אמרי שפר י"ד טבת ה'תשע"ח

אם תעזוב את הדאגה היא תישכח אותך .

    ביאת המשיח - סוחר השיא את בתו לבחור ישיבה, והפקיד את כסף הנדוניה של הזוג אצל סוחר מפורסם. משעברו ימי שבע הברכות הלך החתן, לקח את הכסף מהעשיר והפקיד אותו בידי אדם אחר .   גער בו השווער: "מה הבטלנות הזאת! עשיר מופלג כמו פלוני לא נאמן עליך, ואילו השני, שלא מגיע לקרסוליו, נאמן עליך ?"   שתק החתן ולא אמר כלום .   לא עבר זמן רב ונודע שהסוחר המפורסם ירד מנכסיו ופשט רגל. פנה החותן לחתן ביראת כבוד ואמר לו: "מנין ידעת? וכי נביא אתה ?"   ענה לו החתן: "לא נביא אני ולא בן נביא. שמעתי במקרה את העשיר מדבר עם אשתו על ביאת המשיח, ואמרתי לעצמי: אם סוחר כמוהו כבר מדבר על המשיח, סימן שהמצב שלו לא טוב "

     בפסוק נאמר (בראשית מ"ב, ל"א), שאמרו השבטים: כנים אנחנו לא היינו מרגלים – דהיינו שלא ניכשל ח"ו בחטא הרגילות, שכל עבודתם לא הייתה בהתיישנות, רק בכל יום הוא כחדשים .

     וניתן להמליץ על זה את הנאמר בפסוק (שמות י"ז, ט'): צא הלחם בעמלק מחר – שזה רמז לאדם ללחום עם עמלק הזה של  " מחר" – שאומר לו למחר להתפלל בדיוק כיום אתמול בלא שום התחדשות, כי על זה צריכים ללחום בחוזק וכאמור .

אשר יצר את האדם בצלמו  (לקראת שבת מלכתא, פרשת ויצא)

     מעשה נפלא ואמתי סיפר הרב יעקב שיש (אדרבה) על מעלת הבולם פיו בשעת מריבה :   

     לפני שנים רבות בחודש ניסן תשס"ט, הגיעו בני משפחה מארה"ב לארץ ישראל, כדי לחוג את חג הפסח. הם שהו בארץ כחודש ימים, חרשו אותה לאורכה ולרוחבה, וכמנהג תיירים הם היו מציודים במצלמה, בה תיעדו כל מקום שאליו הלכו, בכל המקומות הקדושים, ואתרי התיירות, כשעל המלאכה מופקד אחד הבנים לו הייתה שייכת המצלמה היקרה .   לאחר כחודש הסתיים הביקור המוצלח, כשבאמתחתם חוויות מרגשות ונעלות, שכולן ספונות בתוך המצלמה, לזיכרון מכל המקומות שהיו בארץ .   כשישבו בני המשפחה במטוס, רצה אחד האחים לעבור על כל התמונות ,  להיזכר במקומות הקדושים בנופים ובחוויות, והנה... בלחיצה אחת קטנה וטעות איומה... כל התמונות נמחקו כאחת !!!

     צעקות וכמעט הכאות נזרקו אליו מכל עבר 'אתה נורמאלי?', 'כל הביקור הלך לאיבוד!', ועוד שלל צעקות, שלווה בטונים של כאב ותסכול נוראיים .   האח שעשה זאת ישב מבויש, כאוב ומתוסכל על מעשהו, מבלי שיש לו אף צד קטן כיצד להתגונן על מעשהו חסר האחריות .   רק אחד ישב, נשך את שפתיו ושתק...! היה זה האח בעל המצלמה, שהשקיע כחודש ימים עמל, יזע ויגיעה לצלם כל מקום בפוזה הכי טובה... הוא שתק !!   כשנחתו בשדה התעופה, והגיעו לביתם בבורו פרק, נגשה אחת האחיות לאחיה, בעל המצלמה, ובקשה ממנו להיכנס לחדרה. כשהוא נכנס היא שפכה את כאב ליבה, על מצבה האומלל שהיא כבר בת עשרים ושבע שנים, ועדיין לא רואים באופק שום ישועה לשידוך. היא ספרה לו, כפי שהוא יודע, על מצבה, על הטלטלות שהיא וההורים עוברים בכל מה שקשור לשידוכיה, וישועה אין  !  ואז היא אמרה לו בקול בוכים : "  עמדתי במטוס, ראיתי את כולם צועקים מרה על אחינו שמחק את התמונות, ואתה... בעל המצלמה והמצלם... שתקת!! אחי היקר !",   היא התחננה אליו בקול בוכים , " אתה יודע מה כתוב על הבולם פיו בשעת מריבה! אנא ברך אותי עכשיו שאמצא מהר את זיווגי !".  האח התרגש עד מאד, ובדמעות ברך את אחותו ואמר: "אני מברך אותך שעד יום ההולדת שלך תתארסי !".   לא חלפו ימים רבים, ואחד השדכנים הציע הצעה שכלל לא עלתה עד עכשיו על הפרק, השידוך התקדם במהירות, ובראש חודש סיוון, יומיים לפני יום הולדתה, שברו צלחת בשעה טובה ומצלחת !

     כששמע הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל על המעשה המרגש הזה, אמר בהלצה: "על המעשה הזה ניתן להמליץ את אחת מברכות הנישואין 'אשר יצר את האדם בצלמו... והתקין לו ממנו בנין עדי עד'- המצלם ששתק - ' בצלמו'- זכה וממעשה זה 'התקין לו ממנו בנין עדי עד', ממצלמה זו הותקן בית בישראל לעדי עד "...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ג תמוז ה'תשע"ז

אין מקום לדאגה - "על שני דברים אין מקום לדאגה – על מה שאפשר לתקן, כי אם אפשר לתקן, למה לדאוג; ועל מה שאי-אפשר לתקן, כי מה תועיל הדאגה" (רבי יחיאל-מיכל מזלוצ'וב)

    ''אל תטעה ותחשוב כי השקט היא חולשה, אנשים חכמים לא מתכננים תוכנות גדולות בקול רם''

     אם הקב״ה עושה עצמו לפעמים כאילו אינו רואה את החטא שבישראל, על-אחת-כמה-וכמה שבשר ודם, שיכול לטעות ולדמות בנפשו שהאדם חוטא ולאמיתו של דבר אין בו חטא כלל, ודאי שעליו להתנהג בדרך של ״לא הביט אוון ביעקב״. (רבי לוי-יצחק מברדיצ׳ב)

     המעשה שהיה, פעם נסע רכב משא גדול ורם בדרך המובילה מעיר לעיר, על אם הדרך הוצרך לעבור תחת 'גשר', כידוע, על הגשר כתובים 'מספרים' האומרים כמה הוא גובהו של גשר, והנה 'חכם' זה ראה את המספר שהוא בדיוק כגובהו שלו, ואעפי״כ נכנס, ו... מצא את עצמו באין מנוס ומפלט, לפניו אינו יכול להמשיך בדרכו כי כל הגשר יתערער מחמתו, ואף לחזור אין בידו - כי תקוע הוא בין קרקע עולם לקרקע הגשר... עד שבא פיקח אחד, ואמר לו - הוצא נא מעט אוויר מתוך הגלגלים, ויתמעט גובהך הגדול, וממילא תוכל להמשיך בדרכך... כיו״ב לדידן, פעמים והאדם מרגיש כי עמד מלכת בדרכו בחיים, ואי אפשר לו לזוז לא לפניו ולא לאחוריו, עצתו - שיוציא מתוכו את האוויר המנפחו, יקטין עצמו ויכניע לבבו לפני שוכן מרומים, ואז יעבור ממילא את דרכו בחיים בשופי ובנחת. (באר הפרשה(

     ''הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב"  כג,ט - כאשר בקשו שלטונות רוסיה להחדיר רוחות השכלה בישיבת וולוז'ין, ובקשו להטיל על תלמידי הישיבה את החיוב ללמד למודים כלליים ואת שפת המדינה ראה הנציב מוולוז'ין את הסכנה הגדולה שבדבר והעדיף לסגור את הישיבה המפורסמת מאשר להיכנע לדרישות השלטונות. וכה פרש הנצי״ב פסוק זה: ״הן עם לבדד ישכן״ - אם רוצה עם ישראל לשכן לבטח ולשבת במנוחה עליו לבודד את עצמו מהגויים. אולם ״ובגויים" -אם חושב הוא שבהתקרבותו אל הגויים ולימודו ממעשיהם, יעזור לו הדבר למצוא חן בעיניהם, אזי ״לא יתחשב״ - הגוי אינו מתחשב בכך והוא ממשיך לשנוא את ישראל אף יותר כי ״בהלכה שעשו שונא ליעקב״.

      הנפש שסבלה מכולם -  רב אחד ביקר אצל  ה"חפץ חיים" זיע"א יחד עם זוגתו,  והיא התאוננה בפניו על בעלה הרב, שלמידת טובו לבריות אין גבול, ויש כאלה שמנצלים מידה זו, ולבסוף הם סובלים מכך מאד . ענה לה ה"חפץ חיים" אדם שהוא טוב ומיטיב, סובל באמת מן הבריות, מאידך אם הוא רע סובלים הבריות ממנו, כשיבואו לעולם העליון כדאי מאד שיגידו שם: "זו היא הנפש שסבלה מכולם מאשר יאמרו כי כולם סבלו ממנו"

     הרה״ק ה 'לב שמחה' זי״ע, אפילו אדם גדול כל כך - ששומע 'אמרי קל', ורואה 'מחזה אלוקים', אעפי״כ יהא נופל מכל מדרגותיו אם ח״ו יהיה גלוי עיניים - שלא ישמור על עיניו. (באר הפרשה(

    ויחבוש את אתונו. אמר לו הקב"ה, רשע!, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "וישכם אברהם בבקר, ויחבוש את חמורו" )רש"י). שואלים, למה מדמים את אברהם הצדיק לבלעם הרשע , ומפרש אחד מן הצדיקים, שאמר לו ה' בק"ו, אם אברהם הצדיק רצה לשחוט את בנו כדי לעשות רצוני, ולבסוף לא יצא מזה כלום,  כל-שכן אתה שמתכוון לקלל את בני נגד רצוני, בודאי לא ייצא מזה כלום.

האֹומץ של בַרְווזֹון קטן (פרפראות וגימטריות, עלון 248)

     סיפור מרגש ומעורר מחשבה מזה שנים רבות, מאז ילדותי המוקדמת ועד היום, שאני נוהג להגיע מדי סוף שבוע אל האגם כדי לדוג, ולמרות שיצא לי לראות לאורך השנים אנשים שונים ובעלי חיים מגוונים, היה זה דווקא ברווזון קטן ואפור הצליח להישאר בזיכרוני עד היום.

     בסיומו של אחד הביקורים שלי באגם, התיישבתי על הכיסא המתקפל שלי כדי לנוח מעט. חשבתי שאני לבדי, אבל הופתעתי על ידי ברבורה לבנה יפה שלוותה בברווזון אפור וקטן. הברווזה געגעה לעברי, וכאשר הושטתי אליה חתיכת תפוח היא זללה אותו בהנאה. כיוון שאני זוכר שבהטלה אחת בוקעים לרוב בין 5 ל-6 ברווזונים, חיפשתי אחר ברווזונים נוספים במי האגם אולם לא מצאתי ולו אחד. דייג שראה אותי מביט במים בסקרנות, סיפר לי כי הברבּורה הגיעה אל האגם יחד עם ברבור נוסף על מנת להקים קן, אולם מיד לאחר שבקעו הגוזלים עזב האב וחזר אל להקתו, ורק האם נותרה עם הברווזונים הקטנים. הטורפים הרבים שחיים סביב האגם ניצלו את המצב, והיו עטים על העופות הצעירים מדי לילה מבלי שהיא תצליח לגונן עליהם. כך חוסלו כל אחיו של הברווזון האפור, ברווזונים לבנים ובריאים שגודלם משך את הטורפים, ורק הברווזון הקטן והצנום נותר יחד עם האם. שבוע לאחר מכן, נתקלתי שוב בברווזון הצעיר במי האגם. עם זאת, הברבורה הלבנה לא נראתה באזור. הברווזון געגע בפחד ונראה בבירור שהוא מחפש אחר אמו.  בלילה הקודם, כך התברר, תקף שועל את הברבורה כשזו יצאה ממי האגם, וכעת הברווזון האפור נותר לגמרי לבדו בעולם.

     ניסיתי להתקרב אל הברווזון על מנת להאכיל אותו, אולם הוא נבהל והתרחק אל המים העמוקים בעודו ממשיך לגעגע בפחד. " אין לך מה לנסות," קראו לעברי שאר הדייגים. "סופם של כל הברווזונים באגם להיטרף על ידי השועלים." כך עברו מספר שבועות נוספים. בביקורי הבא כבר לא הצלחתי לאתר את הברווזון האפור במים. "כנראה שגם זה נטרף," אמר לי הדייג שישב לצדי על גדות האגם. "גם אלו שאינם נטרפים, מתים בסוף ברעב."  בסופו של היום, כשחזרתי אל הכיסא שלי, גיליתי ברווזון קטן ממתין לי לצדו בסבלנות. היה זה הברווזון האפור, שחיכה ממש במקום בו בעבר עמד יחד עם אימו. "איזה ברווזון מכוער!" קראה אחת הילדות שעברה במקום לצד אמה. רציתי להגן על העוף הצעיר, אבל האם כבר משכה בידה של בתה והן המשיכו ללכת. הברווזון התבונן בי בסקרנות. פשפשתי בתיק הגב שלי ומצאתי תפוח שנשכח בו. חתכתי ממנו חתיכה קטנה, והברווזון דידה לעברי בצעדים מהוססים ולעס מהתפוח בהנאה. מאותו הרגע התחלתי לראשונה לבקר באגם לא רק בסופי השבוע, ובכל פעם ווידאתי שאני לוקח עמי דבר מה עבור הברווזון האפור.  בכל ביקור המשכתי לחפש בתקווה אחר שאר הברווזונים, אולם הצער על גורלם התחלף בשמחה כאשר ראיתי את הברווזון האפור שלי, שכבר הפך לברבורון קטן, ממתין לי בדיוק באותה הנקודה על יד הכיסא. כעבור מספר חודשים חליתי, ולא ביקרתי באגם במשך מספר שבועות. כאשר חזרתי לאחר החלמתי ופניתי מיד אל המקום בו היה ממתין לי הברווזון, הופתעתי לגלות בו את הילדה הקטנה שנרתעה ממנו רק לא מזמן, יושבת על הדשא ומאכילה את הברווזון בחופן אגוזים. מתברר שבהיעדרי היה הברווזון ממתין במקום בסבלנות מדי יום ביומו, ועם הזמן הפך לאהוב על כל המבקרים והדייגים באזור, ואלה החלו להביא מאכלים במיוחד בשבילו. כששאלתי את הילדה הקטנה מדוע היא מאכילה אותו, הביטה בי ואמרה: "הוא אולי לא הברווז הכי יפה, אבל הוא ללא ספק הנאמן והאמיץ ביותר. אני אשמח מאוד שהוא ימשיך לשחות באגם שלנו''.

     פעמים רבות אנו עשויים להרגיש חסרי אונים כאשר אנו נאלצים למצוא את הדרך להתמודד עם מצבים לא מוכרים. אנחנו עלולים לחשוב שאין לנו את הכלים, היכולת או התנאים הדרושים כדי להצליח, ועקב כך מחליטים לוותר. עם זאת, בעוד שחלק מהאנשים עשויים להתבלבל ולהיכנע, אחרים ימצאו את הדרך והאמצעים להשיג את מטרתם. האמונה בהצלחה היא שצריכה להוביל אותנו הלאה, גם היא עשויה להיראות קשה ממש כמו להפוך מברווזון אפור וקטן לברבור אצילי ויפה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ו

 

א' אלול מפחיד אותך ??? אל דאגה: גם זה יעבור....   

     אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו,  על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: 'צדיקים לבם ברשותם'. (הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע)

     אז רוב האנשים בעולם... שטף החיים כ"כ רודף אותם... שהם יכולים להסתובב פה עשרות שנים... והם לא התפנו מעולם !!!!!!! לשאול את עצמם את השאלות הכי בסיסיות ופשוטות!!!!!! זה מזעזע לראות אנשים שמקרטעים פה עשרות שנים בלי לדעת מה הם... מי הם... בשביל מה הם... ומה הם עושים כאן בעולם ..

     אל תיתן לאתמול לקחת יותר מדי מהיום.

     ''דבר שלא מדברים עליו, אין פירושו שהוא אינו קיים"

”     התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות,  אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עימו ולחלקו“.

     זה לא כמה שיש לנו, אלא כמה שאנו נהנים שהופך אותנו למאושרים.

"     חז"ל אמרו: 'אין אדם חוטא ולא לו'. המילים 'לא לו' יוצרות את המילה 'אלול' . כשבא חודש אלול 'אין אדם חוטא', והוא מתנקה מפגמיו" )בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ(

ה 'בר מצווה' (נועם שיח – אב''ד סאנטוב שליט''א)

     היה פעם בחור שלקראת ה'בר מצווה' שלו קראו אביו, והושיבו על ידו,  ואמר לו:  עוד מעט זמן הינך נעשה 'בר מצווה', אתה יודע מה זה 'בר מצו'? –ווה אומר לו האב – שמע בני! ' בר מצווה' הכוונה שמפסיקים עם כל ההנהגות הילדותיים,  דהיינו עד עתה בעת התפילה היית יכול להסתובב בחוץ ולדבר עם חברך, היית משחק אתם,  באמצע קריאת התורה היית מסתובב בחוץ ואוכל או שותה,  כל זה – אומר לו האב – הם דברים ששייכים אצל ילדים קטנים , אבל לבחור – מאז היותו 'בר מצווה' –שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות – מאז כבר מתפללים כל התפילה בבית הכנסת – לא מדברים באמצע התפילה,  ולא מסתובבים בחוץ,  נעשים יותר רציני,  צריכים ללמוד ולהתפלל בהתמדה

ובהתלהבות...

     וסיים האב ואמר לבנו: " בני,  האם אתה מבין את מה שאני אומר לך – המבין אתה מהו הפירוש של 'בר מצווה '?" – אומר לו הבן:  כן אני מבין,  אבל אבא,  דבר אחד אני רוצה לדעת,  מתי אתה

הולך להיות 'בר מצווה'...

הרואת חשבון (מתוק מדבש - הרב ברוך בוקרה שליט"א, גליון 91)

     באחד השיעורים האחרונים סיפר הרב גואל אלקריף שליט"א על קרובת משפחתו, אישה מוכשרת, חכמה ונבונה, שהצליחה מאוד בעבודתה, היא הייתה רואת חשבון במשרד גדול ובמשך שמונה שנות עבודתה היא קנתה לעצמה מעמד מכובד ושליטה על כל הנעשה במשרד.  הייתה לה רק בעיה אחת, היא כבר קרוב לגיל 30 ועדיין מעוכבת שידוך, האמת שמרוב מסירותה לעבודתה התובענית שבה היא השקיעה שעות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות, היא פשוט לא השקיעה זמן למציאת שידוך...  

     והנה, בשלב מסוים, החלו לחדור למוחו של בעל המשרד חששות, הוא חשב לעצמו שמנהלת החשבונות שלו יודעת יותר מידי על המשרד ושליטתה בכל הנעשה בו היא מסוכנת, מי יודע? אולי היא תחתור תחתיו ביום מן הימים , ואולי אפילו תעביר מידע למתחריו...  הוא ניסה להתחמק מהמחשבות אך הן חזרו והציפו אותו עד שזה הגיע, הוא זימן אותה לשיחה ואז הודיע לה חד משמעית שהיא מפוטרת מהעבודה, הוא הודה לה על השנים שהיא השקיעה במשרד, הסיבה כך הוא אמר היא ריענון והתייעלות...  היא הייתה המומה... זה תפס אותה מאוד בהפתעה... היא רצתה מאוד למחות לצעוק ולהתריס 'למה? מה עשיתי? זה השכר על מסירותי למשרד?' אך היא שתקה, היא זכרה את כל שיעורי האמונה בהם היא למדה שהכל בידי שמים וממילא אם זה רצון ה' זה בוודאי רק לטובה. והיא אכן שתקה וללא אומר פשוט הלכה לביתה, היא קיבלה את פיצויי הפיטורים והחלה לקבל דמי אבטלה...  

     כעת, בזמן שהיא התנתקה מן העבודה התובענית, היא חשה צורך להתחיל להשקיע בעצמה, היא החלה לגשש בכל מיני כיוונים במטרה להקים בית בישראל.  בין היתר היא פנתה לשדכן שלפני שנתיים הציעה לה איזו שהיא הצעה שנפסלה על ידה וביקשה לבדוק האם יש לו הצעה כל שהיא. לאחר מספר ימים חזר אליה השדכן ואכן הייתה הצעה,  הם נפגשו פעם ופעמיים ואכן השידוך עלה יפה, ותוך מספר שבועות הם ערכו חופה וקידושין.  והנה בסיום שבעת ימי השבע ברכות, היא מקבלת טלפון ממנהל המשרד בכבודו ובעצמו, הוא לא מאריך בהקדמות, הוא פשוט מתנצל על המהלך ועל כפיות הטובה שלו, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פשוט לחזור לעבודתה, 'מאז שהלכת אנחנו לא מוצאים את עצמינו,  איבדנו שליטה על הנעשה במשרד ואני מבקש ממך לחזור כמה שיותר מהר לתפקידך'. 'תודה רבה' היא עונה, 'אבל אני רוצה לומר שברוך ה' זכיתי להינשא בשעה טובה וכעת כאשה נשואה אינני יכולה להשקיע את אותם השעות שהשקעתי כרווקה, מה עוד שכאשה נשואה המשכורת שקיבלתי לא משתלמת לי'. 'אין בעיה' אומר המנהל, 'אז קודם כל את תעבדי כמה שעות שאת רוצה ולגבי השכר תגיעי ונסכם על העלאה שתשתלם לך' היא התייעצה היא בעלה ואכן לפני כחודשיים היא חזרה לעבודה עם תנאים משופרים ועם הרבה פחות שעות עבודה. וכל זה בזכות אמונה פשוטה, זכה וטהורה שכל מה שה' עושה הכל לטובה. רק לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה עונה למנהל בשעת הפיטורים, הרי סביר להניח שהדלת הייתה נסגרת בפניה והוא לא היה פונה אליה ובשתיקתה שנבעה מאמונה טהורה בקב"ה היא פתחה בפניה את כל שערי הישועה: היא זכתה להינשא ולחזור לעבודה בתנאים משופרים ובפחות שעות עבודה.

     אחים יקרים! סיפור זה מלמד אותנו מספר תובנות:  ראשית, עד כמה אנחנו לא מבינים את חשבונותיו של הקב"ה, דווקא הדבר שנראה לכאורה כגרוע ביותר כמו פיטורים בשיא הקריירה, דווקא זה היה לבסוף הגורם לישועות הגדולות להם היא זכתה.  אבל מעבר לכך עלינו לדעת שככל שאנו נעביר על מידותינו ולא ניחפז להגיב על העלבות ופגיעות, ונאמין שכל זה ניסיון שמנסים אותנו משמים, הרי שהטובה שמצפה לנו היא עצומה מאוד. ' שמע ישראל' גם מצב של 'השם' – מידת הרחמים וגם במצב של 'א-לוקינו' – מידת הדין והייסורים תמיד זה 'השם אחד' הכל זה רחמים והכל לטובה.  שנזכה לחיות כך, אמן!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/