אנחנו
יהודים, אנחנו מאמינים בתחיית המתים, ילד אינו רק ילד בעוה"ז, ילד שלך, הוא שלך לנצח! אני מלאתי את החלק שלי בשותפות,
שהרי ג' שותפים הם באדם: אביו, אמו והקב"ה. בטחתי בה', שימלא את חלקו על הצד
הטוב ביותר, ומה שהוא יעשה יהיה הטוב ביותר
את הגה"ק ה"כתב סופר" (יומא
דהילולא י"ט טבת) שאל הבארון רוטשילד מה הוא יעשה עם כל כך הרבה בחורי
ישיבה, כלום יש לו משרות רבנות בעבור
כולם? השיב לו בעל ה"כתב סופר" אין מטרתי להעמיד רק רבנים, עיקר מטרתי להעמיד בעלי בתים כאלו היודעים
שנחוץ להם רב
בחרבי ובקשתי. פירוש בתפלה ובבקשה. חרב
פוגעת מיד קשת פוגעת רק אח"כ, כך בתפלה לפעמים נענים מיד, ולפעמים נענים לאחר
זמן.
"
ויחי" פרשה זו סתומה, פירוש בדרך הלצה שמה שישראל חיים וקיימים ב"ה זהו
דבר סתום שאין לו הבנה בדרך הטבע.
חזן
לימים נוראים
בבית מדרשו של רבה של ירושלים הגאון האדיר
רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל אירע,
שבחודש אלול שבק חיים לכל חי בפתע פתאום הבעל תפילה הקבוע של ימים נוראים, ומיד התכנסו ראשי ופרנסי הקהל בביתו של המרא
דאתרא לטכס עצה בדבר מינוי של חזן אחר לימים הנוראים, אמר להם רבי יוסף חיים, היו רגועים, אני אטפל
בענין זה ואסדר הכל על צד היותר טוב.
שעברו כמה ימים והגבאים לא שמעו עדיין מי
יהיה השליח ציבור בימים הנוראים, ניגשו
שוב לרבי יוסף חיים ושאלו אם יש כבר חזן אחר,
כי צריכים לנסות את המועמדים לראות מי מתאים יותר לתפקיד , אמר להם רבי
יוסף חיים : הלא אמרתי לכם כבר שאני מטפל בענין זה , היו רגועים. כשהתקרב ובא ראש
השנה, ניגשו שוב ושאלו מה יהיה , ושוב
השיב להם הרב שהכל יהיה בסדר גמור והוא מטפל בזה.
בראש השנה עצמו עדיין לא ידעו הגבאים מי נבחר להיות החזן, ושאלו את רבי יוסף חיים על כך, אך שוב,
הוא אמר להם שהכל יהיה בסדר.
רגעים אחדים בטרם התחילו לתקוע בשופר, ניגש רבי יוסף חיים לבנו של החזן שנפטר, ואמר לו:
אתה תהיה החזן במקום אביך ותיגש לתפילת מוסף של ראש השנה... בנו של החזן החוויר מאוד, ושאל את הרב : אני ?? הרי לא הכנתי את עצמי
בכלל להתפלל! השיב לו הרב: על זה אינני
דואג, אינך צריך להכין את עצמך, הלא שנים רבות שמעת את אביך מתפלל – תמשיך
להתפלל בנוסח אותה התפלל אביך והכל על מקומו יבוא בשלום... ומיד התחיל הרב לומר את הפיוטים ולהכין את עצמו
לתקיעת שופר , ואח"כ ניגשו מיד לתפילת מוסף כשהחזן הוא באמת אותו הבן של
הנפטר.
בסיום התפילה היתה בית הכנסת כמרקחה, כולם ניגשו לרב בתימהון: באמת החזן התפלל מאוד יפה , כאביו, אמנם הלא הוא עוד באמצע השלשים, ובשו"ע מבואר שאבל אסור לו להתפלל לפני
העמוד בראש השנה, ולמה א"כ התפלל בנו
של הנפטר. השיב להם הרב : הלא בשו"ע כתוב עוד דבר , הלא מבואר בשו"ע
שבדליכא אחר שיתפלל מותר לו לאבל להתפלל , ולכן היה האבל רשאי להתפלל. שאלוהו הגבאים: והלא ישנם עוד אנשים שיכולים להתפלל , ולמה
אומר הרב שאין אחר שיוכל להתפלל. אמר להם הרב במתק שפתיו: הלא אתם יודעים שבעזרת נשים נמצאת גם האלמנה של
החזן שנפטר , תארו לעצמכם את הרגשתה וצערה כשתשמע שבמקום בעלה החזן שהתפלל לפני
העמוד
כ"כ הרבה שנים, מתפלל עכשיו אדם אחר
– הלא אין לשער את עוצמת היגון והאנחה שתהיה מנת חלקה – ולכן החלטתי שבנו של הנפטר
יתפלל, כך שכשתשמע שבנה ממשיך להתפלל לא
תצטער כ"כ כמו שהיתה שומעת אדם אחר מתפלל, ויהיה לה זה לחיזוק גדול – ובכהאי
גוונא זה מיקרי דליכא אחר, כי אין אחר כבנו של הנפטר שיוכל לרפא את שברון לבה של
האלמנה כדי שלא תצטער, ובדליכא אחר הלא
נפסק בשו"ע שמותר לו לאבל להתפלל..
ואח"כ המשיך הרב ואמר: ומה שלא אמרתי לכם את החלטתי קודם ראש השנה,
זאת הוא משום שאז הייתם מתווכחים אתי על כך, ולכן הייתי כמחריש עד תקיעת שופר, שאז
כבר לא תוכלו לעשות כלום בנידון...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה