הילדה וסיפרה. "הוא כעס מאוד וצעק: 'בשום אופן לא!'. אחר-כך, כשביקשנו שוב, כעס עוד יותר, והזהיר שיכה אותנו אם נוסיף לדבר על כך. הוא גם צעק על אימא, על ששיתפה פעולה איתנו". הילדות סיפרו עוד: "החלטנו שנעשה את סדר פסח על אף סירובו של אבא, כי זה רצון א-לוקים. הגינו תכנית. הוצאנו כסף מקופת החיסכון שלנו, ולמחרת הלכנו לחנות. קנינו מצות ומיץ ענבים. גם לקחנו חבילת חסה מהמקרר, והסתרנו הכול במרתף. "בליל חג הפסח העמדנו פנים שהלכנו לישון, אך בשעה מאוחרת, כאשר בבית השתררה דממה, יצאנו בשקט מן המיטות והתגנבנו אל המרתף. היה חושך וחששנו שחריקת מדרגות העץ תחת רגלינו תגיע לאוזניו של אבא הישן. "פסענו אט-אט, כמו גנבים, עקב בצד אגודל, עד שהגענו בשלום אל המרתף. שם הדלקנו נרות, ערכנו על השולחן את המצות, מיץ הענבים והחסה, ועשינו את ליל הסדר, בדיוק כפי שהדרכת אותנו. קראנו בלחש קטעים מההגדה. שאלנו בשקט 'מה נשתנה'. הכול נעשה בשקט, מחשש שמישהו מבני הבית יתעורר, ואז... אפילו לא רצינו לחשוב על מה שיקרה. "כשסיימנו סידרנו הכול כבתחילה, וחמקנו בשקט לחדרנו. השעה כבר הייתה מאוחרת מאוד, היינו עייפות, אך מאושרות.
     "למחרת ערכנו את הסדר השני באותה מתכונת. הפעם כבר היינו מנוסות, והפחד פחת. אפילו היינו משועשעות יותר. שמחנו מאוד שהצלחנו לחגוג את ליל הסדר פעמיים בהצלחה. "אחרי שני לילות שבהם ישַנו מעט אנחנו היום עייפות מאוד. אבל אנו סומכות עליך שלא תספר דבר, כי אם אבא ישמע על כך, אוי ואבוי לנו"... המורה הנדהם הביט בשתיים בהשתאות, מתקשה לעכל את סיפורן. "לא אגלה דבר", שב והבטיח להן. "אין לכן מה לדאוג". כאשר יצאו מן הכיתה, התיישב על כיסאו ומעיניו זלגו דמעות. סיפורים מימי האנוסים קמו עכשיו לנגד עיניו. כעבור זמן סיפר לחברו: "אינני יודע אם לי היה האומץ לעשות כפי שהן עשו! מסירות הנפש של שתי הילדות טלטלה את ליבי".

חוויית השבוע שלי