בעיירה אמריקאית קטנה היו שלושה בתי כנסת - אחד
אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם הייתה קיימת בעיה רצינית של
סנאים המסתובבים בבניינים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעיה. האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שסנאים יהיו בבית הכנסת, והם
פשוט ייאלצו לחיות עם זה. הקונסרבטיבים החליטו
שעליהם לטפל בסנאים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית . הם לכדו את הסנאים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה,
רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת. בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע
את דעתם . לבסוף הם החליטו לקבל את הסנאים כחברים בקהילה . עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור....
החיים שלך הם כמו הצגה - שאתה הוא הבמאי, המפיק
והשחקן הראשי.
הצלחת האדם תלויה בחוזקו לבצע
את מה שהחליט בלי חזרה לאחור.
יש לעשות זיכרון לכך לעורר את
האדם שיש קץ לימיו עלי האדמות.
אשה
כי תזריע וילדה זכר. (דברים טובים – פרשת תזריע)
סיפר הרב נחום כהן שהעיד ששמעו מפי הרב
שמעון אליהו שלזינגר זצ"ל, שהתלווה יום אחד אל הצדיק רבי שלומק'ה מזוועהיל.
והנה, ניגש אליו לפתע יהודי ומספר לו, בבכי רב, שהוא חשוך-ילדים מזה זמן רב.
"אשתי הגיעה למצב כזה שהורתה לי לבקש ברכה מהרבי, ואמרה שאין לי מה לבוא הביתה
בלי הבטחה מהרבי שיוולדו לנו ילדים. אני מבקש שהרבי ירחם עליי, ויבטיח לי זרע של
קיימא", בכה היהודי. האדמו"ר
הרהר לעצמו כמה דקות, ואחר כך אמר: "תראה, אתה
מבקש ממני שאבטיח לך. אני מוכן, אבל בתנאי שגם אתה תבטיח לי כמה דברים".
כמובן שהיהודי נתן את הסכמתו לעיסקה, ועוד בטרם שמע מה הן דרישותיו של הרבי, אמר
'הן'. ואז אמר לו הרבי: שמעתי עליך שהינך 'ראש המדברים' במקווה, וסביבך מתרכזים רוב היהודים שם. אני רוצה לבקש
ממך שבלכתך למקווה, אל תדבר. ושנית,
שמעתי שהדיבורים שלך אינם מסתיימים במקווה, אלא
גם כאשר את מגיע להתפלל בבית הכנסת, אינך מהשומרים על שתיקה מוחלטת... ונחשב כאחד
הדברים הראשיים. אם תבטיח לי שתפסיק לדבר במקווה ובבית הכנסת, אני מבטיח לך בן
זכר. כמובן שהיהודי קיבל על עצמו את הדבר, ואלה שנפגשו עימו במקומות הנ"ל לא
ידעו מה קרה לו... הם התרגלו לראותו מדבר ומדבר, והנה לפתע הוא שותק כדג. אבל, כבר
אמרנו, מה לא עושים בשביל לזכות לזרע של קיימא?... ולכן, למרות שהסתכלו עליו כעל
מי שירד מדעתו, המשיך לשתוק.
ויהי לתקופת השנה
התקיימה הבטחתו של הרבי ונולד לו בן זכר. הרבי מזוויהל התכבד בסנדקאות, ולאחר מכן
שאל האב- המאושר
את הרבי איזו 'מידה כנגד מידה' יש בשתיקה ולידת בן זכר? והרבי השיב בדברים
מחודשים: מובא בשם רבי פנחס מקוריץ שהקב"ה קוצב לכל אחד את מידת ההנאות
שייהנה כאן בעולם הזה. בזמן שהינך מדבר במקווה ובבית הכנסת את דיבורי החול, הינך
ממלא את קצבת ההנאה שהקב"ה הקציב לך, ולא נשארת לך יותר זכות ליהנות מההנאה
שבלידת ילד. כאשר הפסקת לדבר, ואז לא נהנית יותר מכך, אפשר היה לספק לך את הנאת
הלידה.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה