אמרי שפר ד' ניסן ה'תשע"ז

אדם כי יקריב. למה כתוב אדם ולא כתוב איש, כתב רש"י, לומר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהרי הכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל

.     אל פתח אהל מועד יקריב אתו. התורה מרמזת לנו, שכאשר אדם מביא קרבן לה', יכולה לעלות לו מחשבה שכבר הגיע לשלמות ותיקן את הכל, והגיע למדרגות גבוהות מאוד,  לכן אומרת התורה אל פתח אהל מועד, שצריך לדעת שעדיין הוא עומד בפתח, בתחילת העבודה, ועדיין רחוק הוא מן השלמות.

     ״אם עולה קרבנו״ (ויקרא א,ג). קרבן העולה נזכר ראשון בין הקרבנות, כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה קודמת תמיד למעשה . )רבנו בחיי(

     אמר האר"י הקדוש שאפילו מי שמשכים ללמוד תורה, נשמתו אינה חוזרת עד שיאמרו ברכו! (כה"ח או"ח סי' נ"ז)   

     הכלי יקר מביא בשם המדרש, למה מתחילין התינוקות ללמוד פרשת ויקרא, מפני שחומש ויקרא מדבר מענייני הקרבנות, ומה הקרבנות טהורים, כן תינוקות של בית רבן טהורים. וזהו הרמז אל"ף קטנה, לרמז שהקטנים יתחילו כאן את לימודם.

    ''והסיר את מראתו בנוצתה והשליך'' (א, טז(  רש''י: בשביל שניזון מן הגזל.  אמרה תורה דבר זה אצל קרבנו של העני ללמדנו, שאפילו העני אל יורה היתר לעצמו לשלוח ידו אל ממון חברו. (אלשיך(

      'יבואו טהורים וילמדו טהרות' פעם כאשר הגאון רבי יעקב קמינצקי לימד בשיעור את ההלכה שהנשמה עוזבת את הגוף בשינה וחוזרת בבוקר. הוסיף ואמר: אם רוצים אתם לדעת מתי בדיוק בבוקר חוזרת הנשמה, זה קורה כשאומרים 'ברכו'. כאשר הבחין רבנו שהשומעים משתאים, אמר: 'רואה אני שאתם מביטים עלי בתמיהה, האם בעת תפילת שחרית אתם מרגישים אחרי 'ברכו' כמו לפני 'ברכו'?! אינכם מרגישים שנתווסף לכם איזה דבר? אך אין זה משנה, גם אם אתם לא מרגישים את זה, המציאות היא שהנשמה חוזרת לגמרי באמירת ברכו, כך כתוב בספרים'.   ("במחיצת רבנו")       

      יש נוהגים לומר בגמר הפרשה את הר"ת של "לאשמה בה" ל'קל א'שר ש'בת מ'כל ה'מעשים ב'יום ה'שביעי. יש מוסיפים דכמו שהקרבן מכפר גם שמירת שבת מכפר.

  ההלוויה (מעדני הפרשה)

     בית הכנסת הגדול 'זכרון משה' בירושלים עיה"ק, שוקק חיים יום ולילה לא ישבותו, עשרות בשנים, ורגילים היו המתפללים לראות בשטיבל הגדול הוא 'שטיבל השיעורים' את הרב ה"מ, יהודי חשוב, צנוע ומעלי, יושב ומשתתף בקביעות בשיעורי התורה הנמסרים שם תמידין כסדרם, ושותה בצמא את דברי מגידי השיעורים בכלל, ואת שיעוריו של רבנו המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל בפרט.

     במיטב שנותיו היה הרב ה"מ כאשר נסתלק מן העולם  שנה ביום כ"ד אדר לאחר מסכת ייסורים ותלאות לפני כ 20-, בהותירו אחריו בחור יתום צעיר ללא משען ומשענה. מכיוון שבחור יתום זה לא היו לו אמצעים לארגן מנין לנסוע לציון אביו ביום היארצייט כנהוג, פנה אלי והצעה בפיו: מכיוון שכל בוקר באשמורת נוהג אני להגיע ברכבי אל שיעורו של הגר"מ דרוק ברחבת הכותל המערבי, אשר על כן נפשו בשאלתו כי אחר תפילת שחרית כותיקין עם הנץ החמה נבקש מכמה מתפללים שיצטרפו אלינו להר הזיתים חלקת הגניזה, הסמוך ונראה למקום המקדש, שם טמון אביו ז"ל, ונאמר פרקי תהילים ואחריה יאמר היתום קדיש, וכך לא יעלה לו הדבר בדמים מרובים וגם ללא טרחה רבה מצד המשתתפים שכבר בין כך נמצאים באזור.

     כך הווה, זכינו לשמח לב יתום ולעשות עילוי נשמה לנפש המנוח הדגול ז"ל. ומאז במשך מספר שנים נמשך נוהג זה. והנה ביום שישי כ"ד אדר תשס"ב, סמוך לעמוד השחר מתקשר אלי אחי ר' דוד שליט"א להודיע בצער רב כי אבי מורי ז"ל נגאל מייסוריו ושבק חיים לכל חי. אחר שנתעטפתי בצערי, וביכיתי את האבידה, אזרתי עוז לעצמי להתארגן לסדר את כל סידורי הלוויה הנדרשים ובראשם לדון  עם אמי ע"ה ואחיי היכן לטומנו וכו'. לא עברו דקות ספורות והטלפון שוב צלצל ועל הקו נשמע קולו של אותו בחור יתום , שהתקשר להזכירני כי היום כ"ד אדר היארצייט של אביו ושלא אשכח להביא את הרכב הגדול לתפילה שנוכל לאסוף מנין לעלות לציון אביו שבהר הזיתים אחר תפילת שחרית כמנהגנו מידי שנה.

     ראשי היה עלי סחרחר, טרם עיכלתי את הבשורה על התייתמותי מאבי, ואמרתי לבחור בטלפון כי זה עתה התבשרתי על הסתלקותו של אבי ואונן אני, על כן לא אגיע הבוקר לתפילת שחרית כוותיקין, וגם איני יודע אם יהיה סיפק בידי לעזור לו בשעה קשה זו, שמתו מוטל לפניו. החל הבחור לבכות ולהתחנן כי אין לו מי שיעזור לו ומה יוכל לעשות ? אמרתי לו כי אחר שאסיים לארגן את ענייני הלוויה של אבא אנסה להתרכז ולראות מה אפשר לעשות. נסעתי לבית אמי והחל דיון. מצד אחד יש עניין לקוברו בהר הזיתים סמוך לקברי אבותיו, ומאידך, היה זה בימי האינתפדה הקשים וראשי הציונים הסכימו אז לערוך 'מכירת חיסול' ואולי יותר נכון 'חלוקת חיסול' והתנהל מו"מ די רציני כי כל מזרח ירושלים יועבר במתנה לידי הפלישתים כתודה ומחווה על כל פעולות הטרור, וזה היה סיבה מספקת לקוברו בהר המנוחות, מה גם שהיה סכנה בדבר לילך להר הזיתים כי מעשים בכל יום שסקלו משפחות שבאו להר, באבנים שיש בהם כדי להמית. סיפרתי אז לאחיי, כי זכורני לפני שנים רבות כי ביקרתי עם אבי בהר הזיתים ואמר לי כי יש ענין גדול להיקבר בהר הזיתים דווקא, כי יש סיד באדמת ההר, המכלה את הגוף במהירות וזה תיקון גדול לנשמה כאשר מתקיים ואל עפר תשוב, על כן הוחלט כי אם זה היה רצונו, מצווה לקיים דברי המת, ויש לקוברו  בהר הזיתים.

     עלינו למשרדי החברה קדישא, לבדוק אם יש מקום קבר פנוי, ואכן מקום אחד נשתייר בין קבר אביו ר' גרשון אביגדור, שנהרג בשנת תרצ"ו בהיות אבי עולל בן פחות משנה לבין סבו אבי אביו ר' יעקב לייב קלצקי. ומה מתברר לי? אותו יהודי מזיכרון משה קבור באותה חלקה, ואך שורות בודדות מפרידות בין קברו לקבר שיועד לקבור שם את אבי. מיד התקשרתי אל היתום הנ"ל ואמרתי לו: תשתתף בהלוויית אבי, ובעת הקבורה יהיה לך מנין בשופי לומר קדיש על קבר אביך. ומני אז, מדי שנה בשנה עולים אנו על ציון אבינו ואותו בחור עולה איתנו ואומר קדיש על ציון אביו, כי 'אבי היתומים' דאג עבורו למניין לכל השנים ביום היארצייט עדי יקוצו וירננו שוכני עפר.      

 הסידור והדגים (דברים טובים – כי תשא)

     צדיק אחד כיתת את רגליו בין ערים וכפרים לצורך הרגשת גלות. באחד הימים הגיע לכפר של גויים ומה רבה הייתה פליאתו עת שראה על בית אחד מזוזה ישנה. שמח האיש בליבו כעת יוכל לשבות בכפר בחברת יהודי ומי יודע אולי גם אוכל כשר. הוא נקש בעדינות על הדלת ושאל בעדינות האם דיירי הבית יהודים? כן. השיב האיש שפתח את הדלת - אם כי לא ניכר על פניו ששומר תורה ומצוות הוא. בכל מקרה שמח הצדיק על האפשרות להיות במחיצת יהודי. בין הדברים שאל האורח את בעל הבית: "אמור לי בבקשה,  זהו כפר של גויים מה לך וכאן? השיב המארח: "ראה אני מאד מכבד את היהדות אבל.. לא מסתדר לי כל כך עם כל המצוות שיש בתורה... לכן עזבתי את הכפר הסמוך וכבר 16 שנה אני מתגורר כאן". לאחר כמה דקות ביקש הרב ספר ללמוד בו. המארח הסביר לו שהוא יהודי פשוט ואין לו ספר... הרב שאל: "אולי חומש?" וגם זה לא היה לפתע הבחין הרב בסידור גדול וישן הוא קם ופתח אותו וגילה חידושים יפים הכתובים בכתב יד. עד מהרה התברר שסידור זה שייך לסבא של בעל הבית אשר לא הבין איזה אוצר בלום טמון בין דפי הסידור.

     כשרצה הצדיק להיפרד חשקה נפשו בסידור היקר ופירושיו הנפלאים למרות שחסרו ממנו כמה דפים בתחילתו. הוא ביקש ממארחו להחליף את הסידור הגדול בסידור תפילה קטן שנשא עימו אך שלם הוא. צחק המארח והתריס כנגדו: "וכי חושב אתה שטיפש הנני?!.. סידור כזה קטן בעד סידור גדול שכזה"? וכי מה זה חשוב הגודל? תמה הרב. צחק האיש ואמר: "בדפי הסידור הזה אני עוטף את הדגים שאני מביא מהשוק זוהי הסיבה שחסרים בו דפים.. בסידור שלך בקושי אוכל לעטוף סרדינים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "ויקהל" ה'תשע"ו

השבת נקרא בשתי פרשות שונות כיצד הביאו בני ישראל לידי ביטוי את יכולת הנתינה שלהם ואת החיבור שלהם כולם לעבודות המשכן והמקדש.

בפרשה הראשונה, פרשת "ויקהל", משה פונה לעם כולו בבקשה מיוחדת: "קחו מאיתכם תרומה לה' כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת" - העם נקרא לתת ולתרום מהמיטב שלו לצורך הקמת המשכן והעם לא מהסס ונרתם למלאכה ולנדבה הזאת בכל המרץ.

והנה משה מפרט בפני העם את כל צורכי המשכן ומאיזה חומרים בדיוק ישתמשו לכל הדברים ואז נגלה בפנינו העם כולו בגדלותו: "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש" - אנו רואים התגייסות כללית של העם לצורך הקמת המשכן, וזהו רק הפסוק הפותח את התיאור של ההתנדבות הגדולה, מפני שמעתה התורה תתאר פסוק אחר פסוק תרומות מתרומות שונות שנידבו אנשים כאלה ואחרים מבני ישראל כאילו אנו נמצאים בכנס גדול בו מפארים את שמות התורמים.

סוף המהלך הזה מתואר על ידי התורה כרגע השיא: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור אישה ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא, והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר" - דווקא המילה האחרונה בפסוק, "הותר" , מראה את גדולת העם באותו הזמן. כל העם על כל חלקיו באו במהירות על ידי ריצה לתרום מרכושם לבניית המשכן וכל זאת בנדבה גמורה ומלב גדול.

הפרשה השנייה שנקרא השבת היא פרשת "שקלים" שלקוחה מהפרשה הקודמת, פרשת "כי תישא", ובה נקראים כל בני ישראל לתרום רק מחצית השקל באופן שווה לכולם לצורך עבודות וקורבנות הציבור במשכן.

זהו חיוב שמופעל על כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל כדי לאחד את כולם תחת קורת גג אחת של הקורבנות של כולם במקדש.

יוצא לנו אם כך השבת לחבר בין הנדבה הגדולה שבאה מתוך עם ישראל לבדם לאחר קריאת משה לתרום ומאידך החיבור של כולם על ידי מחצית השקל לצורכי הציבור כולו..

שבת שלום ומבורך

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

אמרי שפר ה' אייר ה'תשע"ה

אמרי שפר ה' אייר ה'תשע"ה

 איש אמו ואביו תיראו (יט, ג). שאלו המשכילים לרבי יששכר דוב מבעלזא, למה אנו מריבים זה עם זה, הלא אב אחד לכולנו, ענה להם האמת יש לנו אב אחד, אבל לא אם אחת (אמא באידיש מוטער) כי מה שאצליכם "מותר" אצלינו אסור. (גן יוסף)

     אל תפנו אל האלילים. אחד מגדולי ראשי הישיבות היה רגיל לומר 'אלילים' מלשון 'אלול' שלא לחכות בתשובה לאלול רק בכל ימות השנה כבר יחזור בתשובה

     בבאו לכפר בקדש עד צאתו (טז, יז). על האדם להתפלל במסירות נפש כדוגמת הקרבן, והרגשתו תהיה שאינו קיים בעולם – לא יהיה באהל מועד – בהיותו מוכן למסור את נפשו – עד צאתו – עד כדי יציאת הנשמה. (אמרי נועם)

     ואלהי מסכה לא תעשו לכם (יט, ד). חלילה לכם מלעשות את עבודתו יתברך כדוגמת מסכה שאינה אלא חיקוי בלבד – ואלהי מסכה. (נועם אלימלך – ליזענסק)

     ואת שבתותי תשמורו (יט, ג). מעשה ברבי יצחק מוולוז'ין שנזדמן לשבות שבת אחת בווילנא, בשבת לאחר התפילה, כשיצא מבית מדרשו של הגר"א בלוויית אחדים מנכבדי העיר, פגע בחבורה של בחורים מגוהצים ומצוחצחים, לבושים מלבושי כבוד עם כפתורים נוצצים וסגירותיהם בפיהם, לחש לו אחד מן הנכבדים "התכשיטים האלה" הם מבית המדרש לרבנים של הממשלה. פנה רבי יצחק ואמר אליהם: כפי הנראה שכחתם כי שבת היום, השיב אחד מן החוצפנים שבהם: למה לנו לשקר רבי, יודעים אנו שעל פי "השולחן ערוך" שלכם אסור לעשן סיגריה בשבת, ואף על פי כן אנו מעשנים, מתוך שאנחנו לא על פי השולחן ערוך אנו חיים. אמר להם הרב: רואה אני שאתם אנשי אמת, ואנשים כמוכם מקום בעולם האמת, ותמה אני למה אתם מתהלכים כאן בעולם השקר. (דעת ר' חיים מוולז'ין)

     וחי בהם ולא שימות (יח, ה). התפאר חסיד אחד שאדמו"ר שלו יכול להחיות מתים, היה נוכח שם חסיד מהאדמו"ר מקוצק ז"ל והגיב, "אם האדמו"ר שלי יכול להחיות מתים אני לא יודע, אבל את זה אני יודע שהוא יכול להחיות את החי". (ילקוט משיב נפש)

     "וחי" – מתי החיים אמיתיים, חיים הראויים לשמם? "בהם" – כשהחיוּת וההתלהבות הן בתורה ובמצוותיה. (הרבי מליובאוויטש)

     ושלח ביד איש עתי המדברה (טז, כא). מהו איש עיתי, בעיתו ובמועדו ישתלח ולא יעבור, ואפילו חל בשבת (יומא כא:). מסופר על הגאון רבי חיים מבריסק שנסע פעם ברכבת יחד עם עיתונאי רוסי שונא ישראל, שהתיימר להיות ידען בענייני יהדות, והתחיל לשפוך אש וגפרית על היהודים ולספר על חסרונותיהם. אמר לו רבי חיים: אם אתה ידען גדול כל כך, בוודאי ידוע לך מה שנאמר בתורה שאת השעיר לעזאזל היו שולחים "ביד איש עיתי", מה הכוונה לאיש עיתי, העיתונאי שתק ולא אמר דבר כי לא ידע. אמר לו רבי חיים: אני אסביר לך, את השעיר מסרו ביד איש עתי העוסק בעיתונות המסקרים מעת לעת, היודע כל עוונות הדור, אבל היו משגרים אותו יחד עם העוונות לעזאזל (.בעל "דברים טובים" שליט''א")

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (יט', ל) (מתוק מדבש, גיליון מספר 27 )

     שאלה: מדוע נאמר אני ה' בסמיכות לשמירת השבת והמקדש?  

     לפני התירוץ ברשותכם, סיפור אמיתי מדהים  (מרווה לצמא): ברוך ה' התקבלתי לחודש ניסיון למשרד שבו רציתי מאוד לעבוד.  המשכורת הייתה גבוהה והשעות היו סבירות וכך יכולתי להמשיך ללמוד תורה כמה שעות בכולל בשעות אחר הצהריים והערב. יחד עם זאת העבודה הייתה מאוד תובענית, המעסיק היה תושב חוץ לארץ, וכולם סיפרו שהוא אמנם משלם יפה, אבל מי שמזייף זיוף קל בעבודה מועף הביתה מיד....

     השבוע הראשון עבר בשלום, בחסדי השם, והמנהל שלח הודעה שהוא מאוד מרוצה מהרווחים הנאים שהפקתי, ואף הודיע כי בשבוע השני לעבודתי הוא מגיע לביקור.  והנה, דווקא ביום שבו הגיע הבוס - נכשלתי, כולם יצאו לקבל את פניו, ואני נשארתי יחידי במשרד, עונה לטלפונים, ומנסה להספיק ולבצע את המשימות שלי לאותו יום.  ואז הגיעה אותה שיחת טלפון. זה היה לקוח מחו"ל בשם מיסטר פרנקל, הוא ביקש להתעדכן במספר פרטים הקשורים בהזמנה שלו.  הסברתי לו שמי שמטפל בנושא שלו יגיע בעוד שעה, והוא מוזמן להתקשר מאוחר יותר, מיסטר פרנקל לא אהב את התשובה ואמר ברוגז: 'אם זה שממונה על התיק שלי לא נמצא אין לי עם מי לדבר אצלכם' אמרתי לו שאני אנסה לבדוק, ובאמת פתחתי את התיק שלו, אבל ראיתי שהוא מאוד מורכב ועניתי 'סליחה מיסטר פרנקל, אין לי כל דרך להבין את המהלכים האחרונים בתיק שלך, אני ממליץ לך להתקשר בעוד שעה, או שהבחור שמטפל בתיק יחזור אליך...' 'לא בעוד שעה ולא לעולם. אני צריך מידע עכשיו, ואם אין מידע כזה אני אחפש משרד אחר, שיטפל טוב יותר בעניינים שלי' הוא טרק את הטלפון!!! הייתי נבוך במקצת, הרגשתי שעשיתי את המקסימום...

     לאחר כשעה חזר אברהם, איש הקשר של מיסטר פרנקל, ואתו הגיע המנהל, זו הייתה ההיכרות הראשונה ביננו, לחצנו ידיים, הוא שאל לשלומי, ועשה רושם שהוא מאוד מרוצה ממני.  ואז פניתי לאברהם 'יש לך לקוח בשם פרנקל?' 'כן, למה?' 'אל תשאל, הוא התקשר לפני כשעה, והתרגז מאוד, הוא רצה פרטים לגבי התיק שלו, ואמרתי לו שיתקשר כשתגיע כי אתה מטפל בתיק שלו, ולבסוף הוא טרק את הטלפון' 'הוא אמר מה?' התערב המנהל בשיחה, ואני בחוסר נעימות ניסיתי להסביר 'ניסיתי לעזור לו, פתחתי את התיק וציינתי באוזניו שאני ממש לא מבין את המהלכים האחרונים שלו, ואף התחייבתי לחזור אליו כשאברהם איש הקשר שלו יחזור...'

     המנהל היה נרגז מאוד 'מיסטר פרנקל? זהו אחד הלקוחות הכי חשובים שלנו, ברור שהוא לא יחכה שעה, הייתי מצפה מעובד כמוך שיתאמץ קצת יותר, גם אם אתה לא מבין בתיק היית אמור להתאמץ ולענות לו' המנהל ניסה להתקשר בעצמו למיסטר פרנקל אך הוא לא ענה... לאחר חמישה ניסיונות הוא ענה, וביקש שלא יטרידו אותו בטלפונים, המנהל נראה כעוס מאוד ועזב את המשרד. היה ברור לי שזמני במשרד קצר... כל הסיפור התרחש ביום חמישי, ביום שישי לא עובדים ואז הגיע יום שבת. נקל לתאר כמה היה עליי להתאמץ בשבת כדי לא לחשוב על העבודה ועל העתיד. ניסיתי לחייך ולשמוח, אצלנו בבית השבת נכנסת לפני הזמן, הילדים מחויכים ולבושים בגדים חגיגיים, מחכים בפתח שאלך איתם לבית הכנסת, הילדות אומרות לי בעיניים בורקות 'שבת שלום אבא' ואשתי מדליקה נרות שבת שאורם מפציע וממלא את הבית כולו... ורק אצלי בלב – חושך וחושך, ניסיתי לגרש את האפילה, נלחמתי ממש, זה היה קשה תאמינו לי, הרי חיפשתי חצי שנה עבודה, מה יהיה? ובכל אופן ניסיתי להסיר את הדאגה ולהתמקד בשמחת השבת הקדושה...

     אני נוהג ללמוד עם הילדים קצת לאחר תפילת ערבית של ליל שבת בבית הכנסת, ניסיתי לספוג את הנחת מהם ולהתמקד בלימוד, להיות כל כולי עם הילדים, וזה היה קשה, הייתי שקוע במחשבות שפשוט הגיעו, נלחם עם עצמי אבל התרוממתי והצלחתי קצת להשתחרר ולהתמקד בשבת הקדושה ובילדים... בדרך חזרה מבית הכנסת פתאום אומר לי הבן: ' אבא תראה,  תינוק קטן מסתובב לבד' הרחוב היה ריק כמעט, וזמירות שבת נשמעו מן הבתים, פעוט כבן שנתיים הסתובב לו לבד, בבגדי שבת והיה נראה מותש לגמרי, אבל הוא לא בכה ואולי בגלל זה אף אחד לא פנה אליו. חיכינו חמש דקות, אף אחד לא הגיע, ניסינו לשאול לשמו, הוא לא ענה והחל לבכות. הבנתי שאין ברירה, האחריות היא שלי, ידעתי על בית גמ"ח לילדים אובדים שממוקם כעשרים דקות הליכה, שלחתי את הילדים הביתה, שיודיעו שאני מתעכב ולקחתי את הילד לגמ"ח.  כשהגעתי לבית הגמ"ח סיפרו לי שלפני כמה דקות הגיע מישהו בריצה ואמר שאבד להם תינוק בן שנתיים, וביקש שאם ימצאו שיבוא לעדכנו בכתובת מסוימת. כיוון שהכתובת הייתה בדרך לביתי, הצעתי שאקח בעצמי את התינוק אליהם.  הגעתי לכתובת, עליתי לבית המשפחה, אפשר היה לשמוע היטב את הקולות המודאגים מתוך הבית, דפקתי בדלת ומי לדעתכם פותח את הדלת??? ה...מנהל שלי (לשעבר כמעט( ' אבד לכם ילד בן שנתיים?' שאלתי, הוא אישר 'זהו הנכד שלי' , 'הוא בסדר גמור' עודדתי והשבתי את 'האבדה ' הסב המאושר, ש'במקרה' )רק – מה'( היה הבוס שלי, לא גמר להודות, 'איך זה שאף אחד לא שם לב לתינוק? הוא היה שם כשעתיים ורק אתה מצאת אותו? הסברתי לו שהרחוב המה אנשים שחזרו מבתי הכנסת, ואם התינוק לא בוכה אף אחד לא מעלה בדעתו שהוא ילד אובד... נפרדנו בלבביות ובתודה.

     מה אומר ומה אדבר, ביום ראשון אני מגיע למקום העבודה, החברים נדים לי בראשם ומשתתפים בצערי, הבוס אמור להגיע ולשאת דברים על נהלים חדשים, וכנראה לפטר אותי... הוא באמת מגיע, מחייך אלי כחבר טוב, העובדים לא תופסים מה קורה, הוא מתחיל לדבר על נהלי העבודה החדשים, על תקנים ותוספות ואז הוא פונה אלי: 'אני מודה שרציתי לפטר אותך, אני באמת מצפה מעובדי להתאמץ קצת מעבר. אבל אתה יודע מה? גיליתי שכל אחד מתאמץ קצת בדברים הקשורים אליו, ואתה הוכחת מאמץ קצת מעבר, בדבר שלא קשור אליך, אתה הבחנת בתינוק אובד, ונשארת שם, ולא השארת אותו לאף אחד, אני לא יכול יקירי לפטר אותך, אתה יודע להתאמץ, אין לי ספק שתלמד לעשות זאת גם בעבודה...' מסיים הבחור את סיפורו האישי ואומר: 'המנהל חשב שהתאמצתי כדי להשיב את התינוק, אבל אני יודע את האמת,  מי שזימן לי את כל התרחיש הזה היה אבא'לה שבשמים שראה שבאמת התאמצתי, כן, התאמצתי מעבר ליכולת אנוש לא להיכנס עצוב ומודאג לשבת קודש, הרי השם ציווה 'וקראת לשבת עונג' לא רציתי לאכזב את השם ולהיות עצוב , התאמצתי לכבוד השבת והשם סידר את כל היתר: שאמצא את התינוק, שאשיב אותו למשפחתו, ושאשיב לעצמי את מקום העבודה... הכל בהשגחה פרטית ובעזרת ה'...   

     וזו התשובה לשאלה למה דווקא בשבת ובמקדש נאמר אני ה' ? כי להיות קדוש פירושו להיות מובדל ומופרש, וזה לא תמיד קל, וכאשר א-לוקים רואה שאתה מתאמץ ומקדש את עצמך בשמירת השבת, וב'מקדשי תיראו' דהיינו בהתאמצות שלך להתקדש כיהודי בתפילה במניין, בקביעת עיתים לתורה, בשליטה עצמית בשעת כעס, לך יקירי הא-לקים מבטיח 'אני ה'...' – נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני (רש"י שמות ו', ב) יהודי זה יזכה להארה מיוחדת מהבוס... מאבא'לה שבשמים ה' יזכנו אמן! שבת שלום ומבורך!!!

'ואהבת לרעך כמוך' ('בסוד ושיח')

     חסידים באו לרב שלהם ושאלו: כבוד הרב מה ראשי התיבות של בל"ק? השיב להם הרב: 'ואהבת לרעך כמוך', אמרו החסידים לרב תודה והלכו... כשיצאו שאלו האחד את השני: 'תגיד מישהו הבין איך?' ואף אחד לא ידע...

     למחרת אזרו אומץ וחזרו לרב: 'כבוד הרב שליטא, אפשר אולי להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?' הרב חזר ואמר: 'ואהבת לרעך כמוך'...אחד החסידים אזר אומץ ואמר: 'כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות'!!! הרב השיב: 'זה כן מסתדר'. ב' שווה לאות ו', (כאשר ה-ב' אינה מודגשת)' ל=לרעך; ק=כמוך...שהרי כ' או ק' מה זה משנה? הרי זה אותו צליל.  

     החסידים הודו לרב ויצאו... עמדו בחוץ ואמרו איש לרעהו: 'הכיצד רבנו אומר דברים כאלה? מה הוא לא יודע עברית'... אבל, אם הרב אמר אז לא מתווכחים... צריך התבטלות...אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים... הוא ניכנס לבדו לרב, מבלי שחבריו יבחינו בו, ואמר: 'כבוד הרב, הרי זה לא מסתדר!,  פתח הרב ואמר: 'בטח שלא מסתדר... מה חשבת ש'אהבת לרעך כמוך' זה רק כשמסתדר?! 'ואהבת לרעך כמוך' זה גם כשלא מסתדר, גם כאשר מישהו אינו מקפיד במיוחד על שמירת השבת וקיום המצוות, צריך לקיים כלפיו 'ואהבת לרעך כמוך'... גם כשמישהו לא עובד את הקב"ה, כמו שאתה חושב שצריך לעבוד, שייכת מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'... 'ואהבת לרעך כמוך' זה לא רק כשהכול מתאים, אלא גם ובעיקר כשלא הכל מתאים!!!....

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il