גימטריית המילה
גבינה היא 70, והיא מזכירה את 70 הפנים של התורה.
דאגה לעתיד - יהודי
ממשפחה חסידית בא אל האדמו"ר רבי בן-ציון הלברשטאם מבובוב וביקש ברכה
בעניין מסוים. הרבי נכנס עמו בדברים והחל להתעניין במצבו הגשמי והרוחני. במיוחד
שאל על חינוך ילדיו. האיש סיפר כי שלח את אחד מילדיו לאוניברסיטה, כדי שילמד
מדעים. שאלו הרבי: "למה אתה סבור שחשוב יותר שהבן ילמד מדעים משישתלם בלימוד
התורה?". השיב האיש: "אם הבן יצליח בלימודיו ויקבל תואר ד"ר,
יוכל להשיג משרה מכובדת, יתפרנס בכבוד, ויוכל לפרנס גם אותי עד מאה ועשרים". הגיב
הרבי: "ומי יפרנס אותך אחרי מאה ועשרים?!"..
הגימטרייה של המילה חלב היא 40. אנחנו אוכלים
מאכלי חלב בשבועות לזכר 40 הימים שבהם שהה משה על הר סיני ולמד את התורה כולה (משה
שהה 40 יום נוספים על הר סיני בתפילה למחילה על חטא העגל, ואז בפעם השלישית 40 יום
עד ששב עם הלוחות השניים).לערכו המספרי של
חלב, 40, יש משמעות נוספת והיא 40 הדורות שחלפו ממשה שהעלה את התורה על הכתב, עד
לדורו של רבינא ורב אשי שכתבו את המהדורה הסופית של התורה שבעל פה, התלמוד. בנוסף
לכך, התלמוד נפתח באות מ' – גימטרייה 40 – ומסתיים באות מ'
ה"סוכת דוד" - מבואר התנאי "אוי
כל צמא לכו למים", כדי ליהנות מהמים בהכרח להיות צמא, כי אדם ששבע ורווי כל
צרכו, לא יוכל ליהנות מהמים, כי אינו מרגיש שיש לו צורך בהם, וממילא אף לא ייגש אל
באר המים הזכים והצלולים שנמצאת לידו כדי ליהנות ממימיה הזכים, וגם אם יתנו לו מהם
לא ישתה. התנאי הראשון להצליח בתורה הוא על ידי ידיעה והכרה, עד כמה התורה הקדושה
היא חיי נפש עבורנו, כמים קרים לנפש עייפה.
זאת תהיה
תורת המצורע" (יד, ב(
המצורע – המוציא שם רע (מדרש רבה(. הכוח האצור בלשוננו גדול יותר מכל מה
שנוכל לתאר לעצמנו. על האדם לדעת שתוצאותיו של דיבור אסור הן
הרות אסון. כדי
להבין מדוע התורה מדגישה כל כך את כוח הדיבור, די להעיף מבט חטוף בהשפעתה של המילה
על הסביבה. לדוגמא, אדם יכול להיכנס לחדר, לומר כמה מילים
המביעות כעס, וכבר הצליח להרגיז את כל הנוכחים במקום וכתוצאה מכך יכול אח"כ
להיגרם חורבן ממשפט אחד. משפחות רבות נהרסו בגלל משפטים בלתי
שקולים של איש אל אשתו וכן להיפך. מילה שנאמרת שלא במקומה לא ניתן לקחתה בחזרה גם
אם נבקש אלף סליחות. גם כאשר אדם אומר משפט קשה על רעהו
אע"פ שהתנצל וביקש את סליחתו, הפצע נשאר פתוח ולא במהרה הוא מגליד. כאשר
אנו שולטים בכוח הדיבור בצורה הנכונה אנו שולטים גם בחיינו. הקב"ה נתן לנו
הוראות מפורשות כיצד לשמור על לשוננו, עשה לנו מחסום עליון ותחתון בפה כדי שלא
נתיר רסן לשוננו במהרה כי התוצאות הן חמורות, ואין פלא שכאשר האדם משחרר רסן לשונו
הוא אינו יכול לראות את הנזק החמור העלול להיווצר ממשפט אחד. הנה דוגמא נפלאה שהובאה בספר "אמרי
שפר":
מעשה בשליח תלמיד חכם מצפון הארץ שהגיע לארגנטינה לשם גביית כספים לישיבה מסוימת.
בשבת עלה אותו תלמיד חכם לתיבה ודרש דברי אלוקים חיים, כשפיו מפיק מרגליות . הציבור שתה בצמא את דבריו
הנלהבים, והתרשם מאוד מדברי תורתו. בסעודה שלישית שוב דרש הרב והחליט כי כעת כבר
הקרקע מוכשרת לעריכת מגבית ופנה לעשות כן... והנה הוא רואה שחלה תפנית דרסטית
בציבור, ואותם אנשים שהיו מקודם רתוקים למוצא פיו, החלו לפתע להזעיף לו פנים
ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים. הוא גם ראה שהמגבית נתקלת בקשיים. הרב פנה אליהם
ושאל בתמיהה "וכי מה קרה כעת ומדוע נשתנו פניכם אלי?" קם הגבאי ושאל
"האם כבוד הרב גם סופר סת"ם? " הרב המופתע השיב "כן".
פני כולם חוורו. הנה אמת נכון הדבר...
הרב ביקש לשמוע במה העניין , ואז אמר הגבאי
"אם כבוד הרב מבקש, אספר לו. זה עתה נודע לנו כי כבודו לוקח בעירו את ספרי
התורה כביכול להגהה, ואחר כך מוכר אותם בגניבה, ובא לחוץ לארץ עד יעבור זעם ומעמיד
פני חסיד... וכך מנהגך הרע תמיד!... " הרב תפס עת עצמו לבל יאבד עשתונותיו
ושאל את הגבאי באיפוק מאיפה הוא יודע את זה. הגבאי השיב שפלוני אמר את זה. שאלו את
פלוני היושב שם והוא הכחיש והשיב שלא אמר שהרב גונב תמיד ספר תורה, אלא ש"הרב
גנב פעם אחת ספר תורה". "האם ראית אותי גונב ספר תורה?" ממשיך הרב
ללחוץ. "לא ..." משפיל האיש את
עיניו "אבל פלוני אמר שהוא ראה". ניגשים לפלוני "אתה ראית את הרב
בגניבת ספר או ספרי תורה?"
"לא"
משיב האיש "אמרתי שהרב גנב ספר. לא אמרתי ספר תורה". "ומנין אתה
יודע שגנבתי ספר?" שואל הרב. "אה"
, משיב
האיש בנימה בטוחה ומצביע על איש למדן וחכם שהיה בקהל "הוא אמר כך
בפירוש!" החכם הלמדן משתומם "אני אמרתי שהרב גנב ספר?! אני בסך הכל
שמעתי את הדרשה היפה של הרב וליקקתי את השפתיים כמו כולם, ואמרתי שדרשה כזאת יפה
מסתמא הרב לא חיבר לבד אלא גנב אותה מאיזה ספר...". כך נראה פטפוט מיותר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה