בס"ד.
פרשת "שופטים"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
אתר: www.h-y1.coi.co.il
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה’ אלוהיך נתן לך לשבטך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז/יח').
על מעלת משפט התורה אמר שלמה המלך במשלי: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג'). שכל נתיבות התורה - יסודותיה ועיקריה הם שלום. השלום הוא קיום העולם ומשום שהמשפט מיישב סכסוכים בין הבריות ומשכין שלום - המשפט הוא קיום העולם. הרי אם לא היה משפט וצדק היו הבריות גוזלים, גונבים והורגים זה את זה ולא היה העולם מתקיים. אך כשעושים משפט צדק העולם מתקיים, כמו שאמרו חז"ל: "...על שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (אבות ב'). לכן, נצטווינו למָנות בית דין בכל מחוז ובכל עיר ועיר כדי שישרור השלום בכל מקום.
מעשה היה ברבי חנינא בן אליעזר, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופו נטה לשדה אחר, כלומר ענפי האילן בלטו לתוך שדה אחר. בא אדם אחד אל רבי חנינא ותבע את חברו לקצוץ את ענפי אילנו הנוטים לשדהו. אמר רבי חנינא לאותו אדם: "לך עכשיו ובוא אלי למחרת". אמר לו האיש: "והרי כל הדינים שבאים לפניך, אתה פוסק להם את הדין מיד, שאין אתה משהה את הדין, אך לי אתה אומר לבוא למחר?!". מה יעשה רבי חנינא ? הרי גם לו יש אילן שענפיו נוטים לשדה שכנו! מיד שלח את פועליו וקצץ האילן שהיו ענפיו נוטים לשדה חברו. למחר, כשבא האיש לפני ר' חנינא לדין, אמר לו ר' חנינא לבעל דינו: "צריך אתה לקצוץ את ענפי אילנך שלא יכנסו לשטח חברך". שאל בעל הדין את רבי חנינא: "ולמה ענפי האילן שלך נוטים לשדה אחר?". אמר לו ר’ חנינא: "צא לשדה וראה את האילן שלי. מה שעשיתי לאילן שלי עשה אתה לאילן שלך!" מיד הלך אותו אדם ועשה כן.
ממעשה זה לומדים אנו עד כמה צריך השופט לשמש יושר ודוגמא אישית, שר' חנינא לא פסק לאותו אדם לפני שנהג אף הוא באילן שלו לפי אותו הדין וקדם לקצוץ אותו.
כמו כן, משמעות הכתוב "ושפטו את העם משפט צדק" הנאמר על השופטים מוסב גם על השוטרים - גם השוטרים הם בכלל השופטים. בלי שוטרים אין ערך לדין השופטים, כי בזה שהם מוציאים לפועל את דין השופטים עצמם הם נחשבים כשופטים.
דוד דרומר
רד מצרימה ויגר שם במתי מעט...ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה...ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כ"ו/ה'-ט').
התורה מציינת בפסוקים הנ"ל את החסדים שעשה ה' לבני ישראל עוד מימי יעקב אבינו, ועל כך אנו מודים לו בדיבור וגם במעשה, ע"י הבאת ביכורים.
נשאלת השאלה: מדוע מוזכרים רק שני חסדים של ההצלה: ההצלה מלבן הארמי וההצלה ממצרים והבאת העם לארץ, הרי היו חסדים נוספים שעשה ה' עם בני ישראל? מדוע לא מוזכרים מעשי חסד נוספים שעשה ה' לישראל, כמו הצלת יעקב מידי עשיו בדרכו חזרה מארם, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, ירידת ה"מן", באר מרים ששרתה את העם 40 שנה במדבר ועוד ועוד...?
ההסבר הוא, שמצוות הבאת הביכורים חלה אך ורק בארץ ישראל, לאחר שהות ממושכת בארץ. מצוה זו אינה רק הודאה לה' על נתינת הארץ לעם ישראל, אלא בעיקר על ההתיישבות הממושכת, לאורך זמן, כדי שנוכל לנטוע עצי פרי, לאכול ולשבוע מטוב הארץ.
להדגשת גודל החסד שעשה ה' לישראל, מזכירה התורה שני מוקדים בהם שהה ישראל זמן ממושך:
בארם - שהה יעקב (ישראל) בבית לבן 20 שנה ושם היה שרוי בסכנת כליון אך ה' גמל איתו חסד והצילו. במצרים - שהו בני ישראל 210 שנים והיו שרויים בסכנת כליון, אך ה' גמל איתם חסד, גאל אותם ממצרים והביא אותם אל הארץ המובטחת, בה יוכלו לשבת לאורך זמן ולנהל חיי שיגרה "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". חסד זה מאת ה' יתברך הוא חסד גדול לאין שיעור, ועל כך אנו מודים לה' בהבאת הביכורים המסמלים את הזמן הממושך בארץ.
בימינו, כאשר איננו מקיימים מצוות הבאת ביכורים, עקב חורבן בית המקדש, עלינו להיות מודעים לחסדים הממושכים המלווים אותנו בכל שנות חיינו. עלינו לנהוג בהכרת תודה לה' על שזיכה אותנו לשוב לציון לאחר אלפיים שנות גלות וסבל בנכר ונתן לנו את היכולת לקיים חיים תקינים בארץ המובטחת, לאורך זמן ממושך. עלינו ללמוד ממעשי החסד של ה' ונהוג כמותו בחיי יומיום - ע"י עשיית מעשי צדקה וחסד ועזרה לזולת כפי שעשה ה' עם יעקב אבינו וכל הדורות אחריו.
דוד דרומר
