אישה אחת באה פעם אל
כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע בגין איזה דבר ישועה ורחמים שהייתה
זקוקה לכך. כשנכנסה אל הקודש שאל אותה מרן האם יש לך אמונה. ענתה האישה, רבי, קודם
כתיב ויושע ד' ואחר כך כתיב ויאמינו בד', תחלה צריכה לבוא הישועה, ואחר כך תבוא
האמונה. הפטיר מרן, צודקים דבריה. ואמנם עד מהרה נתמלאה משאלת ליבה ונושעה.
הגאון
מוילנא, נותן הסבר יפיפה : התורה מתארת את חווייתו המיוחדת של נחשון ואומרת:
"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות י"ד:22). אצל כל השאר,
התיאור נכתב במילים מאד דומות, אך הכתיב הוא חסר: "והמים להם חמה מימינם
ומשמאלם" (שמות י"ד:29). המילה "חמה" יכולה גם להיות מנוקדת
בצירה, וליצור את המילה 'חימה' (שפירושה – כעס). התורה משקפת כאן את האכזבה שחש כל
אחד מבני ישראל (ואת 'כעסו' של הקב"ה), על שלא היה להם את אומץ הלב שהיה
לנחשון בן עמינדב ועל כך שלא מימשו את הפוטנציאל הטמון בהם.
ידוע
שכל מי שקורא את פרק "אז ישיר" בשמחה, מוחלים לו על כל עוונותיו (מובא במשנה
ברורה נא, יז). ויש להבין מדוע? ושמעתי מהמחנך המפרסם הרב מאיר מונק שליט"א,
שבאר את הדברים כך: על מה הייתה שמחתם הגדולה של בני ישראל בקריעת ים סוף? פשוט
מאד, עד אז בני ישראל פחדו גם מפרעה וגם מהקב"ה. ובים סוף, לאחר מפלת המצרים,
לא נותר לבני ישראל עוד פחד מפרעה, ומעתה הם פחדו רק מה' – וזו הייתה הסבה לשמחה
הגדולה!
ידוע
ששני בע"ח קיבלו שכר על כך שהיו שותפים ליציאת מצרים: כלב (לא יֶחֱרַץ כֶלֶב
לְשֹנוֹ), חמור (נשא את הזהב של המצרים): א-לוהים ברא את החמור ואמר לו: תהיה
חמור, תעבוד קשה מהזריחה עד השקיעה, תישא על גבך משאות, תאכל דשא, לא תהיה חכם
ותחיה 50 שנה. ענה לו החמור: ריבונו של עולם, אני אהיה חמור, אבל לחיות 50 שנה זה
יותר מידי, אסתפק ב- 20 שנה. לאחר התחשבות מה נענה א-לוהים לבקשתו של החמור.
אחריו, ברא א-לוהים את הכלב ואמר לו: אתה תשמור על בני הבריות, תהיה חברם הכי טוב,
תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה. נאנח הכלב וענה: ריבונו של עולם, אני אהיה
כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב, זה יותר מידי, אסתפק ב- 10 שנים. א-לוהים התחשב ונענה
לבקשתו.
למחרת
ברא א-לוהים את הקוף ואמר לו: היה קוף, קפוץ מענף לענף, הצחק את האנשים ותחיה 20
שנה כקוף. חשב הקוף וענה: ריבונו של עולם, אני מוכן להיות קוף אבל לחיות 20 שנה
כקוף זה יותר מידי, אבקשך להוריד מחצית מחיי. התחשב א-לוהים ואישר לו 10 שנות
חיים.
לבסוף, ברא א-לוהים את האדם ואמר לו: תהיה אדם, שלוט עם שכל על כל פני כדור הארץ
ותשתמש בו כדי לשלוט על כל העולם ותחיה 20 שנה. ענה לו האדם: ריבונו של עולם, אני
מוכן להיות אדם אבל לחיות רק 20 שנה זה מעט מידי, תוסיף לי בבקשה את ה- 30 שנה
שהחמור ויתר, את 15 השנים שהכלב לא רצה ואת 10 השנים שהקוף דחה. ואז אהיה מרוצה
להיות אדם. חשב א-לוקים וכך עשה. ומאז חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מקבל משכנתא,
מביא ילדים ועובד כמו חמור 30 שנה, כשהילדים עוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15
שנה וכשמגיע לפנסיה חי לו 10 שנים כמו קוף, קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק
מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים... זו מציאות החיים...
כוחה העצום
של התפילה (להתעדן באהבתך, גיליון 146)
המעשה אירע במשפחתו של אברך תלמיד חכם, שזכתה ללידתו של ילד נוסף, אבל לפתע פתאום
התברר שיש לו פגם מולד, והטיפול הטוב ביותר לכך ניתן רק בבית חולים באמריקה, וצריך
להטיסו לשם. עלותו של הניתוח הגיעה ל –100,000 דולרים, וכיון שמדובר במשפחה של בן
תורה היושב כל ימיו ולילותיו על התורה ועל העבודה, ברור היה שלרש אין כל. הקרובים
והידידים נרתמו למבצע איסוף הכספים, וההורים וילדם התינוק עלו על המטוס בדרכם לבית
החולים האמריקאי. בתוך שעות מאז נחיתתם היה כבר התינוק על שולחן הניתוחים. האב
והאם, אין צריך לומר, ישבו בחדר ההמתנה, ושפכו את ליבם לפני ה' יתברך שישלח רפואה
שלמה ומהירה לתינוקם.
והנה, כעבור שעתיים יוצא הרופא מחדר הניתוח בפנים חמורות סבר, ולוקח את ההורים
לפינה צדדית. הם כבר מרגישים שמשהו לא התנהל כשורה, וליבם מחסיר כמה פעימות. ואכן,
הרופא מבשר להם כדלהלן: הניתוח שלשמו הגעתם לכאן הצליח במאה אחוזים, אבל במהלך
הטיפולים הכירורגיים מצאנו פגם מולד נוסף בתינוקכם, הגורם אף הוא לסכנה גדולה,
וצריך אפוא, לבצע ניתוח נוסף. עלותו של הניתוח הנוסף, ציין הרופא מגיעה אף היא
למאה דולרים! ההורים
קבלו את הידיעה בתדהמה, והחלו לבכות לפני הרופא ולומר לו שאין בכיסם פרוטה לפורטה,
וגם את מאה אלף הדולרים הראשונים, שנועדו לכסות את הניתוח שכבר עבר בהצלחה
בס"ד, גייסו מתרומות. ברם, לרופא לא היה מה לעזור להם בעניין זה, והוא הודיע
שבתוך כמה דקות הם צריכים להחליט מה הם עושים. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין
שההחלטה של האב והאם הייתה לעשות גם את הניתוח השני, ובאשר לכסף – ירחם המרחם. ומי
שעזר להם להגיע עד הלום, יסייע בעדם גם בהשגת סכום העתק הנוסף.
הרופא נכנס שנית לחדר הניתוח כדי לבצע את הניתוח השני, וההורים תפסו שנית את ספר
התהילים, ובכו ובכו... בעוד הם יושבים
לפני חדר הניתוח, ומתפללים ובוכים, עובר שם יהודי שומר מצוות, שהבין שקרה כאן
משהו, ומתעניין אצל בני הזוג במה ניתן לסייע להם. הם מספרים לו את המעשה, והאיש
מצידו מפתיע באומרו שהוא מכיר את אחד הגבירים היהודיים הגדולים המתגוררים בקרבת
מקום, 'ואם תרצו אסדר לכם פגישה במשרדו '. ההורים לא ידעו
מאיפה 'נפל עליהם' מושיע שכזה, ובעצם הם כן ידעו... הרי ספר התהילים לא מש
מידיהם... עד שהצליחו להוציא מילה מפיהם, סיכם איתם האיש
שיגיעו למחרת היום, בשעה 4 אחר הצהריים, למשרדו של הגביר השוכן באחד מגורדי השחקים
הסמוכים.
בשעה היעודה הגיעו ההורים, יחד עם האיש ההוא, למשרד המדובר. הגביר עצמו לא היה שם,
אבל מזכירו האישי פותח את הדלת, וכשראה את האברך התלמיד חכם שאל אותו שאלה אחת,
קצרה: "אתה יונגרמן מבני ברק?" (המילה "יונגרמן", באידיש,
מורכבת משתי מילים, ופירושה: איש צעיר(. האברך היה בטוח שהמזכיר שואל אותו האם
אתה האיש הצעיר עימו סיכמו על הפגישה, והשיב מיד: 'כן '. המזכיר לא דיבר
מילה נוספת, והגיש לו מעטפה. התלמיד חכם פותחה, ומתחיל לספור את השטרות שהיו שם,
ומגיע לסכום של... 100,000 דולר בדיוק!!! לא אחד פחות, וגם לא אחד יותר. בני
הזוג לא מצאו את המילים בפיהם להודות על המתנה העצומה, ופרצו שוב בבכי... הפעם היה
שהבכי של הודיה לה' יתברך. בין לבין התברר שהניתוח השני הסתיים אף הוא בהצלחה. הם
שבו לארץ ישראל בהרגשה מופלאה על שזכו לניסים גלויים שכאלו, כשבנם התינוק בריא
לחלוטין.
מספר ימים לאחר שובם ארצה, נשמעות דפיקות בדלת ביתם, ועל הסף עומד תלמיד חכם
מפורסם, ממקימי עולה של תורה. הם לא ידעו על מה ולמה הגיע התלמיד חכם לביתם, אך
הוא לא הותיר להם זמן רב לחשוב. ' ברצוני לומר לכם, שהכסף שקבלתם אצל הגביר
באמריקה שייך לי' - - - הלם ותדהמה נראו על פניהם של האב והאם. מה פירוש הדבר
שהכסף שייך לך, הרי קבלנו אותו כדת וכדין בלשכתו של הגביר? – שאלו . והתלמיד חכם השיב: אני מחזיק מוסדות מסועפים עם
תלמידים רבים, ולאחרונה הגענו ממש עד קצה היכולת באחזקת המוסדות, והגיעו מים עד
נפש. כדי לשפר את מצבנו הכלכלי, נסעתי לאמריקה, ועשיתי עבודת שטח מאומצת עד
שהסכימו לקבלני אצל הגביר, וסיכמו איתי לשעה 4 אחר הצהריים, באותו יום שאתם הגעתם
למשרד. הסיכום היה שאקבל מאה אלף דולרים לאחזקת המוסדות שלנו. כיון ש??נני מכיר את אופן התנהלותם של
הגבירים, וידעתי שאם אאחר בדקה אחת לא יקבלוני כבר, הזדרזתי להקדים את בואי,
ונקטתי בכל האמצעים האפשריים על מנת להגיע בזמן. אבל ה' יתברך רצה אחרת. כבר בשעה
שלוש נכנסתי למעלית שתובילני אל הקומה בה שוכן משרדו של הגביר, אבל לפתע נתקעה
המעלית, וגם כוחות החילוץ שהגיעו, לא הצליחו לשחררני עד השעה חמש... כאשר חולצתי
סוף סוף מהמעלית, מיהרתי כל עוד רוחי בי אל משרד הגביר, ואז אמר לי המזכיר,
לתדהמתי הגדולה, ש 'מישהו כבר לקח עבורך את הכסף'... לא ידעתי במי ובמה מדובר, עד
שהוא הסביר לי שהיה כאן אברך צעיר, ושאלתי אותו האם אתה 'יונגרמן', וכשהשיב לי
בחיוב נתתי לו את המעטפה...
עכשיו אפשר כבר לגלות מי היה התלמיד חכם שהתדפק על דלתו של האברך בבני ברק. היה זה
הגאון ר' שלום מאיר יונגרמן זצ"ל, שיסד והקים את מוסדות התורה והחינוך בזיכרון
יעקב. הוא – הוא היה התלמיד חכם שאיתו סיכמו להגיע בשעה 4( והדגישו שלא ימתינו
מעבר לשעה ההיא(, וכשמזכירו של הגביר
ראה את האברך נכנס למשרד, שאל אותו האם אתה יונגרמן מבני ברק, וכשהתשובה הייתה
חיובית – נתן לו את כל הכסף... והאברך הבין שהמזכיר שאל האם אתה 'יונגערמאן',
דהיינו האם הינך האברך הצעיר מבני ברק, ולכן השיב בחיוב... פלאי פלאים של השגחה!
הגרש"מ יונגרמן זצ"ל סיפר ששאל את מורו ורבו כיצד קורה הדבר שלאחר
שהשקעתי כל כך הרבה מאמצים לקבוע פגישה עם הגביר, והפגישה נקבעת, והנה מגלגל
הקב"ה שבסופו של דבר יגיע הכסף לידיו של אדם אחר, שלא טרח ולא יגע כלל בענין
זה? ותשובתו של אותו גדול הייתה: אתה אמנם השקעת מאמצים כבירים כדי לקבוע פגישה עם
הגביר, אבל שום דבר אינו עומד בפני דמעות – תפילה המגיעות עד כסא הכבוד! ובמיוחד
כשבני הזוג הללו התפללו, כעדותם, כל אחד על השני, וכפי שסיפרנו לעיל. תפילה מסוג
כזה, דוחה את כל הדברים האחרים! והנה נמצינו למדים על כוחה העצום של תפילה!
