יום שישי, 6 בפברואר 2015

אמרי שפר י"ז שבט ה'תשע

"אלו דברים שאין להם שיעור", שלכאורה קשה סדר הדברים שמביאים שם, "ביקור חולים, והכנסת כלה, והלווית המת," היה לו לכתוב את סדר הדברים כמנהגו של עולם הכנסת כלה ביקור חולים הלוויית המת, ואמאי הכניסו את מצוות הכנסת כלה בין ביקור חולים להלוויית המת. ותירץ הווארקער רבי שאם יש אחד שמקיימים אצלו את מצוות ביקור חולים רח''ל, והוא רוצה שלא יבוא לידי הלוויית המת חלילה, העצה לזה הוא ליתן מעות להכנסת כלה וזה עושה הפסק בין הביקור חולים להלוויית המת, שהחולה לא ימות ח''ו. ''אם כסף תלוה את עמי את העני עמך"- כשאתה מלווה כסף לעני, אל תחשוב שלו אתה נותן, כי באמת "את העני עמך" רק מה שאתה נותן לעני הוא שלך והולך עמך, כי אין מלוין לו לאדם אלא תורה ומצוות ומעשים טובים. (רבי שמחה בונם מפשיסחא זצק"ל) דברי תורה נמשלו כאש: מה אש - ניתנה מן השמים, כך דברי תורה ניתנו מן השמים; מה אש - חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם; מה אש - קרוב לה - נכווה, רחוק ממנה - צונן, קרוב ולא קרוב- נהנה, כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, פרש מהם ממיתים אותו; מה אש - משתמשים בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ובעולם הבא; מה אש - כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה בו רושם; מה האש - בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בדיבורם ובעטיפתם, בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם. (ספרי ברכה ל"ג; ילקוט שמעוני שם) דברי תורה נמשלו למים; שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" מה המים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו; מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם; מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם; מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים; מה המים בקולי קולות, כך תורה בקולי קולות; מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם; מה המים מטהרים את האדם מטמאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטומאתו; ומה המים יורדים טיפין טיפין ונעשים נחלים נחלים, כך תורה אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע; ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו; ומה המים אין מתקיימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס; ומה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת; ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סוף שהוא מתבלע. (שיר השירים רבה א, שוחר טוב א, ספרי עקב) האמת היא שאין שום ברכה בבורות – הבורות היא קללה. עדיף לנו בהחלט לסבול מכאב הידע, מאשר להתענות בחיי בערות. ''והגישו אל הדלת'' - מדוע לדלת דווקא, מפני שפתחו לפניו את כל הדלתות, נתנו בידו את הזכות לחופש ועצמאות, ואין הוא רוצה בכך אלא בחר בעבדות. (מאוצרנו הישן) ''ונקרב בעל הבית אל אלקים" - במה יכול "בעל הבית" פשוט, סתם יהודי שאינו לא למדן ולא חסיד, להתקרב אל האלקים ? "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" אם אינו נוגע במה ששייך לחברו, זהו לבד די חשוב ומספיק כדי להיות קרוב אל האלקים (רבי מאיר מפרישמלאן זצק"ל) "חציהם של שני אנשים נעוצים במרכז המטרה. הראשון הוא אלוף קליעה, השני מצייר את המטרה מסביב למקום הפגיעה של החץ." אל תחששו לשאול. לפני בערך 100 שנים, חי באירופה אדם עשיר, ששמו היה הרב אייזל חריף מסלונים. בתו של הרב הגיעה לפרקה ואביה החל לחפש עבורה את הגבר הצעיר המוצלח ביותר, שיישא אותה לאישה. באותם הימים, המשמעות של "הגבר המוצלח ביותר", הייתה בדרך כלל, תלמיד הישיבה המוצלח ביותר. אז הרב אייזל נסע עד לעיר וולוז'ין, שהייתה בתחום אחריותו התורנית של ראש הישיבה המפורסם, הנצי"ב. (מסופר שבימיו של הנצי"ב מוולוז'ין, למדו בישיבה שלו כ-10,000 תלמידים!) כאשר הגיע לשם הרב אייזל, הוא נכנס אל תוך בית המדרש, דפק בחוזקה על השולחן המרכזי והכריז בקול: "יש לי קושיה מאד מסובכת על סוגיה מסוימת בגמרא. מי שיצליח לענות לי על הקושיה, יזכה לפגוש את בתי למטרת שידוך!" רחש גדול עבר באולם בית המדרש. סיכוי אמיתי להתחתן עם בתו של הרב אייזל! במהרה נוצר תור ארוך ומסודר ולכל אחד מהתלמידים בישיבה ניתנה ההזדמנות לספק לרב את התשובה. אחת אחרי השניה, הרב אייזל דחה מעליו את כל התשובות, שנשמעו מפי התלמידים. התהליך נמשך כך מספר ימים, כשחלק מהתלמידים עמדו בתור אפילו פעמיים ושלוש. אבל עדיין, אף אחד מהתלמידים לא הצליח לספק לרב את התשובה הנכונה. כאשר התלמידים סיימו את כל תשובותיהם, הרב אייזל החל לארוז את חפציו כשהוא מתכוון לשוב לביתו. הוא הגיע עד לקצה העיר הגדולה, כאשר לפתע שמע מאחוריו קול שצעק לכיוונו: "הרב אייזל, הרב אייזל!" הוא פנה לאחור וראה מולו תלמיד ישיבה צעיר רץ במהירות לכיוונו. התלמיד הסביר: "הרב אייזל, אני יודע שלא הצלחתי למלא את התנאי שלך ושלא אוכל להינשא לבתך, אבל רק בשבילי, האם תוכל בבקשה לומר לי מהי התשובה הנכונה לשאלתך?" "אהה!", צעק בקול הרב אייזל. "אתה תהיה החתן של בתי!" בחיים שלנו, החיפוש אחר האמת עלול להיות מעוכב, אם אין לנו את האומץ לשאול. כאשר אנו מבקשים את עזרתו של הזולת, אנו למעשה מודים בכך, שאין בידינו את כל התשובות. לפעמים נדרש מאתנו לשאול שאלות מביכות, שאלות שלא נוח לנו לשאול. לעיתים נדרש מאתנו להודות, שאנחנו פשוט לא יודעים, או אפילו להסתכן בכך, שיחשבו שאנחנו בורים. אך כל הסיכונים הללו, זעירים ביותר יחסית לחיים שלמים, המבוססים על שקר וכזב. תלמיד הישיבה נהג באומץ לב בדיוק מהסוג הזה; התנהגות כזו היא סימן המאפיין יושר אישי ואינטלקטואלי. ''אש התורה'' בנו של הרב נח, הרב הלל וינברג שליט"א, מתאר כיצד החל הכול עם שלושה בחורים בחדר קטן בקרית צאנז. אף אחד לא דמיין שצעדים ראשונים אלה יגיעו לפסגה בדמות "אש התורה" ושלוחותיה. אף אחד לא דמיין, חוץ מהרב נח וינברג עצמו. אלה הקרובים אליו מעידים שהוא האמין באמת ובתמים שהוא יביא את המשיח בכוחו – על ידי מאמציו. הישגיו המרשימים היו קטנים בעיניו כיוון שהוא ידע והיה משוכנע שה' רוצה יותר. הר' הלל, אמר בהלוויתו, שאם הרב וינברג היה עומד מולנו כרגע, הוא היה אומר שאנו יכולים להגיע ליותר ממה שהוא הגיע. אנו יכולים להגיע לרמה של משה רבנו! מילותיהם של חז"ל בנושא זה, לא היו עבורו עוד מאמר מעורפל שלא קשור לחיים, מילים אלה היו בשבילו אמת אשר עלינו לקחתה ברצינות יתרה. סיפור מדהים ששמעתי על הרב וינברג מראה עד כמה הייתה רמת האמונה שלו גבוהה, ועד כמה השפיעה על חיי המעשה שלו. בתו סיפרה בימי ה"שבעה" שפעם הגיע לישיבת "אש התורה" אלוף שחמט, למד שם מספר ימים, והחליט לעזוב. הרב נח הזמין אותו לשחק איתו שחמט אך התנה איתו שאם אותו אלוף ינצח – הוא יכול לעזוב את הישיבה, אבל אם הרב נח ינצח – עליו להישאר. הרב נח ניצח. כאשר הוא נשאל מניין היה לו את האומץ להציע עסקה שכזו, הוא ענה שהוא ידע שה' רוצה שאותו צעיר יישאר ללמוד בישיבה, לכן הוא האמין בלב שלם שהוא ייתן בידו את היכולת לנצח. מתאים ביותר לסיים באחד מהסיפורים שהרב נח נהג לספר לעיתים קרובות. לפני שנים רבות, ביקר הרב שך זצ"ל בישיבת "אש התורה" לרגל ברית מילה שנערכה בה. הוא נדהם למראה מספר גדול כל כך של בעלי תשובה – אנשים שהגיעו מחיים מערביים לגמרי ונכנסו לחיי תורה. הרך שך קם ואמר חידוש שהוא מעולם לא אמר קודם: הוא ציטט את הפסוק מהושע: "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך" (הושע יד ב), ושאל – מהפסוק נשמע שהעובדה שחטאנו ונכשלנו בכל כך הרבה עוונות, היא בעצם הסיבה לכך שעלינו לשוב עד ה' אלוקינו. כיצד ייתכן? מדוע? על מנת לענות על קושייתו הוא הסביר, שעד כמה שהרוע מסוגל לקלקל, הטוב יכול לתקן לפחות באותה המידה, אם לא יותר. לפי זה, אם אדם מסוגל להתרחק כל כך מהקדוש ברוך הוא, אזי אין ספק בכך שהוא מסוגל גם לחזור אליו, ואף להגיע לרמה גבוהה יותר! עד כמה שהיצר הרע של האדם הוא חזק ובעל כוח, הרי שיצרו הטוב חזק עוד יותר. בדומה לכך, המשיך הרב שך, אם ההיסטוריה הוכיחה שבכוחו של בן אנוש אחד להרוס את חייהם של שישה מליון בני אדם, הרי שבכוחו של בן אנוש גם להציל את חייהם של שישה מליון בני אדם! הרב שך התעורר לרעיון זה בעקבות הרושם העמוק שהשאיר בו המראה של ההישגים המדהימים אליהם הגיע הרב וינברג. הרב הלל, בנו של הרב נח, הוסיף ואמר, שאותו אדם שגרם להרס כה נורא – היטלר ימ"ש, לא היה אדם כשרוני במיוחד או אינטליגנטי, ולמרות זאת הוא היה מסוגל לגרום לנזק כה גדול לאנושות. ולכן לכל אחד מאיתנו, לא משנה כמה הוא רואה את עצמו כסתמי וחסר כישרונות, יש את הפוטנציאל והיכולת להיטיב, עוד יותר מרעותיו ופשעיו של היטלר. כיצד אנו יכולים להגיע לרמה כזו? עלינו ללמוד מר' נח, לפתח את האמונה והביטחון שלנו בה' יתברך, כך יהיה לנו את הכוח להאמין שאנו יכולים להגיע להצלחות והישגים שלא יאומנו, אם ה' אכן רוצה בכך. רמה כזו של אמונה וביטחון בהקב"ה, כמו זו שהגיע אליה הרב נח, נראית גבוהה מאד וקשה להשגה. אולם, גדולתו בנושא זה ובכל שאר השטחים לא הגיעה כתוצאה מכישרונותיו הטבעיים – אלא כתוצאה מעמל של שנים בהם הוא עבד והשקיע בקשר שלו עם הקב"ה. לעיתים קרובות הוא המליץ בפנינו ללמוד ולהפנים את ששת המצוות התמידיות, המצוות שעוטפות את היהודי ושומרות על הקשר שלו עם הקב"ה. על מנת לעשות לזכרו, הרי שיהיה מתאים ביותר שנקרא את מאמריו, נחזק את עצמנו ואת קשר שלנו עם הקב"ה, על ידי לימוד ועיון בששת המצוות התמידיות - שהראשונה שבהן היא האמונה. זהו המפתח להגיע לרמת ביטחון של "קום עשה" אליה הגיעו היהודים בקריעת ים סוף, ואותה ייצג כל ימי חייו הרב נח וינברג זצ"ל. ייתן ה' ונזכה כולנו ללמוד מהרב נח, להמשיך בדרכו ובמאמציו ולהגשים את חלומו – שכל יהודי ישוב לאביו שבשמיים. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

יום רביעי, 4 בפברואר 2015

אמרי שפר ט"ז שבט ה'תשע"ה

אנכי ד' אלוקיך (כ, ב). שמעתי ממורי כ"ק ה'אמרי חיים' זיע"א שאמר בשם הרה"ק ה'חידושי הרי"ם זצוק"ל, עשרת הדיברות מתחילות באות א' א'נכי ד' אלוקיך. המשנה מתחלת באת מ' מ'אמתי קורין. הגמרא מתחלת באות ת' ת'נא היכא קאי. ראשי תיבות 'אמת'. והיינו דכתיב (תהילים קיט, קס) ראש דברך אמת, היינו ראש של כל התורה הוא אמת. (אוצר אפרים) ובשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זצוק"ל שכל יהודי צריך שיהיה לו שני כיסים, כיס אחד – בשבילי נברא העולם, ובכיס השני אנכי עפר ואפר, שאם בא לידי התנשאות יזכיר עצמו אנכי עפר ואפר, ואם בא לידי עצבות יזכיר עצמו בשבילי נברא העולם, וזהו כהן מדין חותן משה. (קול מבשר, הגה"'ק רבי שמחה בונים מפרשיסחה זצ"ל) יש אימרא ש"קל אדון על כל המעשים", זה תירוץ על כל הקושיות. אם מבינים ומכניסים בראש שהרבונו של עולם הוא הבעל הבית על כל המעשים אז אין שום קושיות. מספרים על ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל כשדיבר שהיה כמה שנים בסיביר ועבר זמנים קשים, ופעם אחד קם בבוקר ולא היה לו סידור ולא גמרא, אז חשב לעצמו על מה לומר מודה אני, אין לי כלום אבל פתאום נתעורר בו מחשבה "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי על מה על "רבה אמונתך" שאפילו במצב כזה מתרבה אצלי האמונה. אמר הרייע"ץ היה שוה כל סיביר העיקר שיצא כזה ווארט. חומרא המגיד מקלם היה ידוע במלחמתו נגד המשכילים, בשונה משאר המגידים היה לו סגנון ציני וארסי שהשתמש בהם היטב נגד הפורצים בגדרי הדת. פ"א היה ברכבת יחד עם שני "רבנים" רפורמים, קלי דעת ועזי מצח, והעיזו פניהם מולו להוכיחו על צדקת דרכם, ושהם מקפידים לקיים התורה וכו'. באמצע הנסיעה ראה המגיד לחרדתו ששני צדיקים אלו משוחחים עם אישה זרה מתוך קלות ראש וד"ל. או אז פנה אליהם ואמר להם: ניצחתני בני, צודקים הנכם בדרככם ולא עוד אלא שלפי מראית עיני גדולים אתם בדקדוק הדין ובגדרם וסייגים יותר מהחרדים לדבר ה', כי לפני החרם שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה היה מותר לאדם לשאת יותר מאישה אחת, בא רבנו גרשום ותיקן שרק אישה אחת מותר לבעל א', באתם אתם והוספתם חומרא ע"ג חומרא ותיקנתם שאיש א' אסור באשה אחת, ויש להתיר רק אישה אחת לשני אנשים... ולבשו בושת וכלימה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת "יתרו"

עם ישראל משוחרר מהעבדות המצרית! הוא עם בפני עצמו ונמצא לבדו במדבר הגדול! עמים רבים בעולם באותו הזמן שמעו את נפלאותיו של ה' ואת מעשיו וביניהם היה גם יתרו מנהיג מדיין וחותנו של משה והוא שמח מאוד לשמוע את הדברים האלה והחליט להצטרף למשה ולכל העם בדרכו במדבר. יתרו, שהיה קרוב למשה,ראה את ההתמודדות הגדולה של חתנו כמנהיג וכשופט של ישראל וראה לנכון להציע למשה הצעת ייעול בענייני המשפט, וכל זאת כדי להקל על משה בהנהגת העם. מהצעתו של יתרו אנחנו לומדים דברים חשובים מאוד על דרכו של מנהיג: לא משנה כמה גדול יהיה האדם, אפילו משה רבנו, הוא אינו יכול לבדו להנהיג את העם אלא עליו להקים ולקיים משטר מסודר, ובו יש חלוקה של תפקידים, דרגות, סמכויות שונות ומגוונות לבעלי הפקידים, כמובן שעליו גם להתייעץ עם העם ולשמוע את דעתם ורצונותיהם לאותם בעלי תפקידים שונים, על מנת שיהיה חיבור מקסימאלי של העם אל מנהיגיו. דבר נוסף שאנו לומדים מפרשייה זו, שמשה למרות מעמדו החזק בטח אחרי הוצאת בני ישראל ממצרים, אינו מתרברב ויושב ומקשיב ליתרו כדי לקבל את הצעתו. הוא משתף את יתרו בבעיותיו ובקשיים ופותח את ליבו ואוזניו בפניו כדי להתייעל. דווקא בגלל המסירות הגדולה של משה אל עם ישראל הוא מבקש להקדיש את כל כולו למענו, הוא מוחל על כבודו הרם, ונותן ליתרו ללמד אותו מחוכמתו שלו. זה שיעור גדול בענווה. כך מתחיל משה את דרכו כמנהיג העם אחרי היציאה ממצרים. הוא קשוב. הוא מקבל. הוא לומד. הוא לא אוטם את מחשבתו וליבו בפני רעיונות ודעות מבחוץ. זוהי גדולה של מנהיג לדעת גם לשמוע לפני שהוא משמיע. דווקא בימים אלה של בחירות עלינו להתפלל שנזכה למנהיגים של אמת. שבת שלום ומבורך! תודות ל : צחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

אמרי שפר ט"ו שבט ה'תשע"ה

הרה"ק רבי יחיאל מאיר ליפשיץ אומר: קל להיות מבין באבנים טובות ומרגליות, אולם קשה להיות מבין ב"קוצו" של יהודי. הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין אומר: אין להתייאש משום יהודי: איזו נקודה כלשהי ביהודיות חייבת להיות גם אצל הרשע, דלי הנופל לתוך באר עמוקה, אפשר להוציא מן התהום, רק אם הוא קשור לחבל, חבל עבה או חבל דק, ובלבד שיהיה חבל. הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ אומר: אדם מישראל - הריהו כדינר של זהב, גם אם לפעמים מעלה חלודה או מלוכלך ברפש, צריך לרוחצו ולמרקו ואז יחזור אליו אורו. הרה"ק רבי פנחס מקוריץ אומר: בכל אדם יש דבר יקר, שאינו נמצא בשום אדם אחר. הפרופסור וספלי שוקולד (פרפראות וגימטריות עלון 107) לפעמים אנחנו שוכחים את המטרות שלנו, ודעתנו מוסחת על ידי דברים חסרי משמעות אמיתית, שאנחנו חושבים שחשובים לנו אך הם למעשה לא. הסיפור הבא הזכיר לי כיצד להסתכל על הדברים החשובים באמת בחיים. קבוצה של בוגרי אוניברסיטה, כולם בעלי קריירות מזהירות, ישבו ודיברו על החיים שהיו להם בזמן הלימודים. הם החליטו ללכת לבקר את הפרופסור שהיה להם באוניברסיטה, וכבר פרש, שתמיד הביא להם השראה. בזמן הביקור, השיחה הוחלפה בתלונות על לחץ בעבודה, על החיים ועל מערכות היחסים שלהם. הפרופסור הציע לתלמידים שלו שוקולד חם, הלך למטבח וחזר עם קערה גדולה של שוקולד חם ומבחר ספלים. הספלים היו מחומרים שונים, פורצלן, זכוכית, קריסטל וחרסינה. חלקם היו בעלי מראה יוקרתי, השאר פשוטים, חלקם יקרים וחלקם זולים. הוא הזמין את התלמידים שלו לבוא ולמזוג בעצמם את השוקולד. בזמן שלכל אחד מהם היה ספל של שוקולד חם בידו, הפרופסור שיתף אותם במחשבותיו. "שימו לב לכך שכל הספלים היוקרתיים, כל הספלים שנראים טוב, נלקחו, בעוד הזולים והפשוטים למראה נשארו מונחים לצד הקערה. זה נורמלי שתרצו את הטוב ביותר עבורכם, אבל זה המקור של כל הלחץ והצרות שלכם. הספל ממנו אתם שותים לא מוסיף דבר לאיכות של השוקולד שבתוכו. ברוב המקרים הוא סתם יותר יקר ולפעמים אף מסתיר את המשקה שבתוכו. מה שכל אחד מכם רצה באמת, זה כוס שוקולד חם. אתם לא רציתם את הספל... אבל במודע לקחתם את הספלים היוקרתיים. ובתוך שניות, התחלתם לפזול זה אל כוסו של האחר. כעת, חברים, בבקשה חשבו על זה כך: החיים הם השוקולד החם. העבודה שלכם, הכסף והמעמד החברתי הם הספלים. הם רק כלים להחזיק ולשמר את החיים. הספל לא מגדיר את חייכם ולא משנה את איכותם. לפעמים, בגלל שאנחנו מתרכזים רק בספל, אנחנו לא נהנים מהשוקולד החם שקיבלנו במתנה. תמיד זכרו את זה... אנחנו מקבלים את השוקולד החם, ועלינו לבחור את הספל. האנשים השמחים הם אלה שאין להם הכל. הם פשוט מוציאים את המירב ממה שיש להם". מוסר השכל: האנשים העשירים הם לא אלה שיש להם הכי הרבה, הם אלה שיודעים להסתפק במועט. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

אמרי שפר י"ד שבט ה'תשע"ה

1. אמת: אל תוציא מהפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו. 2. זריזות: אל תבטל רגע לבטלה, עשה את מה שדרוש לעשות. 3. חריצות: את מה שהוחלט לעשות, עשה בשקידה ורגש. 4. כבוד: הזהר בכבוד כל אדם גם אם אינו תמים דעה עמך. 5. מנוחה: אין להיות מבוהל, יש לעשות כל דבר במנוחת הנפש. 6. נחת: דברי חכמים בנחת נשמעים, להשתדל לדבר בנחת. 7. ניקיון: ניקיון וטהרת הגוף והבגדים. 8. סבלנות: לסבול במנוחה כל מקרה שפוקד בחיים. 9. סדר: עשה את מעשיך בסדר ומשטר. 10. ענווה: הכר בחסרונות עצמך והסח דעת מחסרונות חברך. 11. צדק: וותר משלך. 12. קמוץ: אל תוציא פרוטה שלא לצורך. 13. שתיקה: חשוב על התועלת שבדבריך טרם תדבר. (הנהגותיו של הרב ישראל ליפקין מסלאנט זצ"ל) "איעצך ויהי אלוקים עמך" (יח, יט) - מובא בספרים הקדושים "איעצך" העצה טובה הכי היא להבין בכל פסיעה ובכל דבר שא-לוקים עמך. שיש השגחה פרטית בכל צעד. "אנשי אמת שונאי בצע" (יח, כא) - הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע הסביר בדרך צחות את החיבור של "אנשי אמת - ושונאי בצע" שיהיו שונאי בצע אמיתיים!... כי יש אנשים שבשביל ממון הם מוכנים גם להיות "שונאי בצע"!... "וקדשתם היום ומחר" (יט,י) - היצר הרע בא אל האדם ואומר לו: "השמע לי רק היום וממחר תתחיל להתקדש", אבל האדם צריך להתגבר עליו ולומר להיפך "וקדשתם היום", היום אנו רוצים להתקדש, ומחר נראה... (בית אברהם) חובה להכיר את השפה (הוד השבת עלון 674) זוג חברים מנפנפים על חוף הים במנגל, לפתע הם רואים סיני במעמקי הים מתרפק על המים וצועק צִ'ינְגַאם', באותו רגע מזנק אחד מהם למים ושוחה לכיוון הסיני, כעבור כמה דקות הוא חוזר כשבידיו הסיני מעולף ומפרפר. לאחר שהוא מנשים אותו ומשיב את רוחו, הוא פונה אל חברו וצועק עליו: אתה לא מתבייש ? אין לך רגשות ? איך יכולת להמשיך לנפנף במנגל, בו בזמן שבן אדם במעמקי הים עומד לטבוע וצועק "הצילו ?" הבין אותו אדם בשבריר שנייה את המתרחש מולן , מיד התנצל: ראיתי מישהו באמצע הים "מתרפק " על הגלים וצועק צִ'ינְגַאם', מהצד זה היה נראה שהוא צוהל ונהנה, מנין אני אמור לדעת שהוא צועק "הצילו " בסינית? הרי אני דובר עברית! אתה בתור שיפוצניק שעובד עם סינים ומכיר את שפתם, ידעת לקרוא את התמונה במשקפים נכונות ולהגיש עזרה. אך אני אינני מבין את השפה. אני מתנצל על התנהגותי, אך אני מקווה שהבהרתי את עצמי כהוגן - ואתה דן אותי לכף זכות . עד כא המשל. הנמשל זה "אנחנו". לפעמים אחד מבני הזוג מפרפר במים העמוקים ועומד לטבוע, הוא צועק "הצילו", ומצד שני, בן זוגו מסתובב אדיש ושאנן ומנפנף במנגל. לא מחמת רוע לב חס ושלום, אלא משום שהוא לא מבין את השפה. הוא כלל לא שומע את המילה "הצילו". אדרבה! נראה לו שבן זוגו שולט היטב במצב, הוא שוחה ומשתולל לו להנאתו. לדוגמא: לפעמים אישה מעוררת וויכוח עם הבעל "מחמת אהבה והערכה"! היא רואה שבעלה עסוק וטרוד בענייניו ובקושי מתייחס אליה והוא לא שם לב שהוא עושה זאת על חשבונה. הם אומנם "מדברים", אך לא "מתקשרים". נושאי שיחתם הם מסחריים ויבשים. כיבסת לי את החולצות? אל תשכחי לקפוץ לדואר, רשימת הקניות מונחת על השולח וכו', היא מרגישה שבעלה לא מתעניין בה וחי את חייו לבדו וזה מקומם אותה ובצדק! אך לא נעים לה לקבוע ראיון עם בעלה ולומר לו "תתייחס אלי, אני משוועת לחום ותשומת לב". לכן מה היא עושה"? נגררת לוויכוח!" בצורה הזו היא משדרת לו: - אני לא משרתת אלא אשתך ואם ילדיך! אנא תתייחס אלי בהתאם ותשתף אותי בחייך ובעובר עליך - ואל תיזכר בי רק כשאתה זקוק לי ולעזרתי! ובמקום שבעלה יקרא את השדר נכון וישאל את עצמו: מה יום מיומיים? מדוע היא מנסה להיגרר לוויכוח בלי סיבה? הרי בדרך כלל היא שקולה ומחושבת, אם כן מה היא מנסה לשדר לי? אולי זה איתות מצוקה? במקום שיחשוב בכוון הזה הוא כועס עליה יותר ומחליט שהיא רעה "סתם"! וכך במו ידיו הוא גורם לוויכוח המדומה לקרום עור וגידים ולקבל ממדים אחרים. אך אם הוא היה מכיר את אשתו היטב ויודע את שפתה, הוא היה קורא אותה נכון, הוא היה שומע בתוך דבריה את הצעקה "הצילו,""והוא" היה משתנה! אך את השפה הזו לא בונים בעשר דקות! בין זוג שלא מעורה היטב בחיי הבית, בפינוקים ובצרכים של בת זוגו, בני זוג שלא מתקשרים באופן שוטף יום יום אחד עם השני, כיצד ידעו מתי זו "אזעקת אמת" ומתי זו "אזעקת שווא"? מתי זה סתם וויכוח, ומתי זה שדר מצוקה? חובה על בני הזוג להרבות בשיחה, כדי שיכירו אחד את השני "באמת" וידעו לפענח את שדריו ומסריו כראוי. ועל ידי כך תמנע מהם הרבה מרירות ועוגמת נפש בסייעתא דשמיא. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/

יום שני, 2 בפברואר 2015

שיר וצליל פרשת יתרו

שיר וצליל פרשת יתרו http://www.2all.co.il/web/Sites13/hy3/PAGE54.asp חוויית השבוע שלי "שיר וצליל פרשת יתרושיר וצליל פרשת יתרו

יום ראשון, 1 בפברואר 2015

אמרי שפר י"ג שבט ה'תשע"ה

אמר כ"ק אדמו"ר מלעלוב זי"ע בשם הרה"ק רבי לייבלע אייגר מלובלין זי"ע (יומא דהילולא כ"ב שבט). מדוע נכתבה פרשת קבלת התורה בפרשת יתרו, להורות שאין התורה ניתנה רק לצדיקים, אלא לכל בשווה, ואפילו יתרו שחיזר על כל עבודה זרה שבעולם, גם אצלו שייך קבלת התורה. הרה"ק ר' דוד מלעלוב זי"ע היה אומר לא לחלוץ את התפילין עד אחרי עלינו מסוגל לפרנסה. הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב זי"ע היה מליץ יושר על עם ישראל וטוען כלפי היושב במרומים: "ריבון העולמים, אנא הווה מתנהג עמנו כשם שאנו מתנהגים אתך, אנו מאמינים בך, ובמידת טובך, אף על פי שאין אנו רואים אותך ואין אנו יודעים דרכך. אף אתה הווה מודד איתנו במידה שאנו מודדים לך, הווה מאמין בנו ובטובתנו אף על פי שאין אתה רואה מעשינו הטובים... (סיפורי צדיקים) "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר" - אנו מציינים את מעמד הר סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו”, מפני שבמעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלתה תורה זמנה בכל עת. זאת ועוד. נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם, אך קבלת התורה, לעומתה, אינה במידה שווה. יש שמתאמץ ונוטל הרבה, ויש שנוטל רק מעט. (רבי מנחם מנדל מקוצק זצק"ל) "ויעתר לו ה'" (אור דניאל). בעיר אוסודאה התכנסו התושבים להניח אבן פינה לבית הכנסת. בראש החוגגים עמד הרב המקומי, שהיה ידוע כצדיק וקדוש, ברגע מסויים הכריז, כי מי שמעוניין לצקת ראשון את אבן הפינה לבית הכנסת, ישקול זהב למימון הבניה כמשקל האבן שייצקו. בקהל השתררה דממה, אך מיד יצא מהשורות יהודי מכפר סמוך, הידוע בעושרו, הוא נטל את העט לידיו, וכסוחר לא שכח את העסקה ומיד שילשל לידי הרב את הסכום. נדיבות ליבו של האיש השפיעה על הנאספים, מיד החלו עולות ומגיעות עוד תרומות לקרן הבנין. הרב התרגש מאד ואמר לתורם הראשון: "אם יש בלבך משאלה מסוימת אמור אותה עכשיו, זו שעת רצון". דמעה בצבצה בזווית עינו של הגביר, והפכה עד מהרה לשטף דמעות. אכן, משאלה אחת הייתה לו ליהודי שהיה כבר בגיל העמידה. אמנם עשיר גדול הוא ומבורך בנכסים, אולם בן אין לו. "אוי"!, קרא בקול חנוק, "לו תוכל, רבי, לברכני שיוולד לי בן". פני הרב הרצינו, האווירה שהייתה כה שמחה ומרוממת, הפכה לפתע למתוחה וקשה. ניכר היה שלמשאלה כזו לא ציפה הרב. "היכנס נא אלי בעוד שלשה ימים", אמר, "ואודיע לך מה עליך לעשות כדי שתתמלא בקשתך". בלב ממלא תקווה נכנס הגביר לבית הרב במועד שנקבע. "בקשתך תתמלא רק בשלושה תנאים", קבע הרב. ליבו של היהודי פירפר בקרבו, אף כי בלבו חשב שהוא מוכן לכל אשר יתנה עמו הרב, למרות הכל התנאים שהציב הרב בפניו היכוהו בתדהמה: א) תרד מנכסיך, ב) כשתהיה אשתך בהריון, תלך לעולמך, ג) לאחר הלידה תמות גם האשה". העשיר שכה עז היה רצונו לזכות בבן, נותר עתה דומם ומחריש. הוא קם ויצא מן החדר בשקט, ראשו תפוס בהרהורים. עליו להימלך באשתו, הוא לא יכול להחליט בעבורה בלי להתייעץ עמה. האשה לא התלבטה לרגע, "לך אמור לרב כי מוכנה אני לקבל את כל התנאים". כששב הגביר אל הרב, בירכו שבשנה הבאה יהיה לו בן, והוסיף: "הבן הזה שיוולד לאחר פטירתך, עתיד להאיר את העולם כולו באור תורתו". הברכה עודדה את בני הזוג וניחמה אותם. התנאי הראשון התקיים מיד, מצב העסקים הלך והורע, הירידה היתה תלולה מאד, תוך ימים ספורים איבד הגביר המפורסם את כל הונו ונשאר חסר כל. חלפה תקופה קצרה והאשה הרתה, כעבור זמן קצר נפטר בעלה, בדיוק כאשר אמר לו הרב. האשה נותרה לבדה, נושאת בקרבה את הבן שיגדל יתום מהוריו. היא, שהיתה ידועה בכספי הצדקה שפיזרה, הייתה עכשיו ענייה ונזקקת בעצמה, רק הידיעה כי בנה יאיר את העולם, הפיחה מעט שמחה בצערה הגדול מנשוא. ימי ההריון קרבו לקיצם והאשה התכוננה ללידה, היא החליטה שעליה לעבור מהכפר אל העיר, שם ייקל עליה להסתדר, שם ודאי תמצא מי שיעזור לה ויסעד אותה בלידתה. היא הגיעה לעיר בחסות החשיכה, בושה הייתה במראה העלוב שלה, היא, שהיתה לבושה תמיד מחלצות ועדויית תכשיטים, נכנסת לעיר בבגדים בלויים ובידיים ריקות, לחפש יהודים טובים לחסות תחת קורתם. האור שדלק בחלון בית האופה, הזמין אותה לדפוק בדלת. מי בא בשעה מאוחרת זו? תמהה בעלת הבית,.כשניגשה לפתוח את הדלת, כשזיהתה את העומדת מולה תמיהתה הפכה לתדהמה. הייתה זו הגברת רחל, האשה המכובדת שסעדה רבים ותמכה בכל נצרך, חזותה ענתה בה שהתהפך עליה הגלגל. רחמיה של בעלת הבית, אידל שמה, נכמרו. "הכנסי נא", הזמינה אותה בקול חם ונעים ובפנים מחייכות, המנסות להסתיר את רגשותיה. היא הבינה שבמצבה זקוקה האשה לעזרה לטווח ארוך, ועם זאת לא ניסתה להתחמק, ברוחב ליבה ובמידותיה הטובות הכניסה אותה לביתה. הילד נולד למזל טוב בבית האופה, שם נערכה סעודת ברית המילה, ונקרא שמו בישראל "שמואל". האופה ורעייתו טיפלו ביולדת וסייעו לה כאילו היתה ביתם, וכן טיפלו ברך הנולד במסירות. הילד הפליא עין את כל רואיו ביופיו, בעלי הבית נקשרו אליו בעבותות אהבה, הם שיערו, שכשם שניחן ביופי ודאי שוכנת בו גם נשמה יפת מידות כפי שהיה אביו עליו השלום. בת קטנה הייתה לאופה, וכמנהג הימים ההם שידכו ההורים בין השניים. אם התינוק הסכימה לכך בתנאי שהורי הילדה יגדלו את בנה, יטפלו בו ויחנכו אותו. שמואל היה בן ג' חודשים כשאמו נפטרה, יתום היה אך לא חסר בית, משפחתו האומנת גידלה אותו כאילו היה בנה ממש, ובבוא העת, כשהיה כבר גדול ומפורסם בתורה, נשא את בתם לאשה. כינויו נותר לעולמים ה"מהרש"א" (מורנו הרב שמואל אידלש) על שם האשה שגידלה אותו, והוא בעל הפירוש הידוע על הש"ס חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/