יום רביעי, 16 בדצמבר 2015

אמרי שפר כ"ח כסלו ה'תשע"ו


 אדם מישראל בשעה שהוא עושה הבדלה במוצאי שבת צריך כבר באותה שעה להרגיש את ההארה של השבת הבאה .

     המפרשים שואלים, שכתוב שמחנו כימות עניתנו שה' יחזיר לנו שמחה כמו שקבלנו הצער, והלא אנחנו כבר בסוף האלף הששי ואיך נקבל שכר כמו הזמן של הצער, הלא הצער היה כל כך הרבה שנים, ומתרצים שכל יום יהיה לעתיד ארוך כמו שנה וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים, כלומר בסוף בימי המשיח יהיה כל שני ימים כמו שתי שנים וזה שכתוב "שנתיים" שתי שנים "ימיםכמו שני ימים, כל יום כמו שנה.

     ועתה אל תעצבו" (בראשית מה,ה). אומר המדרש (בראשית רבה): "אין ועתה אלא תשובה". "ועתה", אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי הנה – "אל תעצבו", כי לתשובה אמיתית אין מגיעים על-ידי עצבות אלא על-ידי שמחה ואהבה. (משמרת איתמר)

     ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. כתוב בספרים הק' שאין זה רק הוראה לפרעה איך להכין עצמו לפני בא הרעב במצרים, אלא זה לימוד לכל אדם כשהוא עדיין בריא ב"ה ויכול לפתוח גמרא וללמוד ולהתפלל, שהוא צריך להיות חכם ונבון, ולדעת, שהיום הוא בשני השבע, אבל גם יגיעו ח"ו שני הרעב שהם ימי הזקנה ולכן צריך עכשיו כל הזמן למלאות אוצרות של עמל התורה ומעשים טובים, כי החכם עיניו בראשו לתקן הדבר בראשו ובתחילתו. איזהו חכם הרואה את הנולד

הלוויתן שהתהפך (נקודה טובה, גליון 11)
     האמורא הנוסע רבה בר בר חנה, מספר שבאחד ממסעותיו, חנתה ספינתו ליד אי. הנוסעים ירדו מן הספינה והדליקו מדורה. והנה תוך שניות, הם מצאו את עצמם במים. בדיעבד התברר שזהו דג גדול שעל גבו התקבצו חול ועשבים והיה נדמה להם כאי. וכאשר האש חיממה את הדג, הוא התהפך וכל היושבים עליו נפלו למים. ואלמלי ספינתם הייתה קרובה, היו טובעים (בבא בתרא, עג ע"ב(.
     הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רואה בלווייתן משל לגלות. בכל הדורות הגיעו יהודים ליבשות זרות והתיישבו שם. ועם הזמן הפכה הארץ הזרה הזאת לחוף מבטחים עבורם והם נאחזו בה. אולם, לא פעם התברר כי חוף המבטחים אינו יבשה יציבה כלל וכלל. לפתע פתאום, ה"אדמה" רועדת ומתהפכת עליהם והם מוצאים את עצמם ב"ים", בסכנת "טביעה"....
     כך היה לעם ישראל במצרים עם מות יוסף, כך היה בגירוש ספרד וכך היה ל"ע בשואה... וזו רק רשימה חלקית (על פי ימי זיכרון, עמ' 166(. " על משכבי בלילות", כתב הרב סולובייצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים הגדולים של יהדות ארה"ב. על משכבי בלילות, אני שוכב ודואג לקיום היהודי בגולה. חושש אני מן הרגע בו האדמה המוצקה והבטוחה לכאורה שתחת רגלינו, תתגלה פתע פתאום כלווייתן ואז הכול עלול ח"ו "להתהפך"...
חוויית השבוע שלי




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה