המשנה
בפרקי אבות אומרת: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
בפרשת
השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך",נוכל לראות עד כמה המשנה הזאת מציאותית.
בני
ישראל, בהלכם במדבר,איבדו את הזיכרון של כל מה שארע להם במצרים,ואת כל העבדות הקשה
בה הם היו שרויים שנים רבות ומתלוננים בפני משה על חוסר הבשר הקיים במדבר לעומת מה
שאכלו במצרים.
משה,
שלא יכול לשאת את בכי העם , פונה בבקשה אל ה' שיעזור לו בטענה שאינו יכול לשאת
לבדו את טענות העם.
ה'
מבקש ממשה שימנה סביבו 70 אנשים מזקני העם שיישאו יחד אתו בהנהגה ויקבלו גם הם את
תלונות העם, ובמקביל נותן ה' לבני ישראל בשר במשך 30 ימים ברציפות כדי שיימאס להם אכילת
הבשר.
תאוות
הבשר של העם הביאה עליהם עונש מה' ורבים מהם מתו במקום ההוא ולכן נקרא המקום הזה
"קברות התאווה", אותם מתלוננים הביאו על עצמם לצאת מהעולם.
להתנתק מדרכו של עם ישראל.
מיד
לאחר האירוע הזה התרחש מקרה בין מרים ואהרן לבין משה כאשר השניים דיברו על משה
שלקח אישה כושית, והיה בדיבור זה של מרים אל אהרון לשון הרע על אחיהם משה, אך הוא
הראה להם וגם לנו את ייחודו כאדם, כאח וכמנהיג והבליט את תכונותיו החזקות והנעלות,
ובעיקר את מידת הענווה שהיתה כל כך בולטת אצלו והוא פשוט שתק ולא הגיב על מעשה
אחותו ואחיו.
משה
התרחק כמו מאש ממידות הקנאה והכבוד. אמנם גם מרים ואהרון היו במדרגת נבואה כמוהו
אך הם לא מבינים את מעשה משה נכון ובאותו הזמן רואים בו בעל גאווה ולכן מדברים
עליו ומפקפקים בעליונות הנבואה שלו לעומתם.
משה
מראה לנו לאורך הפרשה, הן במאבק מול העם והן בסכסוך המשפחתי שהוא מרומם מעל כל
אדם.
משה
האיש והנביא גדול מכל מעשה ומכל מצב שיביא אותו לנפילה והוא מוציא לפועל את אמתותה
ונצחיותה של התורה ומלמד אותנו כיצד ראוי וצריך להתנהג.
מידת
הענווה שלו, הסבלנות, ההתרחקות מכל סממן של כבוד וגאווה הם שמביאים אותו ליכולת כה
גבוהה של הנהגת העם!
שבת
שלום ומבורך!
תודות
: לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר
שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה