הרה"ק רבי נחום "ה"מאור עיניים" מטשערנוביל זיע"א היה נוהג לקרב כל נפש מישראל ולהיטיב עמה, אפילו על הריקנים שבהם היה מסתכל בעין יפה, מימיו לא הביט און ביעקב, ונהג לקרוא לכל יהודי בשם צדיק, ולתת לו מתנות למעלה מיכולתו, פעם הסביר הרבי את מנהגו ואמר: אני מתכוון לתפוס בקצה מידותיו של הקב"ה, מה הוא "טוב ומטיב לרעים וטובים" אף אני רוצה להיות כך.
כל אחד יכול להתרגז - אין קל מזה. אך להתרגז על האדם הנכון, במידה הנכונה, בעיתוי הנכון, למטרה הנכונה ובדרך הנכונה - אין זה דבר קל כלל ועיקר.
כל אחד מת, אבל לא כל אחד חי
"כל אחד שלא לוקח את האמת ברצינות בנושאים קטנים, אינו אמין גם בנושאים הגדולים." (אלברט איינשטיין)
חשיבות ברית המילה (אמונה שלמה)
מעשה באשה שאינה שומרת תורה ומצוות שהתקשרה למוהל בשם רבי אברהם ובקשה ממנו שיבוא לביתה למול את בנה. המוהל רשם את הכתבת והגיע לביתה, דפק על הדלת ושאל את בעלת הבית היכן היא מעוניינות לערך את הברית. להפתעתו ענתה ואמרה לו: ''כאן בבית''. הוא נכנס לבית וראה שאין בו נפש חיה ופליאתו גברה.
בעלת הבית הבחינה בכך והסבירה לו מיד שהם אינם דתיים, ולמען האמת, היא ובעלה כלל לא חשבו לערך ברית מילה לברית לבנם. הם רחוקים מאד משמירת תורה ומצוות ונתן להגדירם כאנטי דתיים.
אך משהו הציק להם: העבדה שאם לא יערכו ברית מילה לבנם, הוא יאלץ להיות שונה, וכשהוא יגדל יתבייש להיות שונה מחבריו. על כן החליטו היא ובעלה להזמין מוהל שיעשה את הברית.
בעוד המוהל המום ממה ששמע, הודיע האישה שבעלה כבר יצא לעבודה וצינה שגם היא חיבת לרוץ לעבודה, ולכן היא מבקשת שידייק ויסיים את הברית בזמן. היא הסבירה שלדעתם ברית מילה הוא רק ניתוח קל ולכן אין חובה להיות נוכח, והוסיפה שהמטפלת אמורה להגיע תוך חצי שעה.
התינוק היה שקוע בשנה עמוקה. הוא היה כבר בן חודשיים ושמו היה יובל. כעבר זמן מה, עזבה האם את הבית והמוהל נשאר לבדו עם התינוק יובל.
ברית מילה בבית ריק, מי שמע כדבר הזה? אך רבי אברהם לא בזבז זמן, הוא ידע שעליו לנצל שעת כשר זו לפני שמישהו יתחרט.
הוא סדר את הציוד והתכונן לברית. תינוק בן חודשיים – גיל הדורש יחס וגישה שונה. הוא העירו בעדינות והכין אותו לקראת הברית.
רבי אברהם שמש ליובל גם כמוהל וגם כסנדק. הוא בצע בו את הברית בצורה מקצועית ולפי כל כללי ההלכה. הוא כבד את עצמו בברכות ובעמידה לברכות, וכשהגיע למילים ''ויקרא שמו בישראל'', קרא לו יובל – כפי שקראו לו הוריו.
התינוק החל לבכות. הוא לטף אותו ברך והמתין לבואה של המטפלת.
המטפלת, משום מה, התמהמהה, והמוהל החל לאבד מסבלנותו. הוא הביט שוב ושוב בשעון, אך המטפלת איננה.
הבית הגדול והמפאר היה ריק. רצה המוהל להתקשר למקום העבודה של האם, אבל לא היה בידו את מספר הטלפון שלה.
התינוק נעשה רעב והחל לבכות. נגש רבי אברהם למטבח ולא מצא אכל לתינוק. התינוק צרח והוא נסה להרגיעו, ומשלא הצליח פרץ המוהל בעצמו בבכי. הוא בכה על התינוק האומלל ועל המצב המביש שנקלע אליו, על כך שהוריו כמעט ובקשו למנע ממנו את קשר הברית עם בורא עולם, הוא בכה על ההורים האומללים שחיים כמו גויים, הוא בכה ובקש על הילד רחמים, שאף על פי שגדל בבית אנטי-דתי – יזכה לגדל לתורה וליראת שמים.
בינתיים, נכנסה המטפלת, ולתדהמה ראתה אדם מבגר והתינוק בידו, ושניהם בוכים. היא התנצלה מעמק ליבה והסבירה היא נתקעה בפקק תנועה, ולכן אחרה בשעה וחצי. לשאלתה מי הוא, ענה לה שהוא המוהל, ונפרד ממנה לשלום. רבי אברהם נשם לרוחה.
חלפו להם השנים, וכעבר שלש עשרה שנים נעשה רבי אברהם למוהל ותיק ומצלח. באחד הימים צלצל הטלפון ואשה אלמונית בקשה לדבר אתו. היא הזדהתה כגברת גולן ושאלה האם הוא זוכר מי היא. ברגע הראשון לא זכר ובקש סימן מזהה. היא ספרה לו שלפני שלש עשרה שנים מל את בנם בביתם הריק והמטפלת שהגיע באחור. נזכר רבי אברהם מיד, הרי הברית הזו לא ישכח לעולם. הוא שאל לשלומו של הילד, ואמו אמרה שהוא הסבה לכך שהתקשרה.
שאל המוהל בבהלה: ''האם קרה לו משהו?'' ענתה האם: יש בעיות, אבל לא מה שאתה חושב''. היא בקשה מהמוהל להגיע אליהם הביתה בשנית, לאחר שלש עשרה שנים.
המוהל הרגיש איזושהי אחריות כלפי מהילד בעקבות אותה ברית, והחליט לנסוע. הוא הגיע לבית מפואר, בית של עשירים בחומר אבל דלים בנכסי הרוח.
האישה הציגה את בנה יובל ואמרה למוהל שבתקופה האחרונה בנה השתנה מאד והוא מסרב ללכת לבית הספר כיון שמלמדים שם לימודי כפירה. ''הוא רוצה להיות דתי! איך יתכן שילדנו, שאין לו שום קשר לדת, פתאום רוצה להיות דתי?'' שאלו ההורים.
האם ספרה שהם נלחמו נגדו, אבל הוא עומד על דעתו והם פוחדים לאבד אותו.
הוא בקש מהם לשמור שבת, לאכול כשר, ואף הביע בפני הוריו את רצונו ללכת ללמוד בישיבה.
הם לקחו אותו למיטב הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, כולם קבעו פה אחד שלילד אין שום בעיה נפשית, הוא יציב לגמרי, רק רצונו להיות דתי מעיב על אשרו.
כולם המליצו להם לא להילחם בו. ''אם אינכם רוצים שהילד יגיע לבית חולים לחולי נפש, אל תלחמו בו, לכו לפי רצונותיו'', כך קבעו הפסיכולוגים. ''אנו מאד אוהבים את בננו, ולכן אתה כאן'', כך אמרה האם. ''אתה הוא האדם הדתי היחידי שאני מכירה, ואתה מהוה את החבור שלו לדת''.
שאל המוהל: ''אגב, מדוע בחרתם דווקא בי למול את בנכם?''
ענתה האם: ''בספר הטלפונים אתה מופיע ראשון, שמך מתחיל באות א'''.
רבי אברהם החליט לקחת את יובל תחת חסותו. הילד היה הדור שאיפה עזה ללמד את כל התורה. באשור ההורים נכנס יובל לישיבה לצעירים, והתברר שהוא עילוי, בעל כישרונות מברכים. תוך שנים מספר נעשה לתלמיד חכם גדול וחשוב.
באחד הימים פגש המוהל את אחד הרבנים המקבלים בעירו, ספר לו את כל קורותיו של יובל והביע את פליאתו: ''איך יתכן שאנו מתאמצים היום כל כך בחנוך ילדינו לתורה ויראת שמים, לפעמים מצליחים, ולפעמים, לצערנו לא, וילד זה, שגדל בבית של כופרים ללא סממנים יהודיים, גדל ונעשה לתלמיד חכם, לעילוי? נראה שהוא עתיד להיות מגדולי הדור! כיצד יתכן הדבר?''
שאל הרב את המוהל: ''אמר לי, בבקשה, מה קרא באותו יום שערכת את הברית?''
ענה המוהל: ''בכיתי מרות, הילד היה רעב, המטפלת לא הגיע, ואני הייתי חסר אונים. בכיתי יחד עם התינוק. הייתי עתו לבד''.
אמר לו הרב: ''טעות בידך, אתה לא הייתה לבד עם התינוק, גם אליהו הנביא היה אתכם שם בבית! וכאשר בכיתם שניכם, אליהו הנביא בכה גם הוא, והבכיות האלו עשו רשם גדול בשמים. תפלה ובכייה בזמן הברית יכולה לפעול גדולות ונצורות בשמים!''
חוויית השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה