חייב
אדם לראות א"ע כאילו יצא ממצרים אומר הפחד יצחק מבאיאן זיעועכי"א שכמו
ביציאת מצרים יצאו בנ"י ממצרים בלי זכויות כמו שכתוב ואת ערום ועריה גם כך
צריך אדם לראות א"ע בכל דור ודור שמקבל רק חסדים מהקב"ה כמו ביציאת
מצרים שזה היה רק חסד כאילו יצא ממצרים.
חז"ל לימדו אותנו ש"מי שטרח בערב שבת
– יאכל בשבת". ומי שלא? יאכל אותה בשבת.
ידוע מה שאמרו צדיקים, שאדם שיודע בבירור שהוא
נכד של אברהם יצחק ויעקב, מותר לו לחבוש את כובעו כפוף מעט דרך יוהרא....
ידוע מה שמקשין העולם למה כופלין הלשון 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי לשנה
הבאה בני חורין'. והזמן גרמא להביא את מה שאמר בזה האדמו"ר מקלויזנבורג
זצ"ל [בליל ב' דפסח תשל"ו] שכיום מבינים זאת היטב, כי גם אחרי שאנו בארץ ישראל
עדיין צריך תפילה מיוחדת שנהיה גם 'בני חורין', כי גם בא"י אנו מצויים
בעוה"ר תחת שליטת הערב רב.
"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים״,
דרש הרה״ק בעל ה"אוהב
ישראל" מאפטא זי״ע שנה אחת בשבת הגדול, שאם יגיד יהודי בליל פסח "אשר
גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים״, ויאמין באמונה שלימה במוצא שפתיו. יוכל לצאת מכל
מיצריו ולהיגאל גאולת עולם. גאולת נפש וגאולה הגוף. לפי שזמן זה מיוחד ומיועד
לגאולה.
מעשה ביהודי תמים. שכדרכם של יהודים
בימים ההם חכר בית מרזח מן הפריץ כדי להתפרנס ולהביא טרף לביתו. באחת השנים היה
חורף קשה והיתה הדרך שוממה מעוברי דרכים, וממילא לא היה לו כסף לשלם לפריץ בתום
השנה עבור החכירות. למותר לציין שאותו רשע לא התחשב כלל בנסיבות אלו. אלא
דרש את תשלום החכירות במועדו במקומו וכהלכתו, ולא זו בלבד, א"א אף שלה
להזהירו שאם לא ישלם לו את כל הכסף בזמן רע ומר יהיה עונשו. ויהי
כאשר קיבל היהודי את ההודעה הזאת נפלו עליו אימה ופחד, כי בהבל פיהם היו השליטים
הללו חורצים את גזר דינו של אדם לחיים ולמות. וכ״ש כאשר היה הדבר נוגע למשפטו של
יהודי שאז לא היו מגזימים כלל. ולא על כגון דא נאמר (תהלים קנוד. ח) ״אשר פיהם דבר
שוא וימינם ימין שקר״. בצר לו יצא לדרך ונסע למאגלניצא. ובערב שבת הגדול הגיע אל
חצר הקודש של הרה״ק רבי חיים מאיר יחיאל ה"שרף ממאגלניצא זי״ע, אך כשביקש
ליכנס אל הקודש הודיעו לו המשמשי שאי אפשר לקבל את פני הרבי קודם שב״ק, בלית ברירה
נשאר לשבות שב״ק במאגלניצא כדי להיכנס אל הקודש אחר השבת.
ויהי בשבת אחה"צ עלה
ה"שרף" על הבימה ודרש דרשת שבת הגדול בקול חוצב להבות, כמנהג ישראל תורה
שהמרא דאתרא דורש לפני קהל מרעיתו מעניני החג בחג, ובתוך דבריו אמר ״בליל הסדר יש
ביד כל אחד לבקש מאת ד' כל משאלות לבו לטובה ולברכה, מי שמזונותיו מצומצמין יכול
לבקש על הפרנסה כשאומר ׳ונצעק׳, מי שיש לו חולה בתוך ביתו יצעק על עניני בריאות.
וכן כל אחד ואחד בדבר אשר חסר לו״. כשמוע
היהודי התמים את דברי ה"שרף". הבין בנפשו, שבודאי היתה כוונת הדברים
אליו, ולכן לא התמהמה כלל ובמוצש״ק חזר תיכף לביתן והודיע לבני משפחתו שקיבל הדרכה
מפורטת מן הצדיק כדת מה לעשות, ואכן בליל הסדר כאשר הגיעו לפיסקא ״ונצעק אל
ד'" פתחו כולם בקול צווחה וזעקה אל ד' שישפיע עליהם פרנסה טובה בהרחבה ויצילם מידו של
הפריץ הרשע, וככה היו יושבים וצועקים בקולי קולות במשך שעה ארוכה.
באותה שעה פרץ ויכוח ומחלוקת בין אחד
הגוים לאשתו, ומרוב זעמו קם עליה והרגה נפש, לאחר המעשה הבין הגוי שעליו לברוח מן
המקום, כי אם יתפסו אותו השוטרים יענישו אותו קשות על מעשיו, לכן החליט לברוח
למדינה אחרת עד יעבור זעם. מיד נתן את כל רכושו בשתי חביות גדולות והעמים אותן על
עגלתו וברח עמן כל עוד נפשו בו. אך בדרך הבין שאם יתפסו אותו שומרי הגבולות וימצאו
אצלו רכוש גדול כל כך ירגישו שדבר מה אינו כ...״שורה, וידרשו ויחקרו בענינו ורע
ומר יהיה גורלו, לכן חיפש היכן להשאיר את כספו, ויהי עודו טרוד במחשבותיו
ראה אור בוקע מחלון ביתו של היהודי, ובד בבד קול המולה ואנשים רבים הצועקים
ומתפללים, מיד דפק על דלת ביתם ופגש את בעה״ב, אשר מצא חן בעיניו, וביקש ממנו
שישמור על רכושו הרב, ואם יצליח לחזור אל ביתו יחזיר לו חבית אחת והשניה תהיה לו
במתנה על שכר השמירה, ואם לא יחזור עד שנה הרי שתי החביות שלו במתנה גמורה, הסכים
היהודי והורה לו היכן להניח את החביות. ויהי כפתוח היהודי את החביות אורו עיניו . וידע שכבר נושע בתוך כדי דיבור בעת אמירת ההגדה.
ומיד בצאת החג נסע למאגלניצא כדי להודות על הנס שנעשה עבדו, אך מיד בכניסתו אל
החודש אמר לו ה"שרף" בפשטות "אין לך מה להודות לי על הנס. כי אתה
המשכת עליך ישועה בעת שצעקת באמירת 'ונצעק'.
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה