אנשים רגילים עסוקים בבעיה, אנשים חכמים עסוקים בפתרון.
בשולחן
ערוך מובא שהתפילה היא במקום הקורבנות, ולכן צריך להיזהר שתהא דוגמת הקורבנות
בכוונה, ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים
והנה ב"כרפס" אנו אוכלים ומכוונים
בברכה לפטור את המרור, ידוע מספה"ק ש "כרפ"ס" הוא ר"ת
כ'לל ר'אשון פ'ה ס'גור, ואם בן אדם מכניס בראשו לסגור פיו בשעת כשאומרים משהו נגד
רצונו וכדו' אז באמת פטור הרבה מרורים, וזהו הכרפס שפוטרים את המרור.
יהודים רבים
- טובים וישרים, מקפידים לנקות את ביתם לקראת החג, להדר בכל הידורים שרק ניתן...
אך שוכחים הם את המצווה העיקרית של חג הפסח: "שמחת החג"...
חסד ועמידה בניסיון (פניני עין חחד, עלון 630)
לפני קרוב למאה שנה חי בירושלים יהודי בשם ר ' זלמן גרוסמן זצ"ל. באותם הימים
סבלו יהודי א"י מעוני ומרעב, ואפשרויות התעסוקה היו מעטות. ל ר' זלמן לא
הייתה ברירה אלא לצאת את הארץ למשך שנים אחדות, ולנסות למצוא פרנסה בארה"ב. הוא
לווה כסף לצורך קניית כרטיס נסיעה. נפרד מבני משפחתו ויצא למסעו הארוך.
בין מעלותיו הגדולות של ר' זלמן, בלטה הצטיינות מיוחדת בשמירת השבת. רגיל היה
לומר: "הואיל ושבת קודש נקראת בפי חז"ל 'שבת המלכה', אם כן יש לנו
הזדמנות נפלאה להיות בכל שבת במחיצת המלכה". בשל כך מיודענו לא
היה עוצם עין מכניסת השבת ועד צאתה , והיה מנצל את כל
יום השבת מבואו ועד צאתו לתפילה , ללימוד, לאמירת תהילים ולשירת הזמירות. גם בהיות
ר' זלמן בספינה לא ויתר על הנהגתו המופלאה בניצול יום השבת-קודש. התפלל בהתלהבות
כדרכו בקודש, אח"כ קידש ואכל ושר זמירות בהשתפכות הנפש ומתוך תחושת התעלות. תוך
כדי הסעודה, וכמובן גם אחריה, עיין באחד מספריו הרבים שלקח עמו לנסיעה, וכך ישב
ולמד עד אור הבוקר. כך עבר עליו יום השבת.
אחד מנוסעי האוניה הבחין בדרך המיוחדת שבה היה ר' זלמן מכבד ומנצל את יום השבת,
ונוכח לדעת שהאיש מקדש את היום השביעי במלוא מובן המילה. הדבר שבה את ליבו , ומיד
עם צאת השבת הוא ניגש אל ר' זלמן ואומר לו:
"עקבתי
אחריך במשך כל היממה האחרונה, וחייב אני לומר לך שמעודי לא ראיתי אדם המקדש את
השבת כמוך. שמי הוא הברון רוטשילד, ורצוני למלא משאלה כל שהיא , שתהיה לך. אני
מקציב לך חמש-עשרה דקות למחשבה, אח"כ חזור אליי ותאמר לי , במה אוכל לסייע לך ". ר' זלמן הופתע מאוד, כמובן,
על המתנה הגדולה שזימנו לו משמיים - הרי בידו לבקש מהברון את סכום הכסף הדרוש לו
ולמנוע בכך את גלותו הארוכה לארץ נכר. בכל זאת הוא נכנס לתאו כדי לחשוב היטב על
העניין, וכדי לשקול , האם אין לו בקשה טובה מזו. כאשר החל להתבונן בעניין, נזכר ר' זלמן
בביקור פתע שערך אצלו אחיו ערב נסיעתו. אחיו, ר' שלמה, שהיה ממקימי הישוב משמר
הירדן שבצפון, הגיע אליו כדי לספר לו על מגפת המלריה , שפקדה את יישובו ואת יסוד
המעלה וראש פינה שכנותיה. מדי יום ביומו נפטרו מהמחלה הזו אנשים, נשים וטף. רבים
היו מרותקים למיטותיהם ולא יכלו לצאת לעבוד ולפרנס את משפחותיהם. " המצב
מחריף והולך" - אמר ר' שלמה לאחיו " - פשוט אין לנו כסף לקנות תרופות
לכולם. לכן, שטוחה בקשתי לפניך , שכאשר תגיע
לארה"ב לא תשכח את הילדים ואת הוריהם, וכל דולר שתשלח - יעזור לנו להצלת נפשות.
כעת, בשבתו בחדר לבדו, חש מבוכה נוראה. נטייתו הטבעית הייתה לבקש מהברון רוטשילד
עזרה לפתור את בעייתו הפרטית וזוהי אף זכותו. מאידך גיסא, עלתה בראשו מחשבה שונה,
אשר העלתה את השאלה - מה יהיה עם מאות היהודים הנאבקים על חייהם? " חייך
קודמים!" - חשב לרגע, ומיד אח"כ הזדעזע ושאל את עצמו - האם אין להעדיף הצלת נפשות
של מאות יהודים ? על כן שמא מן הראוי הוא שאבקש מהברון לעזור לתושבי משמר הירדן
ושכנותיה ."מחשבותיו התרוצצו לכאן
ולכאן, ובתום רבע השעה שהקציב לו הברון, יצא אליו ואמר לו את החלטתו. הוא סיפר
לברון על מצוקת יי ישובי הצפון, ואמר לו: "שאלתי ובקשתי לשלוח לשם צוות רפואי
, שיטפל בחולים ויעצור את המגיפה. זאת תהיה הטובה הגדולה ביותר שתוכל לעשות עבורי ". הברון נענה לבקשה והבטיח
שיעשה את כל שביכולתו להביא רפואה ומזור לכל האזור הנגוע במחלה.
כארבעה חודשים לאחר הגעת ר' זלמן לארה"ב, קיבל מכתב מאחיו ר' שלמה, שבו כתב: "אחי היקר, דלו המילים מלתאר
לך את אשר התרחש כאן במשך השבועות האחרונים. נענינו מן השמים, וישועתנו הגיעה
ממקור בלתי צפוי לחלוטין. בוקר אחד הגיעו לאזורנו צוות רופאים ואחיות ומשאיות
עמוסות בציוד רפואי. הם פתחו כאן שלושה בתי-מרקחת המספקות תרופות לחולים, וכמו כן
ניתנו זריקות לפי הצורך .
" "ההשפעה הייתה מיידית. אפשר היה לראות את השיפור בעליל , ולמעשה בס"ד המגיפה
נעצרה. אנו מלאי הודאה לה' על השינוי הפתאומי הזה, ואחרי תקופה ארוכה מאוד שוב
אנשים מחייכים זה לזה ומלאים תקווה וביטחון. ישנה שמועה , כי הברון רוטשילד עומד
מאחורי מבצע הצלה זה... ." הוא סיים את מכתבו
במילים אלו: "אחי היקר, אינך צריך לדאוג לנו, הקב"ה כבר טיפל בנו ושלח
את שליחיו הנאמנים. דאג לבעיות הפרטיות שלך, ואני מאחל לך ולכל אשר לך לקבל עזרה
כפי שאנחנו קיבלנו ."
ר' זלמן קרא את המכתב פעמים אחדות, עד שפרץ בבכי על שזכה לעסוק בחסד ובהצלת נפשות
בשלמות, שהרי אף אחד מהניצולים לא ידע , שידו הייתה בדבר. ע??יית חסד בדרך כזו, יש
בה מעלה מיוחדת. לימים סיפר ר' זלמן לילדיו, שהייתה סיבה
נוספת לבכי: "בכיתי, מכיוון שהייתי אפוף ברגשי תודה לה' על
שנתן לי את הכוח להתגבר על הנטייה הטבעית להציל תחילה את משפחתי ." "הייתה דרושה גבורה מיוחדת
לחשוב על האחרים באותה תקופה קשה בחיי. הייתה לי אפשרות כשרה וקלה לשפר את מצבי
הכלכלי, לחזור לביתי ולחיות בשלווה עם בני משפחתי. ה' נתן לי את הכוח להתגבר ולוותר על
משאלתי הפרטית, למען
תרומה לכלל ולהצלת נפשות.
החוויה היהודית
