אמרי שפר כ"ה שבט ה'תשע"ז

ה'אמרי חיים' מויזניץ זצ''ל: היה אומר "צא הלחם בעמלק מחר'' (שמות יז, ט), יש עמלק מיוחד, כח טמאה ושמו:  עמלק מחר... מחר להיות טוב. ממחר אתחיל להשתפר.  למה ממחר? כאן ועכשיו.

     היה בחור שלא דקדק במצווה זו, והאב אמר לראש ישיבה שידבר עם הבחור על זה,  והראש ישיבה אמר לבחור אולי אתה רוצה לקבוע עמי חברותא, והבחור שמח שהראש ישיבה בדיוק איתי רוצה ללמוד, שאל הבחור מה הראש ישיבה רוצה ללמוד, ענה,  אולי שולחן ערוך, אולי מצות כיבוד אב ואם, אמר הבחור שהוא מעוניין ללמוד הלכות שנוהגות בזמן הזה.

     וברמתיים צופים כותב, ''שונא בצע'' בצ"ע אותיות עצב, דואגים שיהיה להם כסף, ואלה שונאים הדאגה לכסף, וכן מרבה נכסים מרבה דאגה, גדולה הדאגה שלו לנכסים מהדאגה האיך  ייתן דין וחשבון לפני הקב"ה.

     ושפטו את העם בכל עת (יח, כב) רבי מנשה מאוילא נכנס פעם לביתו של רב אחד, ומצאוהו פוסק יחיד דין תורה, שעל פי דין צריך בית דין של שלושה, שאל אותו ר' מנשה, וכי אינך יודע משנה מפורשת 'אל תהי דן יחידי (מסכת אבות פרק ד', משנה ח) שאין דן יחידי אלא אחד, ענהו הרב ביהירות, 'אני, הגמרא, והשולחן ערוך ביחד הם שלושה,  החזירו ר' מנשה, אם כן, שוב שכחת מאמר חז"ל (מסכת סנהדרין כג-א) 'נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי יושב עימהם, מכאן רמז לו שצריכים לדעת את הגמרא והשולחן ערוך.

החתן שגנב (המאור שבתורה, עלון 117)

     הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתן ואין משיבים עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (גיטין לו:)

     לפנינו מעשה נפלא, המעיד על גדלותו של אדם, שהעדיף לביש את עצמו בושות גדולות, והעקר לא לגרום בושה לאחרים. התכוננות גדולה ניכרה בביתו של גביר העירה. בתו המהוללת נכנסה בברית האירוסין,  ובעוד ימים מספר, יחגגו בני העירה את שמחת כלולותיה עם חתנה המהולל. הגביר הבטיח לבתו סכום עתק כנדוניה, ואף התחיב לזון את הזוג לכל ימי חייו, וגם יחד להם דירה מפארת.

     מספר ימים לפני החתונה, החתן כמעט לא יצא מפתח חדרו, ארון הספרים שהיה עמוס בספרי קודש נדירים, רתקו אותו אליו, ולמעט מספר אנשים בודדים לא ראה איש את פניו. בערב שבת שלפני החתונה, עמד לו החתן והשקיף בעד חלון חדרו אל עבר בית הורי אשתו לעתיד, וראה שכלם עסוקים בהכנות לשבת, אופים חלות ומבשלים תבשילים. והנה באותה שעה נכנס למטבח תרנגול, והחל לנקר מהחלות שהוכנו לשבת. פתאום נכנסה הכלה למטבח, והבחינה במה שעשה התרנגול, וחמתה בערה בה, ומיד אחזה בתרנגול וזרקה אותו בחזקה על הקיר, ומעצמת המכה,  מת התרנגול.

     ברגע שראה זאת החתן, החליט בלבו שאינו רוצה להינשא לה. מידותיו הרחומות לא יכלו לשאת את אכזריותה של הנערה. מיד סגר החתן את ספריו והלך לבית המדרש. טובי הלומדים של העירה שקועים היו בלמוד, ולא שמו לב לחתן שפסע לעבר קופת בית הכנסת שניצבה על הבימה, והייתה מלאה במטבעות. החתן החל מקרב ידיו לעבר הקופה, הוא פתח את המכסה של הקופה, ולפתע השליכה ארצה. הס הושלך בבית הכנסת, ועיני הכל ננעצו בבחור שהסתתר מאחורי הבימה ונתפס בגנבתו. באותם ימים היו נוהגים לבנות חדר מיוחד מסורגים, המיועד להעניש את מי שעשה מעשים שאסורים לעשות.אותו חתן נלקח והושם באותו חדר, וכל מי שהיה עובר כדי להיכנס לבית הכנסת, היה רואה את מי שאסור באותו החדר.

     שבת המלכה פרשה את כנפיה, והגביר המתין זה זמן רב לחתנו שיתלווה אליו לבית הכנסת, וכשראה שחתנו אינו נמצא, חשב שהוא כבר הלך לבית הכנסת. והנה כשהגיע לשם הגביר, חשכו עיניו בראותו את חתנו לעתיד אסור בחדר... מיד בירר מה עולל חתנו, וכשנודע לו שניסה לגנוב, מיד החליט לבטל את השידוך, ובמוצאי שבת, סולק הבחור מהעיירה. כששב החתן אל בית הוריו הנדהמים ששמעו מפיו את דבר המעשה, שאלוהו מדוע עשה כן? השיב להם הבן לא עלה בדעתו לביש בת ישראל ולהודיע לה שאיני מוכן להתחתן אתה בגלל שראיתי את אכזריותה, ולפיכך העמדתי פנים כגנב, כדי שיבישו אותו ויזרקו אותי מהקהילה, ובכך יתבטל השידוך בלי לפגוע בכלה... חלפו שנים, וה"חתן הגנב" התפרסם בעולם היהדות כרבי העשיל מקרקא זצ"ל, רבם של הש"ך (השפתי כהן) וה"נחלת שבעה", ורבים מגדולי הפוסקים שלאחריו.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/