אין דבר כזה "יהודי
פשוט". אומנם רואים איזה גזע בודד, משהוא שלא עושה הרבה רושם ורעש, אך צריך
לדעת שאם נחדור פנימה את הגזע הזה, נגלה שהוא חובק עולמות ומחובר באלפי שלוחות לכל
מיני נקודות, נגלה לפתע עד כמה הוא באמת מיוחד. כן כן, כך יש להביט על כל יהודי.
לדעת שדווקא בזכות פשטותו וצניעותו - מושפע שפע בעולם.
בגימטרייה "עבירה" זה 287, שזה גם הגימטרייה של המילה
"אפור". ללמדך, שכל עבירה מלכלכת את הנשמה לנצח. גם אחרי התשובה, הנשמה
כבר לא לבנה, בבחינת "נייר חלק", אלא היא קיבלה כבר גוון
"אפור", בבחינת "נייר מחוק".
''ועברתי בארץ מצרים" (יב, יב - ( ועברתי... אני ולא מלאך. כתבו
המקובלים, שאווירת מצרים הייתה כה טמאה, עד שאילו היה מלאך יורד אליה היה נטמא! אז
נכון שהרחוב כאן איננו כמו טומאת מצרים, אבל גם אנחנו איננו מלאכים... כמה יש לנו
להדיר ולשמור אותנו מאוירת הרחוב! (מעיין השבוע(
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה
(משלי כ"ב ו') , הרי שלכל אחד מנערותו ועד זקנותו יש את הדרך שבה הוא
צריך לעבוד את בוראו, וצריך להיזהר לא להיסחף ולערבב. אמת, הכול נכון וקדוש, לכל
השקפה אפשר למצוא מקור תורני, אך למרות זאת, האדם לא צריך לחקות את הכלים של אנשים
אחרים, אלא להתבונן "בכלי שלו", שהרי לכל כלי יש צורת מילוי שונה. כוס
ממלאים עם קנקן, חבית ממלאים עם דלי, צלחות ממלאים עם מצקת, לא כל הכלים שווים,
וצריך למלא כל כלי בצורה המותאמת לו.
"אפילו
חרב מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מן הרחמים!".
רבותינו אמרו: "אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם- אל יתייאש מן
הרחמים!". צריכים אנו לזכור, כי עלינו לשים את מבטחנו ומאוויינו במי שאמר
והיה העולם. ורק הוא יכול לעזור ולהושיע אותנו מכל צרה וצוקה.
מספר ידידי ורעי,
ר' עודד מזרחי, בספרו 'עין רואה', מעשה נפלא שאירע בימינו: "הרב יהודה יוספי
שליט"א, מזכה הרבים בדורנו, מקיים שיעור קבוע בפרשת השבוע מדי יום חמישי,
שיעור הנערך בבת-הכנסת של קהילת עולי משהד הפרסית, מאחורי 'בית הכנסת הגדול' בבני
ברק. אורן,
אחד המשתתפים הקבועים בשיעור, ניסה לשכנע את אייל, חברו שעדיין לא זכה לראות את
האור, שיגיע לשיעור. הוא הבטיח, שמדובר בשיעור רציני ומעמיק
שבו יוכל להרחיב אופקים. בתחילה סירב הלה, ואלם לבסוף, התרצה והסכים להגיע. תחילה
עסק השיעור בפרשת השבוע. הרב דיבר על המדרש מהגמרא: 'לאחר שראה משה מצרי מכה עברי
וטמנו בחול, ציווה
פרעה לעבדיו ללכוד את משה ולהביאו לפניו. משה הובא לפני פרעה והוצא להורג. ציווה
פרעה על אחד מעבדיו לערוף את ראשו של משה בחרב, ואז נעשה נס... כאשר הונפה החרב על
צווארו, צווארו של משה הפך לשיש, וכך לבסוף הצליח משה להימלט מארמון פרעה. הרב
יהודה יוספי שליט"א סיים את המדרש בהתלהבות עצומה ואמר: "אפילו חרב חדה
מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים!" . אייל שמע את המדרש ואת מסקנתו והחל לגחך בקול
רם: " האם
באתי לכאן כדי לשמוע סיפורי אגדות על צוואר שהפך לשיש?! מה הסיפור הזה על חרב חדה?!" . הוא יצא בעזות מופגנת, ואף הרב הבחין בכך.
אורן הצטער על כך שהשיעור נפתח במדרש כה מופלא, שגרם לאייל לברוח מהשיעור בטרם
ישמיע הרב דברי הסבר והתחזקות . והשיעור השבועי
המשיך להתנהל כסדרו... לאחר כשנתיים מבחין הרב יוספי בסיום
השיעור בבחור חמד עם זקנקן. הצעיר ניגש לרב ושאל במבוכה: "האם כבוד הרב זוכר
אותי?"... הרב ניסה להיזכר. "לא כל כך, למען האמת...", הודה. " אני
אייל, הבחור שצחק בשיעור שלך לפני שנתיים, על המדרש עם משה רבנו". "אה,
נכון... נו, ומה עבר עליך מאז?"... אייל פנה לרב וסיפר: "לאחר זמן מה
מהשיעור, נסעתי
למזרח הרחוק והגעתי עד ליפן".
"רציתי
להרוויח שם כסף ונכנסתי ל"ע לעסקים עם המאפיה היפנית הנקראת בשם 'היאקוזה'.
לאחר תקופת עסקים עימם, עשיתי טעות חמורה. ניסיתי להערים עליהם, אך הם הצליחו
לעלות עליי.
המאפיה לקחה אותי וערכו לי 'בית דין שדה', מה לעשות איתי ובמה להענישני. לאחר
דיונים פסקו להוציאני להורג בחרב סמוראית חדה ומפחידה".
"הזדעזעתי,
כל גופי רעד עד למועד ההריגה. והנה, הגיע יום ביצוע גזר הדין הנורא. הם השכיבו
אותי על מיטה מיוחדת, כשגופי קשור היטב לקראת הריגתי בחרב
סמוראית" . מה עובר לאדם בראש ברגעים שכאלו? ממשיך
מיודענו מספר: " כששכבתי
שם בפחד כולי מול היפנים צמאי הדם, קפץ לראשי אותו שיעור, ששמעתי מפי הרב. אותו
משפט, שנחקק בזיכרוני: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן
הרחמים!" . מיד כשנזכרתי בכך, הרמתי את עיניי למרום
וזעקתי: "ריבונו של עולם. אנא הוציא אותי מפה! נראה, אם יש אמת בדברים
שלך", התחננתי.
היפני נעץ בו את עיניו הצרות והניף את החרב... אייל עצם את עיניו.... ו.... לפתע
נשמע קול דק בוקע מפאתי החדר. היפני פקח את עיניו המבועתות והבחין באישה יפנית
שנכנסה לחדר והחלה לצעוק: "מה קרה לכם, מה פתאום אתם מוציאים אותו להורג?!
הרי הבחור הזה הציל את חיי ואת חיי ילדיי!" ... לאחר מספר רגעים
התברר, שמדובר באשתו של ראש היאקוזה, שבפקודתו נערכה ההוצאה להורג. הבעל ניסה לברר
על מה אשתו מדברת, והיא החלה לומר לו, שלפני חמש שנים הייתה רעידת אדמה גדולה
בעירם, ומיודענו הציל בחירוף נפש את חייה וחיי ילדיה. אני מביט בה בזווית עיני,
כשראשי עקוד ולא מאמין למשמע אוזניי. ראש המאפיה התייעץ עם אנשיו והוחלט, שלפי
חוקי היאקוזה יש להכיר טובה למי שהציל אחד מאנשיהם.
לאחר שניצלתי בדרך ניסית, ניסיתי להבין, כיצד הגיעה האישה הזאת ברגע האחרון, ועל
איזו רעידת אדמה היא שחה, הרי היא מדברת על הצלה, שהתרחשה לפני חמש שנים ואילו אני
כאן נמצא פחות משנתיים... סיפרתי על המקרה לידיד שניסה לתרץ זאת
בכך שכפי הנראה מישהו אחר הציל את אשת ראש המאפיה וילדיה, אבל בעיני היפנים כולנו
(היהודים) נראים אותו דבר, והיא אינה מבחינה ביני לבין מישהו אחר...
הרב יוספי התפעם מהסיפור, ואייל סיים את דבריו באומרו:
" איך שלא יהיה, חיי ניתנו לי במתנה בזכות
המדרש המופלא על החרב החדה, שהשלכתי באותם רגעים הכול על בוראי. שאני בוטח בבורא
העולם ולא מתייאש. לאחר המקרה החלטתי מיד לחזור לישראל, וכמובן גם לחזור לשיעוריו
של הרב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה