אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ו

 

א' אלול מפחיד אותך ??? אל דאגה: גם זה יעבור....   

     אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו,  על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: 'צדיקים לבם ברשותם'. (הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע)

     אז רוב האנשים בעולם... שטף החיים כ"כ רודף אותם... שהם יכולים להסתובב פה עשרות שנים... והם לא התפנו מעולם !!!!!!! לשאול את עצמם את השאלות הכי בסיסיות ופשוטות!!!!!! זה מזעזע לראות אנשים שמקרטעים פה עשרות שנים בלי לדעת מה הם... מי הם... בשביל מה הם... ומה הם עושים כאן בעולם ..

     אל תיתן לאתמול לקחת יותר מדי מהיום.

     ''דבר שלא מדברים עליו, אין פירושו שהוא אינו קיים"

”     התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות,  אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עימו ולחלקו“.

     זה לא כמה שיש לנו, אלא כמה שאנו נהנים שהופך אותנו למאושרים.

"     חז"ל אמרו: 'אין אדם חוטא ולא לו'. המילים 'לא לו' יוצרות את המילה 'אלול' . כשבא חודש אלול 'אין אדם חוטא', והוא מתנקה מפגמיו" )בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ(

ה 'בר מצווה' (נועם שיח – אב''ד סאנטוב שליט''א)

     היה פעם בחור שלקראת ה'בר מצווה' שלו קראו אביו, והושיבו על ידו,  ואמר לו:  עוד מעט זמן הינך נעשה 'בר מצווה', אתה יודע מה זה 'בר מצו'? –ווה אומר לו האב – שמע בני! ' בר מצווה' הכוונה שמפסיקים עם כל ההנהגות הילדותיים,  דהיינו עד עתה בעת התפילה היית יכול להסתובב בחוץ ולדבר עם חברך, היית משחק אתם,  באמצע קריאת התורה היית מסתובב בחוץ ואוכל או שותה,  כל זה – אומר לו האב – הם דברים ששייכים אצל ילדים קטנים , אבל לבחור – מאז היותו 'בר מצווה' –שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות – מאז כבר מתפללים כל התפילה בבית הכנסת – לא מדברים באמצע התפילה,  ולא מסתובבים בחוץ,  נעשים יותר רציני,  צריכים ללמוד ולהתפלל בהתמדה

ובהתלהבות...

     וסיים האב ואמר לבנו: " בני,  האם אתה מבין את מה שאני אומר לך – המבין אתה מהו הפירוש של 'בר מצווה '?" – אומר לו הבן:  כן אני מבין,  אבל אבא,  דבר אחד אני רוצה לדעת,  מתי אתה

הולך להיות 'בר מצווה'...

הרואת חשבון (מתוק מדבש - הרב ברוך בוקרה שליט"א, גליון 91)

     באחד השיעורים האחרונים סיפר הרב גואל אלקריף שליט"א על קרובת משפחתו, אישה מוכשרת, חכמה ונבונה, שהצליחה מאוד בעבודתה, היא הייתה רואת חשבון במשרד גדול ובמשך שמונה שנות עבודתה היא קנתה לעצמה מעמד מכובד ושליטה על כל הנעשה במשרד.  הייתה לה רק בעיה אחת, היא כבר קרוב לגיל 30 ועדיין מעוכבת שידוך, האמת שמרוב מסירותה לעבודתה התובענית שבה היא השקיעה שעות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות, היא פשוט לא השקיעה זמן למציאת שידוך...  

     והנה, בשלב מסוים, החלו לחדור למוחו של בעל המשרד חששות, הוא חשב לעצמו שמנהלת החשבונות שלו יודעת יותר מידי על המשרד ושליטתה בכל הנעשה בו היא מסוכנת, מי יודע? אולי היא תחתור תחתיו ביום מן הימים , ואולי אפילו תעביר מידע למתחריו...  הוא ניסה להתחמק מהמחשבות אך הן חזרו והציפו אותו עד שזה הגיע, הוא זימן אותה לשיחה ואז הודיע לה חד משמעית שהיא מפוטרת מהעבודה, הוא הודה לה על השנים שהיא השקיעה במשרד, הסיבה כך הוא אמר היא ריענון והתייעלות...  היא הייתה המומה... זה תפס אותה מאוד בהפתעה... היא רצתה מאוד למחות לצעוק ולהתריס 'למה? מה עשיתי? זה השכר על מסירותי למשרד?' אך היא שתקה, היא זכרה את כל שיעורי האמונה בהם היא למדה שהכל בידי שמים וממילא אם זה רצון ה' זה בוודאי רק לטובה. והיא אכן שתקה וללא אומר פשוט הלכה לביתה, היא קיבלה את פיצויי הפיטורים והחלה לקבל דמי אבטלה...  

     כעת, בזמן שהיא התנתקה מן העבודה התובענית, היא חשה צורך להתחיל להשקיע בעצמה, היא החלה לגשש בכל מיני כיוונים במטרה להקים בית בישראל.  בין היתר היא פנתה לשדכן שלפני שנתיים הציעה לה איזו שהיא הצעה שנפסלה על ידה וביקשה לבדוק האם יש לו הצעה כל שהיא. לאחר מספר ימים חזר אליה השדכן ואכן הייתה הצעה,  הם נפגשו פעם ופעמיים ואכן השידוך עלה יפה, ותוך מספר שבועות הם ערכו חופה וקידושין.  והנה בסיום שבעת ימי השבע ברכות, היא מקבלת טלפון ממנהל המשרד בכבודו ובעצמו, הוא לא מאריך בהקדמות, הוא פשוט מתנצל על המהלך ועל כפיות הטובה שלו, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פשוט לחזור לעבודתה, 'מאז שהלכת אנחנו לא מוצאים את עצמינו,  איבדנו שליטה על הנעשה במשרד ואני מבקש ממך לחזור כמה שיותר מהר לתפקידך'. 'תודה רבה' היא עונה, 'אבל אני רוצה לומר שברוך ה' זכיתי להינשא בשעה טובה וכעת כאשה נשואה אינני יכולה להשקיע את אותם השעות שהשקעתי כרווקה, מה עוד שכאשה נשואה המשכורת שקיבלתי לא משתלמת לי'. 'אין בעיה' אומר המנהל, 'אז קודם כל את תעבדי כמה שעות שאת רוצה ולגבי השכר תגיעי ונסכם על העלאה שתשתלם לך' היא התייעצה היא בעלה ואכן לפני כחודשיים היא חזרה לעבודה עם תנאים משופרים ועם הרבה פחות שעות עבודה. וכל זה בזכות אמונה פשוטה, זכה וטהורה שכל מה שה' עושה הכל לטובה. רק לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה עונה למנהל בשעת הפיטורים, הרי סביר להניח שהדלת הייתה נסגרת בפניה והוא לא היה פונה אליה ובשתיקתה שנבעה מאמונה טהורה בקב"ה היא פתחה בפניה את כל שערי הישועה: היא זכתה להינשא ולחזור לעבודה בתנאים משופרים ובפחות שעות עבודה.

     אחים יקרים! סיפור זה מלמד אותנו מספר תובנות:  ראשית, עד כמה אנחנו לא מבינים את חשבונותיו של הקב"ה, דווקא הדבר שנראה לכאורה כגרוע ביותר כמו פיטורים בשיא הקריירה, דווקא זה היה לבסוף הגורם לישועות הגדולות להם היא זכתה.  אבל מעבר לכך עלינו לדעת שככל שאנו נעביר על מידותינו ולא ניחפז להגיב על העלבות ופגיעות, ונאמין שכל זה ניסיון שמנסים אותנו משמים, הרי שהטובה שמצפה לנו היא עצומה מאוד. ' שמע ישראל' גם מצב של 'השם' – מידת הרחמים וגם במצב של 'א-לוקינו' – מידת הדין והייסורים תמיד זה 'השם אחד' הכל זה רחמים והכל לטובה.  שנזכה לחיות כך, אמן!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ד' מנחם אב ה'תשע"ה

  אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" (א, א(  מורגל היה בפיו של הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע לומר ׳אלה הדברים אשר דיבר משה׳ מה הם, שיהיו ׳אל כל ישראל׳ שיהיו כל ישראל מקורבים ומאושרים יחדו באחדות שלמה. אף זו תורה גדולה היא.

"      אם באת לבית הכנסת כדי לדבר, לאן תלך כדי להתפלל".

     השו"ע מביא הלכה "שיהא ירא שמים דואג ומיצר על החורבן" שאל האדמו"ר מקוצק הרי השו"ע מיועד לכל כלל ישראל א"כ למה מביא השו"ע הלכה ליראי שמים בלבד? וכי מה יעשה מי שאינו ירא שמים? ותירץ: ירא שמים יתאבל על החורבן, ומי שאינו ירא שמים שיתאבל על החורבן של עצמו! (ציוני תורה)

צום ט' באב נדחה מפני כבוד השבת. לרמוז שהגאולה תלויה בשמירת שבת. נתחזק בשמירת שבת ובלימוד הלכותיה.

המלון הטוב ביותר בעיר

      גיורא בן-שם קרא שוב את השלט ולא היה מסוגל להאמין למראה עיניו. איך זה יכול להיות? הוא תכנן את הטיול הזה עד לפרט האחרון. זאת הפעם הראשונה שהוא נוסע לבדו רחוק כל כך, מבאר שבע עד לצפת – כנציג באר שבע שנשלח לכנס 'תלמידים למען עולם טוב יותר'. הוא ארז בקפידה כל מה שהיה צריך ועלה על האוטובוסים הנכונים. הבעיה הייתה שאיכשהו הוא עשה טעות גדולה בעניין התאריכים, והגיע יום שלם לפני הזמן! לא רק שהתכנסות הנציגים עדיין לא התחילה, אלא שחדרי המגורים שיועדו לשהותם עדיין סגורים על מנעול ובריח. אין איפה להיות, אין איפה לאכול – והוא 'תקוע' לבדו, זר בעיר זרה בלי מקום לשהות בו!

     מה עכשיו? מכיוון שלא הייתה לו ברירה אחרת, הוא התקשר אל הוריו מטלפון ציבורי. הם נדהמו לשמוע על הטעות, והורו לו בדאגה לחפש אכסניית נוער או בית מלון בסביבה, כדי לבלות שם את הלילה, ולחייב את כרטיס האשראי שלהם. הוא בקושי הספיק להוריד את השפופרת, כשמישהו טפח על כתפו. הוא פנה לאחור וראה מולו נער ידידותי למראה, בערך בן גילו, חבוש כיפה. "סליחה שאני מתערב," הוא אמר, "שמעתי שאתה אומר בטלפון שאתה צריך מקום כדי להיות בו." גיורא הנהן בעגמומיות. "כן," הוא נאנח. "הגעתי לכנס לפני הזמן, ואני תקוע. מכיר איזו אכסניית נוער בסביבה, שבה אני אוכל לנחות ללילה, ואולי גם איזו מסעדה סבירה?" "אכסניה? אהה, חכה רגע, תן לי להרים טלפון הביתה." הנער שלף מהכיס את הסלולארי שלו, ולאחר שיחה שקטה, פנה אל גיורא בחיוך. "בוא אחריי ואקח אותך למקום הכי טוב בעיר."

     גיורא והנער, ששמו היה אהרון, צעדו ברחובות העיר עד שלאחר כמה דקות נעצרו מול בניין דירות רגיל למראה. גיורא לא הבין. "איפה אנחנו? זה לא נראה לי כמו מלון או אכסניה." "אקח אותך לאן שאתה רוצה," אמר אהרון, "אבל עדיין מוקדם, ואם לא אכפת לך, בוא ניכנס קצת לבית שלי." גיורא משך בכתפיו. אהרון נראה בחור טוב – הם אפילו גילו שהוא מכיר את אחד מבני הדודים של גיורא – וממילא לא היה לו משהו טוב יותר לעשות, אז למה לא?

     הם נכנסו לדירתו הנאה אך פשוטה של אהרון, שם קיבלה אותם אמא שלו. "שבו, הגעתם בדיוק בזמן לצהריים", היא אמרה בחיוך, והזמינה אותם להצטרף לארוחה חמה שהמתינה על שולחן המטבח. האוכל הריח ונראה מצוין, וגיורא היה בהחלט רעב לאחר הנסיעה הארוכה שלו. אבל הוא תכנן לאכול במסעדה ולא רצה להטריד את האנשים החביבים האלה. אהרון הרגיע אותו שזה באמת בסדר, ומכיוון שהוא בכל מקרה אוכל, גיורא מוזמן להצטרף אליו.

     הנערים אכלו בתיאבון רב, ואז הראה אהרון לגיורא את החדר שלו. התברר שגידול דגי נוי הוא תחביב המשותף לשניהם, והם בילו המון זמן בהתבוננות באקווריום של אהרון. גיורא נהנה מאוד, אבל שם לב שמתחיל להיות מאוחר. "אהרון, היה נהדר, אבל נראה לי שעדיף שאתחיל ללכת למלון, אז אם לא אכפת לך..." בדיוק אז נכנסה לחדר לאה, אחותו של אהרון. "בסדר, חדר האורחים מוכן!" חדר אורחים? על מה היא מדברת? לפני שהספיק לשאול, הוביל אותו אהרון לחדר קטן ומטופח והצביע על המיטה המוצעת. "כאן אתה ישן הלילה גיורא. אני מקווה שיהיה לך נוח." למה הוא מתכוון? הם עומדים לתת לו, לאדם זר, להישאר בבית שלהם ללילה? "אה... לא, לא תודה. אני לא יכול להטריח אתכם כל כך בשבילי. בואו נתקשר פשוט למלון ו..." "לא. באמת. יש לנו כל הזמן אורחים", הבטיח לו אהרון. "כל הזמן? אתה מתכוון שזאת אכסניה בחצי פנסיון או משהו כזה?" אהרון הסתיר חיוך. "אה... כן, אפשר להגיד, מאז ימיו של הסבא-רבה-רבה שלנו אברהם אבינו, שתמיד חיפש אורחים, בית יהודי תמיד משמש אכסניה בחצי פנסיון – וגם בפנסיון מלא – לכל מי שצריך ארוחה חמה ומיטה רכה. וזה, ידידי, כולל אותך."

     גיורא היה המום. זה באמת נראה טוב יותר מאיזה מלון מרוחק... ואז הוא נזכר במשהו. "אבל אהרון, יש לי בעיה. אין לי מזומן, רק כרטיס אשראי. האם אני יכול לשלם לך בזה?" אהרון פרץ בצחוק. "אתה לא יכול לשלם לנו כלום. הכל חינם! הכנסת אורחים זאת מצווה – העונג כולו שלנו, לצעוד בעקבות אבותינו."

     גיורא נדהם מנדיבותם של אהרון ומשפחתו כלפי אדם זר. הוא ידע שמחר, כשיגיע סוף סוף לכנס בנושא שיפור העולם, תהיה לו הצעה חדשה-ישנה – הכנסת אורחים יהודית מהסוג הישן – להוסיף לרשימת הדרכים הנפלאות להפוך את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/