אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ט

אחת השאלות אותן נשאל כל אדם העולה לבית דין של מעלה היא, האם ציפית לישועה?! האם היית אופטימיסט?! האם התרכזת בחצי הכוס המליאה שבחיים?!  האם פירשת את המציאות באופן חיובי?! או שמא תמיד התרכזת ברע ובשלילי . האם היה לך ברור שסופו של הטוב להגיע ?! ללמדך, שגם כאשר המציאות נראית פסימית )שלילית(, עדיין הרצון האנושי צריך להיות אופטימי. כך הופכת הציפייה לישועה לדרך חיים. דרך חיים המנסה לראות את הטוב שבחיים והופכת את האדם, לבעל רצון אופטימי.

     אם אתה רואה אדם עומד בניסיון ממון, הרי הוא מובטח, שיעמוד בניסיון גופו לקידוש ה'. כי בעוונותינו הרבים, אין דבר, שידו וכוח היצר תקיף ממון. ואם אין לו כוח לפתות איש בממון, אז ברור שיוכל לו בכל העניינים " )ר' דוד לייב. "ביערות דבש )דרוש ז'(

     הגמ' מביאה סגולה להצלחה בלימוד:ללמוד ליד נהר - סימן טוב הוא - כשם שמי הנהר שופעים ואינם פוסקים, כך לא יפסק לימודכם ויצליח. (כריתות ו.(

     כתב הגאון מווילנא כי פרשתנו היא הפרשה השמינית, והפסוק השמיני בפרשה הוא "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", הרי רמז בכך,  שצריך תלמיד חכם ללמוד מפסוק זה, כי אפילו כשהוא מצליח ויש לו במה להתפאר ולהתגאות,  כפי שאמר יעקב: "ועתה הייתי לשני מחנות" – בכל זאת עליו לזכור, כי אך חסדי ד' יתברך הם אלה, ועל ידי כך יבוא לידי קטונתי.  וזה הרמז, שאפילו בשמינית שבשמינית שבגאווה - יש רמז לענווה - קטונתי... 

חובות צריכים לשלם

     להלן סיפור מצמרר ומרגש המעובד מתוך 'משפחה', אותו סיפרה בעלת המעשה בעצמה, ממנו ניתן ללמוד עד כמה עלינו להיזהר, לבל נותיר אחרינו חוב כלשהו, שכן למעלה אין מנוחה לנפטר החייב חוב כלשהו. ולהלן סיפור המעשה: "

     נולדתי לאימא מיוחדת במינה. אימא שתמיד הייתה מסודרת ומאורגנת בצורה מדויקת להפליא. לכל דבר אצלה היה מקום מסודר, ותמיד היא הייתה כותבת במחברת או בפתק את המטלות והפעולות, שעליה לעשות ולסיים באותו יום ובאותו שבוע". "והנה, לפני מספר חודשים הרגישה אימי כי היא מתקרבת אל נקודת הסיום של חייה. היא כבר לא הייתה צעירה,  וכשראתה שמצבה הבריאותי מידרדר, הבינה, כי בקרוב עתידה היא לעזוב את הפרוזדור של העולם הזה, ולהגיע אל הטרקלין הגדול, הלא הוא "העולם הבא". בשל כך ומפני היותה מסודרת, החלה לערוך קלסר גדול ומסודר, שבו היא מונה וכותבת את כל הדברים, שהיא מבקשת לסדר אחר פטירתה. ככה הייתה אימי, מסודרת עד יומה האחרון ועד הפרט האחרון.

      את הקלסר העבה הניחה למשמרת בארון הספרים וביקשה כי מיד לאחר פטירתה יעיינו בו ויטפלו בכל האמור בו. לאחר זמן קצר מאוד, אכן התבקשה אימי לבית עולמה. לא היה לנו קל כלל ועיקר, אך היא ממש הכינה אותנו ליום זה . "מיד אחר פטירתה פתח אבי את הקלסר, שהותירה וגילה בו בקשות ומטלות רבות אותם ביקשה שישלימו עבורה אחר פטירתה: לשלם למספר אנשים כסף, שלא קיבלו מימנה , ולומר לכמה אנשים אחרים דבר מסוים, שרצתה שידעו ועוד מספר עניינים. "אבי היקר התמסר בכל נפשו לעניין, כשהוא עובר מטלה אחר מטלה, ומסמן 'וי' בסיום השלמת הבקשה. אנחנו, הילדים התעניינו לדעת מה כתבה וביקשה אימא, אך כאשר ראינו שאבא לקח זאת על עצמו כדי לקיים את בקשת רעייתו,  הסרנו זאת מליבנו ונתנו לו להסתדר עם כך לבד, מפני שסמכנו עליו . "

     היה זה לאחר כחצי שנה מאז פטירתה של אימי. אחותי חלמה חלום מצמרר: בחלומה היא רואה את אימא ע"ה כשפניה מוארות באור זוהר. שלווה ורוגע ניכרים על פניה . "אחותי פנתה אליה בהתרגשות ואמרה: 'אימא, אימא, מה שלומך? איך את מרגישה?'. אך אימא לא ענתה, אלא היא פשוט אמרה: 'לכי בבקשה לארון הספרים. " אחותי לא הבינה את פשר הבקשה, וחזרה על שאלתה: 'אימא, מה קורה איתך שם למעלה?', אך אמא אמרה שוב: 'לכי בבקשה לארון הספרים', ונעלמה.

     אחותי התעוררה מהחלום בבהלה, החיזיון נראה כה ממשי ולכן הבינה, כי מדובר בחלום אמת. היא ניגשה אליי וסיפרה לי ברגש את כל אשר ראתה בחלומה. " הבנו יחד, שאין זה סתם, אלא ישנו פה מסר ובקשה מאימא המנסה להעביר לנו מעולם האמת. הלכנו לבית של אבא וסיפרנו לו על החלום, כשאנו שואלות אותו: 'אבא, אולי אתה יודע, מה מיוחד בארון הספרים, שאימא מבקשת ממנו לגשת אליו?'.  אבא חשב קמעה ואמר: 'הדבר היחיד שקשור אליה הוא הקלסר שהותירה אחר פטירתה, אך אין מה לפתוח ולהביט בו,  שהרי עברתי על כולו מיד אחר פטירתה וקיימתי את כל מה שביקשה בו, אך אם אתן לא רגועות – אתן יכולות לפתוח אותו ולבדוק . "ברגש וברעדה פתחתי ביחד עם אחותי את הקלסר וראינו את כתב ידה של אימא, ימים ספורים לפני פטירתה, וראינו, כיצד היא מבקשת לשלם לכל מיני מקומות ואנשים חובות שלא הספיקה לשלם בחייה, כשליד כל אחד מהם סימן אבי 'וי' על כך ששילם זאת בעצמו . "אלא, שלפתע ראינו שורה אחת, בה לא היה מסומן 'וי'. בשורה זו היה כתוב בכתב ידה של אמי: 'לשלם עבור שיעור כושר', כשלצד השורה כתבה אמי את הסכום הנדרש לשלם , ואף למי יש להעביר את התשלום . "מיד רצנו להראות זאת לאבי, שקפץ ממקומו בבהלה ואמר: ' אוי, אכן שכחתי לטפל בזה, לכן לא סימנתי את זה ב 'וי', מפני שבאותו הזמן רציתי, שאתן תלכו לשלם זאת, ונעלמה בקשה זו מזיכרוני . ליבנו הלם בפראות מהתרגשות ומיד רצנו לשלם את החוב לאותו שיעור כושר. אותה אישה הביטה בנו והודתה לנו באומרה: 'אכן, אמכם הייתה חייבת לי סכום זה, ועל אף שמצבי דחוק, לא מצאתי לנכון לפנות אליכם בשל מצבכם הרגשי לאחר פטירת אמכם'. היא אכן לקחה את הכסף ואנו סימנו 'וי' גדול בקלסר. ומאותו יום, הפסיקה אימי לבוא בחלום.

     כמה חשוב לעבור את העולם הזה בלא להותיר חובות לאחרים. אין זה מובן מאליו, שבבית דין של מעלה יתירו לבעל חוב להופיע בחלום ולבקש מקרובי משפחתו, שישלמו את חובותיו, שכן גם לזה צריך זכויות מרובות!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ל' ניסן ה'תשע"ח

אדם שבאמת אכפת לו ילמד תורה לעילוי נשמת הנרצחים. יארגן שיעורי תורה לזכר הנופלים. ייתן צדקה לזכותם. יקבל עליו קבלה כלשהי. ישתדל יותר בקיום המצוות. יתפלל לעילוי נשמתם. יעשה חסדים ומעשים טובים. יעשה משהו שבאמת יעזור ולא סתם עמידה טיפשית.

   אם אדם יקרא משניות לזכות הנופלים או יאמר פרקי תהלים במקום לעמוד, אותם נופלים ישמחו מזה ויעריכו את זה הרבה יותר. הנפטרים משתוקקים שהאדם יקיים איזו מצווה לזכותם שתביא לעילוי נשמתם. כל דבר קטן שיהודי עושה לעילוי נשמה מביא את הנשמה למקומות גבוהים וטובים יותר.

   אם כל ניסיון שעובר על האדם, הוא מאמין שזה לטובה והוא שמח ומאושר ולא ממורמר ומתוסכל אז הנגע הופך לו לעונג, וה"מוצא אני מר ממוות" את האישה נהפך ל"מצא אישה מצא טוב". וזה מה שמייעצים לחתן תמיד תסתכל ותתמקד בדברים החיוביים שיש באשתך ולא בדברים שהיא לוקה בהם בחסר!

    אנשים שדעותיהם משובשות מטבע הדברים משתדלים הם בכל כוחם להשפיע על סביבתם שילכו בדרכיהם כדי להרבות ולהאדיר את הכת שלהם. ועל כן מזהירה התורה "איש צרוע הוא" אל תנסה להתקרב אליו אל תנסה להשפיע עליו כי אחר שהגיע לאפיקורסות כבר אבדה תקוותו כל באיה לא ישובון. ("מזקנים אתבונן")

'זכו שכינה ביניהם'.

    הגאון רבי ישראל גנס שליט"א, רבה של קריית מטרסדורף בירושלים, ספר ספור מפלא:

פעם הזדמן לו לשוחח עם מרן עמוד ההוראה, הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.. קודם שנכנס אל ביתו ובמהלך השׂיחה, שם לב כי רבי שלמה זלמן נער את חליפתו, והסיר את האבק ממנה מספר פעמים במשך השׂיחה.  הרב גנס היה בטוח שרבי שלמה זלמן ממהר לביתו, ובכך הוא מאותת לו ברמז קל שעליו לסיים את השׂיחה. אך כשביקש לסיים, סימן לו רבי שלמה זלמן כי אינו ממהר ויכול להמשיך בדבריו הלאה. כך חזר רבי שלמה זלמן לעשות תנועה זו כמה וכמה פעמים במשך השׂיחה . רבי שלמה זלמן שהרגיש בפליאתו של הרב גנס, לפשרן של התנועות הללו החוזרות ונשנות, הסביר: "הרי יש לי כעת פגישה עם השׁכינה!" - ונמק את דבריו: " הן חז"ל אומרים 'איש   ואשיׁה זכו שכינה ביניהם', אין ראוי לקבל את פני השׁ כינה עם חליפה מאובקת!"... פלאי פלאים!

    בכדי לזכות להשראת השׁכינה בבית, יש לדאוג שהבית יתנהל וישתמר בתכלית הקדושׁה והטהרה, בשמירת ההלכה וההנהגה; בדבור, במעשה, בנועם הליכות ובמידות טובות, וכך יזכו להתגשׁמות השׁאיפה 'זכו שכינה ביניהם'.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ח שבט ה'תשע"ו

 

ההרגשה זו שמחויב האדם לברך את הקב"ה על כל החסדים שעשה אתו השי"ת, צריך להרגיש גם בשעה שהאדם מרגיש שחסר לו הרבה דברים ומבקש מאת השי"ת שיעשה עמו חסד ויושיעו, גם אז אסור לו לשכוח שמחויב הוא לא רק להכיר אלא לברך את הקב"ה על החסדים שעשה עמו. )לב מרדכי(    

 

      ילד פוגע הוא ילד פגוע.

 

     "עצבות פירושה: חייבים לי, חסר לי. האדם חושב כל הזמן על עצמו, ואין ליבו לשמים. מי אמר שחייבים לך ואתה אינך חייב?!" (רבי אהרון מקרלין)

 

”     עצה זה מה שאנחנו מבקשים כשאנחנו כבר יודעים את התשובה אבל מקווים שלא ידענו.“

 

יגיעה בלימוד תורה (דברי יונה, גליון צח)

     מסופר שהיה רב עני אחד באיזה עיר שישב ועסק בתורה מתוך יגיעה, כשמצא פעם את הרש"ש שוחח עמו בלימוד, ואמר להרש"ש איזה הערה במסכת חולין, הרש"ש מאד נתפעל מן ההערה הזו, אבל זה כאב לו מאד למה הוא לא חשב על זה בעצמו, ואמר לו הרש"ש אני כבר למדתי הגמרא הזו יותר ממאה פעמים, ובכל זאת לא עלה בדעתי הערה זו, ודווקא אתה נפל זאת בדעתך, אמר לו היהודי הזה, במחילת כ"ת אגיד לך את ההבדל ביני לבינך, אמר לו אתה לומד תורה מתוך עושר, שהרי כידוע הרש"ש הייתה לו עשירות, ואני לומד תורה מתוך עוני, והקב"ה נותן מפעם לפעם מתנה למי שהוא עני כי התייגעתי, והקב"ה נתן לי מתנה שמצאתי.

     ואל תחשבו שהרש"ש לא התייגע בתורה, הוא בודאי חיפש ומצא את היגיעות שלו, אחרת לא היה מגיע למדרגות כאלו בתורה, אבל הכוונה היא שהיה חסר לו איזה חלק של יגיעה שלהרב ההוא כן היה, ולכן הוא זכה להארה מסוימת בתורה שלא זכה לה הרש"ש, לכן צריכים להתבונן וכי אפשר לומר שאין לומדים, הרי בודאי יושבים ולומדים, יש הרבה שלומדים בהתמדה, אבל בכל זאת אין רואים את חלק זה של הצלחה שהיה צריך להיות, וחושבני שהסיבה לזה היא, כי בחור בשנותיו בישיבה חסר ממנו הרצון והחשק או ההוה אמינא שיכול לגדול תלמיד חכם גדול, וממילא אינו מתאמץ ביותר, וחסר ממנו עמל התורה הראוי.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשות "מטות מסעי" ה'תשע"ה

בכל פעם שמסתיים פרק או תקופה בחיים אנו מסתכלים לאחור ומסכמים מה שעברנו, נזכרים באירועים, מציינים זמנים מיוחדים ומנסים ללמוד מכל הזמן הזה שעבר עד כה.

פרשת השבוע השניה שנקרא השבת, פרשת ״מסעי״, מסיימת את חומש ״במדבר״. היא פותחת בסיכום מדוקדק של כל תקופת הליכת עם ישראל במדבר סיני מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו אל מול יריחו.

הסיכום הזה לא מזכיר ומציין את כל האירועים הקשים שזעזעו את העם בדרכו, כמו המריבות ושילוח המרגלים, מלחמות הכיבוש ועוד ואפילו התורה לא מזכירה ברגע זה את המעמד הגדול- מתן התורה.

התורה מעדיפה לציין את הנקודות בהן בני ישראל עברו, חנו ונחו לפני שהמשיכו בדרכם.

רש״י בתחילת פירושו לפרשה כותב שני הסברים מדוע ציינה התורה את המסעות האלה:

הראשון שמובא בשם ר׳ משה הדרשן הוא שהתורה רצתה לפרסם את החסדים הגדולים של ה׳ שדאג שלא ילכו ארבעים שנה ברציפות אלא עצרו וחנו במקומות רבים. אם נדייק, הם הלכו ארבעים ושניים מסעות שחלקם היו לפני גזירת הארבעים שנה וחלקם בשנה האחרונה בלבד.

ההסבר השני שנכתב במדרש תנחומא דורש דרך המשל על מלך שלוקח את בנו החולה לרופא רחוק וכשהיו בדרך חזרה היה אביו המלך מספר לבן את הנקודות והמקומות שבהם עברו בדרך אל הרופא.

כך ישראל, שכעת קרובים לסיומו של תהליך הגאולה שלהם-שהחל ביציאה ממצרים ויעלה מדרגה משמעותית כשיכנסו לארץ ישראל, מקבלים תזכורת על הדרך שעברו עם כל התחנות שבה.

הרמב״ם במורה נבוכים מסכם היטב את הדבר: ״ולפי שידוע לפני ה׳ יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה (שאירעו לבני ישראל בעת שהייתם במדבר) ... ויחשבו כי שהייתם היתה במדבר קרוב לישוב שאפשר לאדם לחיות בו... לפיכך סולקו כל הפיקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה״.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"א ניסן ה'תשע"ה

חייב אדם לראות א"ע כאילו יצא ממצרים אומר הפחד יצחק מבאיאן זיעועכי"א שכמו ביציאת מצרים יצאו בנ"י ממצרים בלי זכויות כמו שכתוב ואת ערום ועריה גם כך צריך אדם לראות א"ע בכל דור ודור שמקבל רק חסדים מהקב"ה כמו ביציאת מצרים שזה היה רק חסד כאילו יצא ממצרים.

     חז"ל לימדו אותנו ש"מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת". ומי שלא? יאכל אותה בשבת. 

     ידוע מה שאמרו צדיקים, שאדם שיודע בבירור שהוא נכד של אברהם יצחק ויעקב, מותר לו לחבוש את כובעו כפוף מעט דרך יוהרא....

     ידוע מה שמקשין העולם למה כופלין הלשון 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין'. והזמן גרמא להביא את מה שאמר בזה האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל [בליל ב' דפסח תשל"ו] שכיום מבינים זאת היטב, כי גם אחרי שאנו בארץ ישראל עדיין צריך תפילה מיוחדת שנהיה גם 'בני חורין', כי גם בא"י אנו מצויים בעוה"ר תחת שליטת הערב רב.

"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים״,

     דרש הרה״ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא זי״ע שנה אחת בשבת הגדול, שאם יגיד יהודי בליל פסח "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים״, ויאמין באמונה שלימה במוצא שפתיו. יוכל לצאת מכל מיצריו ולהיגאל גאולת עולם. גאולת נפש וגאולה הגוף. לפי שזמן זה מיוחד ומיועד לגאולה.  

     מעשה ביהודי תמים. שכדרכם של יהודים בימים ההם חכר בית מרזח מן הפריץ כדי להתפרנס ולהביא טרף לביתו. באחת השנים היה חורף קשה והיתה הדרך שוממה מעוברי דרכים, וממילא לא היה לו כסף לשלם לפריץ בתום השנה עבור החכירות. למותר לציין שאותו רשע לא התחשב כלל בנסיבות אלו.  אלא דרש את תשלום החכירות במועדו במקומו וכהלכתו, ולא זו בלבד, א"א אף שלה להזהירו שאם לא ישלם לו את כל הכסף בזמן רע ומר יהיה עונשו.  ויהי כאשר קיבל היהודי את ההודעה הזאת נפלו עליו אימה ופחד, כי בהבל פיהם היו השליטים הללו חורצים את גזר דינו של אדם לחיים ולמות. וכ״ש כאשר היה הדבר נוגע למשפטו של יהודי שאז לא היו מגזימים כלל. ולא על כגון דא נאמר (תהלים קנוד. ח) ״אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר״. בצר לו יצא לדרך ונסע למאגלניצא. ובערב שבת הגדול הגיע אל חצר הקודש של הרה״ק רבי חיים מאיר יחיאל ה"שרף ממאגלניצא זי״ע, אך כשביקש ליכנס אל הקודש הודיעו לו המשמשי שאי אפשר לקבל את פני הרבי קודם שב״ק, בלית ברירה נשאר לשבות שב״ק במאגלניצא כדי להיכנס אל הקודש אחר השבת.

     ויהי בשבת אחה"צ עלה ה"שרף" על הבימה ודרש דרשת שבת הגדול בקול חוצב להבות, כמנהג ישראל תורה שהמרא דאתרא דורש לפני קהל מרעיתו מעניני החג בחג, ובתוך דבריו אמר ״בליל הסדר יש ביד כל אחד לבקש מאת ד' כל משאלות לבו לטובה ולברכה, מי שמזונותיו מצומצמין יכול לבקש על הפרנסה כשאומר ׳ונצעק׳, מי שיש לו חולה בתוך ביתו יצעק על עניני בריאות. וכן כל אחד ואחד בדבר אשר חסר לו״.  כשמוע היהודי התמים את דברי ה"שרף". הבין בנפשו, שבודאי היתה כוונת הדברים אליו, ולכן לא התמהמה כלל ובמוצש״ק חזר תיכף לביתן והודיע לבני משפחתו שקיבל הדרכה מפורטת מן הצדיק כדת מה לעשות, ואכן בליל הסדר כאשר הגיעו לפיסקא ״ונצעק אל ד'" פתחו כולם בקול צווחה וזעקה אל ד' שישפיע עליהם פרנסה טובה בהרחבה ויצילם מידו של הפריץ הרשע, וככה היו יושבים וצועקים בקולי קולות במשך שעה ארוכה.

     באותה שעה פרץ ויכוח ומחלוקת בין אחד הגוים לאשתו, ומרוב זעמו קם עליה והרגה נפש, לאחר המעשה הבין הגוי שעליו לברוח מן המקום, כי אם יתפסו אותו השוטרים יענישו אותו קשות על מעשיו, לכן החליט לברוח למדינה אחרת עד יעבור זעם. מיד נתן את כל רכושו בשתי חביות גדולות והעמים אותן על עגלתו וברח עמן כל עוד נפשו בו. אך בדרך הבין שאם יתפסו אותו שומרי הגבולות וימצאו אצלו רכוש גדול כל כך ירגישו שדבר מה אינו כ...״שורה, וידרשו ויחקרו בענינו ורע ומר יהיה גורלו, לכן חיפש היכן להשאיר את כספו, ויהי עודו  טרוד במחשבותיו ראה אור בוקע מחלון ביתו של היהודי, ובד בבד קול המולה ואנשים רבים הצועקים ומתפללים, מיד דפק על דלת ביתם ופגש את בעה״ב, אשר מצא חן בעיניו, וביקש ממנו שישמור על רכושו הרב, ואם יצליח לחזור אל ביתו יחזיר לו חבית אחת והשניה תהיה לו במתנה על שכר השמירה, ואם לא יחזור עד שנה הרי שתי החביות שלו במתנה גמורה, הסכים היהודי והורה לו היכן להניח את החביות. ויהי כפתוח היהודי את החביות אורו עיניו . וידע שכבר נושע בתוך כדי דיבור בעת אמירת ההגדה. ומיד בצאת החג נסע למאגלניצא כדי להודות על הנס שנעשה עבדו, אך מיד בכניסתו אל החודש אמר לו ה"שרף" בפשטות "אין לך מה להודות לי על הנס. כי אתה המשכת עליך ישועה בעת שצעקת באמירת 'ונצעק'.

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il