אמרי שפר כ"ט סיון ה'תשע"ח

 אומרים בשם האדמו"ר מסטמאר זצ"ל, שהיה שואל, הרי עם קרח היו גם 250 ראשי סנהדרין, ויש אומרים שהיה ביניהם גם נחשון בן עמינדב, אז לא פלא שהיו יכולים לטעות, אחרי שהיו ביניהם אנשים גדולים וצדיקים. ומתרץ, שהרי דתן ואבירם, כולם ידעו שרשעים הם, ואם הם בצד זה, היו כולם צריכים לדעת שצד זה איננו טוב ונכון. 

     אצל העולם אמונה הוא דבר קטן, ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד. ועיקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל" (שיחות הר"ן ל"ג(.

     בתרומה, חיטה אחת פוטרת את כל הכרי, אבל חכמים נתנו שיעור, עין יפה - אחד מארבעים, עין בינונית - אחד מחמישים, עין רעה - אחד משישים. ובהפרשת חלה, אם הוא נחתום, אחד מארבעים ושמונה, ואם הוא אופה לביתו, אחד מעשרים וארבעה. ובזמנינו, שכולם טמאים ושורפים את החלה, כתוב ברמ"א-ביו"ד הלכות חלה: המנהג להוריד כזית, ולשורפם.

הפרשת חלה מסוגלת לחיזוק האמונה בקב"ה. רמז לכך: אם נפריש 'חלה' שהיא בגימטרייה 43 מן ה'עיסה' בגימטרייה 145 נקבל 102 שעולה בגימטרייה 'אמונה'. 

הקו המקשר בינו לבין אהרן הכהן (קול ברמה, גליון 336)

     אל חצרו של האדמו"ר הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זצוק"ל הגיעו ערב שבת קבוצת בחורים, שברצונם לשהות במחיצת הרבי במשך השבת.  אותם בחורים לא היו חסידים שומרי תורה ומצוות, אלא בחורים, שלצערנו, מנותקים מכל זיק יהדות, פרט לזה ששמעו מחסידי הרבי על גדלותו ועוצמתו של הרבי, עצותיו המיוחדות וחינו על אחרים, הוא אשר גירה אותם לשהות במחיצת הרבי, ובפרט שידוע כי ביתו של הרבי נחשב כמכניס אורחים ראשון במעלה, הם החליטו לבוא לטעום טעמה של שבת במחיצת הרבי.

     בתום השבת הנפלאה שנהנו מאורו של הרבי, עמדו בתור יחד עם קהל גדול כדי להיכנס "ביחידות" בחדרו של הרבי, דבר שנהג הרבי לעשות לאילו ששהו בביתו בשבת, כמעין ברכת עידוד לקראת השבוע החדש הבא לטובה.  באותה קבוצה היה יהודי אחד שכפי שנאמר לו ע"י אביו, שאף הוא היה רחוק מתורה ומצוות, כי הם ממשפחת כהנים, ולדאבון לב,  באותם ימים עמד כהן זה לשאת אישה לא יהודיה.  בהגיע תורו של אותו בחור כהן להיכנס אל הקודש פנימה, לשוחח עם הרבי ביחידות, הרבי קיבלו בחביבות ובחמימות כדרכו, הורה לו לשבת לידו. שאלתו הראשונה של הרבי היתה לשמו, הבחור ציין את שמו בלבד. ופתאום הרבי הרצין, ושאל אותו: "הרי אתה גם כהן" הלה, היה מופתע מאד, וחשב בינו לבין עצמו, הכיצד ידע זאת הרבי, והרי לא אמר לו פרט לשמו הפרטי, ולא רמז לו כלום על היותו כהן? מחוסר ברירה השיב אותו בחור בחיוב, מחמת הבושה. וכאן, הצביע הרבי על ארון הספרים הגדול שבחדרו ואמר: "האם רואה אתה את ארון הספרים הזה? רואה אתה כמה ספרים הוא מכיל? אני למדתי את כל הספרים הללו, ועוד הרבה ספרים, ואף על פי כן, אין בכך כדי לעשותני כהן!!!! ואילו אתה זכית בזכות מיוחדת של כהונה. הכהן ניחן בקדושה טבעית גבוהה ביותר ולכן חל עליו איסורי נישואין יותר מכל אדם מישראל כגון אסור לשאת גרושה, אסור לכהן לשאת אפילו גיורת ואילו אתה, עומד לשאת גויה, איך תוכל לעשות זאת?!" הרי אתה גודע את הענף האדיר אשר מייחס אותך עד לאהרן הכהן.  נדהם הבחור מדבריו החוצב להבות של הרבי, ובהלם יצא מחדרו כשהוא נסער ונרגש כולו.

     מיד חיפש טלפון ציבורי על מנת להודיע לאותה "ארוסה", (שכמעט הרסה לו את ייחסו), כי הוא מבקש לבטל לאלתר את נישואיו, ומכאן ואילך אינו חפץ בה. הבחורה שכמובן נדהמה מהנחרצות של ה"ארוס", הודיע שמוכנה להקריב את חייה למענו, ומוכנה לעבור לכבודו גיור!!!!! הבחור ששמע את דבריה,  הודה לה בפה מלא, אך הסביר לה שגם גיורת אסורה לו מאחר והוא כהן. לאחר רגע - ניתק הקו.... ואז הרגיש הבחור את איחוד הקו המיוחד המקשר בינו לבין אהרן הכהן. כעבור זמן מה זכה אותו כהן לשאת את שאהבה נפשו, בת ישראל כשרה, כדת משה וישראל.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ח סיון ה'תשע"ז

 אין שלום יוצא מתוך מריבה )ספרי (. בפרט במחלוקת לשם שמים. רוב הצרות והתלאות נולדות ממחלוקת לשם שמים, ד' יצילנו ממנה. )הרבי הריי"צ מליובאוויטש(

    אמר הרה"ק רבי זושא מאניפולי: למדתי שבעה דברים מגנב ושלושה מתינוק לחיזוק בעבודת ה' . שבעה מגנב: א. עושה עבודתו בחשאי כשאין רואים אותו. ב. גם אם נכשל היום, ינסה שוב מחר. ג. לעולם לא יגנוב מחברו. ד. מוסר את נפשו על עבודתו. ה. עושה הכל כדי שלא להשאיר את עקבות מעשיו. ו. אינו מספר לאחרים מה עשה. ז. אוהב את עבודתו ולא יחליף אותה באחרת. ושלושה מתינוק: א. ידיו עסקניות ואינו נח לרגע. ב. כשחסר לו דבר מה, מיד בוכה ומבקש ואינו מעמיד פנים. ג. כשהתמלא מבוקשו, הוא תמיד שמח וצוהל...

    ''ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" )טז, א(. מבאר רש"י: " וייקח קרח - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה". קרח בן יצהר - אמר הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא - מעלות רבות היו לו. בן למשפחה מיוחסת, תלמיד חכם, עשיר ופיקח. לאדם בעל מעלות כאלה רוב הסיכוי להגיע ולהיות מנהיג בישראל. ומפני מה לא זכה לכך? מפני ש"לקח" את עצמו! קרח לא המתין ליום שבו יקראו לו להנהיג את ישראל, אלא דחק לקחת לעצמו גדולה. משום כך גם נענש בעונש,  שהוא מידה כנגד מידה. "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" - קודם שיגיע זמנם להיטמן באדמה.

     וכדאי מאוד לזכור מה שכתב החתם סופר זי"ע מסביר את ענין השאלה של קרח ששאל בית מלא ספרים חייב במזוזה וכו'. והנה אפילו יתנהג כמלאך ויהיה כל תוכו כמלאך אפילו הכי אם לא ישמור פתחי פיו לא שווה, וזהו בית מלא ספרים אפילו שהאדם מלא בספרים אבל אם על הפתח אין מזוזה פירוש הפה לא שמור, אז לא שווה כלום.

החולה שהאמין (סיפור זה סיפר לי הגאון הרב יחיאל נוביק שליט"א,)

     חולה אנוש במחלה הידועה היה צריך לעבור טיפול והציעו לחולה 2 סוגי טיפולים, וקבעו לו פגישה מכרעת עם פרופסור רם מעלה.  אבל הפרופסור היה דובר אנגלית בלבד, לכן החולה הביא אתו לפגישה מלווה דובר אנגלית, והמלווה שאל את הפרופסור הגדול איזה מ2 הטיפולים הוא ממליץ לחולה?? הפרופסור ענה, לא משנה, בכל מקרה זה מקרה אבוד !! והחולה שואל את המלווה, נו, מה אמר הפרופסור??? שיקר לו המלווה, ואמר לו בביטחון: הרופא אמר שלא משנה כל טיפול שתעשה ודאי יציל אותך לגמרי!!  החולה שמע את התשובה ושמח וחייך מאוזן לאוזן בהקלה.  והפרופסור מסתכל עליו בתדהמה!!! וכי ככה מגיב אדם שהולך למות בטוח??? ו לכן הפרופסור שאל את המלווה אמור נא לי איך יכול להיות שהחולה שמח ומחייך על תשובת מפחידה שכזו?????  ענה לו המלווה, ככה זה, הוא צדיק אמתי מקבל בשמחה ובאהבה את גזירת שמים!!

     ומדהים הדבר שאותו חולה שלא היה לו סיכוי הבריא מהמחלה!!! ויתכן שרק בגלל שהאמין שהוא בטוח יבריא מהטיפול, הוא באמת הצליח להתגבר על כח המחלה והבריא לחלוטין להפתעת הפרופסור המדופלם, וזה סיפור אמיתי, ולא חסרים סיפורים כאלו על אמונה שמנצחת מחלות. ללמדנו שבכוח האמונה אתה יכול לנצח כוחות הגדולים ממך, וגם לנצל כוחות על טבעיים הטמונים בך, רק שפשוט לא הכרת אותם כי היה חסר לך את האמונה,  אז קדימה תאמין בבורא עולם וגם תאמין בעצמך ובעזרת ה' תעלה ותצליח אמן.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "קורח" ה'תשע"ו

השבת נקרא על אחד הניסים המיוחדים והמעניינים שהתרחשו לבני ישראל במדבר - בליעת קורח ועדתו על ידי האדמה.

קורח משבט לוי, ודתן ואבירם ואון בן פלת שהיו משבט ראובן, וכן 250 אנשים מבני ישראל הרכיבו קואליציה שקמה מול משה ואהרון על הנהגת העם.

היה זה קורח שקיבץ סביבו את החבורה הזאת על מנת לעמוד מול ההנהגה הקיימת ולנסות להפיל אותה ולתפוס תחתיה את השלטון אך משה, כמנהיג העם ובעיקר כאדם עניו מאוד כפי שקראנו לפני כשבועיים מנסה בכל הדרכים האפשרויות כדי להצילם מעונש ולהגיע לפשרה ולהבנה שזהו רצון השם כרגע.

משה בתחילה פונה לקורח במילים רגישות: "המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו..." - ובמילים אלה מנסה משה לכבות את האש שנוצרה בין המחנות והוא ממש פונה אל המצפון ואל חוש הצדק של קורח אך דווקא קורח על פי חז"ל ידע שמשה צודק ובחר להימנע מויכוח נוסף עם משה.

משה מוחל על כבודו וממש פונה אישית לאוהלי דתן ואבירם בניסיון הידברות אחרון, אולם לעומת קורח, דתן ואבירם לא מוותרים ומשיבים למשה בציניות מסוימת עם נימה של זלזול בשעה שהם עונים לו באותם מילים כמו שלו:"לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" כפי שמשה השתמש בביטוי "המעט" גם דתן ואבירם עונים לו כך בנימת זלזול ולעג, כפי שאדם לעיתים רוצה לפגעו בזולת ומחקה את קולו וחוזר על מילותיו שלו באותה הטעמה וצליל כדי להביע כוונה הפוכה לדבריו ובכל הוא מזלזל בו.

לדתן ואבירם לא היה חשוב העמדה ממש אלא הרצון לפגוע. לזלזל. ליצור מחלוקת, ולא רק זאת הם תיארו בכוונה את ארץ מצרים כארץ "זבת חלב ודבש" ביטוי שהיה שגור על ארץ ישראל דווקא. הם בחרו להפוך את התיאורים של שתי הארצות כדי ליצור מבוכה. כדי לטעת בעיני השומעים בלבול. כל כוונתם הייתה להרגיז ולקומם את האווירה שגם ככה הייתה טעונה ומשה היה זה שניסה להרגיע אותה.

בעל עקידת יצחק מבטא את התנהגותם: " בסגנון דיבורם ובנרצה מהם הורו תכליתם חציפותם ועזותם" - דתן ואבירם מייצגים דוגמא בולטת לשימוש לא ראוי ואפילו הרסני בסגנון התבטאות ובבחירת מילים לא נכונה, ולא סתם תגובת משה היה קשה: "וייחר למשה מאוד" - משה הצטער על כך מאוד. הוא הבין ששניהם אטומים לדיאלוג איתו ואין סיכוי לשיחה עניינית שיכולה לגשר על הפערים, ולמרות הכול היה זה משה שכמנהיג קם וצעד אל אוהליהם כדי לפחות לנסות.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם