והוא
יהיה פרא אדם. לא כתוב אדם פרא, כי ישמעאל בעצם הוא פרא, אפילו אם הוא יהיה
פרופסור ומלומד ומדעי וכל מיני גדלות, בכל זאת הוא ישאר פרא.
ניבול פה אחד דוחה מאה הבטחות. (החיד"א)
נִיסיון
הָעשיר קשה מִנִיסָיון הֶָענִי - הֶעָנִי מִשתעשעְ בתּקוָה שיִתְעשר אַבָל הֶעשיר
אֵינו חושב כלָל על אֶפְשרות שֶיַגִיעַ לַעֲנִיות...
"ניסיון
הוא בית ספר טוב אבל המחיר גבוה"
ולא
ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' (טו, י). (דברים טובים, פרשת ''ראה'')
מלמד
תינוקות עני התגורר באחת העירות הסמוכות לסאסוב. ואולם, לרמות דלותו נודע האיש
כמכניס אורחים המקבל בסבר פנים יפות כל אדם מישראל. שמעו של העני מכניס האורחים הגיע אל רבי משה ליב מסאסוב,
וחפץ הצדיק להכיר את האיש. נסע אפוא אל עיירת מגוריו של אותו מלמד תינוקות וסר אל
ביתו. " ברוך
הבא!" קידם בעל הבית את פניו בשמחה, ומיד הזמינו לשולחן, לסעוד את נפשו. סביב
השולחן ישנו כמה וכמה אורחים, אשר אף הם סרו בדרכם אל ביתו של מלמד התינוקות. עד
מהרה הגיש המארח אל השולחן קערה ובה תפוחי אדמה מבושלים. הבחין הצדיק כי האיש ממלמל
דבר מה, והיטה אזנו לשמוע . ומה אמר אותו מלמד תינוקות עני?
, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, שברצוני לכבד את אורחי היקרים במעדני מלכים,
שהרי בני מלכים הם, וראוים למטעמים שכאלה. אך מה אעשה, וביכלתי לתת להם רק תפוחי אדמה, יהי רצון
מלפניך, שיהיו תפוחי האדמה חשובים לפניך כאילו האכלתי את בניך במעדני
מלכים!". ירד הלילה ובביתו הדל הציע המארח מצעות דלים לאורחיו. ושוב שמע רבי
משה ליב כי שפתיו דובבות. וכך אמר האיש "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך
שמצעות דלים אלו, שמציע אני לאורחי, יהיו חשובים לפניך כאילו הם מצעות מלכים, שהרי
ראויים בניך, בני מלכים, לישון על מצעות מלכים, ואני משתוקק לכבדים בכך!"
דברי האיש , שנאמרו
מתוך אמונה תמימה וזכה, הפעימו את רבי משה ליב. "יהודי שכה מחבב את מצות
הכנסת אורחים ראוי הוא שברכת ה' תשרה עליו!" אמר הצדיק בלבו . ובטרם
עזב את ביתו של האיש, ברך את מארחו המופלא ''יהי רצון שתזכה לקיים את מצות הכנסת
אורחים מתוך עושר והרחבת הדעת! יהי רצון שתזכה לכבד את אורחיך בכבוד הראוי לבני
מלכים!" נתקיימה ברכתו של הצדיק, ומקץ זמן מה נתהפך הגלגל ומלמד התינוקות
התעשר עושר רב.
ואם
סבורים אתם, כי עתה, כשהכסף
היה בידיו אמנם זכו האורחים שבאו אל ביתו במעדני מלכים ובמצעות מלכים, טעות
בידיכם. אותו אדם, שבעת היותו מלמד תינוקות עני, קיים את מצוות הכנסת אורחים
בהתלהבות ובמסירות לא עמד בנסיון העושר. כה תאב היה לממון, וכה חס על ממונו עד כי
נעל את שערי ביתו בפני האורחים, ואת מצוות הכנסת אורחים, שכה חביבה היתה עליו בימי
עניו, עקר כליל מלבו. עד מהרה נודע הדבר לרבי משה ליב מסאסוב. גדול היה צערו של הצדיק, על
שברכתו אותה ברכה שהביאה לעשרו של האיש לא עשתה את הפרי המקוה , ועתה,
במקום לקיים את מצוות הכנסת אורחים בהדור חדל האיש לגמרי מלקימה. החליט הצדיק
לנסוע לעיירתו של האיש ולהוכח במו עיניו אם אכן נכונה השמועה. בכל ליבו קיוה הרבי,
כי שמועת שוא היא זו. אך
בהגיעו לעיר התברר לו, לצערו הגדול, כי אמת הדבר . האיש אינו מוכן להכניס אורח אל
ביתו המפואר, ואף אותו, את הרבי משה ליב, שהצליח להכנס אל הבית פנימה, ניסה בעל
הבית לדחות מעל פניו בתרוצים מתרוצים שונים. ניצב רבי משה ליב בחדרו המפואר של
האיש וליבו בוכה מצער. ואולם בעל הבית כלל לא נתן דעתו עליו, שכן באותה עת עמד ליד
המראה הגדולה, תקן שפמו,
סרק את שערו והתבונן על פניו בשימת לב יתרה.
"את
מי אתה רואה בזכוכית שאתה מתבונן בה", שאלו הצדיק. "כלום אינך
יודע", השיב ובעל הבית וחיוך על פניו, "כי זוהי מראה. ובמראה משתקפת
דמות המסתכל בה. אם כך את עצמי אני רואה בזכוכית זו" .
"ואת מי אתה
רואה מבעד לזכוכית הזו," שאלו רבי משה לייב והוליכו אל שמשת החלון. "מה
השאלה,"זכוכית זו אני רואה את האנשים שברחוב, אנשים רבים, גדולים, קטנים..."
לרגע שתק הצדיק ואחר הרים עיניו ונעץ מבטו בפני איש שיחו. "כלום יודע
אתה", שאל בקול מוכיח, " משום מה נשקפה אליך בזכוכית המראה דמותך שלך בלבד, ואילו
מבעד לזגוגית החלון ראית אנשים רבים", "פשוט מאוד", השיב האיש,
מבקש להפגין את ידיעותיו הרבות, "כאשר הזכוכית אינה מרוחה בשכבת כסף, אפשר לראות
מבעדה את העולם שבחוץ. אך כשמורחים את אחד מצדדיה במעטה של כסף אז הופכת היא למראה
והאדם מסוגל לראות דרכה רק את עצמו ולא את זולתו". אכן, צדקו דבריך",
הגיב רבי משה לייב. "כל עוד לא היית משוח בכסף ובעושר, ראית שיש בעולם אנשים
רבים, הזקוקים לעזרה, ואמנם עזרת להם. אך מאז ברכתי אותך ונעשית משוח בכסף, כזכוכית המראה רואה אתה
את עצמך בלבד, ואינך רואה איש זולתך. "אך, קיימת עצה על מנת להחזירך למצבך
הקודם יש להסיר ממך את מעטה הכסף, ליטול ממך את העושר שבו ברכתיך. ואז תחדל לראות
רק את עצמך ותוכח במו עיניך כי קימים בעולם אנשים רבים מיני ספור הזקוקים
לעזרתך". לשמע הדברים הנוקבים החוירו פני האיש ודמעות עלו בעיניו. "אנא,
רבי", התחנן לפני הצדיק, "אל תיטול את כספי. מבטיח אני להיות אותו אדם
שהייתי בימי עניי אכניס אורחים, אקיים מצוות צדקה וחסד, אדאג למסכנים. אנא, רבי,
רק את כספי אל תקח". ניכרים דברי אמת, והרבי שראה כי האיש מתחרט על מעשיו הרעים
השיב "אני מסכים לבקשתך. אם תשוב להיות מכניס אורחים ורודף צדקה וחסד ברכת
העושר לא תעזוב אותך. אך עליך לקיים את הבטחתך". ואכן, מאותו יום והלאה הרבה
האיש במעשי צדקה וחסד הוא הכניס אורחים ודאג לכל נזקק. וכיון שניצל את עשרו כראוי
לא ניטל ממנו כספו והוא נותר בעשרו
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה