נקודה שבועית, פרשת "קורח", ה'תשע"ז

בפרשת השבוע, פרשת "קורח", אנו קוראים את אחד האירועים המיוחדים בתורה, בטח ובטח העונש שבסיום האירוע, שהוא עונש מיוחד ושונה.

קורח ושאר עדתו מתקהלים אל מול משה ואהרון ודורשים גם הם להיות שותפים להנהגה ולכהונה.

בסופו של עניין ה' מכוון אותם לעריכת מבחן מסוים ובסופו מגלה קורח שאין הוא צודק והאדמה פותחת את פיה ובולעת אותו ואת כל עדתו.

מיד לאחר האירוע שכלל גם מגפה בה נפלו עשרים וארבע אלף ושבע מאות איש, עושה ה' פלא נוסף: "והנה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח". המטה של אהרון לפתע פורח וזוהי הוכחה נוספת על כהונתו של אהרון.

לכאורה, שואלים המפרשים, למה צריך עוד הוכחה אחרי שכבר קורח ועדתו נבלעו, נשרפו מקטירי הקטורת ונהרגו רבים במגפה!

מספר פרשנים כרמב"ן, אבן עזרא, רבנו בחיי ועוד מסבירים שמטרת הפלא עם הפרחת המטות הייתה לא להורות על הכהונה אלא על הבחירה של שבט לוי לעומת שאר השבטים.

הטענה המקורית הייתה שהם רצו שהבכורים ולא לווים יהיו משרתי המשכן כדי שלכל ישראל יהיה חלק בעבודת בית ה'.

אלא שזו עבודת אהרון ובניו הכוהנים שה' בחר בהם לעבודה, ופריחת המטה באה לתת אות לבחירה של הלווים שגם הם יעבדו שם.

שבט לוי בא במקומם של הבכורים. 

שריפת המחתות בויכוח עם קורח הייתה לאות על הכהונה, והפריחה היא אות על הלויה. 

כך גם מסביר רבנו בחיי שאחרי בליעת קורח ועדתו לא היה ספק בדחיית הבכורים שהרי קורח היה בכור, ושריפת המחתות והקטורת נתנה סימן לעניין הכהונה שה' בחר באהרון להקטרה, אך נשארה השאלה באיזה שבט לבחור במקום הבכורים ולשם כך בא האות עם פריחת המטות.

הנצי"ב בפירושו דווקא מסביר שאות המטות היה גם על הכהונה למרות שכבר על זה הייתה הוכחה. אלא שה' רצה לומר שיש קשר בין הכהונה ללויה: כשם שכהונה לדורות כך לוויה לדורות. לכן היה חרות שמו של אהרון על מטה בית לוי.

כך מסביר הרמב"ן ששמו של אהרון הופיע כנשיאם של בני לוי כשם ששמם של כל הנשיאים היה רשום על המטות.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית, פרשת השבוע "קורח" ה'תשע"ו

השבת נקרא על אחד הניסים המיוחדים והמעניינים שהתרחשו לבני ישראל במדבר - בליעת קורח ועדתו על ידי האדמה.

קורח משבט לוי, ודתן ואבירם ואון בן פלת שהיו משבט ראובן, וכן 250 אנשים מבני ישראל הרכיבו קואליציה שקמה מול משה ואהרון על הנהגת העם.

היה זה קורח שקיבץ סביבו את החבורה הזאת על מנת לעמוד מול ההנהגה הקיימת ולנסות להפיל אותה ולתפוס תחתיה את השלטון אך משה, כמנהיג העם ובעיקר כאדם עניו מאוד כפי שקראנו לפני כשבועיים מנסה בכל הדרכים האפשרויות כדי להצילם מעונש ולהגיע לפשרה ולהבנה שזהו רצון השם כרגע.

משה בתחילה פונה לקורח במילים רגישות: "המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו..." - ובמילים אלה מנסה משה לכבות את האש שנוצרה בין המחנות והוא ממש פונה אל המצפון ואל חוש הצדק של קורח אך דווקא קורח על פי חז"ל ידע שמשה צודק ובחר להימנע מויכוח נוסף עם משה.

משה מוחל על כבודו וממש פונה אישית לאוהלי דתן ואבירם בניסיון הידברות אחרון, אולם לעומת קורח, דתן ואבירם לא מוותרים ומשיבים למשה בציניות מסוימת עם נימה של זלזול בשעה שהם עונים לו באותם מילים כמו שלו:"לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר" כפי שמשה השתמש בביטוי "המעט" גם דתן ואבירם עונים לו כך בנימת זלזול ולעג, כפי שאדם לעיתים רוצה לפגעו בזולת ומחקה את קולו וחוזר על מילותיו שלו באותה הטעמה וצליל כדי להביע כוונה הפוכה לדבריו ובכל הוא מזלזל בו.

לדתן ואבירם לא היה חשוב העמדה ממש אלא הרצון לפגוע. לזלזל. ליצור מחלוקת, ולא רק זאת הם תיארו בכוונה את ארץ מצרים כארץ "זבת חלב ודבש" ביטוי שהיה שגור על ארץ ישראל דווקא. הם בחרו להפוך את התיאורים של שתי הארצות כדי ליצור מבוכה. כדי לטעת בעיני השומעים בלבול. כל כוונתם הייתה להרגיז ולקומם את האווירה שגם ככה הייתה טעונה ומשה היה זה שניסה להרגיע אותה.

בעל עקידת יצחק מבטא את התנהגותם: " בסגנון דיבורם ובנרצה מהם הורו תכליתם חציפותם ועזותם" - דתן ואבירם מייצגים דוגמא בולטת לשימוש לא ראוי ואפילו הרסני בסגנון התבטאות ובבחירת מילים לא נכונה, ולא סתם תגובת משה היה קשה: "וייחר למשה מאוד" - משה הצטער על כך מאוד. הוא הבין ששניהם אטומים לדיאלוג איתו ואין סיכוי לשיחה עניינית שיכולה לגשר על הפערים, ולמרות הכול היה זה משה שכמנהיג קם וצעד אל אוהליהם כדי לפחות לנסות.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"א סיון ה'תשע"ו

בן אדם "פקח" מבין שיש בכל דבר שתי צדדים, ואדם שמבין זאת הוא פקח, כי צד זה 94  ועוד צד זה עוד פעם 94 וא"כ ביחד זה 188 זה פקח.

     גיהינום: חז"ל אומרים כל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, מסביר הבן איש חי, חז"ל אומרים שיש 3 מיני גיהינום 1 . אש, 2 . ברד, 3 . עשן, הטבע של הכועס בהתחלה נהיה אדום, זה אש, ואח"כ חיוור, זה ברד, שהוא לבן, ואח"כ נוחר עם האף, זה עשן.

     האר"י הקדוש היה אומר, שלעתיד לבא יהיה לו תיקון לקרח, שנאמר "צדיק כתמר יפרח" - ס"ת קרח, שבסוף גם קרח ייחשב בין הצדיקים.

     השותה מים לצמאו - הלומד תורה בחשק. אומר הקב“ה על האדם הזה שהכל נהיה בדברו,  אם הוא יגזור אני אקיים אם אני אגזור הוא יבטל. )שמש ינון(

״כי היא חיינו ואורך ימינו״! (מתוקים מדבש עלון 442)

     מסופר על בחור ישיבה אחד בישיבת 'סלבודקה' שהיה חולה במחלת ״הטיפוס״ ומצבו החמיר מאד והגיע לשערי מות!. ולכן הזמינה הנהלת הישיבה את ד״ר פינברג, אשר היה ידוע כרופא מומחה, לבדוק אותו ולרפאותו.

     והנה, כשבדק את החולה, יצא בזעם הרופא מהחדר ואמר לחברי הנהלה: "מדוע הזמנתם אותי? אתם יודעים שיש בכוחי רק לרפא חולים, אך לא להחיות מתים! הבחור הזה עומד למות בכל רגע ולכן לא תועיל לו כל תרופה." - וכך עזב אותם הרופא והלך לביתו!

     כשמע ראש הישיבה "הסבא מסלבודקא" זצ״ל את דבריו, נענה ואמר: "הוא צודק! הוא לא יכול להחיות מתים. אך דעו לכם שיש לנו את הכח לעשות זאת! ואנו יכולים עכשיו להחיות מתים!" ומיד ביקש מכל בחורי הישיבה ללמוד תורה חצי שעה ולהקדיש את כל הלימוד לזכות ולרפואתו של החולה!

     והנה כעבור חצי שעה, דפק הרב בידו על השולחן ואמר להם: "בואו איתי ותראו מה כוחה של תורתינו הקדושה?" וכך פנה הרב ויצא מביהמ"ד לחדרו של החולה כשכל הבחורים אחריו, והנה כשנכנסו, נדהמו והשתומו כולם לראות את "החולה" עומד על רגליו בריא לחלוטין ומתכונן לחזור ללימודו.

     וכשראו כולם את הנס הגדול שעשה הקדוש ברוך הוא, הבינו באותה שעה את משמעות הפסוק: ״כי היא חיינו ואורך ימינו״! ולכן ״ובה נהגה יומם ולילה״! - זה ״כח התורה״, שיכול אפילו להחיות מתים. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ל' סיון ה'תשע"ה

הגרוע שבעניות, שהעני מאמין שהעשירות תוציא אותו ממצוקותיו. [רבי יששכר דב בארון]

     הרה"ק רבי אהרון מקרלין אומר: "לא תעשה לך פסל" (שמות כ,ד) - אל תעשה עצמך פוסל דעותיהם של אחרים.

     הרה"ק רבי מיכל מזלוטשוב אומר: מי שאינו מרגיש בצערו של חברו, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

"     ויקהל עליהם קרח את כל העדה..." )ט"ז, י"ט( לדבר מצווה לא קל לאסוף את כל הציבור, אבל לדבר מחלוקת – "כל העדה". (מטה אהרן)

חזן לימים נוראים

     בבית מדרשו של רבה של ירושלים הגאון האדיר רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל אירע,  שבחודש אלול שבק חיים לכל חי בפתע פתאום הבעל תפילה הקבוע של ימים נוראים,  ומיד התכנסו ראשי ופרנסי הקהל בביתו של המרא דאתרא לטכס עצה בדבר מינוי של חזן אחר לימים הנוראים,  אמר להם רבי יוסף חיים, היו רגועים, אני אטפל בעניין זה ואסדר הכול על צד היותר טוב.

     שעברו כמה ימים והגבאים לא שמעו עדיין מי יהיה השליח ציבור בימים הנוראים,  ניגשו שוב לרבי יוסף חיים ושאלו אם יש כבר חזן אחר,  כי צריכים לנסות את המועמדים לראות מי מתאים יותר לתפקיד , אמר להם רבי יוסף חיים : הלא אמרתי לכם כבר שאני מטפל בעניין זה , היו רגועים. כשהתקרב ובא ראש השנה,  ניגשו שוב ושאלו מה יהיה , ושוב השיב להם הרב שהכול יהיה בסדר גמור והוא מטפל בזה.  בראש השנה עצמו עדיין לא ידעו הגבאים מי נבחר להיות החזן,  ושאלו את רבי יוסף חיים על כך,  אך שוב,  הוא אמר להם שהכול יהיה בסדר.

     רגעים אחדים בטרם התחילו לתקוע בשופר,  ניגש רבי יוסף חיים לבנו של החזן שנפטר,  ואמר לו:  אתה תהיה החזן במקום אביך ותיגש לתפילת מוסף של ראש השנה...  בנו של החזן החוויר מאוד,  ושאל את הרב : אני ?? הרי לא הכנתי את עצמי בכלל להתפלל! השיב לו הרב:  על זה אינני דואג,  אינך צריך להכין את עצמך,  הלא שנים רבות שמעת את אביך מתפלל – תמשיך להתפלל בנוסח אותה התפלל אביך והכל על מקומו יבוא בשלום...  ומיד התחיל הרב לומר את הפיוטים ולהכין את עצמו לתקיעת שופר , ואח"כ ניגשו מיד לתפילת מוסף כשהחזן הוא באמת אותו הבן של הנפטר.

     בסיום התפילה הייתה בית הכנסת כמרקחה,  כולם ניגשו לרב בתימהון:  באמת החזן התפלל מאוד יפה , כאביו,  אמנם הלא הוא עוד באמצע השלושים,  ובשו"ע מבואר שאבל אסור לו להתפלל לפני העמוד בראש השנה,  ולמה א"כ התפלל בנו של הנפטר. השיב להם הרב : הלא בשו"ע כתוב עוד דבר , הלא מבואר בשו"ע שבדליכא אחר שיתפלל מותר לו לאבל להתפלל , ולכן היה האבל רשאי להתפלל.  שאלוהו הגבאים:  והלא ישנם עוד אנשים שיכולים להתפלל , ולמה אומר הרב שאין אחר שיוכל להתפלל. אמר להם הרב במתק שפתיו:  הלא אתם יודעים שבעזרת נשים נמצאת גם האלמנה של החזן שנפטר , תארו לעצמכם את הרגשתה וצערה כשתשמע שבמקום בעלה החזן שהתפלל לפני העמוד כ"כ הרבה שנים,  מתפלל עכשיו אדם אחר – הלא אין לשער את עוצמת היגון והאנחה שתהיה מנת חלקה – ולכן החלטתי שבנו של הנפטר יתפלל,  כך שכשתשמע שבנה ממשיך להתפלל לא תצטער כ"כ כמו שהייתה שומעת אדם אחר מתפלל, ויהיה לה זה לחיזוק גדול – ובכהאי גוונא זה מיקרי דליכא אחר, כי אין אחר כבנו של הנפטר שיוכל לרפא את שברון לבה של האלמנה כדי שלא תצטער,  ובדליכא אחר הלא נפסק בשו"ע שמותר לו לאבל להתפלל...

     ואח"כ המשיך הרב ואמר:  ומה שלא אמרתי לכם את החלטתי קודם ראש השנה, זאת הוא משום שאז הייתם מתווכחים אתי על כך, ולכן הייתי כמחריש עד תקיעת שופר, שאז כבר לא תוכלו לעשות כלום בנידון...

   חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/