בשביל לחלום... צריך קודם כל לישון ."
ומי שיש לו עיניים פקוחות
רואה יום יום הרבה דברים יפים (שמואל אייזיקוביץ ביום אופטימי)
כסף יכול לקנות לך וילה, אך
לא בית חם.
כסף יכול לקנות לך שעון,
אבל לא זמן.
האבחנה והברכה (על-פי עדות וידאו של הרב וייס למגזין JEM )
הם פסעו אל החדר נרגשים. פגישה אישית עם הרבי
מליובאוויטש, 'יחידות', היא תמיד פסגת שאיפותיו של חסיד, ועל-אחת-כמה-וכמה של חתן
וכלה העומדים ערב חתונתם. זה היה בשנת תשי"ז. הרב משולם וייס, כיום שליח
חב"ד במיאמי, פלורידה, וכלתו, איליין, נכנסו ברעד אל החדר.
עם כניסתם הגיש
משולם לרבי את פתק בקשת הברכה. הרבי עיין בו, הרים את עיניו ושאל: "אתם
מבינים יידיש?". משולם השיב בחיוב, ואילו הכלה השיבה שאמנם היא מבינה יידיש,
אך מתקשה לדבר בשפה זו ומיטיבה להתבטא באנגלית. "אם כן", הגיב הרבי,
"אשוחח עם החתן ביידיש, ועם הכלה באנגלית".
חלפו כמה שניות,
ולפתע פרצה הכלה בבכי. היא אמרה: "האם הרבי יוכל לבקש מהחתן לעזוב את החדר?
רצוני לשוחח עם הרבי שלא בנוכחותו". משולם נדהם. הרבי נתן בו מבט, והוא יצא
מהחדר. מזכירו של הרבי, הרב לייב גרונר, השתומם. "מה יכולתי לעשות?",
התנצל החתן, "כך ביקשה הכלה".
כעשרים דקות המתין
החתן בחוץ. אמנם הדלת לא הייתה סגורה, אבל הוא לא הצליח לשמוע את השיחה בין הרבי
ובין כלתו. לאחר עשרים דקות יצאה הכלה ואמרה כי הרבי ביקש שיחזור. הוא נכנס אל
החדר והרבי העניק להם ברכות לנישואיהם. כשיצאו מה'יחידות' נפרדו החתן והכלה ולא
התראו עד החתונה.
מיד אחרי החופה,
כאשר החתן והכלה נכנסו לחדר הייחוד, המילים הראשונות שאמר החתן לכלתו היו:
"על מה דיברת עם הרבי במשך עשרים דקות?". השיבה הכלה: "אני מקווה
שלא תכעס עליי... אמרתי לרבי שרצוני לבטל את החתונה". "לבטל את החתונה?!",
התמלטה השאלה מפיו של החתן הנדהם. "כן", השיבה. "אמרתי לרבי שאני
בעלת מזג נורא ואיום. אני חסרת סבלנות ומתרגזת בקלות. עד עכשיו לא הבחנת בכך, אך
ברור לי שאחרי החתונה לא יעבור זמן רב ואתה תבין שטעית טעות גדולה והתחתנת עם
האישה הלא-נכונה, עם מכשפה. הנישואין יעלו על שרטון ויסתיימו בגירושין. החלטתי
שאני מעדיפה שלא להתחתן מלהיקלע להרפתקה כזאת". "ומה אמר הרבי?",
שאל החתן ההמום. "הרבי חייך", השיבה הכלה, "ואמר לי באנגלית:
'הקב"ה יברך אותך בילדים רבים, והם ילמדו אותך את מידת הסבלנות. לכן אינך
צריכה לבטל את החתונה. ועד שייוולד הילד הראשון, לכי להתנדב במרכז רפואי, ומה טוב
בבית רפואה לילדים. ההתנדבות תסייע לך ללמוד להתייחס לאנשים בסבלנות, וכך המזג שלך
לא ייצור בעיה'".
החודשים חלפו ובני
הזוג טרם נפקדו. האישה החלה לדאוג והלכה עם בעלה לבדיקה אצל רופא מומחה במיאמי,
עיר מגוריהם. הרופא ביצע סדרת בדיקות מקיפה, ובסיומן התיישב על כיסאו מול השניים
בארשת פנים חמורה. "ראו", אמר בטון קודר, "יש בפי בשורות שלא ישמחו
אתכם. האישה סובלת מבעיה פיזיולוגית חמורה, שמשמעותה כי לעולם לא תוכל להרות. היא
תהיה עקרה. עליכם להשלים עם המציאות". הדברים הקשים נפלו על ראשם כרעם ביום
בהיר. הם יצאו מהרופא שבורים ורצוצים. הבעל ניסה לעודד את רעייתו: "האיש הזה
איננו הרופא היחיד בעיר. נלך לרופא אחר, לקבלת חוות-דעת שנייה". מיהרו השניים
וקבעו תור אצל רופא בכיר אחר, אולם גם הוא אישש את ממצאי קודמו. "אין שום דבר
שאפשר לעשות בעניינכם", הוסיף ואמר לזוג האומלל.
מיד עם חזרתם לביתם
מיהר משולם וייס להתקשר למזכירו של הרבי, הרב גרונר. "אנא מסור את דברי
הרופאים לרבי ובקש את ברכתו בעבורנו", אמר למזכיר. זה הבטיח לעשות זאת מיד.
כעבור חודש נפקדה האישה, ובחלוף תשעה חודשים ילדה את בנה הבכור, מרדכי. המיילד לא
היה אלא הרופא השני, שתמך בממצאי הבדיקה של הראשון. אותו רופא יילד במרוצת השנים
את כל חמישה-עשר הילדים של משפחת וייס...
כשהייתה הגברת וייס
באמצע שנות הארבעים לחייה הלכה לסדרת בדיקות מקיפה אצל מומחה לבריאות האישה. זה
עשה את הבדיקות, ואז אמר בטון רך: "ודאי את חשה אכזבה
רבה"... "אכזבה?", תהתה הגברת וייס, "ממה?". "וכי
אינך אורתודוקסית?", תהה הרופא הבכיר. "אכן", אישרה האישה.
"אני יודע", אמר הרופא, "שבציבור היהודי-אורתודוקסי הרצון ללדת
ילדים חזק מאוד. בבדיקה אני מוצא שאת סובלת מבעיה רפואית שמשמעותה כי מעולם לא
זכית לפרי בטן. זו ודאי אכזבה עצומה בעבורך להיות נשואה שנים רבות כל-כך בלי
ילדים".
הגברת וייס חייכה
לעצמה ולא הגיבה. כשיצאה החוצה, אל בעלה, פרצה בצחוק. היא שיתפה את בעלה בדברי
הרופא ושניהם צחקו. "איך אתה מסביר את זה?", שאלה האישה את בעלה.
"פשוט מאוד", השיב לה. "הלוא הרבי העניק לך ברכה לפני חתונתך
שהקב"ה יברכך בילדים רבים, ולכן ילדת את כל הילדים האלה למעלה מדרך הטבע –
בזכות ברכתו של הרבי!".
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה