אמרי שפר ט' טבת ה'תשע"ה

הפזיזות מהשטן... אולי הפזיזות מהשטן, אך גם העצלות מהשטן. חסיד אחד ירד פעם אחת עם חברו למרתף הבית. בחוץ זרחה השמש במלוא עוזה, ואילו המרתף היה חשוך ואפלולי. עמדו השניים על מקומם דקות אחדות עד שהחלו לראות דבר-מה בחדר. נענה בעל-הבית ואמר לחברו: "זה טבע האדם, שכאשר הוא בא ממקום שמאיר בו אור חזק למקום חשוך ואפלולי – ברגע הראשון אין הוא רואה דבר, ולאחר מכן חוזר אור העיניים כבראשונה". "טעות בידך", חייך אליו החסיד, "החושך – חושך הוא ולא אור, אלא שכאשר יושבים בחושך ומסתגלים אליו, מתחילים לדמות שחושך זה – אור הוא"... "חסידות איז הַארץ" (חסידות זה לב) העני ושתי המשפחות - עשירה וענייה. (עפ"י המגיד מדובנה) עני הגיע לכפר אחד, שבו התגוררו שתי משפחות יהודיות זו מול זו. האחת-משפחתו של יהודי מכניס אורחים ובעל חסד, והשנייה-משפחתו של קמצן, רע לב ורע עין. לרוע מזלו, פנה העני אל ביתו של הקמצן הרע, וביקש מבעל הבית לאכול. כששמע בעל הבית הקמצן את מבוקשו של העני, ענהו בתמיהה: לאכול? 'בזיעת אפך תאכל לחם'! הוא הוציאו אל החצר והראה לו על ערמת גזעים. 'אם תחטוב את העצים האלו להסקה, תקבל אוכל לשובע'! לא היתה לעני ברירה. הוא עבד בפרך, ולפנות ערב סיים את מלאכתו. משהתייצב לפני בעל הבית, יצא עמו אל החצר, סקר את העבודה ואמר לעני בשביעות רצון: טוב ויפה. הארוחה מחכה לך בבית ממול!... הודה לו העני מקרב לבו, והלך לבית שמנגד...שם קבלו אותו בסבר פנים יפות, וערכו לפניו שלחן גדוש מטעמים. משאכל ושבע, הציעו לפניו את מיטתו והוא פנה ללון. בבוקר השכים והלך לדרכו. לימים, ישב בחברת חבריו הקבצנים ושוחחו על נדודיהם ועל קורותיהם. פתח העני וספר על המקרה שקרהו בכפר פלוני. בעל הבית העבידו בפרך, אך לאחר מכן גמל לו בארוחה הגונה והציע לו מקום לינה. תמהו הקבצנים איש אל רעהו: 'לא יתכן!, מתגוררות שם שתי משפחות, אצל האחת יעבידוך בפרך ולא יתנו לך פת קבר, והשניה מכניסת אורחים ללא כל גמול'... התעקש העני ואמר: 'חטבתי עצים בחצר הבית, והסעודה הוכנה לי בבית ממול'! צחקו הכל וקראו: נפלת בפח! וכל עמלך היה לריק-אילו היית פונה בתחילה לבית השני, היו מגישים לך אותה ארוחה, ובחינם, בלא כל טורח!... מוסרָ השכל: כך גם לפעמים אנו מתנהגים, אנו עמלים ועובדים ללא הרף, ומבזבזים הרבה כח ועמל בשביל להשיג עוד משהו ועוד משהו, אבל בסוף מראים לנו כי הפרנסה נמצאת למעלה, משמים פותחים בפנינו פתח של הצלה שכלל לא חשבנו עליו, ואילו היינו פונים בתחילה מיד לאותה מקום מלמעלה כבר מזמן מזמן היינו נושעים, ובחנם בלא כל טורח!.. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/