אם בחוקותי תלכו...
ונתתי גשמיכם בעתם (כו, ג-ד) בספר "לולי תורתך" מובא בעניין זה המעשה,
שסיפר רבי יהושע צביון שליט"א: פעם בעיצומו של חורף שחון במיוחד, נכנס מרן
הרב שך זצ"ל להיכל הישיבה. התלמידים נגשו אליו והקשו לפניו קושיותיהם, על
הסוגיות הראשונות של המסכת. הרב שך הגיב במורת רוח: "אתם אשמים בעצירת
הגשמים!" הכל תהו לפשר ההאשמה. והרב שך הסביר: יורד לו שר של גשמים, ורואה
שאוחזין בישיבה בדף ד', מבין הוא שעדיין תחילת זמן חורף עתה, ועדיין לא הגיעה עונת
הגשמים... תתחילו להתקדם!
''אם יושבים ולומדים, אף
פעם לא מתחרטים" כך אמר תלמיד של החת"ס לתלמידו מהרש"ג.
באחת מדרשותיו, המשיל רב אחד את המשל הבא: כל יהודי הוא כמו אות בספר
התורה, אך במשך השנים אות עלולה לדהות. משימתנו היא לחזק ולהוסיף דיו לאותן אותיות
דהויות כדי שספר התורה יכלול את כל האותיות." רבי יוסף יצחק שניאורסאהן,
האדמו"ר השישי מליובאוויטש, לא הסכים למשל זה. "זהותו של כל יהודי היא
לא כמו דיו וקלף, אלא כמו אות החקוקה באבן. לעתים אבק ולכלוך עלול להצטבר על האות
ולעוות אותה – או
אף להעלים אותה לחלוטין. אך תחת לשכבות הלכלוך והאבק האות נותרת שלימה. משימתנו
היא להסיר את הלכלוך החיצוני כדי שהאות שוב תוכל להבהיק
''יהיו החיים רעים ככל
שיהיו, תמיד יש משהו שאפשר לעשות ולהצליח בו. במקום שיש בו חיים, יש תקווה'' (סטיבן הוקינג )
החלב שלא נשתה (אפריון
שלמה, גיליון 209)
מסופר על הגאון ר' משה פיינשטיין
זצ"ל, שבאחת הפעמים סעד את ליבו בפת שחרית ועמו היה אורח. בין יתר המאכלים
שהגישו לשולחן, הגישו 2 שקיות חלב שהיו של 2 חברות שונות, שתיהן ידועות בהכשרן
המהודר בכל אמריקה. והנה, כשהגיע הקפה לשולחן, נטל לעצמו ר' משה חלב משקית אחת,
לפתע נראה כמתחרט, החזיר את השקית למקומה, ולקח את השקית השנייה שכאמור הייתה
מחברה שונה. אותו אורח שראה את המעשה במו עיניו, הסיק לעצמו מיד את המסקנה, שר'
משה לא סומך על הכשר החברה הראשונה, ומעדיף את ההכשר של החברה השנייה.
החליט האיש בליבו לפרסם את דבר ה 'חומרא'
בכל אמריקה. השמועה עשתה לה כנפיים, וכל בעלי העסקים (חנויות,
אולמות בתי מלונות וכדו') שסחרו עם אותה חברה, ביטלו את מסחרם עם חברה זו. עד כדי
כך הגיע המצב שהחברה כמעט פשטה את הרגל. בעלי החברה מיד הגיעו לרב פיינשטיין בשאלה איזה
פגם מצא בהם, וכיצד יוכלו לתקנו? ר' משה היה המום מדבריהם, ואמר להם שעוד היום שתה
מהחלב של חברתם, ואם הם רוצים הוכחה, שייגשו למקרר ויבדקו. ואכן כך היה הדבר. הפך הרב
במחשבותיו וניסה לזכור מהו הדבר שגרם לאנשים לחשוב שהוא לא סומך על ההכשר של אותה
החברה, עד שנזכר במה שארע עם אותו אורח... חייך הרב ואמר: אתם יודעים מדוע לא השתמשתי באותה
שקית חלב ולקחתי את השנייה? השקית הייתה ריקה, לא היה בה חלב...
אומר הגאון מוילנא: נתאר לנו מצב שידוע לנו על אדם מסוים שאוכל נבלות וטרפות, מחלל
שבת ואינו צם ביום כיפור. בודאי שאיש לא ירצה להתחבר עמו, ובודאי שלא לעסוק עמו
במסחר. אם כן, מדוע לא חושבים אותו דבר על אדם שמדבר לשון
הרע, ועוונו חמור יותר מאכילת חזיר וחילול שבת?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה