אמרי שפר כ"ה שבט ה'תשע"ז

ה'אמרי חיים' מויזניץ זצ''ל: היה אומר "צא הלחם בעמלק מחר'' (שמות יז, ט), יש עמלק מיוחד, כח טמאה ושמו:  עמלק מחר... מחר להיות טוב. ממחר אתחיל להשתפר.  למה ממחר? כאן ועכשיו.

     היה בחור שלא דקדק במצווה זו, והאב אמר לראש ישיבה שידבר עם הבחור על זה,  והראש ישיבה אמר לבחור אולי אתה רוצה לקבוע עמי חברותא, והבחור שמח שהראש ישיבה בדיוק איתי רוצה ללמוד, שאל הבחור מה הראש ישיבה רוצה ללמוד, ענה,  אולי שולחן ערוך, אולי מצות כיבוד אב ואם, אמר הבחור שהוא מעוניין ללמוד הלכות שנוהגות בזמן הזה.

     וברמתיים צופים כותב, ''שונא בצע'' בצ"ע אותיות עצב, דואגים שיהיה להם כסף, ואלה שונאים הדאגה לכסף, וכן מרבה נכסים מרבה דאגה, גדולה הדאגה שלו לנכסים מהדאגה האיך  ייתן דין וחשבון לפני הקב"ה.

     ושפטו את העם בכל עת (יח, כב) רבי מנשה מאוילא נכנס פעם לביתו של רב אחד, ומצאוהו פוסק יחיד דין תורה, שעל פי דין צריך בית דין של שלושה, שאל אותו ר' מנשה, וכי אינך יודע משנה מפורשת 'אל תהי דן יחידי (מסכת אבות פרק ד', משנה ח) שאין דן יחידי אלא אחד, ענהו הרב ביהירות, 'אני, הגמרא, והשולחן ערוך ביחד הם שלושה,  החזירו ר' מנשה, אם כן, שוב שכחת מאמר חז"ל (מסכת סנהדרין כג-א) 'נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי יושב עימהם, מכאן רמז לו שצריכים לדעת את הגמרא והשולחן ערוך.

החתן שגנב (המאור שבתורה, עלון 117)

     הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתן ואין משיבים עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (גיטין לו:)

     לפנינו מעשה נפלא, המעיד על גדלותו של אדם, שהעדיף לביש את עצמו בושות גדולות, והעקר לא לגרום בושה לאחרים. התכוננות גדולה ניכרה בביתו של גביר העירה. בתו המהוללת נכנסה בברית האירוסין,  ובעוד ימים מספר, יחגגו בני העירה את שמחת כלולותיה עם חתנה המהולל. הגביר הבטיח לבתו סכום עתק כנדוניה, ואף התחיב לזון את הזוג לכל ימי חייו, וגם יחד להם דירה מפארת.

     מספר ימים לפני החתונה, החתן כמעט לא יצא מפתח חדרו, ארון הספרים שהיה עמוס בספרי קודש נדירים, רתקו אותו אליו, ולמעט מספר אנשים בודדים לא ראה איש את פניו. בערב שבת שלפני החתונה, עמד לו החתן והשקיף בעד חלון חדרו אל עבר בית הורי אשתו לעתיד, וראה שכלם עסוקים בהכנות לשבת, אופים חלות ומבשלים תבשילים. והנה באותה שעה נכנס למטבח תרנגול, והחל לנקר מהחלות שהוכנו לשבת. פתאום נכנסה הכלה למטבח, והבחינה במה שעשה התרנגול, וחמתה בערה בה, ומיד אחזה בתרנגול וזרקה אותו בחזקה על הקיר, ומעצמת המכה,  מת התרנגול.

     ברגע שראה זאת החתן, החליט בלבו שאינו רוצה להינשא לה. מידותיו הרחומות לא יכלו לשאת את אכזריותה של הנערה. מיד סגר החתן את ספריו והלך לבית המדרש. טובי הלומדים של העירה שקועים היו בלמוד, ולא שמו לב לחתן שפסע לעבר קופת בית הכנסת שניצבה על הבימה, והייתה מלאה במטבעות. החתן החל מקרב ידיו לעבר הקופה, הוא פתח את המכסה של הקופה, ולפתע השליכה ארצה. הס הושלך בבית הכנסת, ועיני הכל ננעצו בבחור שהסתתר מאחורי הבימה ונתפס בגנבתו. באותם ימים היו נוהגים לבנות חדר מיוחד מסורגים, המיועד להעניש את מי שעשה מעשים שאסורים לעשות.אותו חתן נלקח והושם באותו חדר, וכל מי שהיה עובר כדי להיכנס לבית הכנסת, היה רואה את מי שאסור באותו החדר.

     שבת המלכה פרשה את כנפיה, והגביר המתין זה זמן רב לחתנו שיתלווה אליו לבית הכנסת, וכשראה שחתנו אינו נמצא, חשב שהוא כבר הלך לבית הכנסת. והנה כשהגיע לשם הגביר, חשכו עיניו בראותו את חתנו לעתיד אסור בחדר... מיד בירר מה עולל חתנו, וכשנודע לו שניסה לגנוב, מיד החליט לבטל את השידוך, ובמוצאי שבת, סולק הבחור מהעיירה. כששב החתן אל בית הוריו הנדהמים ששמעו מפיו את דבר המעשה, שאלוהו מדוע עשה כן? השיב להם הבן לא עלה בדעתו לביש בת ישראל ולהודיע לה שאיני מוכן להתחתן אתה בגלל שראיתי את אכזריותה, ולפיכך העמדתי פנים כגנב, כדי שיבישו אותו ויזרקו אותי מהקהילה, ובכך יתבטל השידוך בלי לפגוע בכלה... חלפו שנים, וה"חתן הגנב" התפרסם בעולם היהדות כרבי העשיל מקרקא זצ"ל, רבם של הש"ך (השפתי כהן) וה"נחלת שבעה", ורבים מגדולי הפוסקים שלאחריו.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ט חשון ה'תשע"ז

 

   אדם יכול לאכול כדי לאכול, ואדם יכול לאכול את אותו אוכל ובאותה מסעדה אבל עם ידיעה שהוא אוכל בשביל להתקיים והוא מתקיים כדי לעשות דברים טובים וכדי לאסוף מטבעות של נצח, עם כזו גישה גם האוכל מצטרף לשירת רגעי חייו...

     ''האמיצים אולי לא יחיו לנצח – אבל הזהירים לא חיים בכלל''   ( ריצ'רד ברנסון)

     ידועה המשנה במסכת אבות (פרק ג', א') "דע לפני מי אתה עומד, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". על פניו ישנה כפילות לשון – "דין וחשבון" ... הגר"א מבאר שאין כאן כפילות אל שני דברים שונים - יש דין ויש חשבון. הדין נעשה על המעשה עצמו, במידה ואדם עשה מעשה לא טוב – יש דין על כך. אבל בנוסף לדין יש היבט נוסף – חשבון. חשבון פירושו – עושים לך חשבון על אותם דקות יקרות שהיה אפשר ליצוק לתוכם תוכן חיובי, היה אפשר לנצל את הזמן למעשים נצחיים...

     יסוד החינוך הוא ללמוד וללמד לא להסתכל בצלחות של אחרים. הבית שלי הוא הנעים ביותר. היום טוב לי ביותר,  ואני שמח ומאושר במה שיש לי. לא לומר ולהזכיר בערגה את העבר, כי פעם היה יותר טוב וכו'. וכן לא לדבר ולטוות חלומות לעתיד וורוד שאולי יגיע כמו: כשיהיה כסף נחליף את הרהיטים וכו'. יהודי צריך ללמוד לראות את ההווה, להיות מאושר איתו.  והיסוד העיקרי לחינוך של "עין טובה" זהו יסוד האמונה. (האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל)

לא כל מה שנוצץ...  (סיפורים מהחיים 2)

     ניסיתי את מזלי בכל מיני עבודות אולם לא ראיתי הצלחה במעשה ידי.  יום אחד הציע לי ידיד להיכנס לעסקי יהלומים ודאג לי לאשראי של סחורה שאמכור ודווקא בתחום זה די הצלחתי. אחרי שנתיים וחצי שהסתובבתי בבורסה קונה ומוכר הצלחתי לקבל המלצות ולהיכנס כחבר בה. שכרתי משרד עם הרבה חששות והתחלתי לעבוד כסוחר מן המניין.  לאחר שבועיים נקראתי לאחד הסוחרים הגדולים בעולם היהלומים, הייתי באמצע פגישה עסקית אולם אם נקראתי אליו זה שווה הפסד עסקה גדולה, התנצלתי בפני האנשים ועליתי למשרדו. הוא אמר לי: "אני צריך שתעבוד בשבילי". "ודאי, מה שתרצה"-השבתי . "בתור התחלה, תסגור את המשרד שלך ותבוא לעבוד כאן". הסמקתי כולי "אבל...אני בדיוק פתחתי ו...", "כמה אתה חושב שתרוויח לחודש במשרד החדש?" שאל ואני השבתי משתדל לדייק. "אין בעיה" אמר והוציא פנקס המחאות ורשם סכום כפול פי שלוש ממה שאמרתי "זו המשכורת החודשית שלך אצלי, מתי אתה סוגר את המשרד?", "מצדי עכשיו" השבתי. "אין בעיה, מחר ב- 8:00 בבוקר אתה כאן, ובדרך החוצה תכנס למזכירה שתסדר לך את המשכורת".

     התחלתי לעבוד אצלו כשאני מנהל עסקאות במיליונים ועשרות מיליונים עם ראשי מדינות במיוחד עם אלה שאינם נבחרים בבחירות דמוקרטיות ובכל רגע עלולים לעשות להם מה שהם עשו לקודמם... התחלתי לקפוץ ממדינה למדינה במטוס הפרטי של הבוס או במטוסים אחרים וכך נזרקתי לתקופה מטורפת של פגישות עם אנשים מוזרים כשאיני שוכח להצטייד במזון כשר שאינו בנמצא במקומות שכאלו.  באחת המדינות הכרתי כפר אחד בו עברנו בשיירה, בשל סיבה לא צפויה השיירה עצרה ואני בניגוד להוראות הביטחון טיילתי קצת בין הבקתות לראות את העוני המחפיר של התושבים.  לפתע ראיתי אם בוכה ובידיה ילד רעב, אבי הילד עמד לידה ושניהם נראו חסרי אונים, רצתי לג'יפ והוצאתי משם תיק ובו אוכל רב ותרופות, הבאתי להם את התיק וגם הושטתי שטר של  100 דולר שהוא שווה ערך למשכורת שנתית באותו מקום. הם עטו עלי וגם כל שכניהם, שהבחינו בכך אנשי ההבטחה הם בקושי חילצו אותי מהמוני האדם שהקיפו אותי, המאבטחים צעקו עלי שסיכנתי את עצמי תוך שאנו מתרחקים מהכפר במהירות, "אתה יודע כמה אנשים יש כאן?" שאל אחד מהם, "עשרת אלפים?" אמרתי לו, "תחשוב יותר בכוון של מליון" השיב.

     בכל פעם שהגעתי לאותה מדינה עברתי דרך הכפר ההוא ואף שרציתי לראות מה עלה בגורל הילד לא העזתי לעשות כן.  ואז הגיעה תקופה שבה הייתה הפיכה והשליט הקודם הודח, והחל תוהו ובוהו במדינה.  לא סחרנו אתם זמן מה אך למסחר חיים משלו והגיעו בקשות מצד מנהיגים שנבוא לסחור אתם תוך הבטחה לביטחון והגנה מלאים. הבוס שלח אותי לשם באומרו שמדוברו בעסקה של  30 מליון דולר, טסתי וצבא שלם של חיילים חיכה לי, הם ליוו אותי כאילו הייתי אוצר של 30 מליון דולר. הגענו למחנה שמור ומאובטח כמו בונקר בתוך בונקר עד שהגענו למעין ארמון מפואר, במרכז אחד האולמות ישב השליט בכסא מלכים עם מדרגות מזהב שהזכיר לי את כיסא אחשורוש רק שזה לא היה בהודו אלא בכוש. ליד הכיסא הייתה ערימה ענקית של יהלומים , קיבלתי פיק ברכיים, השליט סימן לי להתקרב. החיילים סביבו כיוונו אלי את הנשק, מתח עמד באוויר, כאילו אני מתכוון לקחת את היהלומים ולברוח. לקחתי את הזכוכית מגדלת, נטלתי בידי יהלום ששוויו כמאה אלף דולר ולאחר שנייה הבנתי שהוא לא שווה אפילו דולר, זו הייתה זכוכית, לקחתי עוד יהלום ועוד אחד ולא היה לי ספק, אבל מה אני עושה ? לא העזתי להביט בו, "איך זה? טוב, אה?" אמר באנגלית רצוצה, חייכתי במבוכה ואישרתי בניד ראש. עוה"ד שאל- "נו, אז חותמים?", "אני צריך לדבר עם הבוס שלי" אמרתי, "תתקשר עכשיו" הורה השליט. ידעתי שלא אוכל לספר לו את אמת והחלטתי להתקשר לקו שבו לא יענה. ואז עלה בי רעיון, התקשרתי למשרד הישן והריק שלי, מובן שהטלפון צלצל ואיש לא ענה. אמרתי לשליט שהבוס אינו עונה אך אשיג אותו בשעה הקרובה, הוא ביקש שאנסה שוב אך איש לא ענה. הוא הורה לתת לי חדר במתחם עם עורך הדין הנוכל, בשלב מסוים עשיתי את עצמי כביכול משיג אותו טלפונית אך דיברתי לעצמי: "מה אתה אומר, אתה רוצה שאעביר להם את הכסף? איפה זה? בסדר, בסדר" אמרתי לעו"ד שאני צריך לצאת להביא את הכסף הוא אמר שילווה אותי, וכך יצאתי איתו בליווי משמר מהמתחם, בחוץ הצלחתי להתרחק כדי לבצע שיחה בלי שישמעו, סיפרתי לבוס בקצרה מה קרה, הוא היה תכליתי ואמר לי לומר להם לאן אני צריך להגיע וכי הוא מארגן לי כוח חילוץ וכל שעלי לעשות זה למשוך את הזמן, אמרתי לעו"ד את שם המקום והם החלו לנסוע, הבוס הורה לי לברוח ברגע שתהיה לי הזדמנות, לפתע עברנו ליד מקום מוכר, באותו הכפר שבו הייתי בעבר. האטתי את מהירות הנסיעה ונתתי לכולם לעבור, כשהייתי אחרון המתנתי לעיקול מסוים וחתכתי לתוך הכפר, עורך הדין החל לצעוק עלי, אמרתי לו כי היהלומים מזכוכית והכול תרמית, כתגובה הוא צרח עלי שאני רמאי ומסכן את שניהם, שהגענו לכפר ירדתי מהג'יפ ונטלתי את מפתחותיו שלא יוכל לרדוף אחרי, רצתי כאחוז טירוף וחיפשתי את הבית שלהם,  הגעתי לבית השכנים אמרתי להם שאם יחביאו אותי הם יקבלו הרבה כסף. הם הובילו אותי לבית המשפחה שזיהו אותי כשהאב מחבק אותי ומראה לי את התינוק, אמרתי להם לאן אני צריך להגיע והבטחתי שירוויחו רבות מכך. הם גילו תושייה ונתנו לי מיד סמרטוטים ללבוש וצבעו את פני בשחור ואח"כ הוא יצא עימי רגלית למחוז חפצי, הלכנו שעות רבות עד שהגענו למקום יישוב משם לקחתי אוטובוס לעיר עליה סיכמתי עם הבוס.

     הענקתי למצילי 500 דולר שהתעקש ללוות אותי עד ליעד, שם המתין לי מסוק שלקח אותי לשדה התעופה ומשם הביתה.  מלבד ההודיה לבורא עולם הרגשתי היטב על עצמותי את מאמר הפסוק - "שלח לחמך על פני המים" ותובנה נוספת לא פחות חשובה: "לא כל הנוצץ - יהלום הוא". 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ח טבת ה'תשע"ה

“אנחנו בידיו של הקב“ה, והוא יעשה בנו כרצונו, בין אם נפחד בין אם לא נפחד - לכן, אין מקום לפחד, הפחד לא יועיל כלום...“ (שמש ינון) הּמֹוִציא ֶאְתֶכם ִמַתַחת ִסְבלֹות ִמְצַרִים - הגלות הקשה ביותר היא שמתרגלים לסבול את הגלות ועול הגוים ואין רוצים גאולה, לכן אמר, מזה שאתם יכולים לסבול את הגלות. (שיח שרפי קודש בשם רבי העניך מאלכסנדר) ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה. בעולם הזה אי אפשר לדעת אם עשה המצוות והעבודת ה' כראוי, עד שיבוא לעולם הבא לתת דין וחשבון, וזה פירוש עד בואנו שמה דהיינו לעולם הבא (חידושי הרי"ם) והגדת לבנך (יג ח) - מדוע אומר הפסוק ''והגדת לבנך'' לשון יחיד, ולא ''והגדת לבניך? כדי ללמדנו שצריך האב להסביר לכל בן ובן באופן פרטי, לפי שכלו ורמתו את עניין יציאת מצרים... (תורת הפרשה, שמות) יש אנשים הגורמים אושר באשר ילכו, אחרים - כאשר ילכו הכל תלוי ברצון (קול ברמה גיליון 166) הג"ר בן ציון לופס זצ"ל באחד מספריו כתב: מעשה במנהל בנק "חילוני", שבאחד הימים התעוררו בקרבו רשפי תשובה. והחליט לחזור בתשובה ולהיות יהודי כשר. קם בבוקר והניח תפילין בבית, התפלל, בירך על כל דבר לפני ואחרי שאכל, והלך לבנק כהרגלו. ישב על כיסאו המרופד, הפקידים הגישו לו כוס קפה ועוגה כדרכם בכל יום והנה נקלע למבוכה: מצד אחד איננו יכול לטעום מאומה ללא ברכה, ומצד שני אינו חבוש כובע בראשו ואיך יברך? ואם יחבוש כובע יהתלו בו, "מה? נהיית חסיד?!" וגם להימנע מלאכול ולשתות לא יכל. בעוד שהוא מנסה להרגיז יצר טוב על יצר הרע, נכנס לבנק העשיר הגדול שבעיר ובידו שקית מלאה מטבעות זהב, לפתע נקרעה השקית וכל המטבעות התפזרו. תיכף הורה מנהל הבנק לנעול את הדלתות והעשיר והפקידים החלו באיסוף המטבעות, העשיר השתטח על הרצפה, נכנס מתחת לשולחנות והספסלים וחיפש במרץ, ולא חס על בגדיו היקרים שהתאבקו והתקמטו, ולא על ביזוי כבודו ומעמדו, וגם הפקידים לא צחקו ממנו כלל אלא אדרבה הצטערו ממה שקרה לו וקיוו שימצאו את הכל. מנהל הבנק התבונן בכל המחזה שניגלה לעיניו והרהר בלבו: מדוע לא צוחקים מהעשיר המוכן לבזות את עצמו כ"כ בשביל כסף. אלא היות ובעיניהם יש ערך גדול לכסף, ומה עוד למטבעות זהב, לכן מבינים שאין ממה להתבייש. ואני, שרוצה לברך, וכי זה פחות ממטבעות זהב, א"כ למה אתבייש? החליט לחבוש כובע ולברך, ואף אם זה יעורר תמיהה אצל הרואים, ויתכן שאפילו יפלטו כמה מילים, זה יהיה רק יום או יומיים, אבל אח"כ יתרגלו לזה, וישלימו עם זה. וכך עשה. ל קח את העוגה והקפה, בירך בקול רם ברכה ראשונה ואחרונה, וכולם עמדו ותמהו מה קרה לו. עברו יום יומיים, ירדה התמיהה ונכנס הדבר לשגרה. בעצם זו בחינתו של האדם עד כמה רצונותיו ומאווייו להתקדם בתחום הרוחני אכן מחזיקות מעמד, היכן שאיפותיו ומדוע החלטותיו להתקדם ולשוב בתשובה לא באות לידי הגשמה, הבחינה היא מה מעורר אותו באמת, איזו נקודת אור החלה לדלוק בו. כאשר הדברים יגיעו מתוך פנימיות הנפש, מתוך אהבת הבורא ומתוך קבלה והחלטה שאני משנה דרכי כדי להתעלות ולעבוד את ה', מתוך התעוררות עצמית של האדם היא תוכל להחזיק מעמד. http://h-y.xwx.co.il/