אין המת מטמא
בעצמיותו, ואין סגולת המים לטהר. האדם בציותו למצווה, הוא המעניק לה את הסגולה
הזאת.
הדבר היחיד הבטוח לגבי העתיד שלנו הוא, שהוא יהיה שונה מאד מההווה.
החיפוש אחר משמעות הוא חותם האיכות של
האנושות.
אסון החתונה ביבנה – "כך ניצלתי בזכות
ה'זימון'" (נעמה
גרין)
בשולי
האסון באולם השמחות ביבנה, מתפרסם סיפורו של יקיר גואטה, שניצל מפציעה חמורה או
ממוות, בזכות מצווה אחת שקיים.
שלום
לכולם,
החלטתי
להעלות את זה בעצמי כדי לעשות סדר בשמועות. השבוע הלכתי לחתונה של חבר ילדות שלי, מהחברים האלה שגדלים איתם
ביחד ממש כמו תאומים. היה אירוע מדהים ושמח, בשלב מסוים אחרי המנה העיקרית, אחד האחים
רצה שנלך לבר לשתות עוד כוסית. אמרתי לו שכדאי שקודם נעשה זימון (משהו שאפשר לעשות רק כשיש שלושה
גברים שאכלו ביחד), ונברך על המזון אז שיישאר אתנו לברכה. מה שעד היום אף פעם לא התעקשתי לעשות.
אז אחים שלי ואני עשינו את הזימון ובירכנו ברכת המזון. ברגע שסיימנו לברך, הבר הפך למלכודת מוות והאירוע המשמח הפך
לטרגדיה נוראה. והכול קרה מטרים מאיתנו, בדיוק במקום שבו היינו אם היינו הולכים
לבר. אני
לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו
במתנה.
אני מפרסם את זה כדי
שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות. אני בסך הכול בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה. רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל.
אז תודה על המזון ועל
המחיה.
הלא זוהי גמילות חסד (ספורי
צדיקים גליון מ')
פעם, בערב שבת קודש אחר חצות היום,
כשישב הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א בביתו וכולו אחוז שרעפים, מתכונן
לקבלת את השבת, ראה מבעד לחלונו אדם המסתובב מחנות לחנות, מבקש לפרוט רובל ואינו
מוצא. נקש הצדיק על החלון, והזמינו להיכנס לביתו, משכנס, לקח שולחן, העמיד עליו
כסא, עלה על הכיסא ופשט ידו על ארון גבוה שעמד שם. משם לקח מספר קופסאות כסף ממעות
ארץ ישראל שהיו לו, ירד מהשולחן ומנה את הפרוטות שהיו שם, ופרט לו רובל כבקשתו.
בתוך כך נכנס אחד מאנשי שלומו של
הרבי, וכולו פליאה: האם בשביל ענין כזה, יטריח הרבי את עצמו בטרחה כה גדולה?
השיב לו רבי שלמה:
הלא זוהי גמילות חסד, בשביל גמילות חסד אחת כדאית כל הטרחה הזו.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה